עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כיתבו לי


.











 




.

One of the greatest joys known to man is to take a flight into ignorance in search"
of knowledge" Robert Lynd

המשבר
הנחשול הגואה של המידע מטיל אימה על אזרחי העידן הטכנולוגי. הזרימה המוגברת הזאת מפעילה את מנגנוני הבקרה שתפקידם - לכאורה - לארגן ולהטמיע את הידע החדש. אולם - למעשה - מנגנוני הבקרה האלה הם מידע טכנולוגי נוסף שבמקום להסדיר, מעצימים את כמויות המידע ודורשים הסברים חדשים שהולכים ומעצימים את...שמעצימים את... עד אובדן השליטה והקריסה...

Data Smog ערפיח המידע
דוד שנק, סופר ועיתונאי, איגד סידרת כתבות על סכנות הצפת המידע לספר בשם - Data smog. שנק מתאר בספר חברה מוכת מידע שאזרחיה סובלים מראייה פגומה, גב כואב והפרעות קשב - ADD - על רקע תרבותי. גודש המידע גורם - לדעתו - לקיטוע חברתי, לקריסת הדמוקרטיה, לשקיעה של החינוך ולטיפוח הדמגוגים. שנק מעלה בספר שורת הצעות מעשיות למאבק בערפיח המידע. העצה הטובה ביותר שלו אומרת: Be your own filter

Technopoly
בנאומו המר,
Neil Postman ,Informing Ourselves To Death קובל על כך שהמידע - בימינו - איבד כל קשר עם תפקידו המקורי של פתרון בעיות והפך למצרך שנסחר, שמשמש לבידור או מהווה סמל למעמד. מנותק מכל תועלת, הוא מציף ומטביע אותנו ללא הבחנה. אין לנו כל שליטה עליו ואין אנו יודעים מה לעשות בו.

הטכנופיליה- כניעת התרבות לטכנולוגיה-היא הלך רוח קולקטיבי שמורכב מהאלהה של הטכנולוגיה ופרושה שהתרבות מבקשת את אישורה מהטכנולוגיה, מוצאת את סיפוקה בטכנולוגיה ומקבלת את פקודותיה מהטכנולוגיה. הטכנופוליה משגשגת כאשר ההגנות נגד המידע קרסו.

Information Anxiety חרדת המידע
במהדורת יום חול אחד של ה-New York Times יש יותר מידע ממה שאדם ממוצע  באנגליה של המאה ה-17 נחשף לו במשך כל ימי חייו.
חרדת המידע נובעת מהתהום שהולכת ונפערת בין מה שאנחנו מבינים לבין מה שנדמה לנו שאנחנו חייבים להבין.

information fatigue syndrome תסמונת עייפות המידע
לדברי פסיכולוגים וחוקרים, ערפיח המידע שמפגיז אותנו יום יום מדיר שינה מעינינו, מחבל בכושר הריכוז ומחליש את המערכת החיסונית שלנו.
David Lewis פסיכולוג בריטי מכנה את התופעה החדשה בשם "תסמונת עייפות המידע". הוא ממליץ לחזור אל מקורות המידע המסורתיים, הספר, האנציקלופדיה, כי

"כאשר אתה צמא מוטב שתלך אל המעיין ולא למפלי הניאגרה"

המסה הקריטית של האגירה הביולוגית
במהלך תלאות המסע האבולוציוני נזקק ההורה הקדום שלנו ליתרון כלשהו שיבטיח לו עליונות במאבקי ההישרדות. מגושם, איטי, חלש ופגיע, הוא "בחר" - בלית ברירה - בשכלול מוחו, בכוח החשיבה. וכך, בנוסף למאגרים הגנטיים שלו, האדם גייס גם את מוחו המפותח לשימור המידע החיוני לקיומו.

בשל המגבלות הפיזיולוגיות של גוף האישה, מוחו של ה-homo sapiens הגיע למסה הקריטית האנטומית שלו והוא נדרש ליצור דרכים חדשות לשימור המידע ההולך ומתעצם. האדם הקדמון - ליתר דיוק , אשתו, סבורים אנטרופולוגים רבים - החלה ביצירת ה-techne, הטכנולוגיה לאיסוף ולשימור המידע.

החוקרנות
נפח המוח של האדם הגיע לגבול העליון של הניתן לסבול, לא כך החוקרנות והתיאבון שלו לדעת. האדם הוא היצור הסקרן ביותר בתבל המוכר. הוא לא מסתפק במידע החיוני לקיומו והפך את ה"לדעת" למטרה נכספת בפני עצמה. הוא צופה בכוכבים, יורד למעמקי הים, ממריא לגבהים, מנסה לצוד - במשך עשרות שנים - את "הדבר הכי קרוב לכלום" ומטפס על הר האוורסט משום ש- We didn't know if it was humanly" "possible to reach the top of Mt.Everest

על "התיאבון לדעת" הבלתי נלאה, על הבולמיה, המגלומניה של האדם ראו גם את עד קצה גבול היכולת התגלית, אבן הפילוסופים, המצוד

תולדות עידן המידע והטכנולוגיה גדושה ב"מוחות דוהרים" שסלדו מהלא-מובן וראו בבעיות בלתי פתירות עלבון אישי. הם הסתערו על הלא-ידוע ולא הרפו ממנו עד אשר הוא פוענח ואז הם יצאו לתור אחר בעיה חדשה שלא היה לה פתרון. דיוקנאות

"אינני יודע כיצד אני נראה בעיני העולם, אך בעיני עצמי אני נראה כמו ילד קטן שמשחק על חוף הים ונהנה למצוא מדי פעם אבן חלקה יותר, קונכייה יפה יותר מהרגיל בעוד האוקיינוס הענק של האמת פרוש - בלתי נגלה - לפני." Isaac Newton

השפה המדוברת
התקשורת אינה ייחודית לאדם. בעלי-חיים מתקשרים ביניהם למטרות קיום והישרדות, אך בעוד אמצעי הקשר שלהם מולדים; ולא משתנים, התקשורת האנושית מעוצבת, מתפתחת, מתרחבת והאמצעים לכך הולכים ומשתכללים.

התפתחות השפה המדוברת היתה נקודת מפנה מכרעת בפרהיסטוריה של האדם."מצויידים בשפה יכלו בני - האדם לברוא עולמות מסוג חדש בתוך עולם הטבע: עולם התודעה הפנימית והעולם שאנו יוצרים ומשתפים בו את הזולת, שאנו מכנים אותו התרבות. השפה הפכה לכלי התקשורת שלנו והתרבות לנישה שלנו." ר. ליקי מוצא האנושות.

הופעת השפה בקרב בני-האדם מעסיקה את ההגות האנושית מזה זמן רב אך הממצאים המדעיים שמתעדים את התהליך נתגלו רק ב-30 השנים האחרונות. על המקור האבולוציוני של הופעת השפה מתנהל פולמוס חריף בין שתי תפיסות עולם. האחת רואה בשפה תכונה שמייחדת -ומרוממת- את האדם משאר בעלי-החיים. לפי השקפה זו השפה המדוברת צמחה במהירות גדולה בתקופה האחרונה כאשר האדם - בזכות "מוחו המוגדל" העפיל לרמה התפתחותית נאורה יותר. העמדה השנייה -"מודל הרציפות"-סבורה שהלשון המדוברת התפתחה בתהליך ממושך של ברירה טבעית במהלך הפרהיסטוריה האנושית.

הויכוח על טבעה ועל מקורותיה של השפה המדוברת עומד בלב ההתנגשות בין שתי העמדות המקוטבות על מהות האדם. האחת, הנעוצה במסורת הפילוסופיה המערבית ונוצרה בספר בראשית ובכתבי אפלטון ואריסטו - טוענת שהאדם שונה איכותית משאר היצורים החיים על הפלנטה. התיאוריה שניה רואה את האדם חלק אינטגרלי משאר עולם הטבע.

המסורת האורלית
לדברי סוקרטס, רק המילה המדוברת מסוגלת להביע אותנטיות, אדיקות ופילוסופיה. הכתב מחליש את הזיכרון, הורס את הדדיות השיחה ומפחית מערך הפרטיות.

לא רק חכמי יוון העתיקה חששו מהתיעוד בכתב של המסורת שבעל-פה. בתלמוד הבבלי מופיע איסור על כתיבת תושב"ע משום שהכתוב ניתן לפירושים שונים ואילו ההסבר ההלכתי שיעבור מחכמי דור ודור מפה לפה לא יבוא לידי מחלוקת. הכתב מקבע את האפשרות ללכת עם ההלכה בדרכי הזמן, במציאויות המשתנות של דורות העתיד. לעומת המסורת בעל-פה שחיה ומתחדשת הכתב משמר ומקפיא את דברי החכמה.

הארכיטקטורה של הזיכרון
"הזיכרון הוא בית הגנזים והוא השומר של כל הדברים." קיקרו

המידע הלך והצטבר ועד להמצאת הדפוס ותיעודו בספרים ניידים ונוחים לקריאה, הוא נשלט בידי הזיכרון. במשך מאות בשנים, המלומדים, אנשי הדת, הסוחרים, הפקידים, הכל נזקקו לאומנות הזיכרון. כישורי הזיכרון נלמדו וטופחו ובעלי הזיכרון הוירטואוזי זכו להערצה כללית. הטכניקה הארכיטקטונית של הטבעת הזיכרון ב"מקום" loci וב"דימויים" נלמדה כ"מקצוע חובה" בכל מסגרות ההשכלה.

"הזיכרון הוא אבי כל החכמה" איסכילוס.

הפילוסופים הסכולאסטים סירבו לראות בזיכרון מיומנות מעשית בלבד ושדרגו אותו למידה טובה, להיבט של התבונה. עד הופעת הדפוס פותחו לא רק אין-ספור שיטות לשינון כי אם גם תיאוריות פילוסופיות ודימויים מיסטיים ושמימיים לזיכרון.

לקראת סוף המאה ה-16 תהילת הזיכרון דעכה. מצוידים בספרים, אנשי המידע החלו אף ללעוג למיומנות הנערצת. היום אנו טרודים בפיתוח אומנות השכחה כי כפי שהתבטא איש חכם בעת העתיקה:"אל תלמדני את אומנות הזיכרון אלא את אומנות השכחה, כי זוכר אני דברים שאינני רוצה לזוכרם אך אינני יכול לשכוח דברים שאני מבקש לשכוח"

סוחרי המידע ועוברי אורח
בימי קדם המשכילים, ספקי המידע, היו מתלווים לשיירה של סוחרים -הדרך הבטוחה היחידה לנוע ממקום למקום - ובהגיעם לישוב כלשהו היו מציעים את מרכולתם - בתמורה לכלכלה ולמגורים. שליטי ערי המדינה ואזרחים אמידים היו מארחים את המלומדים האלה - לעתים במשך שנים - ושומעים מפיהם על החדשות ועל הידע של עולמות רחוקים. פשוטי העם היו מתכנסים בכיכר העיר ודנים בצוותא בחדשות שהובאו אליהם מפי עוברי אורח מזדמנים.




.
ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©
הבאפרקביתהקודם