עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר מה חדש? כיתבו לי


.















+ פרקי המסע


















 


 
















.

במקביל לטלטלות הפוליטיות הקשות, עליית היטלר לשלטון ותחילת מלחמת העולם השנייה החל להיווצר הנשק הגרעיני.

המפתח לשחרור האנרגיה של האטום הוא חלקיק מזערי - הנויטרון. גרעין האטום מוגן במחיצה חשמלית של מיליוני וולטים* לכן איש לא העלה על דעתו שקיימת אפשרות לחדור מבעד למחסום רב עצמה כזה. הנויטרון ניטרלי מבחינה חשמלית לכן הוא לא נהדף על-ידי הגדר החשמלית שעוטפת את הגרעין ומסוגל לחדור לתוכו. כוח ההרס הנורא של הפצצה האטומית נובע מתגובת השרשרת שנגרמת מביקוע האטום.

הביקוע מתרחש כאשר החלק המרכזי, הגרעין של האטום מופגז בנויטרון ונשבר לשני חלקים. החלקים האלה ממשיכים ומשחררים נויטרונים שהולכים ומנפצים אטומים נוספים. תגובת השרשרת הזאת מתרחשת במיליונית של שנייה ומשחררת מאות מיליוני וולט של אנרגיה. הקרינה שמשתחררת היא של
קרני גמא, הקטלנית ביותר לאדם. ברגע שהאדם הבין שהאטום בנוי מחלקים קטנים יותר שמארגנים את עצמם באורח ספונטני בתהליך של שינוי צורה רדיואקטיבי - החלה ההתערבות בעולם של יסודות החומר.

אבן הפילוסופים, סמל התשוקה האסורה לכוחות שמעל ומעבר לחוקי הטבע, כישפה את קהיליית הפיזיקאים.

אחד הצעדים הראשונים נעשו על-ידי 
ראטהרפורד Ernest Rutherford שהפגיז גזים שונים בחלקיקי אלפא ומצא שמדי פעם החלקיק פוגע בגרעין האטום ומפר את המבנה שלו. בעוד הכימאים עסקו בשינויי החומר ברמה המולקולרית, ניגשו הפיזיקאים לשינויו ברמה הבסיסית ביותר- בגרעין האטום. כדי להגביר את המהירות ואת העצמה של יידוי החלקיקים, הם החלו לבנות ציקלוטרונים cyclotrons - מאיצים חזקים יותר ויותר.

התגובה הגרעינית המלאכותית  הראשונה מומשה על-ידי הזוג
ז'וליוט קירי Joliot-Curie הם החלו להפגיז אלומיניום עם חלקיקי אלפא וגילו שלאחר שהם כבר הפסיקו את ההפגזה, האלומיניום המשיך להקרין חלקיקים משלו.

החלקיקים הראשונים ששימשו להפגזת הגרעין היו בעלי מטען חשמלי חיובי ונהדפו על ידי המחיצה החשמלית הכבירה שעוטפת את הגרעין. תגלית הנויטרון פתרה את הבעיה הזאת.

בהרצאתו בלונדון, בשנת 1920, הציע רתהרפורד לראשונה סברה בדבר קיומם של חלקיקים ניטרליים ובעלי מטען שלילי באטום. שנה לאחר מכן, בהשערות שהעלה על מבנה האטום, טבע הכימאי הרקינס .Harkins H.D את המונח נויטרון. בניסויים שערך בראשית שנת 1932 הוכיח J Chadwick צ'דוויק את קיומם של הנויטרונים. שלוש שנים לאחר מכן הוא זכה בפרס נובל על תגלית זו.

שבעה חודשים לאחר גילוי הנויטרון, העלה סילרד, לראשונה, את האפשרות של שחרור מבוקר של הכוח הטמון באטום באמצעות ריבוי תגובות שרשרת של נויטרונים. הוא אף הביע סברה שאם ניתן ליצור תגובת שרשרת כזאת היא תוכל להוות בסיס לפצצה. הוא הגיש בקשה לקבל זכות יוצרים על התגלית והפך מבחינה רשמית לאבי פצצת האטום. את זכות היוצרים על התגלית הוא לא רכש כדי לזכות בכבוד או ברווחים אחרים אלא על מנת למנוע שיד לא רצויה תחטוף את הרעיון המסוכן והנורא. סילרד הצטיין בראיית הנולד וידידיו טענו שהוא תמיד שוקל את הצעד השלישי והרביעי, הרבה לפני שהצעד הראשון נעשה.

במשך שנים רבות ביקוע האטום התרחש - בפועל - במקומות רבים בעולם מבלי שהמדענים יבינו את מה שקורה במעבדות שלהם. עד שנת 1938 הם המשיכו להפגיז חומרים שונים ופרשו לא נכון או סרבו להאמין למקרא תוצאות הניסויים. "האל, מסיבות שמובנות רק לו, הפך את כולנו עיוורים לתופעה של ביקוע גרעין האטום" התבטא מאוחר יותר אחד הפיזיקאים.

עם היוודע דבר הנויטרון, פרמי הפיזיקאי האיטלקי ניגש מיד לניסויי ההפגזה. הוא העמיד במבחן חומרים שונים. הממצאים המדהימים ביותר התגלו עם הפגזת האורניום.
האהן ,Otto Hahn ושטרסמן Fritz Strassman שחזרו אף הם את הניסוי ולאחר ששום הסברלא ענה על הממצאים המוזרים הם הגיעו למסקנה - שבעצמם סירבו להאמין בה - שבעקבות ההפגזה, גרעין האורניום התבקע לשני חלקים.

מייטנר Lisa Meitner השותפה היהודיה של האהן שברחה מרדיפות הנאצים לשוודיה פרסמה את תגלית ביקוע אטום האורניום. אם אטום האורניום נשבר לשני חלקים, החלקים האלה יהיו זקוקים לפחות נויטרונים ואלה ייפלטו וישברו גרעינים נוספים... שייפלטו נויטרונים עודפים שימשיכו וישברו... תהליך שתחילתו באטומים בודדים ילך וייצור שחרור של אנרגיה כבירה...

גם לאחר שביקוע גרעין האטום הוכח והתקבל על דעתם של הפיזיקאים, רבים מהם סירבו להאמין שלתגלית יש פן יישומי, מעשי. איינשטיין לא האמין באפשרות של שחרור האנרגיה החבויה באטום. ראטהרפורד כינה את הרעיון "שטות גמורה" ולדעתו של בוהר "יש חמש-עשרה סיבות כבדות משקל בגללן הניצול המעשי של תהליך הביקוע אינו סביר".

כדי לשכלל את הביקוע, היה צורך להאט את תנועת הנויטרונים. כוח ההאטה Moderator נמצא בגושי גרניט ובמים כבדים. הדרך אל בניית הפצצות הגרעיניות שהשמידו את הירושימה ואת נגסאקי נסללה.

אך זו הייתה רק ההתחלה. אם ביקוע -fission- גרעין של אטום מוצק משחרר אנרגיה, היתוך-fusion - של שני גרעינים קלים - גרעיני מימן - לגרעין כבד יותר -הליום- יוצר אנרגיה כבירה. קרינת השמש, מזה מיליוני שנים, מקורה בהיתוך גרעיני של מיליוני טונות מימן בכל שנייה. פעולת ההיתוך דורשת אנרגיה גדולה מאוד - וזו סופקה סוף סוף על- ידי הפיצוץ שנגרם מהביקוע. עצמת ההרס של פצצות
ההיתוך - המימן - גדולה לאין-ספור מזו של פצצות הביקוע. אם כל פצצות המימן הקיימות היום יוטלו על העולם, כל החיים יושמדו בו.

יצירת חומר הגלם לפצצות הביקוע הייתה מורכבת והיוותה גורם בולם לשגשוג תעשיית הנשק הגרעיני.
הדלק של ההיתוך הגרעיני -המימן הכבד- נמצא בטבע בכמויות עצומות ויכול להספיק.להפקת אנרגיה 
במשך מיליונים של שנים.

ההכרה הפומבית שניתנה לאפשרות ביקוע הגרעין והניסויים שנערכו במעבדות עוררו חרדה גדולה בסילרד. האיש שתמיד דאג רחוק קדימה חזה את הסכנה של מרוץ חימוש גרעיני. כדי למנוע את העברת המידע לידי מעצמות האויב הוא פתח במסע שכנוע להפעלה של צנזורה עצמית והחלת סודיות על חקר האטום.

קהיליית הפיזיקאים התנגדה תחילה בנימוק שהמדע נלחם במשך עידנים כדי להגיע להחלפת מידע בין כל אנשי המדע. אולם המצב הפוליטי הקשה ואיומי ההשתלטות של המעצמות המיליטריסטיות הכריעו את הכף ורבים החלו להיעתר להנהגת צנזורה עצמית ולהימנעות מפרסום עבודותיהם.

חקר ביקוע גרעין האטום נמשך בצרפת, במעבדות של ז'וליוט-קירי. עם פלישת הנאצים לצרפת החל משחק מחבואים מרתק שנועד להסתרת "מוצר Z" הצופן הסודי שניתן למים הכבדים, רכיב בסיסי בחקר האטום. כל המים הכבדים - יקרי הערך - שהיו קיימים באירופה נמצאו בצרפת. הם הוסתרו תחילה במרתף של בנק והוברחו, לאחר מכן במסע הרפתקני ומסוכן לאנגליה. עם התקרבות הנאצים לפריס, ז'וליוט שרף את כל התיעוד על מחקריו כדי שהמידע לא ייפול לידי האויב, אולם מאמציו היו לשווא משום שעותקים של מחקריו שהועברו לשלטונות מצאו את דרכם אל הכובש. ז'וליוט נשאר בפריס הכבושה ורבים חשבו שהוא הפך למשתף פעולה. למעשה הוא סייע למחתרת ובמעבדותיו הוסתרו מחסני נשק של לוחמי המחתרת. המחבוא היה אידיאלי משום שהוא היה גלוי ונגיש כל כך לאויב שאיש לא העלה על דעתו שמישהו יהגה רעיון מטורף ואווילי כל-כך.

העבודה על ביקוע גרעין האטום החלה גם באנגליה, בתמיכה צנועה של השלטונות. העבודה התנהלה בתנאים קשים משום שעם פרוץ המלחמה לשלטונות היו סדרי עדיפויות משלהם ורק מדענים "שאינם חיוניים למאמץ המלחמתי" היו רשאים לעסוק בה.

פרמי עבר, לאחר שנים רבות של עבודה על האטום במעבדות ברומא, לארה"ב והצטרף ללוס אלמוס לייצור פצצת האטום. עיר המקלט של בוהר נכבשה אף היא. בשנת 1943 בוהר הוברח במסע מייגע ומסוכן לאנגליה.

התרחיש המוזר והשנוי במחלוקת ביותר קרה בגרמניה. הויכוח על מה שבאמת קרה שם מתנהל עד עצם היום הזה וההיסטוריונים עוד מנסים לאחות את קרעי הדברים המושמעים מפי המשתתפים ותרים אחר תיעוד כלשהו שיאמת את הדברים אלה.

העובדה שגרמניה לא בנתה פצצה אטומית נובעת ממספר סיבות: היעדר אנשי מדע טובים שרובם ככולם ברחו מגרמניה עם עליית היטלר לשלטון. ארגון לקוי ויחס מזלזל של השלטונות אל המחקר לפיתוח כלי לוחמה. היעדר הציוד הטכני - המורכב כל-כך - שבנייה זו דורשת. וסיבה אחרונה: המדענים המצטיינים שהיו יכולים לבצע את בניית הפצצה עשו הכל כדי שהדבר לא ייעשה. הם לא לחצו על השלטונות ולהפך, שקדו להסב את תשומת ליבם מהרעיון של נשק בלתי-אנושי כל-כך.

מפליא מאוד שהפיסיקאים הגרמנים שחיו תחת הדיקטטורה החונקת של הנאציזם ידעו להקשיב למצפונם וסרבו לפתח את הפצצה ואילו עמיתיהם, אזרחי הדמוקרטיות עשו את כל המאמצים כדי לבנות את הנשק הנורא.

מדען גרמני מנסה להסביר את התופעה כך:"למעשה לא היינו טובים יותר, מבחינה אינטלקטואלית, או מוסרית מעמיתנו בארצות אחרות. אולם כאשר המלחמה פרצה, אנחנו כבר למדנו מניסיונות מרים של שבע שנים תחת שלטונו של היטלר שיש להתייחס בחשדנות אל המשטר החדש. האזרחים של ארצות טוטליטריות אינם, על-פי-רוב, פטריוטים טובים. אולם לעמיתינו בארצות אחרות היה, בימים ההם, אמון מלא בהגינות ובתחושת הצדק של הממשלים שלהם."

הייזנברג,המדען הגרמני היחיד שהיה מסוגל, בעת ההיא, לפתח את הנשק הגרעיני, העדיף להישאר לאחר עליית היטלר בגרמניה. חבריו הפיזיקאים לחצו עליו שיצטרף אליהם לערי המקלט, אולם הוא עמד בסירובו בטענה ש"הבחורים שלו" זקוקים לנוכחותו. בגרמניה הנאצית נוצרה אגודת "הפיזיקאים הנציונליסטים" שהשתלבו בשלטון אולם אנשי מדע מהשורה הראשונה בזו למשטר החדש ואחדים אף יצאו בביקורת נגדו. לאחר מאבקים  מצפוניים קשים, הפיזיקאים האלה החליטו לנקוט בהתנגדות פסיבית לשלטון החדש.

כאשר מנהל המוסד לפיזיקה, שסירב להיכנע לשלטון החדש ערק לארה"ב, הייזנברג הסכים למלא את מקומו. ידידיו התקשו לקבל את התנהגותו המתפשרת עם השליטים החדשים. אחדים פנו לו עורף ואחרים ניסו לנמק את התנהגותו באהבתו לארצו ובניסיונו להציל את הפיזיקה מתלאות המשטר החדש.

הייזנברג הפגין, לדבריו, משחק כפול, מצד אחד הטיל איפול כבד על כל מחקר שהיה יכול לעורר רושם שייצור הפצצה אפשרי מצד שני הפגין תמיכה במשטר, כמו למשל בחיוב כיבוש פולניה על ידי הגרמנים. במכתבו אל יאנגק הוא כותב: "תחת דיקטטורה, התנגדות פעילה יכולה להתבצע רק על- ידי אלה שמתחזים למשתפי פעולה עם המשטר. זה שיעז להביע התנגדות גלויה סופו מחנה ריכוז."

הנימוק הראשי לזירוז בניית הפצצה היה הצורך להקדים את גרמניה שלדעת רבים עסקה בסתר בתעשייה זו. אילו הפיזיקאים היו יודעים שבגרמניה אין תעשייה גרעינית ייתכן שפני העולם היו היום שונים. רק לאחר כניעת גרמניה השתכנעה קהיליית הפיסיקאים שחששותיהם היו לשווא. "אילו ידעתי שגרמניה לא תצליח לייצר פצצה, לא הייתי נוקף אצבע לזירוז בנייתה", אמר איינשטיין.

הייזנברג ניסה ליידע את בוהר שגרמניה לא עוסקת בחקר ביקוע גרעין האטום. השיחה בין השניים - בשל האווירה החשדנית, אובדן האמון, החשש שהשני הוא סוכן שתול -לא עלתה יפה והשיגה מטרה הפוכה.לאחר שיחה מטרידה וכושלת זו בוהר היה משוכנע שתלמידו, שהעדיף להישאר בגרמניה הנאצית, עוסק באינטנסיביות ובהצלחה בייצור הפצצה האטומית.

היחס הבוטה והחשדנות של המשטר הסטאליניסטי אל הפיזיקה הגרעינית החדשה  ואל הפיזיקאים בכלל בלמה כל ניסיון של התעמקות בנושא. כאשר הפצצה האטומית כבר הושלמה ולפני הטלתה על יפן, אנשי הממשל של טרומן סברו שמן הראוי ליידע את בן הברית - סטאלין - על קיומה. דבר הנשק הנורא נמסר לו, בשיחת חולין, בועידת פוטסדם. תגובת סטאלין הייתה סתמית למדי והוא ברך את טרומן על ההמצאה ואמר לו שהוא מקווה שייעשה בה שימוש יעיל נגד יפן.

לא היה קל לשכנע את השלטונות האמריקאים להתחיל בבניית הפצצה הגרעינית. המכתבים של סילרד ואיינשטיין נשארו על שולחנו עמוס הניירות של רוזוולט. תשובתו הראשונה לניסיונות השכנוע הייתה שעוד לא הגיע הזמן למעורבות הממשל בסוגייה זו. סילרד משוכנע שהעבודה התעכבה לפחות שנה בשל קוצר הראייה והמסורבלות של השלטונות. רק בסוף שנת 1941, יום אחד לפני ההתקפה על פרל הרבור והצטרפות ארה"ב למלחמה, ניתן אישור סופי להעניק משאבים כספייםוטכניים לבניית הפצצה הגרעינית.




.

ד"ר אילנה מודלינגר
מסע בעידן הטכנולוגי
Copyright ©
הבא פרק ביתהקודם