עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כיתבו לי


.

נכון, אילו סילרד לא היה מתאמץ כל-כך בתחילת המלחמה היום לא הייתה לנו פצצה אטומית,
אבל עכשיו שיש לנו פצצה, הוא יכול ללכת... תת-אלוף  Leslie Richard Groves

בראשית שנות ה-40 של המאה ה-20 החלה תקופת הנדידה של פליטי ה-numerus clausus - מדענים צעירים קורבנות האנטישמיות - לערי מקלט.

יהודים ילידי הונגריה, ליאו סילרד, ג'ון וון ניומן, אדוארד טלר, ספוגים בחשדנות, בעוינות, נטשו את העמדה הניטרלית המכופתרת של אנשי המדע ויצאו למסע לוחמני - לבניית הפצצה. הזעם הקצין את השקפת העולם של המדעני ם האלה. סילרד פנה אל הקוטב הפציפיסטי ואילו ניומן וטלר הפכו למיליטריסטים נלהבים. שנים רבות לאחר מכן כאשר ניומן נשאל: האם צריך להפגיז את ערי יפן, ומתי?  תשובתו הייתה קצרה: "כן, אתמול!"

שבעה חודשים לאחר גילוי הנויטרון, העלה סילרד, לראשונה, - בהבזק מופלא של תובנה בשעה שחיכה לחילופי הרמזור בפינת רחוב בלונדון - את האפשרות של שחרור מבוקר של הכוח הטמון באטום באמצעות ריבוי תגובות שרשרת של נויטרונים. הוא אף הביע סברה שאם ניתן ליצור תגובת שרשרת כזאת היא תוכל להוות בסיס לפצצה. הוא הגיש בקשה לקבל זכות יוצרים על התגלית והפך מבחינה רשמית לאבי פצצת האטום. את זכות היוצרים על התגלית הוא לא רכש כדי לזכות בתהילה או ברווחים אחרים אלא על מנת ל מנוע מיד לא רצויה לגנוב ולממש את הרעיון המסוכן.

סילרד נולד במשפחה יהודית בבודפסט. הוא הצטיין בראיית הנולד וידידיו טענו שהוא תמיד שקל את הצעד השלישי והרביעי, הרבה לפני שהצעד הראשון נעשה. בהיותו נער הוא חזה את פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מאוחר יותר את השתלטות היטלר על אירופה ואת מהלך מלחמת העולם השנייה. לא פלא, איפוא, שהוא נהג לגור בבתי מלון עם מזוודה מוכנה תמיד לבריחה.

ההכרה הפומבית שניתנה לאפשרות ביקוע הגרעין והניסויים שנערכו במעבדות עוררו חרדה גדולה בסילרד. האיש שתמיד דאג רחוק קדימה חזה את הסכנה של מרוץ חימוש גרעיני. כדי למנוע את העברת המידע לידי מעצמות האויב הוא פתח במסע שכנוע להפעלה של צנזורה עצמית והחלת סודיות על חקר האטום.

קהיליית הפיזיקאים התנגדה תחילה בנימוק שהמדע נלחם במשך עידנים כדי להגיע להחלפת מידע בין כל אנשיו. אולם המצב הפוליטי הקשה ואיומי ההשתלטות של המעצמות המיליטריסטיות הכריעו את הכף ורבים החלו להעתר להנהגת צנזורה עצמית ולהימנעות מפרסום עבודותיהם.

כדי להעניק משקל לפנייתו לשלטונות, סילרד שיכנע את איינשטיין -ידידו - לחתום על מכתב שקורא לנשיא ארה"ב להורות על היערכות לקראת חימוש גרעיני.

לא היה קל לשכנע את השלטונות האמריקאים להתחיל בבניית הפצצה הגרעינית. המכתבים של סילרד ואיינשטיין נשארו על שולחנו עמוס הניירות של רוזוולט. תשובתו הראשונה לניסיונות השכנוע הייתה שעוד לא הגיע הזמן למעורבות הממשל בסוגייה זו. לדעתו של סילרד העבודה התעכבה לפחות שנה בשל קוצר הראייה והמסורבלות של השלטונות. רק בסוף שנת 1941, סמוך להתקפה על פרל הרבור והצטרפות ארה"ב למלחמה, ניתן אישור סופי להעניק משאבים כספיים וטכניים לבניית הפצצה הגרעינית.

בסוף שנת 1942 סילרד ועמיתו פרמי יצרו - בכור שהם בנו מתחת ליציע של מגרש הספורט באוניברסיטת צ'יקגו - את תגובת השרשרת הגרעינית הראשונה.

".today will be remembered as one of the blackest in human history"

סילרד הוא אחד השחקנים הראשיים של אירועי השנים האפלות ההן. המומחה לראיית הנולד חזה את כל הסכנות - גם המדומות, כמו תעשיית הנשק הגרעיני בגרמניה - והדביק בחשדותיו את קהיליית המדענים. אכן, כדברי ידידיו, הוא תמיד עסק במהלך השלישי והרביעי. אילו הוא היה מקדיש למהלך הראשון את אותם המשאבים שהוא השקיע ב"תוצאות העתידיות", אילו הוא היה מתמקד במניעה של האסונות שבאופק ייתכן ופועלו היה נושא פרות מרשימים יותר.

לאחר שהתברר שהגרמנים לא מייצרים פצצה אטומית סילרד עשה תפנית קיצונית ובאותו להט שהשקיע ביוזמת בניית הפצצה האטומית הוא יצא למאבק נגד מימושה.

הוא המריד את עובדי מבצע מנהטן, החתים -בסודי סודות- על מנשרים למניעת השימוש בפצצה ועורר את זעמו של גרובס שניסה את כל הדרכים כדי לגרש אותו מהמבצע. דבריו הסרקסטיים של גרובס "נכון,אילו סילרד לא היה מתאמץ כל-כך בתחילת המלחמה היום לא הייתה לנו פצצה אטומית, אבל עכשיו שיש לנו פצצה, הוא יכול ללכת..." משקפים את האירוניה שבפועלו של סילרד.

לאחר המלחמה סילרד ניהל פעילות פוליטית בכל החזיתות נגד החימוש הגרעיני. הוא פרסם מכתב גלוי לסטאלין שבו הוא קרא למנהיגי העולם לנהל מדיניות גרעינית גלויה ושקופה במטרה לבלום את המלחמה הקרה שהלכה והתחממה. הוא נאבק בהצעת חוק שביקש להעביר את האחריות על האנרגיה האטומית לידי הצבא ויזם את כתיבת Franck Report המזהיר מפני סכנות מירוץ הנשק הגרעיני. בסוף שנות השישים הוא קיים סדרה של מפגשים עם ניקיטה חרושצ'ב והציע את ההקמה של הקו האדום - קו החירום - קשר טלפוני ישיר בין מוסקווה לבין וושינגטון, בין מנהיגי מעצמות העל בשעת חירום.

בתקופה זו סילרד הרבה גם בכתיבה. הוא כתב ספר עתידני The Voice of the Dolphins שבו הדולפינים - שירשו את כדור הארץ - מתארים את הקריסה של התרבות האנושית וספר לא פחות מיואש על "How to Live with the Bomb and Survive".

לאחר המלחמה סילרד נטש את חקר האטום ופנה למדעי הביולוגיה. מאז עוזבו את בודפסט לסילרד לא היתה משרה אקדמית ממושכת או מגורי קבע. הוא נע ונד מארץ לארץ, מבית מלון אחד למשנהו עם אותה מזוודה שתמיד מוכנה לבריחה ועם החזיונות האפוקליפטיים על העתיד להתרחש.





.

Leo Szilard
1898 - 1964
 
 




 


 
 


 

 


 
 
 
 
 


 
 
 
 
 


 

 


.
.
ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©
בית