עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כיתבו לי


.


האזהרות הראשונות








 


 








.



אחת היצירות הראשונות שבעיני רבים נחשבת לאבן הפינה של המדע הבדיוני היא ספרה של מרי שליי "פרנקנשטיין - הפרומתיאוס המודרני". העלילה מספרת על אדם שהעז לקחת את זכות הבריאה ובאמצעות המדע והטכנולוגיה יצר ישות אומללה, מיואשת וזועמת... "זכור שיש לי כוח... אני יכול להפוך אותך לבזוי כל כך שאור היום יהיה שנוא עליך...אתה הבורא שלי אבל אני האדון שלך..." ושילם על כך בכל מה שהיה יקר לו. סיפור קדום זה רודף אותנו מאז 1818 ומקבל בימינו -על סף הדילמות של השיבוט ושאיפות ה-euthenics- הארה מחודשת ומצמררת.

חזון קודר על חברה טכנולוגית עתידית מובא בספרו עולם חדש מופלא Brave New World של אלדוקס הקסליי. לאחר מלחמת תשעת השנים והכחדה המונית קמה, במאה ה-26, חברה אוטופית חדשה. האומנות, הדתות, האלימות, המחלות והזיקנה נעלמו מהעולם. האושר האוניברסלי נשמר בזכות מינון יומי של soma סם שמשכך כל לחץ, תחושת של מצוקה ואת המאוויים לחיים מלאים יותר. המדענים משבטים תינוקות מתוכנתים לתפקידם העתידי בחברה ופוטרים אותם ממאמצי ההסתגלות, ממאבקי גיבוש הזהות וחיפוש הייחודיות. אזרחי החברה האוטופית הזו מסווגים בחמש קטגוריות מבני אלפא בעלי האינטליגנציה הנאורה ועד לבני איפסילון הנחותים. בחיק האושר הכימי הזה שבו אין למה לשאוף, לקראת מה; להתרגש נאבקות דמויות אחדות על זכותן לחופש הרגש, המחשבה. לחריגים בודדים אלה אין כל סיכוי מול ענקי הטכנולוגיה על הצעותיהם המפתות והממכרות ודינם - כמובן - כישלון.

סטניסל לם, הסופר הפולני, משרטט אף הוא - בדרכו המקורית והמרתקת - את האוטופיה הטכנולוגית בספרו Return from the Stars. טייס חלל חוזר לכדור הארץ לאחר היעדרות של 10 שנים ומוצא -לפי חוקי היחסות של איינשטיין - חברה שהתבגרה ב-127 שנים. בחברה החדשה "המשופרת" נכחדה האלימות אך אבדה גם הסקרנות, החוקרנות וההרפתקנות. בחברה העתידית סמי האל-חוש הנרקוטים מסלקים כל תחושה של מצוקה. "אנחנו מחזיקים את הציוויליזציה הזאת תחת סמי הרגעה אחרת היא לא הייתה יכולה לסבול את עצמה. לכן אין להפריע לשנתה". בחברות האוטופיות נטולות החלומות, ההתרגשות,  המאוויים, הסקרנות - בחיק האושר הכימי - בני-האדם מאבדים את אנושיותם.

סיפור אחר של מדע בדיוני שראה את הנולד הוא הדרמה RUR של הסופר הצ'כי קרל צ'אפק.

הרובוט הופיע לראשונה בתיאור אפוקליפטי נורא של חרדת השירוש. מלחמת העולם הראשונה הביאה להתפכחות קשה מהרומן הסוער עם טכנולוגיה. הטכנולוגיה שהבטיחה לפתור את כל הבעיות, לרפא את כל המכאובים הכזיבה והביאה למוות ולהרס. תחושה זו בא על ביטויה הטרגי בדרמה של צ'אפק שבה הרובוטים שנבנו כדי לשרת, משתלטים על האנושות ומשמידים אותה.

אחת היצירות הקלאסיות על "ביות" רוח האדם, שמעכירה את שלוותנו מזה עשרות שנים הוא ספרו של Nineteen Eighty-Four George Orwell על אימת הטוטליטריות. הספר נכתב בעיצומו של עידן הרודנות - בספרד, גרמניה, בריה"מ ובשנה בה קמה המפלגה הקומוניסטית בסין - לנוכח "מסכי הברזל" שעטפו ממשלות שדיכאו את חופש הרגש והמחשבה והכתיבו את דרך חייהם של אזרחיהן.

עלילת הספר מתארת כיצד - בשל שטיפת המוח של תעמולת התקשורת, הדיכוי של "המפלגה" ועיניו הנוקבות של "האח הגדול" - גבור הסיפור מאבד את אנושיותו." אבל זה היה בסדר, הכל היה בסדר גמור, המאבק הסתיים. הוא ניצח את עצמו. הוא אהב את האח הגדול." במילים כנועות ונוראות אלה מסיים הסופר הבריטי - בשלבי הגסיסה האחרונים ממחלת השחפת - את אזהרתו המרה מפני העתיד הדיסטופי של הרודנות.





.
ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©