עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כיתבו לי



.






+ פרקי המסע










 



.

התרחישים הפוליטיים של שנת 1933 מתחילים לפרוץ למגדל השן של הפיזיקאים, מערערים את אחוות העמיתים ומרסקים את חדוות היצירה של המבט החדש על הטבע.

עקרונות הפיזיקה החדשה לא התיישבו עם הפילוסופיה המטריאליסטית של הקומוניזם. התורה החדשה היא "אידיאליזם מסוכן" קבעו בממשל סטאלין ואנשי המדע "הריאקציונרים" הושתקו, נאסרו או הוגלו למחנות ריכוז. בשנת 1937, במהלך "הטיהור הגדול" אנשי מדע רבים הואשמו בבגידה, הושלכו לכלא ועברו עינויים קשים כדי לאלץ אותם להתוודות על "חטאיהם".

ניצני הנאציזם, תנועת החולצות החומות, "החוקרים הנציונליים" והתאגדויות אחרות חלחלו עוד לפני עליית היטלר לשלטון אך קהיליית המדענים התעלמה מהם באותו זלזול מתנשא שהיא התייחסה לבורות ולאיוולת. חודש לאחר תפיסת השלטון על-ידי היטלר שבעה אנשי מדע  יהודים מהפקולטה למדעי הטבע גורשו מגטינגן. את פרנק - חתן פרס נובל - לא העזו לגרש, אך הוא בז לחסדים שהוענקו לו והגיש את התפטרותו. עצומה, חתומה על ידי 22 אנשי מדע גרמנים, בראשם הייזנבר, לביטולהגזירה לא הועילה. רק אדם אחד, הפיזיקאי קראייר, יצא במחאה גלויה נגד גירוש המדענים היהודים ושילם על כך במשרתו ובסיכויי העסקתו על-ידי כל גוף אחר למשך כל ימי חייו.

מספרים שבהזדמנות של מפגש חגיגי, שר החינוך הגרמני פנה אל הילברט ושאל אותו: "האם זה נכון, פרופסור, שהמוסד שלך סבל קשות מעזיבתם של היהודים וידידיהם? "סבל? לא, הוא לא סבל, אדוני השר" ענה בקור הילברט" הוא פשוט לא קיים יותר".

על במת האירועים עולים אנשים צעירים פליטי ה- numerus clausus* פגועי האנטישמיות ומתחילה תקופת הנדידה לערי מקלט. יהודים ילידי הונגריה,
סילרד Leo Szilard , ניומן John von Neumann, טלר Teller Edward ספוגים בחשדנות, בעוינות נוטשים את העמדה הניטרלית המכופתרת של אנשי המדע ויוצאים למסע לוחמני - לבניית הפצצה. הזעם מקצין ומקטב את השקפת העולם של המדענים האלה. סילרד פונה אל הקוטב הפציפיסטי ואילו ניומן וטלר הופכים למיליטריסטים נלהבים. שנים רבות לאחר מכן כאשר ניומן נשאל: האם צריך להפגיז את ערי יפן, ומתי? תשובתו הייתה קצרה: "כן, אתמול!"

המצב הפוליטי בעולם הלך והתדרדר. הכוח הצבאי והכיבושים של יפן וגרמניה הלכו והתעצמו. דיכוי, חוסר; יציבות, רדיפות, משברים כלכליים ואלימות צבאית התעוררו באיטליה, ספרד, מרכז אירופה, הסטאליניזם העפיל לשיאי הרדיפות בטיהור הגדול. תגלית האפשרות של ביקוע גרעין האטום באה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

הדלת הראשונה שנפתחה בפני המגורשים, קורבנות השלטונות הדיקטטוריים הייתה של המוסד ללימודי פיזיקה תאורטית בקופנהאגן. המדענים המאוימים החלו לקבל מכתבי הזמנה בהולים מנילס
בוהרBohr Niels "בוא ותישאר אתנו עד אשר תחליט מה ברצונך לעשות". המדענים הרדופים החלו לנהור למוסדו של בוהר ומצאו בו קבלת פנים חמה, תחנת מעבר עם הזדמנות להמשיך בעבודתם ופסק-זמן להכרעות על העתיד המקצועי.

בוהר היה איש יוצא דופן אפילו בקהילה המוזרה של אנשי המדע. הוא פרץ לבמת הפיזיקה החדשה עוד בשנת 1913 כאשר הגה את "המודל הפלנטרי של האטום" היינו את הרעיון של האלקטרון החג סביב הגרעין בעל המטען החשמלי החיובי.

איש צנוע, מפוזר, פתוח לביקורת שלא לקח את עצמו יותר מדי ברצינות ואולי משום כך תלמידיו לקחו אותו כל-כך ברצינות, העריצו ואהבו אותו. "נפלא, נתקלנו בפרדוכס, עכשיו יש לנו סיכויים טובים להתקדם". נעדר כל סממני סמכות הוא התערה בעולמם של תלמידיו, הפליג אתם, שחק אתם. כאשר הוא רכב על אופניו לעבודתו, האיש שהיטיב לשלוט בעקרונות תורת הקוונטום המורכבת לא מצא דרך להסתדר עם חוקי התנועה.

ההוראה לא הייתה מתחומי ההצטיינות שלו. הוא הרבה לחזור על משפטים, לערבב ביטויים אנגלים, גרמנים ודנים ולדבר בקול חלש מדי בשעת הרצאותיו. עיקר כוחו התגלה במגעים הבין -אישיים, בשיחות שניהל עם תלמידיו. האיש העניו ידע לעורר את הטוב ביותר - את חיפוש האמת, האומץ לשגות והכוח להמשיך - בתלמידיו.

התחנה הבאה, הסופית, עבור פליטי הדיקטטורות הייתה ארה"ב. "האפיפיור של הפיזיקה" איינשטיין נעתר, בסתיו 1933, לעבור לאוניברסיטת פרינסטון וכך אמריקה הפכה למרכז המחקר והעשייה של הפיזיקה הגרעינית החדשה.




.

ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©
הבא פרק ביתהקודם