עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כיתבו לי


.
בסוף פברואר 1896 שמי פריס היו מכוסים בעננים. בקרל, הפיזיקאי הצרפתי, שמחקרו על תופעת הזרחונות נזקק לקרני השמש, הניח במגירה את חומרי הניסוי - לוחיות מצופות אורניום - וחיכה להתבהרות. כעבור ימים אחדים הוא פתח את המגירה, פיתח ת הצילומים וציפה לראות תמונות חוורות ועמומות. להפתעתו התמונות היו חדות וברורות. ההסבר ההגיוני היחיד לתופעה התמוהה היה שהאורניום פלט קרינה ללא המעורבות של קרני השמש.

בקרל גילה את הקרינה הרדיו-אקטיבית, את הפליטה הספונטנית של חלקיקים מהחומר.

בקרל נולד ב-1852 בפריס בשושלת ארוכה של  מדענים ידועי שם. לפני תגליתו ההיסטורית, בקרל עסק בחקר קיטוב האור, בתופעה של הזרחורנות ובקליטת קרני האור על-ידי גבישים.

קרני ה-x המיסתוריות שהתגלו על-ידי רנטגן עוררו את סקרנותו של בקרל והוא פנה לבדיקת קשר אפשרי בין הקרניים החדשות לבין הזרחונות. הקרניים שבקרל גילה היו שונות מאלה שהתגלו על-ידי רנטגן משום שהן הושפעו - הוסטו ממסלולן - משדה חשמלי ומגנטי כלומר הן היו בעלות מטען חשמלי כלשהו.

בעקבות חשיפת הקרינה לשדה אלקטרומגנטי היא חולקה לשלושה סוגים - קרני אלפא, ביתא וגמא. בקרל הוכיח שקרני ביתא זהות לחלקיקים שזה עתה התגלו על-ידי ג'. ג'. תומסון -האלקטרונים.

בזכות תגלית הקרינה הרדיואקטיבית הספונטנית בקרל והזוג קירי זכו בשנת 1903 בפרס נובל לפיזיקה.

בקרל המשיך בחקר המאפיינים של הקרינה החדשה אולם בעוד שהוא נשאר בעיקר בקרינת האורניום, ידידיו - הזוג קירי וחוקרים אחרים - הרחיבו את מחקריהם על חומרים רדיו- אקטיביים נוספים.

ב-1901 בקרל הבחין שכיס המקטורן שבו הוא הכניס כמות קטנה של רדיום נשרף. הוא פירסם את התופעה בכתבי-עת מדעיים ופתח בכך את חקר התרומות הרפואיות של הקרינה הרדיואקטיבית.

תגלית הרדיואקטיביות הטבעית שינתה מהיסוד את התפתחות החשיבה המדעית של התקופה חוללה את "המבט החדש על הטבע" ואת ראשית האלכימאות המודרנית.









Henri Becquerel
1852-1908





 







 

 

.

ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©
בית