עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר כתבו לי


.

בהלת הספוטניק




+ פרקי המסע


 


 







.

.Never before had so small and so harmless an object created such consternation
Daniel J. Boorstin
באוקטובר 1957 חפץ קטן ומצפצף, שכינויו ספוטניק שולח לחלל על-ידי הרוסים. אירוע זה הטיל אימה על הממסד הממשלתי, הצבאי, המדעי והחינוכי של ארה"ב. כאשר העליונות הרוסית במרוץ לחלל אושרה על-ידי שיגור יורי גאגרין* האמריקנים התעשתו והחל עידן הפוסט-ספוטניק של פריחה מדעית וטכנולוגית מסחררת

תחילה הסירו את כל המכשולים הביורוקרטיים שעמדו בדרכם של החוקרים להוכיח ולממש את רעיונותיהם. נפתח מצוד נרחב אחר מיטב המוחות מקרב בוגרי מוסדות ההשכלה הגבוהה. החל יבוא מזורז של אנשי חזון, חלומות פרועים ואנשי מדע מכל פינות תבל. תקציבי ענק הוענקו לחשיבה, למחקר ולעשייה הטכנולוגית. הוקמו גופים משופעי משאבים - אנושיים וכלכליים - שתפקידם היה להחזיר את העליונות של ארה"ב במרוץ החלל ובהגמוניה הטכנולוגית. המהפכה הטכנולוגית שהתחוללה בעידן הפוסט-ספוטניק התאפשרה בזכות תהפוכות לא פחות מהפכניות בשימוש במחשב.

אחד ממאגרי המוחות שהוקמו, שמאפיין את הלך הרוחות של הימים ההם הוא תאגיד Research and RAND Development. על פני השטח, מטרת החברה הייתה "לקדם ולטפח את המדע,החינוך והצדקה, למען ביטחונו ורווחתו של הציבור בארצות הברית של אמריקה". כדי לסבר את העין היא אף עוצבה במתכונת תמימה של אקדמיה. מאחורי הקלעים פני הדברים היו שונים.

כוח ההרס של מלחמות הקרקע לא הרתיע יותר את המעצמות ונשק קטלני יותר, היכולת הגרעינית - וחיל האוויר - הפכו לעמוד התווך של המאמץ המלחמתי. חיל האוויר, המעסיק של התאגיד, הטיל על מאורות המדע ביצוע של מחקרים אסטרטגיים על מלחמה גרעינית בין-יבשתית. לדעת רבים התאגיד גילם את המקיאווליזם המודרני והעיתון הרשמי של בריה"מ, הפרוודה, כינה אותו "האקדמיה האמריקנית לחורבן ולמוות".

על גאוני התאגיד הוטלה המשימה...לחשוב על מה שאין להעלות על הדעת. Thinking about  the"
Unthinkable" Herman Kahn

אחד היסודות של התקשורת הממוחשבת נולד מהאווירה הפרנואידית ששררה בתקופת המלחמה הקרה. אנשי חברת ראנד שתפקידם היה לשקוד על פיתוח אסטרטגיות המלחמה הקרה העלו שאלה היפותטית: כיצד יוכלו שלטונות ארה"ב לתקשר לאחר מלחמה גרעינית? אמריקה של "לאחר המלחמה הגרעינית" זקוקה לרשת פיקוד ובקרה שתוכל לעבור מבסיס לבסיס, מעיר לעיר, ממדינה למדינה. אך לא משנה עד כמה הרשת הזאת תהייה מוגנת, היא תמיד תהיה חשופה לפצצות אטום. התקפה גרעינית תקרע כל רשת תקשורת לקרעים, לפיסות. כיצד ניתן לפקד על רשת כזאת, הרי כל סמכות מרכזית תהיה מטרה ראשונה של התקפה גרעינית?

התשובה לשתי השאלות ניתנה על-ידי
P. Baran בשנת 1964. ראשית, לרשת לא תהיה שום סמכות מרכזית. שנית, היא; תבנה מראש כך שתפעל כקרעים, כפיסות. הרשת תבנה על מוקדים, לכל מוקד סמכות לנסח, לקבל ולהעביר מסרים. לכל מוקד מעמד שווה למוקדים האחרים. המסרים יאוגדו ב"חבילה" ולכל חבילה כתובת אחרת. כל חבילה תצא לדרך ממוקד ותועבר דרך הרשת אל מוקד הנמען. לדרך שהחבילה עוברת אין כל חשיבות. בסופו של דבר היא תגיע אל יעדה. אם חלקים גדולים של הרשת יושמדו, הדבר לא ימנע מהחבילה להגיע ב"קרעים" שנותרו אל יעדה.

מרכז המחקר והפיתוח של תקשורת המחשבים היה ARPA שהוקם במטרה לקדם את ארה"ב במרוץ הטכנולוגי. כמוקדים של הרשת נבחרו הסופר-קומפיוטרים של הימים ההם. בסוף שנת 1969 היו ארבעה מוקדים, כעבור שנתיים 15 מוקדים, שנה לאחר מכן 37 מוקדים...

אנקדוטה משעשעת מספרת שבאחד הניסיונות הראשונים של העברת "חבילה" בין שני מוקדים נשלחה סיסמת ה-log in מילת הפעלה המשמשת לכניסה למערכת ממוחשבת. האות L הצליחה לעבור והתקבלה במחיאות כפיים רמות, האות O הגיעה אף היא ליעדה. עם בואה של האות G ..המערכת כולה קרסה...

ההצגה הראשונה של תקשורת המחשבים בפני הציבור נערכה ב-1972. בשנה זו עיבד R.Tomlinson טומלינסון את ה-e-mail, הדואר האלקטרוני.

צעד חשוב ראשון של ה-interactive computing היה רעיון "חלוקת הזמן", ה-time sharing. כדי לפתור את בעיית הטורים הארוכים של המתכנתים שהשתרכו לאיטם לפני המחשב, עלה הרעיון ליצור מערכות מחשוב - מחלקות זמן - שמסוגלות לשתף פעולה עם משתמשים רבים בעת ובעונה אחת.

"חלוקת הזמן" שיקף והמחיש את הרעיון הבסיסי שהנחה את הפילוסופיה של בוני המכונות:הטכנולוגיה צריכה להיבנות כך שהיא תותאם לדרכי התפקוד של האנשים ולא כך שהאנשים יחויבו להתאים את עצמם אל אילוצי המכונות. מערכת המחשוב שאפשרה נגישות וניצול בן-זמני עבור משתמשים רבים סללה את הדרך אל יצירת המחשב האישי.

פריצת דרך משמעותית התרחשה עם הסרת אמצעי התיווך המסורבלים של תדפיסים וכרטיסים מנוקבים. "ארפה" גייס גאוני מחשב, מתכנתים ומהנדסים, בעלי חשיבה יצירתית ומקורית שיצאו למסע צלב של יצירת קשר ישיר בין מקלדות וצגי מחשב. כאשר בני הקבוצה השלימו את משימתם - המכונה בפיהם "conversion experience" - הם גילו שסגנון ההדברות החדש הופך את המחשב למתווך תקשורת.

הזינוק הבא התרחש עם הופעת "point and click". המחשב שידע רק אותיות, קודים והוראות סתומות קיבל מנשק גרפי שבו המשתמש מצביע על תמונה, לוחץ על העכבר והוראותיו מתממשות. המחשב הפךנ גיש גם עבור קהל אנלפביתי שלא שולט ברזי הנומנקלטורה*  של המתכנתים.

בשנה השנייה של ניסוי התקשורת הממוחשבת התברר לפקחי "ארפא" שהשימוש במוקדמים לא נוצל למחשוב ארוך טווח אלא להחלפת מידע, שיתוף פעולה מחקרי ובעיקר להעברת רכילות ופטפוטי סרק.

כאשר ה-list mailing - טכניקה של משלוח סימולטני של הודעה למספר רב של כתובות - הומצא, הטקסט הניסויי הראשון שנשלח בו עסק ב-Science fiction lovers. כבר בראשית יצירת המערכות הממוחשבות, הצורך בתקשורת בין-אישית גבר על המטלות הטכנולוגיות הממסדיות.

בשנות ה-70 רשת "ארפא" הלכה וגדלה. ההתעצמות הייתה קלה בעיקר בשל המבנה ללא ריכוזיות. כל מכונה שידעה לדבר את שפת "העברת החבילה" ללא הבדלי מוצא, צבע, בעלים, יכלה להצטרף.

שפת "העברת החבילה" נקראה TCP/IP. ה-transmission control protocol הופך מסרים לזרמים של חבילות במוקד המוצא ומאגד אותם בחזרה למסרים במוקד היעד. ה-internet protocol מטפל בכתובות ודואג שהחבילות יעברו דרך מוקדים רבים. השפה הזאת נמסרה לרשות הרבים - public - domain כאשר כל מוקד יכול לדבר עם מוקדאחר כל זמן שהוא מציית לשפת "העברת החבילות" שהיא שפה טכנית, לא חברתית ולא פוליטית.

ההצטרפות ההמונית הייתה בלתי נמנעת. כך נולד האינטרנט.

בתקופת מלחמת וויאטנם, העבודה תחת החסות של הממסד הצבאי הטרידה חלוצי מחשוב רבים שיצאו לחפש קורת גג אזרחית. -Xerox Palo Alto Research Center - המכונה PARC - הכריז על עצמו "האדריכל של המידע העתידי", הקים מעבדה רבת משאבים למדעי המחשב וקלט את נוטשי הגופים הצבאיים.

המטרה המרכזית של עבודת החוקרים הייתה לשחרר את הכוח הטמון במחשב ולהעביר אותו לידיים של לא-מתכנתים כדי שיוכלו להיטיב לחשוב ולתקשר. חוקרי ה-PARC הציבו לעצמם את המטרה ליצור מחשב חזק, זול וממוזער -שיוכל לעלות על שולחנו של כל אחד. הם החלו בתכנון ובבנייה של המחשב האישי.

"ארפא" הפסיק לפעול; בשנת 1989 אך איש לא שם לב לכך ופעולתו המשיכה להתרחב ולהתעצם. בשנה זו מספר המוקדים המארחים מגיע ל-100.000 וישראל - il - מצטרפת אל האינטרנט.

האינטרנט נוסד עם הקמת Arpanet רשת התקשורת הנסיונית הראשונה שהופעלה בשנת 1969 במטרה להעביר מידע מדעי בין אוניברסיטאות. במהלך שנות השמונים רשת התקשורת תפסה תאוצה וחדרה לחוגים מדעיים ולאוניברסיטאות .

פריצת הדרך הבאה, פתיחת הרשת להמונים, התרחשה ב-The European Center for CERN Nuclear Research.

Tim Berners-Lee, אבי ה-WWW החל את פועלו במסגרת עבודתו כחוקר ב-CERN. בשנת 1989 הוא הגיש הצעת מחקר "HyperText and CERN" לפיתוח טכנולוגיות ליצירת קשר בין קהילית חוקרי הפיסיקה של האנרגיה הגבוהה.

בהצעה נכללו שלוש טכניקות: HyperText Markup Language HTML לכתיבת המסמכים, HTTP HyperText Transfer Protocol להעברת דפי הקשר ודפדפן לקבלת המידע. אחד הרעיונות החשובים שנכללו בהצעתו היה שממשק המשתמש צריך להיות סטנדרטי כדי שכל אחד יוכל לקבל מידע מכל המחשבים. בשנת 1990 הוא השלים את כתיבת ה-HTTP, יצר את שפת ה-HTML ושנה לאחר מכן הוא תיכנת ממשק שנקרא "WWW "WorldWideWeb וחיבר את Universal Resource URI Identifier לציון הכתובת של המסמך באינטרנט.

כל המסמכים שנכתבו בשפת HTML רוכזו -באמצעות תוכנת השרת הראשונה ".info.cern.ch" שברנרס -לי כתב במחשב מרכזי ב-CERN. בשנת 1992 היו כבר 50 שרתים בעולם, היום יש עשרות מיליונים .

כל המי ומה של הממשל, החברה, הצבא, החינוך Gov.Mil. Com. Org. Edu. Net החלו להתחבר אל רשת הרשתות הענקית הזאת. האינטרנט הביא לזירוז מסחרר של קצב המחקר ומהווה את הכלי המדעי החשוב ביותר של סוף שנות המאה ה-20. משנות ה- 90 גדל האינטרנט בקצב מדהים, יותר מכל כלי תקשורת שקיים. הוא חדר לקהילות, לאוניברסיטאות, לבתים, למשרדים, לבתי-ספר ולאחרונה גם למסחר.

עולם המחשב - שרק לפני שני עשורים היה מחוזם הבלעדי של "פריקי מחשב זרוקים", גאוני טכנולוגיה תמהוניים ואנשי מדע ומחקר - הפך למוקד משיכה למיליוני אנשים צמאי דעת, צמאי קשר.


.
ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©
הבאביתקודם