עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כיתבו לי


.

"When you see something that is technically sweet you go ahead and do it"

אופנהיימר נולד בניו-יורק למשפחה יהודית של מהגרים מגרמניה. הוא היה רב-כישרונות והצטיין בתחומי ידע רבים הן במדעים והן בספרות ובהגות.

במהלך הכשרתו הוא שהה במעבדות קוונדיש - המהוללות ולמד אצל ג'. ג'. תומסון - לימים מגלה האלקטרון. כאשר הוא נוכח שכוחו בפן התיאורטי של הפיזיקה - הוא היה נסאי כושל למדי - הוא עבר לאוניברסיטת גטינגן - לב לבה של הפיזיקה המתהווה של "המבט החדש על הטבע". רוב אנשי המדע החשובים שייקחו חלק בפיתוח הנשק הגרעיני עברו בין 1924 ל-1932 בגטינגן.

אופנהיימר, שלימים יכונה "אבי הפצצה האטומית", היה אחת הדמויות הססגוניות במשפחת גטינגן. הוא השלים במקום את לימודי הפיזיקה אך שקד גם על קידום תחביביו הרבים כמו פילוסופיה, ספרות ופילולוגיה.

כאשר רעיון בניית הפצצה הגרעינית הבשיל, גרובס בחר באופנהיימר לעמוד בראש המבצע. אופנהיימר גייס - בתבונה רבה - את צוות המדענים והטכנאים ושכנע -"כישף "- אותם להצטרף לעשייה החלוצית, בתנאי מחייה ראשוניים, בבידוד ותחת מעטה של סודיות נוקשה.

יחסו של אופנהיימר אל יצירת הפצצה היה אמביוולנטי. בועדות, כנציג הממשל הוא הפגין ביטחון בחיוניות יצירת הנשק הגרעיני ואילו במגעים אישיים הוא הביע חרטה ונקיפות מצפון קשות על "עבודת השטן" שהוא, לדבריו, עושה. מצד אחד When you see something that is; technically sweet you go :ahead and do it ומאידך: "ידיי מגואלות בדם" אמר לטרומן. אני לא רוצה לראות יותר את בן- הכלבה הזה כאן - הגיב הנשיא.

כאשר הועדה שהוקמה בראשות פרנק לבחינת המשמעות המדינית של יצירת והטלת הפצצה המליצה על פיצוץ ראווה במקום שומם מישוב, כהרתעה ושללה את הפגזת ערי יפן, השלטונות בחרו בועדה חדשה - בראשות אופנהיימר - וזו אישרה לשביעות רצונם של השלטונות את השמדת הערים. "אנחנו אמרנו שהמדענים אינם מוסמכים לקבוע איזה שימוש ייעשה בפצצות" מספר אופנהיימר. "אמרנו גם שהטלת אחד הדברים האלה במדבר לא תעשה רושם על אף אחד".

בישיבת "ועדת המטרה" target committee בראשות אופנהיימר - ובהשתתפות ניומן - שדנה בהטלת הפצצות ובחירת היעדים נדונו השיקולים "הפסיכולוגיים" של ההתקפה. לגורמים הפסיכולוגיים בבחירת המטרה חשיבות גדולה, סברו חברי הועדה וקיוטו, עיר המקדשים, הבירה הישנה של יפן נבחרה כיעד המתאים ביותר מבין רשימת ערים מוצעת. ההנמקה הפסיכולוגית של הבחירה הייתה שקיוטו היא המרכז האינטלקטואלי של יפן ולכן תושביה ייטיבו להבין את המשמעות של הנשק החדש.

העיר ניצלה הודות לתחנוניו של מומחה ליפן, אדוין ראישהאואר שפנה אל הממונה עליו וזה מצדו הצליח לשכנע את שלטונות הצבא למחוק את קיוטו מהרשימה השחורה. מסתבר שדי היה בשני אנשים שפויים כדי למלט מהרס את העיר המפוארת הזאת. ברשימת היעדים נותרו מספר ערים אולם אחדות מהן הושמדו כבר ונשארו לכן הירושימה ונגסאקי.

ב-6 באוגוסט 1945 "הילד הקטן" התפוצץ מעל הירושימה. שלושה ימים לאחר מכן "האיש השמן" השמיד את מחצית העיר נגסאקי. ב-15 לאוגוסט, לאחר שהיא קיבלה הבטחה שלשליט שלה לא יאונה כל רע, יפן נכנעה.

אופנהיימר היה איש מורכב עם קרע עמוק בעולמו הפנימי. בפן המקצועי, כפיזיקאי, הוא עשה את "הערב" לו מבחינה אינטלקטואלית ואילו בפן האנושי, כתחביב, הוא התייסר בשל תוצאות הלוואי של מעשיו. בהמתנה מורטת העצבים לפני ניסוי טריניטי הוא פחד משני דברים: שהפצצה תיכשל ושהפצצה תצליח.

אופנהיימר התרשם מאוד ממלחמת האזרחים בספרד, מהשפל הכלכלי הגדול והיה בקשר רומנטי עם קומוניסטית פעילה וגילה בעבר אהדה לתנועות שמאלניות. אך למרות שהוא התנער מנטיותיו השמאלניות, הוא לא ניתק את כל קשריו החברתיים ונותרו לו חברים אוהדי הקומוניזם. עבר זה - וידידים אלה - הפכו אותו לחשוד ושמו אותו תחת המיקרוסקופ של שירותי הביטחון הלאומי.

כאשר גרובס המזועזע - אנטי קומוניסט מובהק - קיבל הוראה לפטר את אופנהיימר הוא סירב לעשות זאת. אופנהיימר הוא חיוני ביותר למבצע, טען גרובס, והבטיח לקחת אותו תחת השגחתו הצמודה. אולם אופנהיימר לא הצליח להימלט מעברו "המפוקפק" ושירותי הביון -הנגדי המשיכו להטריד אותו.

הבזקי החרטה של אופנהיימר מעולם לא זכו לאותה פרסומת גלויה ובוטחת כמו אמונתו בנחיצות יצירת הפצצות. לאחר הפגזת נגסקי הגאווה היהירה של "אבי הפצצה" כנראה נסדקה והוא התפטר מראשות לוס אלמוס.

בנאום הפרידה שלו הוא הזהיר:"אם פצצות האטום יתווספו כנשק חדש לארסנל של עולם במלחמה,או של אומות שמתכוננות למלחמה, אזי יבוא יום והאנושות תקלל את שמן של לוס אלמוס והירושימה. בני- האדם של העולם הזה חייבים להתאחד - ולא הם ייכחדו."

בשנת 1951 בהיוודע הרעיונות של Ulam - Teller על מימוש פצצת המימן, אופנהיימר נטש את התנגדותו ליצירת נשק גרעיני משום שהרעיונות האלה היו "מתוקים מבחינה טכנולוגית" מכדי להתעלם מהם.

בנובמבר 1953 עורך הדין William L. Borden - צייד קומוניסטים נלהב - שלח מכתב לראש ה-FBI שבו הוא מאשים את אופנהיימר בריגול לטובת הרוסים. חודש לאחר מכן אייזנהאור - נשיא ארה"ב ציווה להקים "blank wall" - קיר חוסם - בין אופנהיימר לבין סודות העשייה הגרעינית.

בשנת 1954, ידו הארוכה של ראש ה-J.E. Hoover F.B.I השיגה אותו והוא הואשם בקיום קשר עם הקומוניזם. משפטו ערך שלושה שבועות. כל עמיתיו המדענים התייצבו לצדו מלבד טלר שפנה לו עורף. קהיליית הפיזיקאים החרימה את טלר ומעולם לא סלחה לו על כך. אופנהיימר נמצא אשם וההכשר הביטחוני - סיכוייו לעבוד בכל עשייה סודית - נלקח ממנו. אופנהיימר - על אף העובדה שבמהלך משפטו לא היסס להסגיר לידי שופטיו אחדים ממכריו המדענים בעלי נטייה שמאלנית - הפך למופת ולקדוש מעונה ופנה לניהול המוסד לחקר הבעיות הרוחניות והאינטלקטואליות המתעוררות על-ידי הפיזיקה הגרעינית המודרנית.

על אופיו האניגמטי והמערבולת הטרגית של חייו יעידו הכותרות של אחדות מהביוגרפיות שנכתבו עליו.

Jeremy Bernstein Oppenheimer:Portrait of an Enigma 2004
Kai Bird and Martin Sherwin American Prometheus: The Triumph and Tragedy of J
Robert Oppenheimer .
Priscilla McMillan's The Ruin of J. Robert Oppenheimer and the Birth of the Modern
Arms Race
Goodchild Peter J. Robert Oppenheimer: Shatterer of Worlds1985

עדות מרה יותר על אישיותו של אופנהיימר משתקפת מהביוגרפיות שלא נכתבו עליו. בסקירתו "הטרגדיה האמריקאית", Thomas Powers מספר שאחד הכתבים שתכנן במשך שנים לכתוב על אופנהיימר ואף ראיין לצורך כך יותר ממאה אנשים נטש - לאחר שהחל לתעב את הפיזיקאי -את רעיון כתיבת הביוגרפיה.




.

  R. Oppenheimer 1904-1967



 
 


 


 
 


 

 
 
 


 
 
 
 
 


 

 


.
.
ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©
בית