עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כתבו לי


.











 



.

לפני שנים אחדות דעת הקהל בארץ סערה בשל "הסוסים הטרוינים" שהושתלו בעורמה - למטרות ריגול תעשייתי - במחשבים של החברות המובילות במשק. "פוני טרויני" התבלבל ונקלע גם למחשב שלי. נוכחותו מביכה מעט, אומנם אין במחשב שלי סוד תעשייתי - או אחר - אבל האנדרלמוסיה ששוררת בו עלולה להזיק לבריאות הנפשית של סוס קטן. ננצל את ההזדמנות כדי להתוודע לנושא פורצי המחשבים ומעלליהם.

מקור המונח "האקר" התעוות עם שנים וכעת הוא בעל משמעות שלילית, אולם בראשית תולדות המחשוב הוא ייצג זן חדש, שערורייתי ואיכותי, וההשתייכות לקבוצת ההאקרים הייתה מקור לגאווה.

ההאקרים של הולדת המחשב היו צעירים זרוקים, מבריקים, מוזרים. רובם נפלטו ממסגרות החינוך הפורמלי משום שהמוח הכביר והמפותל שלהם לא הצליח להסתגל לדרישות הלמידה הנורמטיבית. ההאקרים פגשו את האתגרים הרוחניים שהציבה המכונה, איבדו קשר עם המציאות המגבילה והמתסכלת, התנתקו מהזמן, מהצורך במזון, בשינה והתמכרו בלהט לעשייה החדשה של בניית המכונה המחשבת והמתקשרת. המוח ההאקרי מצא את ייעודו ואת המרחבים הפתוחים לחשיבה משוחררת

"ההאקרים ראו בהדדיות החריפה, הממושכת עם תכנת מחשב סוג חדש ומהנה של דיאלוג עם המחשבות שלהם" ריינגולד

כמו לכל כת סודית כך גם לתרבות ההאקרים היו כללים נוקשים ובראשם: לעולם לא תעולל לזה שאינו האקר את מה שאתה יכול לעולל להאקר. ההאקרים נשאו על דגלם את רוח הדמוקרטיה, הם היו שוחרי חופש ושוללי ביורוקרטיה.

לוי S. Levy מסכם בספרו "ההאקרים: גיבורי מהפכת המחשב" את חוקי האתיקה של ההאקרים:

הגישה למחשבים  צריכה להיות בלתי-מוגבלת וטוטלית.
כל המידע צריך להיות חופשי.
אל תסמוך על מרות, תעודד ביזור
את ההאקרים יש לשפוט לפי עבודתם - hacking - ולא לפי מדדים מזוייפים של תואר, גיל, גזע או מעמד
אתה יוצר אמנות ויופי על המחשב
המחשבים יכולים לשנות את חייך לטובים יותר

האינטרנט, כמכלול, ממשיך ומשקף את הרוח הזאת. אחדים מגדולי בוני המכונות יצאו מקרב ההאקרים אך גם אלה שנשארו אלמונים תרמו בעבודתם תרומה ייחודית וחיונית למארג הרב- ממדי של המכונה החדשה.

כדי לא לזהם את שמם של החלוצים המהוללים האלה של עידן התקשורת החדשה, את פושעי ה- cybercrime מכנים היום בשם crackers., פורצי מחשבים.

Phreaking Boxes
הקורבנות הראשונים של הפריצות היו חברות הטלפונים וגנבי השיחות נקראו phreakers. בשנות ה-60, ל-
John Draper, מעמק הסיליקון, נודע שמשרוקית צעצוע שניתנה כמתנה בקופסת דגנים משמיעה צליל באותו גובה - megahertz 2,600 - שנדרש לטלפון כדי לאשר שיחה. הוא בנה "קופסה כחולה", מתקן חשמלי שבאמצעותו ניתן היה לקיים שיחות בין-עירוניות ללא תשלום. דרפר - שנכנס להיכל התהילה של הפריקרים בכינוי Captain Crunch - נאסר ונכלא באשמת הונאה. כמו רוב הפורצים, הוא חזר לתלם ואת כישוריו הוא מעמיד היום לטובת חברת אבטחה שהקים. הוא פיתח את Crunchbox מערכת firewall למניעת התפשטות וירוסים ועובד על תוכנת anti-spam

John Perry Barlow - מחבר הכרזת העצמאות של הסייברספייס - מעיד על עצמו שתמיד הרגיש עצמו בנוח יותר עם אלה שמחוץ לחוק מאשר עם רפובליקנים מהוגנים. במאמרו Crime and puzzlement הוא מתאר מפגש פורצים שבו הוא  נוכח ושבמהלכו הוא איבד את כל החיבה וההערכה שרכש לזן החדש של ההאקרים, הקרקרים. רשמיו המרים מהמפגש וחששו מפני חדירת השרות החשאי וסכנת השתלטות הממסד על הסייברספייס הביאו אותו ואת Mitch Kapor להקמת
Electronic Frontier Foundation.

מקצרי הדרך
המחשבים של הימים ההם היו מבני ענק איטיים ומסורבלים שהגישה אליהם הייתה מוגבלת ועלתה הון תועפות. הפריצות הראשונות נועדו כדי לעקוף את המכשולים האלה ולבצע במהירות ובעלות אפסית את מלאכת החישובים.

ההסתאוות
עד מהרה חלה הסתאוות והפריצות החלו לשאת אופי של התרסה, מרד וונדליזם טהור. אחד המקרים המפורסמים הוא של Kevin Mitnick המכונה ה"Condor" שבתואנה שהוא סובל מהתמכרות למחשב פרץ למחשבים וגנב מסמכים ותוכנות. הוא ניהל במשך שנים רבות משחק מחבואים - לעתים נתפס ונכלא ולעתים מתחמק בוירטואוזיות - עם נציגי החוק.

הפשיעה המקוונת החלה לעורר את דאגת השלטונות. ב-1984 הקונגרס העביר את חוק: Comprehensive Crime Control Act וייפה את כוחו של US Secret Service לאכוף את חוק
הונאת כרטיסי אשראי ומחשבים. ב-1986 הקונגרס אישר את חוק Federal Computer Fraud and Abuse

הראשון שנענש על-יסוד חוק זה הוא Robert Tappan Morris סטודנט למחשבים באוניברסיטת Cornell, בנו של מדען ראשי ב-National Computer Security Center מחלקה של National Security Agency. מוריס אחראי ליצירת "היום השלישי השחור" כאשר ב-3 לנובמבר 1988 הוא שתל את התולעת הראשונה ושיתק אלפי מחשבים ברחבי ארה"ב.מוריס טען לחפותו שהוא רק ניסה לאמוד את גודלו של האינטרנט אבל העובדה שהוא שילח את התולעת מ-MIT ולא מ-Cornell בה הוא למד מצביעה על כך שלא מדובר בניסוי לימודי טהור. הוא נידון ל- 3 שנות מאסר על תנאי, 400 שעות עבודות שירות ולקנס כספי. היום מוריס הוא פרופסור חבר ב-MIT באותו מוסד ממנו הוא שחרר את התולעת הראשונה.

הכינוי "תולעת" בא מספר מדע-בדיוני The Shockwave Rider של John Brunner. עלילת הספר מתארת חברה שנרמסת על-ידי שלטון טוטליטרי באמצעות רשת מחשבים אימתנית. לוחמי החופש מדביקים וממיתים את המחשב בתוכנה ששמה "tapeworm" וכך הם נוטלים את כוחו של השלטון ומשיגים את חרותם.

במקביל למאמצי החקיקה וההתגוננות, כנופיות הפשיעה הוירטואלית חדרו לסייברספייס וכמו התולעים, גם הן שכפלו את עצמן. ה-"Legion of Doom" עלה לאינטרנט ב-1984 ואחד מחבריה שהורחק ממנה הקים את; כנופיית Masters of Deception. עד מהירה הן פנו זו נגדזו ופתחו במאבק online שנמשך כשנתיים עד אשר ה-Feds סוכני הממשל הפדרלי פשטו עליהן ופרקו אותן.

מאפייני הפשיעה המקוונת
בצד הזה של המציאות, הגדרות הבעלות, הרכוש והזכויות  ברורות וההגנה עליהן מעוגנת בחוק. בצד השני של צג המחשב - במרחב הסייבר - הגבולות הטריטוריאלים, קניין; וזכויות היוצרים אינם מוחשיים וקשה מאוד להגן עליהם. לוחמי החופש של האינטרנט, האקרים הראשונים שדגלו בחופש המידע, ברלו והכרזת העצמאות של הסייברספייס, סטרלינג בספר ו
the Hacker Crackdown, חלום ה-Xanadu של נלסון והוגים וירטואליים רבים אחרים לא רואים בעין יפה את פלישת החוק למרחב הוירטואלי.

קשיי אכיפה
וירוס השנה של The "Love Bug" 2000 הדביק במהלך שעתיים מחשבים בלמעלה מ-20 ארצות וגרם לנזקים של ביליוני דולרים. החשוד ביצירת הוירוס - סטודנט למדעי מחשב -אותר אולם בעת שחרור הוירוס ב-4 במאי, בפיליפינים - ארץ מוצאו - עוד לא היה חוק נגד פריצת מחשבים. ביוני, אסטרדה, נשיא הפיליפינים אישר חוק נגד פשיעת מחשבים אך חוק זה לא היה ניתן לאכיפה רטרואקטיבית . באוגוסט 2000 כל סעיפי האישום נגד היוצר המשוער של הוירוס הקטלני בוטלו מחוסר הוכחות.

תסמונת רובין הוד
הרובין הוד של הסייברספייס סבור שפגיעה בפרט כלשהו אינו מוסרי אך לא מוצא כל פגם בגרימת נזקים לתאגידי-על ולחברות גדולות. הקורבן המועדף על קרקרים אלה הוא מייקרוסופט. העובדה שאת הנזקים שהם גורמים לחברות הענק משלם -בסופו של דבר- הלקוח התם לא מטרידה אותם יתר-על-המידה.

מחקר מעמיק על ההאקרים ומניעיהם נערך על ידי Marc Rogers מומחה למדעי ההתנהגות ו"סייבר בלש" מאוניברסיטת Manitoba; בקנדה ו-Jerrold M. Post, פסיכיאטר מ-George. .Washington University Washington, D.C

הם זיהו מספר מגמות שעומדות בבסיס פשעי הסייבר והבולטת שבהן היא שהקרקרים רואים במעלליהם שרות שהם מעניקים לחברה ונוטים להתעלם מחומרת התוצאות של מעשיהם. רוג'רס מחלק את פורצי מחשבים לארבעה סוגים :

Old School Hackers- מתכנתים מהדור הישן שמאותגרים על-ידי ניתוח מערכות ופתרון בעיות. ללא כוונות זדון הם חודרים למקומות אסורים בעיקר בשל האמונה שרשת האינטרנט עוצבה כמערכת פתוחה לכל.

Cyber-Punks -בני נוער בגילאי 12-30 בעלי שליטה טובה במחשב .הפריצות משמשות עבורם למעין trip ego. הם נוטים להתרברב במעשיהם ולכן על פי רוב הם מתגלים ונתפסים.

הקרקרים  המקצועיים - גנבי מידע מקצועיים שהפריצה היא מקור פרנסתם. במאה ה-21 המידע הפך לנכס ראשון במעלה ושודדי המידע למבוקשים ביותר על-ידי התאגידים, ארגוני הפשע והממשל.

יוצרי הוירוסים - קבוצה קטנה של מחברים אלמונים שרואה את עצמה אליטה וטרם נחקרה ביסודיות. הם מהווים כת סגורה של אומני טכנולוגית המחשוב. הם יוצרים את הוירוס כתרגיל אינטלקטואלי נאור ומחיים אותו בספירה פרטית שלהם המכונה בפיהם "גן החיות". לאחר שהם מאסו בו הם משליכים את הקוד של הוירוס לידי ה-Cyber-Punks ואלה מפזרים אותו ברשת האינטרנט.

המדיום אומנם חדש אולם טבע האדם לא השתנה, אומרים הפסימיסטים. לעומת כל חיסון וחומת < מגן שייווצרו יהיו תמיד יוצרי וירוסים שימצאו את הדרך להתגבר עליהם.





.

ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
דפי העשרה
Copyright ©