.

 
 
 
 
 
 
 
 
 







.

הפרעת קשב ופעלתנות-יתר

על המפה הרחבה, הרב-צורנית של ליקויי הלמידה הולכת ומתבהרת בשנים האחרונות תמונה קלינית בשם Attention Deficit/ Hyperactivity disorder - ad/hd

מאז ראשית המאה שעברה, קהיליית החוקרים מנסה לפענח את הסיבות לקשיי הילדים שהתנהגותם נשלטת על-ידי תנועתיות רבה, קשיים בעכבה והפרעות קשב וריכוז. השמות הרבים שהוענקו לתופעה Attention Deficit Disorder ,Minimal Brain Damage ,Hyperkinetic Reaction of Childhood משקפים את מבוכת המומחים באשר לתסמונת, לסיבותיה ולדרכי האבחון שלה.

התופעה הוזכרה לראשונה בשנת 1902 בפרסומו של George Still רופא ילדים בריטי על קבוצה של ילדים שהיו בטיפולו. ילדים אלה גילו התנהגות מתריסה, דווקאית וסבלו מקשיי ריסון ועכבה חמורים. סטיל סבר שהמכלול ההתנהגותי לא נובע מכשל חינוכי - ההסבר שהיה מקובל בימיו - כי אם מפגיעה מוחית כלשהי.

השערה זו קיבלה חיזוק משמעותי בעקבות מגפת דלקת קרום המוח שאחריה, הילדים שהחלימו ממנה גילו הפרעות ריכוז וקשב וקשיים בבקרה על הדחפים.

בשנת 1937 נמצא שמתן תרופות ממריצות לילדים שסובלים מהתסמין הזה מביא לשיפור ניכר בהתנהגותם. לאחר גילגולי שמות רבים בשנת 1987. התמונה הקלינית זכתה בשם ad/hd

בעבר היה נהוג לחשוב שקשיי הילדים שלוקים ב- ad/hd נובעים - כמו קשיי רוב הילדים שסובלים מליקויי למידה - מסינון לקוי של הגירויים ושיבושים בדרכי עיבודם.

היום החוקרים סבורים שבקרב ילדי ה-ad/hd הפגם אינו במוקד זה של תהליך התפיסה. הילדים קולטים כראוי את המידע המוזרם אליהם אולם הם מתקשים לדכא את התגובות התנועתיות האימפולסיביות לגירויים אלה. הילדים מתקשים להכין תגובות תנועתיות בהטרמה לפעולות שהם עומדים לבצע ומגלים פחות רגישות למשוב שמזהיר אותם לתקן את תנועותיהם.

הממצאים האלה מייחדים את התמונה הקלינית של ad/hd ומאפשרים לנתק אותה מהשדה הרב- צורני של ליקויי הלמידה. ילדים שסובלים מ-ad/hd יכולים לגלות - כמו ילדים עם מגבלות חושיות, הזנחה חינוכית ועוד - גם ליקויי למידה אולם אלה הם רק תופעות לוואי משניות להפרעה המקורית שלהם.

כדי לפוגג מעט את ערפל ההגדרות חשוב לעשות הבחנה ברורה בין התמונה הקלינית של הפרעות קשב ופעלתנות יתר לזו של ליקויי למידה.

התמונה הקלינית של ad/hd נמצאת בתחום המקצועי של הרפואה ורק נירולוג ילדים או רופא ילדים עם נסיון בהתפתחות הילד רשאים לאבחן אותה ולהמליץ ולפקח על הטיפול התרופתי בהפרעה.

לפני למעלה מעשר שנים, ליקויי הלמידה - תחת המונח Minimal Brain Damage - היו באחריות הבלעדית של הרפואה. לאחר מאבק ממושך, פסיכולוגים חינוכיים שעברו הכשרה מתאימה הורשו לערוך אבחונים ולטפל בהפרעה. בשנים האחרונות המאבחנים הדידקטיים -מורים שעברו הכשרה- הצטרפו אל צוות המאבחנים של ליקויי למידה. בליקויי למידה, למרות ההנחה שמקורם בדיספונקציה מוחית אין (עדיין?) טיפול תרופתי.

ה- ad/hdמופיע בקרב 5%-3%מכלל ילדי בית-הספר ו- 3% בקרב המבוגרים והוא נצפה בכל מקום, בכל שכבה סוציו-אקונומית. התופעה שכיחה יותר (לפחות פי 3 ), בקרב בנים.

הסימנים ההתנהגותיים מתגלים בין גיל 3 ל-7. מסיבות שטרם ידועות, במקרים מסוימים יש השתהות של הסימנים והם מתגלים רק בגיל מבוגר יותר.

בניגוד לדעה הקיימת בציבור, ההפרעה אינה פוחתת עם השנים. שני שליש מכלל פגועי ה-AD/HD ממשיכים לסבול, גם בבגרותם מההפרעה. בשליש הנותר, ישנה רגיעה בחלק מהסימנים אך גם בקרבם אין החלמה מלאה.


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם