.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 


.

התפתחות הקשב

התינוקות שונים זה מזה, כבר מרגע היוולדם, בתגובות הקשב שלהם. אחדים ערים לכל המתרחש סביבם והקשב שלהם נלכד ומסתחרר באקראיות בין הגירויים שמציפים את חושיהם. תינוקות אחרים שלווים ומנומנמים ונדרש מאמץ של המבוגר כדי לתפוס את תשומת לבם.

במשך שנים רבות השונות הוסברה כתוצאה של מבני-מזג שמאפיינים את הרך הנולד. צמד התכונות המולדות מופנמות- מוחצנות שהפסיכולוג קרל יונג ביסס ופירסם ברבים זכה להכרה כללית ואומץ על-ידי רוב תורות האישיות שקמו בשדה הפסיכולוגיה. האישיות המוחצנת מכוונת את רוב זרקורי הקשב שלה כלפי חוץ, אל הסביבה החברתית והחומרית שלה. האישיות המופנמת מעדיפה את הטיפוח של עולמה הפנימי והקשב שלה מכוונן אל מחשבותיה ורגשותיה.

בעשורים שהיו תחת השפעת הביהביוריזם והפסיכואנליזה, השונות הוסברה על יסוד למידה וחוויות מוקדמות של הילדים. התיאוריות האלה נשארו על כנן אולם הסבר נוסף הצטרף אליהן ומקבל היום את הבכורה. לפי הסבר זה השונות מקורה בהבדלים אישיים - מולדים - בתפקוד מערכת העצבים של הילדים.

התכונה הראשונה של הקשב היא האיתור החושי של הגירוי. הרך הנולד מגיב בהפנייה שלמה של הראש לעבר מקור הגירוי כדי להיטיב, בשתי אוזניים ובשתי עיניים, לאתרו. חושיו עדיין אינם משוכללים והאזורים המוחיים המופקדים על הקליטה של המידע החזותי והשמיעתי רק התחילו להתפתח לכן הוא זקוק לגיוס כל האמצעים כדי לקלוט כמיטב יכולתו את המידע החדש.

איברי החישה והמוקדים המוחיים שמנהלים אותם הולכים ומשתכללים ובהגיעו לגיל שישה חודשים התינוק יכול להעפיל לקשב המתמשך Sustained attention. הקשב המתמשך מהווה תשתית לעיבוד המידע היינו לתהליך הלמידה והזיכרון. כאשר קיים הצע של גירויים מוכרים וחדשים, התינוק נוטה להפנות את זרקורי תשומת לבו אל החדש, אל הבלתי מוכר.

מחקרים של השנים האחרונות מאשרים את הקשר בין הקשב המתמשך לתהליך הלמידה. מחקרים אלה העלו שמשך הקשב שהתינוק משקיע בבחינת גירוי חדש נמצא במתאם שלילי עם רמת המשכל שלו. ככל שמהירות עיבוד המידע של הפעוט גבוהה יותר כך הוא זקוק לפחות זמן כדי להכיר, ללמוד, להבין ולזכור את הגירוי החדש.

לאחר הבשלת מערכות הפניית הקשב - orienting system - והקשב התפיסתי - perceptual attention system - מגיע תורה של מערכת מינהל הקשב - executive attention system - שממונה על ניטור הקשב במצבים מורכבים כמו הסחה, עמימות, קונפליקט בין הגירויים השונים.

החוקרים שליוו את התפתחות השליטה על הקשב בקרב ילדים צעירים העלו את השלבים הבאים:

גיל 0 עד שנה - הקשב נע ללא שליטה מגירוי לגירוי. כל אירוע חדש מסיח את תשומת לבו של הפעוט הקשב אינו רצוני ונלכד על-ידי בולטות הגירויים.

גיל שנה עד שנתיים - קשב חד-ערוצי. הפעוט יכול להתמקד בעשייה אחת, לפי בחירתו. הוא דוחה או מתעלם מהתערבות של מבוגר. סירובו להעתיק את הקשב עלול להיתפס כגחמה או עקשנות, אולם החוקרים סבורים שמקורו בניסיון לגונן על המיקוד שהוא יצר.

גיל שנתיים עד שלוש - הקשב עדיין חד-ערוצי והפעוט עוד לא מסוגל להתמודד עם גירויים חופפים שבאים ממקור חזותי ושמיעתי. בשעת משחק הוא מתחיל לפתח יכולת להעביר את הקשב, בהנחיית המבוגר - הלוך וחזור - בין דבריו לפעילות שהוא עוסק בה.

גיל שלוש עד ארבע - הוא משתחרר מעזרת המבוגר ומסוגל להעתיק את מלוא הקשב שלו לדברי המבוגר

ולפעילות שהוא עוסק בה.

גיל ארבע עד חמש - קשב דו-ערוצי. הילד מבין את הוראות המבוגר מבלי להפסיק את הפעילות ומבלי להסתכל על הדובר.

גיל חמש עד שש - השלב האחרון. כל הערוצים; חזותי, שמיעתי ותנועתי משולבים היטב. הילד מסוגל למקד ולשמור על הקשב. בהדרגה הוא מתנער מגורמים מסיחים ובלתי רלבנטים; לפעילות; בה הוא מתמקד.

מדידת טווח הקשב באמצעות צפייה בטלוויזיה מעלה:

בגיל שנתיים טווח קשב צפייה של 7 דקות
בגיל שלוש טווח קשב  צפייה של 9 דקות
בגיל ארבע טווח קשב צפייה של 13 דקות
בגיל חמש טווח קשב צפייה של רבע שעה
בגיל שש - שבע טווח קשב צפייה של שעה


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם