עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כיתבו לי


.









+ פרקי המסע


 


 























.

It has become appallingly obvious that our technology has exceeded our humanity Einstein

אנשי מדעי-הטבע, שבמשך שנים רבות הסתגרו במגדל השן של המדע הטהור פגשו את המציאות, וזו התפוצצה לנגד עיניהם. ההדף הכה באחדים ולימד אותם ענווה. כדברי בוהר: "המדען הוא גם צופה וגם שחקן בדרמה הגדולה של הקיום". רבים אחרים לא למדו דבר...

בהיוודע דבר הצלחת הפצצה, נחשול של גאווה והתרגשות שטף את קהיליית המדענים. הטפיחות על השכם, הברכות והחגיגות דעכו למראה זוועות הפגיעה. לאחר השמדת הערים וההרג ההמוני, הספקות והחרטה החלו לכרסם ביוצרי הפצצות. אולם גם החרטה דעכה -או הודחקה - ולא מנעה מהפיזיקאים להמשיך בעבודתם. רק אדם אחד מקרב עשרות אלפי המועסקים בפרוייקט מנהטן נטש את עבודתו.

Joseph Rotblat
י. רוטבלט ברח מפולין עם עליית הנאציזם ,עבר לעבוד במעבדות לחקר האטום באנגליה והצטרף מאוחר יותר לפרוייקט מנהטן. כאשר נודע לו שהגרמנים לא מייצרים נשק גרעיני וגרובס סיפר לו שהפצצות נועדו ליפן "כדי להזהיר את הרוסים" הוא קם ועזב את עבודתו. עד 1950 הוא הושתק, נחשב לאיום על הביטחון הלאומי וזכה ליחס משפיל וחשדני. הוא חזר לאנגליה, פנה לחקר האטום למטרות רפואיות והפך לנשיא ;Pugwas ארגון של אנשי מדע להפסקת המלחמה.

רוטבלט דגל בעקרון שאנשי מדע חייבים לשאת באחריות מוסרית על תגליותיהם. בשנת 1995 הוענק לרוטבלט ולפוגווש פרס נובל לשלום.

Albert Einstein אחד הקורבנות של תקופה אפלה זו היה איינשטיין שלעולם לא סלח לעצמו על שחתם על המכתב שמבקש את פיתוח פצצות האטום. כל שארית חייו הוא פעל כדי לכפר על "טעות איומה זו"וניסה לעורר את הציבור - האדיש - להתנגד לתעשיית הנשק הגרעיני.

יומיים לפני מותו עוד הספיק לחתום על גילוי דעת שחיבר Bertrand Russel ראסל הפילוסוף על טבען של המלחמות העתידיות.

Robert Oppenheimer יחסו של אופנהיימר אל יצירת הפצצה היה אמביוולנטי. בועדות, כנציג הממשל הוא הפגין ביטחון בחיוניות יצירת הנשק הגרעיני ואילו במגעים אישיים הוא הביע חרטה ונקיפות מצפון קשות על "עבודת השטן" שהוא, לדבריו, עושה. מצד אחד

When you see something that is technically sweet you go ahead and do it

ומאידך:"ידיי מגואלות בדם" אמר לטרומן. אני לא רוצה לראות יותר את בן-הכלבה הזה כאן -הגיב הנשיא

אופנהיימר גילה עניין בפילוסופיה והיה חובב - ואף כתב - שירה. ייתכן שהאיש המורכב הזה פילג את עולמו הפנימי. בפן המקצועי, כפיזיקאי, הוא עשה את "הערב" לו מבחינה אינטלקטואלית ואילו בפן האנושי, כתחביב, הוא התייסר בשל תוצאות הלוואי של מעשיו.בהמתנה מורטת העצבים לפני ניסוי טריניטי הוא פחד משני דברים: שהפצצה תיכשל ושהפצצה תצליח.

פסק-הדין של משפטו ביטל את ההכשר הביטחוני שלו ופתר את לבטיו. ללא סיווג ביטחוני נאות, לאופנהיימר נותרה ההוראה, הכתיבה והעסקנות הייצוגית.

James Frank
פרנק, "הקדוש" מגטינגן, לקח חלק פעיל בהתנגדות לשימוש בפצצת האטום. הוא מונה לראש ועדה שתפקידה היה לדווח על "המשמעות החברתית והפוליטית של האנרגיה האטומית".

שבעת המדענים, חברי הועדה, הגישו למשרד ההגנה דו"ח המכונה Report Franck ובו תחזית מדויקת על מה שקרה לאחר מכן. הם הזהירו את השלטונות שהפגזת ערי יפן תגרום לאבדן אמון ולגלים של אימה ושאט-נפש שישטפו את שאר העולם ויעוררו מחלוקת גם בבית. הם המליצו על הדגמת הרתעה של הפצצה במדבר או על אי-בודד. אולם דו"ח פרנק לא השיג את ייעודו.

השלילה הבוטחת של תקיפת יפן לא נשאה חן בעיני השלטונות וחודשיים
לפני השמדת הערים הוקמה ועדה נוספת - בראשות אופנהיימר - של מומחי אטום. ועדה זו התייצבה בפני השלטונות, ונתנה תשובה שהייתה לרוחו של הממסד. "אנחנו אמרנו שהמדענים אינם מוסמכים לקבוע איזה שימוש ייעשה בפצצות" מספר אופנהיימר. "אמרנו גם שהטלת אחד הדברים האלה במדבר לא תעשה רושם על אף אחד".

Leo Szilard
סילרד הוא אחד השחקנים הראשיים של אירועי השנים האפלות האלה. המומחה לראיית הנולד חזה את כל הסכנות - גם מדומות, כמו תעשיית הנשק הגרעיני בגרמניה - והדביק בחשדותיו את קהיליית המדענים. אכן, כדברי ידידיו, הוא תמיד עסק במהלך השלישי והרביעי. אילו הוא היה מקדיש למהלך הראשון את אותם המשאבים שהוא השקיע ב"תוצאות העתידיות", אילו הוא היה מתמקד במניעה של האסונות שבאופק ייתכן ופועלו היה נושא פרות מרשימים יותר. הוא המריד אתעובדי מבצע מנהטן, החתים - בסודי סודות - על מנשרים למניעת השימוש בפצצה ועורר את זעמו של גרובס שניסה את כל הדרכים כדי לגרש אותו מהמבצע.

דבריו של גרובס משקפים את האירוניה שבפועלו של סילרד. "נכון, אילו סילרד לא היה מתאמץ כל-כך בתחילת המלחמה היום לא הייתה לנו פצצה אטומית, אבל עכשיו שיש לנו פצצה, הוא יכול ללכת..."

Otto Hahn
אוטו האהן קיבל את בשורת הטלת הפצצות בעודו במחנה שבויים "ידידותי" שבו שוכנו אנשי המדע הגרמנים. הוא הזדעזע עמוקות למשמע החדשות הוא מעולם לא העלה על דעתו שעבודותיו על ביקוע גרעין האטום יובילו להרג נורא כזה . הוא היה מדוכדך כל-כך שידידיו, שאר שבויי המלחמה, חששו שהוא יתאבד ופרשו עליו שמירה קפדנית כדי למנוע זאת.

Max Born
בורן, הפיזיקאי התיאורטי המהולל מגטינגן, פנה להוראה וסירב בהשפע אשתו - חברה בכת הקווקרים לקחת כל חלק בעשיית ההרג.

בהצהרה שפורסמה באביב 1957 על-ידי קבוצה של 18מדעני אטום גרמניים ובראשם בורן והאהן - מכריזים ש"בשום מקרה הם לא יהיו שותפים בעשייה, בניסויי או באחסון של נשק אטומי".

Edward Teller
טלר, המדען היהודי פליט הונגריה, מעולם לא פקפק בצדקת העשייה של הנשק הגרעיני. לאחר שראה את ההרג שעוללו "שני הבנים" הגרעיניים הוא פנה ליצירת מפלצת איומה פי-אלף - פצצת המימן.

"בחרתי להיות איש מדע ואני מאוהב במדע. לא אעשה מתוך להט ורצון שום דבר מלבד מדע טהור משום שהוא נפלא ומעניין כל-כך. אינני אוהב נשק. הייתי רוצה שיהיה שלום. אולם למען השלום אנו זקוקים לנשק ואינני חושב שדעותיי מעוותות. אני מאמין שאני תורם לעולם של שלום" אמר טלר בעדותו לפני הסנאט. ולאחר מכן הוא התמסר בלהט ומתוך אהבה - בסיוע המחשב הראשון ה- ENIAC- לפיתוח ה"Super", המשמיד האולטימטיבי

Enrico Fermi

מדען אחר שלא הוטרד על-ידי תחושת "אחריות היוצרים" הוא פרמי האיטלקי."תפסיקו את הקשקושים המצפוניים שלכם -נהג לומר- הדבר הזה הוא פיזיקה נפלאה." עם חלוף השנים הוא שינה את דעתו ובפצצת המימן העתידית הוא ראה "נשק שהתולדה המעשית שלו הוא רצח -עם"





.

ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©
הבא פרק ביתהקודם