עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כיתבו לי


.









+ פרקי המסע


 


 

















.

ההיסטוריונים עדיין חלוקים בדעותיהם על המניעים שהביאו להטלת הפצצות. נימוק הכנעת יפן הוא האחרון, המבוטל ביניהם. יפן עמדה על סף שבירה, צי המלחמה שלה הושמד, עריה הפכו לערמות אפר בנשק קונבנציונלי )פצצות תבערה?( וחופיה היו תחת מצור. היא עמדה, לדעת רבים, להיכנע. מנגד, בעיקר ממקורות צבאיים נשמעה עמדה אחרת. 100000 אנשים נהרגו בטוקיו בלילה אחד מבלי שהדבר ייעשה רושם רב על היפנים. ההתקפות הרסו את הערים אך לא את המורל של היפנים. כדי להביא אותם לכניעה לא הייתה ברירה אלא להלום בהם, לזעזע אותם.

הטיעון הרשמי והמקובל היה זה של מחיר הדמים - ההפצצה מנעה אובדן חיים הן של אמריקאים והן של יפנים.רבים העלו את טיעון הנקמה על הפגזת פרל הרבור שפגעה קשות בכבוד הלאומי והשפילה את שלטונות הצבא. הנימוק החזק ביותר אמר שהטלת הפצצות הגרעיניות נועדה לעיני רוסיה, בת-הברית של הימים ההם. המונופול על הנכס הנורא הצטייר בעיני פוליטיקאים ואנשי צבא כגורם מרתיע שירסן ויערער את מאמצי ההשתלטות העתידיים של הרוסים.

Robert Newman, פרופסור מאוניברסיטת  אוהיו, מחבר הספר Truman and the Hiroshima Cult סבור שהרעיון המרכזי של נאמני "פולחן הירושימה" הוא שמכיוון שיפן עמדה על סף כניעה, הטבח של חפים מפשע לא נבע משיקולים ביטחוניים, צבאיים. הסיבות להרג היו "הדיפלומטיה האטומית" היינו השאיפה להפחיד את הרוסים, גזענות? הרי לא הפלנו את הפצצות על גרמניה!, השאיפה של רוברט אופנהיימר ושותפיו להשתעשע בצעצוע חדש, החשש של גורמי הצבא מפני תחקיר של הקונגרס אם שני מיליארד הדולרים שהושקעו במבצע מנהטן יבוזבזו לשווא.

בסוף שנות התשעים המחלוקת ההיסטורית פרצה והסעירה בעוצמה רבה את דעת הקהל ואת מחנות הניצים של בעד ונגד הטלת פצצות האטום.

מכון סמיתאוניון למחקר ולחינוך בוושינטון רכש את מטוס Enola Gay ותכנן לערוך ביום השנה החמישים להפצצת הירושימה תערוכה מרשימה; בנושא: מפגש הדרכים:סוף מלחמת העולם השנייה, הפצצה האטומית ומקורות המלחמה הקרה.

התוכנית המקורית עמדה להעלות שוב לבחינה את השאלות הנוקבות והמביכות של הפרשה. האם היו מטילים את הפצצות על ערי גרמניה? האם הדרישה "לכניעה ללא תנאים" האריכה את המלחמה? מה הייתה החשיבות של הגורם הסובייטי בהטלת הפצצות? האם הייתה אפשרות להזהיר מראש או לבצע הדגמה - ללא קורבנות - של העוצמה הגרעינית? אם לא היו מטילים את הפצצות האם הפלישה ליפן הייתה בלתי נמנעת? האם ההחלטה להטיל את הפצצות הייתה מוצדקת?

כאשר מארגני התערוכה פרסמו את תכניה העתידיים קמה סערה של מחאה המונית. ארגון ותיקי המלחמה, עשרות חברי הקונגרס ועשרות אלפי מכתבים זועמים קבלו על שהתערוכה מציגה את היפנים כקורבן ואת ארה"ב כתוקף. המוקד המרכזי של ההתנגדות היה ה-"emotional center" אגף בתערוכה שבו הוצגו תמונות מזעזעות של שרידי הפצצת הירושימה. מארגני התערוכה שינו בהדרגה את תוכנה - העבירו את הזרקורים על זוועות המלחמה שהיפנים עוללו לאמריקאים - עד אשר היא השביעה את רצונם של המתנגדים. מנהל המכון נדרש להתפטר והסערה שככה רק לאחר שהוא עזב את תפקידו.

התערוכה נפתחה בסוף יוני ועד סוף  יולי ביקרו בה 97,525 אנשים. רוב האנשים הביעו שביעות רצון מהתערוכה ובראשם תת-אלוף
Paul W. Tibbets הטייס של Enola Gay שהטיל את "הילד הקטן" על הירושימה. בעוד התוכנית הראשונית הייתה לדעת "האיש שניצח את המלחמה" חבילה של שקרים ועלבונות, הייצוג הסופי גרם לו "להנאה ולגאווה רבה".

סילרד, שעמל קשות כל-כך לשכנע את שלטונות ארה"ב לבנות את הפצצה, הפך לראש המתנגדים לשימוש בה. בראיון מאוגוסט 1960 הוא מספר: "התחלתי לדאוג כבר באביב 1945 והספקות במה שאנחנו עושים החריפו כאשר התברר מה יהיה  היעד של הפצצות. זה, כמובן, לא היה באחריותנו ולא היה שום דבר שיכולנו לעשות בנידון."

"לפיזיקאים היוצרים - כמעט ללא יוצאים מן הכלל - היו לבטים באשר לשימוש בפצצות. סטימסון, האיש השקול ביותר בקבינט של טרומן, הקדיש לשימוש בפצצות מחשבה מעמיקה. לבקשת הדגמת אזהרה של הפצצה הוא סירב בטענה שאין לנו די פצצות וכישלון ההדגמה היה מבזה אותנו. טיעון מיעוט הפצצות אינו נכון כי יכולנו לייצר בזמן קצר מאוד פצצה נוספת".

"חוקי הסודיות שנכפו עלינו על-ידי הצבא מנעו מאתנו להביע התנגדות מאורגנת לשימוש בפצצות. הממשל לא השקיע מחשבה מעמיקה ומצפונית בהחלטה, כל מה שהוא רצה זה הפסקה מהירה של המלחמה. לדעתי יפן לא הייתה נכנעת "ללא תנאים" ללא ההפצצות, אך אני סבור שלא היה כל צורך בכניעה "ללא תנאים". אילו הצענו ליפן את אותו חוזה שלום שהענקנו לה, היא הייתה נעתרת והיינו מגיעים להסדר באמצעות משא ומתן."

"במסגרת מאמצי להגיע אל נשיא טרומן כדי להניע אותו מהטלת הפצצות נפגשתי עם ביירנס. ביירנס טען שהכוח המרתיע של הפצצות נועד עבור הרוסים שישתלטו כנראה, לאחר סיום המלחמה על פולניה, רומניה והונגריה. הבעלות של אמריקה על הפצצה תהפוך את הרוסים לצייתנים יותר
באירופה. מספר ימים לאחר שיחה זו, ביירנס נבחר להיות מזכיר המדינה בממשלת טרומן."

טלר מאמין בחיוניות פיתוח הנשק הגרעיני עבור ארה"ב - שהעניק לה מרווח זמן עד לקריסת הקומוניזם - אך מטי ל ספק בצורך בהפגזה של הירושימה ונגסאקי. "אין זה מתפקידם של אנשי המדע לקבוע מה ייעשה בפצצות" - טוען טלר בן ה-87  בראיון - "אך אני חש חרטה עמוקה ביחס לפצצת האטום. היינו צריכים למצוא דרך לערוך הדגמה של הפצצה, וזו הייתה אחריות של המדענים. אני אוהב את הרעיון של פיצוץ גרעיני במפרץ טוקיו, בשעה 8 בערב על רקע שמיים בהירים. זה היה מדליק ומאיר את כל השמיים ו-10מיליון אנשים היו רואים זאת ושומעים רעש בעצמה שמעולם לא שמעו. ואנחנו היינו אומרים - תיכנעו או שנזרוק את הפצצה על הערים שלכם."

רעיון ההדגמה - לפני התקיפה - עלה בדיוני הועדות אך בוטל משום שהיו רק שתי פצצות ולא רצו "לבזבז" מהמעט כל כך. נימוק שני לשלילת רעיון האזהרה היה שאם הפצצה המדגימה תיכשל הדבר יגרום למבוכה ויעמיד את בוני הנשק באור מבזה ומגוחך.

חיוב בלתי מסויג של הפגזת הערים בא ממקור בלתי צפוי, מקן נאקאנו, היום מהנדס בחברת בואינג, יפני שאומץ בילדותו וחי בהירושימה בשעת ההפצצה. תלמידי בית-הספר הועסקו בעבודות הגנה אזרחית וב-6 לאוגוסט 1945 הוא עבד בשדה במרחק שניים וחצי קילומטרים מהמקום ש"הילד הקטן" נחת. הוא ראה שני אווירונים זוהרים טסים ולאחר מכן מצנח לבן - שהשהה את הפיצוץ כדי שהמטוסים יספיקו להסתלק מהמקום- יורד לאט ארצה. כעבור מספר שניות נשמע פיצוץ אדיר והדף נורא העיף והפיל את כולם. "כאשר פתחתי את עיני הכל היה אש ועשן" בגדיו התלקחו ופניו וידיו נשרפו. הוא עקף את העיר הבוערת וחיפש את דרכו הביתה, אל הוריו . "בדרך כמעט דרכתי על זרועו  של ילד. זו הייתה החוויה הנוראה ביותר שלי"

הפגזת הירושימה הייתה הכרחית, אומר היום נאקאנו. ליפן ניתן זמן להיכנע לפני ההפצצה. אנחנו בהירושימה מעולם לא האמנו שיפן תיכנע. בהירושימה היו 43.000 חיילים ונגסאקי הייתה עיר תעשייה שיצרה את הטורפדות שתקפו בפרל הרבור ובמספנה שלה נבנו אחדות מאוניות הקרב הגדולות ביותר של יפן. החיילים היפנים נלחמו עד האיש האחרון באיי האוקיינוס השקט, אזרחים העדיפו להשליך את עצמם לתהום מאשר להיכנע, טייסי קמיקזיס מתאבדים גרמו לחיל הים האמריקני את האבידות הקשות ביותר של המלחמה. אין מקום להתנצלות. יפן תקפה ראשונה. הרעיון שהיא עומדת להיכנע בקרוב הייתה סברה מוטעית.

שלילה וחיוב מתחלפים בגלים מחזוריים. תחילה הייתה נטייה להצדיק את האירועים וההחלטות לאחר מכן - בין שנות ה-70 וה-80 - השתלטה אווירה של שלילה וחרטה. בשנות ה-90 הופיעו שוב פרסומים רבים שמחייבים את אשר אירע.




.

ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©
הבא פרק ביתהקודם