עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר כתבו לי


.




























 


 







.

One of the things that made technology dangerous is the way people forget where tool come from, and what they were designed to do. Howard Rheingold

התגובה האלרגית לא איחרה לבוא...

הטכנופוביה הוכרזה כמחלה החברתית של שנות ה-90. המונחים - סכיזופרניה בינרית, homoroboticus infostress.cyberphobia החלו להציף את המדיה. אנשי הגות והומניסטים נחרדו והתגייסו לבלימת הדהירה הטכנולוגית

קבוצות ניאו-לודיטיות זועמות חידשו את הנבואה של מתנגדי המהפכה התעשייתית:"הטכנולוגיה מביאה את הרוע לגן העדן". יש שרואים במחשב ובאינטרנט מזימה קפיטליסטית לשדוד את פשוטי העם ולגזול את פרנסתם. קבוצות קטנות של אנשים מכריזים בגאווה - בדרך כלל באינטרנט - שהם "unplugged", לא מחוברים לשקע ומטיפים לגמילה מהטכנולוגיה.

Theodor Kaczynskiה-Unabomber הכריז על מלחמת יחיד, הפגיז את ה-New York Times במכתבים על סכנות הטכנולוגיה ושלח מכתבים ממולכדים לאנשי מדע שונים. אך גם ללא נימוקים אידיולוגיים, פוליטיים או אחרים, רוב -90% -85% - בני-האדם טרם מצאו דרך לחוש בנוח מול המכונות החדשות.

Hyperintelligence is obviously growing and thickening, suffocating reality and rendering humanity less mindful and intelligent Albert Borgmann
אינפו-סטרס
האדם הטכנולוגי קורס תחת גודש המידע של עידן המדיה. הזרימה הפרועה של המידע מקיפה את כל המחוברים לשקע. גולש האינטרנט המצוי מכיר את התופעה שבה הוא פונה אל המכונה ומבקש תשובה פשוטה לשאלה פשוטה ואילו היא מבשרת שעשרות הודעות דואר אלקטרוני ממתינות לו ומנוע החיפוש מטיח בפניו אלפי מקורות מידע. ואז, מוכה בהלם השפע, באובדן ההתמצאות הוא יוצא למסע..או מכבה - בתנועת "הצילו" - את המחשב.

שנק David Shenk מתאר בספרו Data Smog חברה מוכת מידע שאזרחיה סובלים מראייה פגומה, גב כואב והפרעות; קשב - ADD - על רקע תרבותי. גודש המידע גורם - לדעתו - לקיטוע חברתי, לקריסת הדמוקרטיה, לשקיעה של החינוך ולטיפוח הדמגוגים*

הבהלה מפני נחשולי המידע הולידה גם תגובות הרגעה: המיגון הבטוח ביותר מפני מגפת המידע מובנה באדם עצמו. קצב ויכולת הקליטה של החושים שלנו מוגבלים. ההצפה עלולה להביך, לערפל מעט, לדרוש משמעת סינון חמורה יותר אך בסופו של דבר החושים לא ייכנסו לסחרור. יכולת הזכירה והאגירה שלנו מדודה אף היא. רוב המידע שמצליח לפרוץ אל ערוצי הקליטה שלנו מוזרם לכיוון השכחה המיידית. אנו שוכחים גם חלק מכריע מהמידע המתאכסן בזיכרון. החושים ויכולת הזכירה של האדם מהווים "צוואר בקבוק" ומגוננים עליו מפני קריסה תחת גודש המידע.

דרך נוספת למלחמה באינפו-סטרס היא הפיכת המידע לידע, היינו איגוד המידע ביחידות מובנות בעלות משמעות. כשרים קוגניטיביים* נאורים של החשיבה האנושית ממונים על תהליך זה.

האינפו-סטרס יטריד פחות אם נרשה לעצמנו לא לזכור את כל המידע. השכחה היא תופעה ברוכה והיכולת להפקיד בידי המכונה את  נטל הזכירה המכנית היא המתנה החשובה ביותר של; הטכנולוגיה החדשה.

בספרות המקצועית הפסיכיאטרית מסופר על איש שבשל הפרעה נירולוגית נדירה הוא לא היה מסוגל לשכוח. הוא עבד בקרקס בהפגנת פעלולי הזיכרון הפנומנלי שלו. לימים גילו אותו אנשי מדע והוא הועבר לארה"ב למעבדות חקר המוח. "זכירת הכל" גרמה לאיש סבל רב. הוא היה כותב על אלפי דפים את "כל מה שהוא לא היה מסוגל לשכוח" ונהג לשרוף את הדפים בתקווה שכך הוא ישיג את השכחה המיוחלת. עם השנים בריאותו הנפשית הלכה והתערערה והאיש המעונה על-ידי מוחו-הוא איבד את שפיותו.

החברה המודרנית חרטה על דגלה את העקרונות "המידע רוצה להיות חופשי", "המידע הוא כוח" ועליה להלחם למענם. לא התפוצצות המידע היא שמחבלת בנו אלא התפוצצות המידע הקלוקל. כדי לשמור על איכות המידע, האזרחים של עידן המדיה נקראים לחזק משמעת עצמית, מתינות, ספקנות, יכולת אינטגרטיבית ומנה גדושה של שכל ישר.


הטכנופוביה
הטכנופוביה ניזונה ממקורות רבים. רשימת החרדות שיכולות להסתתר מאחוריה ארוכה ומגוונת. אעלה כאן אחדות מהבולטות ביותר: חרדת הזר והבלתי צפוי, חרדת אובדן השליטה, החרדה מתלות, החרדה מפני היריבות, החרדה מהתנוונות והתיישנות והפחד לדעת יותר מדי.

חרדת הזר
הזר, הלא-מוכר, הבלתי-ניתן לתפיסה מעורר תחושות; מעורבות בבני-אדם. חרדת הזר עומדת בבסיס המכלול העוין של הדעות הקדומות, של הסטריאוטיפים. החשיבה מנסה לארגן את אין-סוף העובדות שקיימות בעולם ויוצרת גם קטגוריות מיון תחת הכותרת העצלה והשגויה של הדעה הקדומה.

הזר מעורר תחושות מקוטבות: אידאליזציה או ביטול מזלזל. בני-אדם נוטים להגיב בחרדה נוכח הבלתי -ניתן לניבוי או לשליטה. המדעים המודרניים הגיעו אל ואף עברו את גבולות הניתן לתפיסה.

"אי הוודאות הבסיסית של מכניקת הקוונטים, תורת הכאוס, מקורה בטווח וביכולת המוגבלים של חושינו ומכשירינו. אנו מסוגלים לקלוט רק חלק זעיר מן המידע על היקום הזמין לנו עקרונית. המחסור בהבנה ובהשלטת סדר מפחיד אותנו לכן אנו כופים על העולם הסובב אותנו סדר מלאכותי המושתת על עקרונות כוזבים של סיבתיות. בדרך זו אנו מוצאים ניחומים באשליה של יכולת ניבוי ואפילו של שליטה". מ. גל-מן

,Fire warms you, gives you light, cooks your food, smelts your ore - and, out of control
burns and kills. Asimov 1981
חרדת אובדן השליטה
אימת אובדן השליטה מלווה את חייו ומעכירה את שלוותו של האדם. כל ימיו הוא נדרש לשליטה עצמית ומוזהר מפני כל דבר שעלול לערער אותה או לפגום בה - סמים, אלכוהול, היפנוזה, התמכרות, טירוף.

המכונה נתפסת על-ידי רבים כאיום חדש על השליטה העצמית של האדם. התרחיש הטכנופובי של הענקת תודעה ומודעות למכונה, הגבהתה לדרגה אנושית והשתלטותה על האנושי חביב מאוד על כותבי ספרי-האימה והמדע-הבדיוני.

ניבוי המכונה המטורפת ואובדן השליטה עליה מהווה אזהרה טכנופובית חריפה אף יותר. הנכונות להאנשה, החבויה עמוק באדם, משתפת פעולה הדוקה עם התחזיות הקודרות האלה."אם האדם ימציא מכונה אינטליגנטית, זאת תהייה ההמצאה האחרונה שלו".

אין בהיסטוריה האנושית דוגמה לויתור על הישג טכנולוגי בשל הנזקים שהוא גרם. התגובה היא תמיד שיפור טכנולוגי נוסף שמצמצם או מבטל את הנזקים אך נושא בחובו נזקים משלו. השיא, שבו הישג טכנולוגי ותוצאותיו הנוראות עוררו חרדה וגיוס המוני של  התנגדות היה ביצירת פצצת האטום. אך גם בטכנולוגיה של ההרס יש רק פסק-זמן ולא ניכרת נסיגה משמעותית.


 'Surely the great fear is not that machinery will harm us - but that it will supplant us'
Asimov 1981
חרדת היריב
קיום ישויות שמתחרות ב נו או שגוברות על הכישורים שלנו יכול לאיים על הזהות ועל הביטחון העצמי שבנינו בעמל רב. מספרים על איש מדע שבא לבקר במעבדות המחשוב בארה"ב וצפה בתופעה של תכנות השח המנצחות. "אני לא שואל איך אתם עושים זאת אלא מדוע אתם עושים זאת?" שאל האיש את ההאקרים.

אנשים רבים אינם חוששים מהטכנולוגיה עצמה כי אם מהשימוש שייעשה בה. המכונות אינן מסוכנות, כל עוד לא ייעשה בהן שימוש לרעה על-ידי גופים צבאיים, תעשייתיים ופוליטיים. "הסכין מרפא, מבשל או הורג" טוענים חסידי הגישה הזאת.

התיאור הבוטה והמצמרר ביותר לכוחו העתידי של המחשב מובא בסיפור מדע-בדיוני של Fredrik Brown "התשובה". בעלילה של הסיפור חיברו ביחד את כל המחשבים שבעולם והציגו להם שאלה אחת: "האם יש אלוהים?" "עכשיו יש!" ענו המחשבים.

חרדת ההתיישנות,הניוון
תפיסת העבודה כערך עליון עתיקה ומושרשת עמוק בתפיסת העולם של אנשים רבים. הפקדת המטלות בידי המכונה לא "תשחרר את האדם לעשייה אנושית נאורה" אלא תוביל אותו לבטלה ולניוון. בסיפור "סולון מלודיה" מביאים בפני החכם איש צעיר שמצא דרך לעשות לחם מעפר. "תהרגו אותו!" ציווה האיש החכם.

בשנים האחרונות החלו ניסיונות להעמיד באור חדש את תרבות הפנאי ולהעניק גם לבני הגיל השלישי סיכוי לחיים בעלי משמעות ואיכות רוחנית. שינוי עמדות זה מתאפשר לא מעט בזכות אותן המכונות המואשמות בניוון האדם. האינטרנט פתח דלת לפנאי איכותי, מאתגר, מעשיר. העולם החברתי והרוחני של האדם, בכל גיל, קיבל מרחב חדש, הזדמנות שנייה או שלישית ליצור קשרים איכותיים, להזין את הערך העצמי, או סתם ליהנות מהרפתקה רוחנית או אתגר מרתק.

חרדת התלות
היווצרות התלות במכונות היא מטרד ממשי ואנו עדים יום-יום לתוצאותיה החבלניות. הבהלה מפני אימת 1 בינואר 2000 , "האפוקליפסה* עכשיו", מוכיחה וב שבני האדם הפקידו בידי המכונה אחריות גדולה. אולם גם "באג אלפיים" וגם השבתת משרדים, בנקים בשל קריסת המחשב מקורם ב"טעות אנוש" ולא באשמת המכונה. נהגים פרועים, תשתית רעועה, תקלה מכנית - ולא הטכנולוגיה - גורמים לתאונות. המסקנה שמתבקשת מנזקי התלות בטכנולוגיה אינה בהשמדת המכונות כי אם בהשבחת הטכנאים. מתכנני ובוני המכונות צריכים להיות ראויים ליצירתם.

"מכל עץ הגן אכל אכל ומעץ הדעת - טוב או רע - לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו - מות תמות"

הערגה לידע והחרדה מפני הידע האסור
הצורך בידע והחרדה מפני רכישת הידע העסיקו רבות את הסקרנות האנושית. אזהרה מוקדמת על הסכנות הטמונות ברכישת ידע ניתנה כבר בעת הגירוש מגן-העדן. מטפורה* חריפה על אחריות הבונים, על "טעות אנוש" ועל שימוש בידע אסור היא סיפורה של שלי
Mary Shelley על פרנקנשטיין, איש המדע שברא יצור חי ונטש אותו. בניגוד לגרסאות הקולנועיות של הסיפור, היצור המקורי אינו חיה מפלצתית אלא ישות נטושה, נבגדת ומאוכזבת. "זכור שאני הבריאה שלך. הייתי צריך להיות adam שלך ובמקום זאת אני מלאך מודח". שליי מדגישה עד כמה מסוכנת רכישת הידע האסור ומעלה את סוגיית הבריאה, הנטישה והטירוף שבא בעקבותיהן.

אגדת פרומתאוס בוחנת אף היא את פן הידע האסור.
פרומתיאוס מתריס נגד זאוס, מביא לאדם את האש - הדימיון והידע -ואת ה-Tekhne חוכמת האומנויות ונענש  קשות על כך. המיתולוגיה מעניקה את הידע לאלים ורואה כחטא את העברתו לבני-אדם. ב"תסביך אדיפוס של הבינה" הרצון בידע מפורש כניסיון של האדם לגבור על אביו ולהכריע אותו בתחרות המוחות.

הרצון לדעת, החוקרנות, הצורך בגילוי הנם מאפיינים התפתחותיים שלא זקוקים להוכחה מדעית. ה"התנהגות האפטנטית" של הילד הקטן, שיוצא לחקור את סביבתו לשם הנאה חושית ואינטלקטואלית גרידא היא מהתופעות הראשונות בעולמו של הילד. האדם מטפס על הרים גבוהים, יוצא לקוטב הקפוא, מסתכל בכוכבים, צולל למעמקי הים, צופה בציפורים, יוצר טכנולוגיה ומוכיח שוב ושוב שהחוקרנות והרצון לדעת הם דלק חיוני בישותו. התובנה, אותו רגע של חסד בו לפתע הדברים מתבהרים, היא החוויה הרוחנית המרגשת והמרוממת ביותר של האדם.

ההתמכרות
סכנת ההשתעבדות לעולם הוירטואלי היא אחת האימות שרובצות על הטכנופוב. את ההתמכרות קשה להגדיר ולכן יש לה הגדרות רבות. עדות הגולש "אני לא מכור" חסרת כל משמעות משום שזה שהתמכר אינו מודע למצבו. נבחן כאן את ההתמכרות בממדים של מאזן השליטה.

אזרחי העולם הוירטואלי מרבים לעסוק - בהיתול, בהומור, באירוניה - בנושא ההתמכרות ואתרים רבים מגישים רשימת תסמינים לאיתור הסכנה. קשה להציב את הגבול המובהק בין שימוש בונה ומעשיר במרחב החדש לבין היסחפות חסרת רסן לעולם האינטרנט.

אחת ההגדרות האפשריות להבחנה זו היא מידת ההתמזגות של שני העולמות. אם האינטרנאוט מנתק את האזרחות החדשה מחייו המציאותיים, מגדר את ביקוריו ואת חוויותיו, הופך את גלישותיו להרפתקה חלומית, הזויה קיימת -אולי- סכנה שההתנסות החדשה תשתלט עליו. אם הגולש חווה את הארץ החדשה כחלק מחיי היום-יום שלו, אם הוא משתף את הקרובים  לו באירועי מסעותיו, בדמויות שהוא פגש, אם הוא "מחייה" את העולם הוירטואלי בשיחת טלפון, במכתב, במפגש פנים אל פנים, אם הוא ממזג את הממלכה החדשה בעולמו המוכר, סיכוייו לשמור על שליטה טובים יותר.

דרך אחרת לבחון את מידת ההתמכרות היא במחיר שהגולש משלם עבור שהותו בעולם הוירטואלי. אם המרחב החדש מפר בגסות את סדרי העדיפויות שהוא בנה וממוטט מסגרות תפקוד קיימות - משפחה, עבודה, חברים -סביר להניח שהאזרחות החדשה גובה מחיר מוגזם ומאיימת על מאזן השליטה.

אינטרנאוט שפוי מקדיש לתחביבו פיסות פנאי - מהפנאי האינטלקטואלי, החברתי, התרבותי - שקיימות בעולמו.

הטכנולוגיה מסירה מעל האדם מטלות מכניות ועיסוקים כמותיים "זוללי זמן" ומפנה לו שפע פנאי לעיסוקים איכותיים. הפקס, המיקרוגל, הבדים "לכבס, לתלות וללבוש", מעבד התמלילים, תכנות הארגון והזכירה מעניקים לאדם המודרני שעות "מתנה" רבות שהוא יכול להקדיש לפעילויות שמעשירות את עולמו.

חקר הטכנופוביה
15% - 10% מכלל האוכלוסייה המבוגרת הם "מאמצים להוטים" - טכנופילים. הם נהנים מפרות הטכנולוגיה ומרבים להשתמש בהם. הם יודעים שהטכנולוגיה אינה מושלמת, לכן כאשר הם נתקלים בבעיה הם מייחסים אותה למגבלות המכונה. הם יודעים שיש פתרונות ולכן הם מחפשים אותם ובעזרתם הם מתגברים על הבעיה.

60% - 50% מכלל האוכלוסייה המבוגרת הם אנשי "prove-it*," המהססים. הם ייעזרו במכונה לאחר שיוכיחו להם את שימושיותה. כאשר הם נתקלים בקושי בהפעלת המכונות, הם נוטים ליטול על עצמם את האשמה והאחריות ולכן הם מרבים "להרים ידיים" ואינם מחפשים דרכי פתרון.

40%-30% מכלל האוכלוסייה המבוגרת הם מתנגדים חריפים למכונה. כל קושי שהם מגלים בהפעלת
המכונות נובע - לדעתם - מבורותם ומאי-ההתאמה שלהם. המכונה חושפת את חולשותיהם ולכן הם מתרחקים ממנה.

במחקר השוואתי שערכו M. W. Weil ו-L. D. Rosen ב-
A study of technological sophistication and technophobia in university students from 23 countries 1995 נמצא שהסטודנטים בישראל הם הכי פחות טכנופובים. הם נמצאים במקום ראשון גם בבעלות על מחשבים אישיים ובין הראשונים במיומנות בהפעלת המחשב. מחברי המחקר מייחסים את ההצטיינות של הסטודנטים הישראלים לגישה אוהדת של הממשל אל הטכנולוגיה ולהכשרה טובה שניתנה להם.

שני עורכי המחקר, פסיכולוגים שמתמחים בחקר הטכנופוביה, מצאו שהדרך בה מכשירים את התלמיד לשימוש במכונה קובעת במידה רבה את היווצרות הטכנופוביה. אם מתווך הטכנולוגיה הראשון של הילד עוין את המכונה, במקום ידע הוא יעביר אל תלמידו את תחושת הדחייה. הם ממליצים על הוראה פרטנית או בקבוצות הומוגניות.

בקבוצה הטרוגנית של טכנופילים וטכנופובים הראשונים  משתעממים עד אימה בשעה שהמורה מלמד את "מפגרי המחשב" ואילו הטכנופובים מבוהלים עד אימה בראותם את יכולת הקליטה המסחררת של ה"פריקים של המחשב". הלמידה צריכה להתנהל תוך התנסות עצמית מהנה ולא לפי המחשה או הדגמה וירטואוזית של המומחה.

Weil ו-Rosen פיתחו דרכי טיפול בטכנופוביה ומדווחים על 92% של הצלחה. ב-5 שעות, למדו הטכנופובים כישורים ומיומנויות לשיכוך תחושת האי-נוחות מול המכונה.



.

ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©
הבאביתקודם