עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כיתבו לי


.


מטרופוליס








 


 








.

מטרופוליס הוא סרט אילם גרנדיוזי - מהדינוזאורים של הקולנוע - בבימויו של Fritz Lang האמן האוסטרי המפורסם.

הסרט נוצר בגרמניה, בתקופת הרפובליקה של ויימאר ויצא למסכים בשנת 1927. זה היה הסרט היקר ביותר בתקופתו והפקתו כמעט גרמה לפשיטת רגל של האולפנים שממנו את הסרטתו.

בשנת 2027 במטרופוליס, תאגיד-עיר-מדינה, התושבים מחולקים לשני מעמדות. האחד של האדונים - החושבים והמתכננים - שחיו חיי מותרות בגורדי שחקים מפוארים והשני, בני מעמד הפועלים שחיו בעוני רב מתחת; לפני האדמה; ותפקידם להפעיל את המכונות ולשרת את המיוחסים.

עלילת הסרט פשטנית ושטוחה ורבים אף כינו אותה אוילית. רחמיה של מריה התמימה והיפה נכמרים למראה סבלם של העבדים והיא מציעה להם להימנע ממרד ולהמתין לבואו המיוחל של "המגשר" שיאחד את בני מטרופוליס המפולגים. היא עולה בראש משלחת של ילדי העבדים אל ארמונות הפאר ומשטחת בפני בנו של הרודן את מצוקת המשועבדים.

הבן נשבה בקסמיה של מריה, מזדעזע מעליבות החיים של העבדים ומפציר באביו לשנות את דרכי שלטונו. הרודן פונה אל המדען המטורף וזה בונה רובוט, "Machine Human", בדמותה של מריה שמסכסך בין האנשים ומחריב את מטרופוליס.

בשל פשטות "השחור-לבן" ,תרתי משמע, של הסרט הוא זכה לכל הפרשנויות האפשריות. יש שראו בו סרט אנטי-קפיטליסטי, זעקה נגד חוסר האנושיות של המהפכה התעשייתית והחרדה מפני עליית שלטון המכונות. אחרים פרשו אותו כמסר אנטי-קומוניסטי, לפיו המרד של הפועלים יביא לחורבן החברה.

הכפילות החדה של התפאורה - הסגנון הגותי הכבד והמכונות העתידיות הולידה אף היא הסברים מגוונים. גרמניה קרועה בין געגועיה לעברה הגותי - האגדי והמפואר - לבין שאיפותיה לאוטופיה תעשייתית מודרנית. הסבר אחר אומר שהסרט משקף את גרמניה של רפובליקת ויימר שבוחלת בעבר ומנסה להשיל מעליה את הכבלים של הקיסרות ולהפוך לאומה סופר-מודרנית.

הסרט היווה השראה ליצירות מופת ספרותיות וקולנועיות רבות כמו Modern Times, Frankenstein ,Blade Runner ו-R.U.R ונחשב לאחת מאבני היסוד החשובות של הקולנוע.

ראיתי את אחת הגרסאות של הסרט בנעורי, לפני עשרות שנים, בסינמטק בפריס. אני זוכרת חוויה כבדה, תיאטרלית, דביקה, על גבול המגוחך. השחקנים נפנפו את רגשותיהם בג'סטיקולציה אפילפטית בהגזמה שהוותה עלבון לכושר ההבנה של הצופים. הם הזיעו מתחת לאיפור הכבד ועמדו לקרוס כל רגע בשל המשקל הכבד של התחפושות. התפאורה המונומנטלית השרתה אווירה של אגרופוביה, הערבוביה של הקדרות הגותית עם מכונות עתידניות - מרשימות למרות שהבמאי לא טרח להסביר את תפקידן - יצרה תחושה של בלבול.

אני גם זוכרת את הדממה ששררה באולם הקולנוע גדוש בחובבי סרטים. זו הייתה דממה של יראת כבוד, כמו למראה של דינוזאור ענק.




.
ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©