.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 


.


דיספונקציה מוחית

לאחר שנים רבות של מחלוקות, לבטים ותהיות, היום רוב ציבור המחנכים מקבל את "הדיספונקציה המוחית המזערית" כגורם סיבתי לליקויי למידה. מקבל, אבל מתקשה להבין. אנשי החינוך אינם מצופים לשלוט ברזי הנירו-אנטומיה-כימיה-ביולוגיה, אולם על מנת לטפל ב"ילד השלם", על מנת להבין את הדו"ח של המומחה, על מנת לדעת להתחים את גבולות קשייו של הילד, הם זקוקים לידע בסיסי על המהות ועל המשמעות של אותה "דיספונקציה מוחית" שפוגמת בלמידת הילד.

לנתק שקיים בין מומחי המוח לבין מחנכי הילד סיבות רבות, משני הצדדים של המתרס."מדע המוח הוא כת סודית בפני עצמה, מסדר דתי מסתורי הסגור בפני כל מי שלא הוכנס בסוד ענייניו" כותב ג'ון רייטי בספרו "מדריך למשתמש במוח". הספרות המקצועית שמגיעה אלינו ממרומי הנירולוגיה מציגה את המוח מבעד למיקרוסקופ, או כפרוסות של מבחן רושאך על צג המחשב, במינוח מקצועי מורכב שרק נאמני אחוות הנירולוגים מסוגלים להבין.

חוקרי המוח הקדומים הסתכלו בעיסה האפורה, איתרו בה מבנה דמוי סוס מוזר וקראו לו =hippos סוס מפלצת-ים = kampos ההיפוקמפוס. מדעני המוח אימצו את המינוח היווני הקדום והערימו עליו - ברבות השנים - שמות לא פחות מיסתוריים משלהם. האקדמיה ללשון העברית לא השכילה לפשט את תעלומת שפת המוח ובמשך עשרות שנים העדפתי ללמד את ה"סנסומוטורי" ולא העזתי להסתכן בחלופה העברית של "החושינועי".

הספרות המקצועית שבאה ליידע את אנשי שדה החינוך על המוח ותפקודיו אינה ידידותית ולא מעודדת קריאה ועיון. כאשר המומחה מחליט "לרדת אל העם" מתברר לא פעם שבמגדל השן של מדעי המוח הקורא התמים נתפס כרפה שכל שעבורו יש להמחיש ולהמחיש ולהמחיש עד שמרוב המחשות הוא לא רואה את היער. קבוצה אחרת של ספרים מנסה למכור שיטה טיפולית מופלאה שתעצים את האינטליגנציה או תרפא חולי שטרם מצאו לו תרופה. סוג נוסף של ספרים מתאר את המוח מבעד לסיפורו ההזוי, הסהרורי של אדם שסובל מפגיעה מוחית קשה ונדירה. תאור עולמו של "האיש שחשב שאישתו היא כובע" מרתק ונוגע ללב אך הוא לא מקדם את הידע שלנו על "הדיספונקציה המוחית המזערית" של תלמידינו.

בשנים האחרונות חקר המוח נמצא בתאוצה גבוהה כל-כך שאמצעי היידוע על ממצאיו שוב אינם מסוגלים להדביק את קצב הופעתם. עד שהספר רואה אור ויוצא אל שוק הקוראים חלק ניכר מתכנו כבר מוטל בספק או הוכח כשגוי. הטכנולוגיה המודרנית מעניקה פתרון טוב - הספר האלקטרוני - לדרישות ההתעדכנות המתמשכת. מחבר הספר יכול להזין את ספרו בכל שינוי ובכל מידע חדש והקורא המעונין במידע יכול לחזור אל הספר ובעזרת תוכנה פשוטה לאתר את העדכונים שחלו בו.

יצירת קשר עם מדעי המוח נתקלת בהסתייגויות רבות גם מצד אנשי החינוך. המינוח הנירולוגי עלול ליצור תיוג רפואי של קשיי הילד דבר שיגרום להתנערות המערכת החינוכית והעברת האחריות על הטיפול בו לידי המומחה למדעי המוח. לחשש זה אין הצדקה במציאות. כאשר הנזק המוחי המזערי אותר לראשונה המחקר והטיפול בילדים שלקו בו היה בתחום ההתמחות של הנירולוגים. אולם, עם חלוף השנים החלו להצטייר מספר תמונות קליניות במכלול הרב-צורני של פגועי הנזק המוחי המזערי.

האבחון והטיפול ב"לקויי הלמידה" עברו לידי הפסיכולוגים ומומחים שקמו מקרב אנשי החינוך. התמונה הקלינית של הפרעות קשב ופעלתנות יתר, דיספרקסיה, תסמונת טורט וכד' נשארו ברשות הנירולוגיה.

אך גם כאשר הטיפול בקשיי הילד זקוק למעורבות הנירולוג אין מקום לדאגה משום שגם המחנך הטוב וגם הנירולוג הטוב יודעים כי הצלחתו מותנית בשיתוף פעולה בין כל הגורמים-הורים, מחנכים, מורים והמומחה לקשיי הילד.

הרתיעה של אנשי החינוך ממידע המוח נובעת גם מהמורכבות הכאוטית של תחום ידע זה. המוח עבר מיפוי מדויק למדי אך הידע הקיים חל על ה"איפה" ולא על השאלה המכריעה "כיצד" מתרחשת הלמידה. נחכה, טוענים המחנכים, עד שמדעי המוח יבנו שפה מובנת לכל, יפשטו את תכניהם וימצאו מענה לשאלות המהותיות של קשיי הלמידה, ואז, ניצור את הקשר ונוכל להיעזר במידע נגישומעשי.

W. Cruickshank מיסד ה-International Academy for Research in Learning Disabilitiesהתקומם - כבר בשנות השמונים של המאה שעברה - נגד"ההמתנה" של המערכת החינוכית.

"המחנכים לא יכולים לחכות עד שכל פיסות הפסיפס יימצאו להרכבת התמונה השלמה. החינוך חייב להתחיל לפעול, במקום בו הוא נמצא ועם הכלים שעומדים לרשותו..."

התיאוריה של הפגיעה המוחית המזערית, למרות שהיא מקובלת היום על רוב המומחים כהסבר לליקויי הלמידה, הייתה וממשיכה להיות מותקפת מכיוונים רבים. הקשר הסיבתי בין פגיעה מוחית לליקויי למידה טרם הוכח. ילדים רבים, עם פגיעה מוחית מתועדת, לא סובלים מליקויי למידה ובעברם של לקויי למידה רבים אין כל עדות לפגיעה מוחית מזערית.

הטכנולוגיה המודרנית חוללה קפיצת מדרגה בחקר המוח והממצאים של השנים האחרונות הולכים ומחזקים את האחריות של פגיעה מוחית מזערית על שיבושים בתהליכי הלמידה.

חקר הדיספונקציה המוחית המזערית
התמונות הקליניות שנמצאות בתחום ההתמחות של הנירולוגיה - שיתוק מוחין, הפרעות קשב ופעלתנות יתר, דיספרקסיה, תסמונת טורט וכד' - זוכות להתייחסות מחקרית ענפה.

המערכת החינוכית נאבקה במשך שנים כדי להעביר לידיה -מתחום הרפואה- את הדאגה לאבחון ולטיפול בילדים לקויי למידה אך לא ויתרה על ה"דיספונקציה המוחית המזערית" כגורם סיבתי של ההפרעה. החוקרים, המאבחנים והמטפלים שקמו מקרב המערכת החינוכית לא הוכשרו במדעי המוח ואמורים לקבל את "הדיספונקציה המוחית" כעובדה מוגמרת מבלי - למעשה - להבין את משמעותה ואת השלכותיה על הלמידה של הילד.

הילדים לקויי הלמידה אומצו על ידי המערכת של החינוך והחינוך מיוחד אך איבדו בכך את הגיבוי המחקרי שהנירולוגיה הייתה יכולה להעניק לקשייהם.

בשנים האחרונות החלו להיווצר סדקים במחסום שקיים בין החינוך למדעי המוח והדיסלקציה, ההפרעה "המחוזרת" ביותר בליקויי הלמידה המיוחדים, עלתה על במת המחקר המדעי של המוח.

איתור הדיספונקציה המוחית המזערית של לקויות הלמידה להתפתחות התקינה של המוח אורבות סכנות רבות, אחדות מקורן גנטי, אחרות ברעלים שתוקפים את העובר בסביבת הרחם או את הרך הנולד בראשית חייו, בתקופה הקריטית של עיצוב תפקוד מערכת העצבים שלו. כשל במימוש של תפקודי המוח עלול להגרם גם בשל סביבה מזניחה, תנאי חיים ירודים, הפרעות נפשיות ומחלות מנוונות של מערכת העצבים.

היות ופגיעה מוחית מוכחת ומתועדת לא בהכרח יוצרת לקויות למידה וילדים שבעברם לא נמצאה כל עדות לנזק מוחי מזערי לקו בהפרעה, עצם האיתור של אותה דיספונקציה מוחית שאחראית על "לקויות למידה" נמצא מורכב ביותר.

עצם ההגדרה של "לקויות למידה" מסירה במפורש את הפגיעה שגורמת ל"קשיי למידה" לרמת משכל נמוכה, לליקויים חושיים, להזנחה חינוכית ולהפרעות נפשיות קשות. חוקרים רבים אינם מכבדים את ההבחנה הבסיסית הזאת ומונים ברשימת ממצאיהם בדבר הגורמים הסיבתיים ללקויות למידה נתונים כמו פגיעה משמעותית ברמת המשכל, סביבה חינוכית דלה ומזניחה וכד'.

מדעני המוח חיפשו במשך שנים רבות את הסימן הרך ה- soft sign, את הביטוי המוחי הייחודי שיסגיר את קיומה של תסמונת לקויות הלמידה. עד הופעתן של המכונות המשוכללות לחקר המוח מאמציהם לא העלו דבר והדיספונקציה המוחית האחראית על ליקויי הלמידה נשארה בגדר השערה.

הטכנולוגיה החדשה לחקר המוח מאפשרת לראשונה לצפות במוח החי, המגיב, במהלך פעולתו ולאתר את ההבדלים בין תפקוד תקין לבין שיבושים בתהליך הלמידה.

את הגורמים לדיספונקציה מוחית מזערית ניתן לחלק לשלוש קבוצות

גורמים גנטיים - המחקר הגנטי של ליקויי למידה נכנס לתאוצה בעשור האחרון של המאה ה-20. העובדה שללקויות למידה רבות יש רקע תורשתי ידועה מזה זמן רב ועתה המחקר פונה לעבר איתור הגנים האחראיים לשיבושים במיומנויות הלמידה האלה.

גורמים סביבתיים - דיספונקציה מוחית מזערית עלולה להיווצר בשל רעלים שתוקפים את מוחו של העובר בסביבה הפנים-רחמית או של הרך הנולד בראשית חייו, בתקופה הקריטית של עיצוב תפקוד מערכת העצבים שלו.

גורמים עקיפים הלמידה עלולה להפגע בשל תופעת לואי של פגיעה שאינה, במהותה, פגיעה מוחית מובהקת. הדוגמה הבולטת ביותר היא של דלקות אוזניים חריפות שפוקדות את הילד בתקופת רכישת השפה. הדלקות, המלוות בהצטברות נוזלים ובחסימה זמנית של הערוץ השמיעתי, מטופלות ועוברות, אולם ההשבתה של הערוץ השמיעתי עלולה לגרום להזנחתו ולירידה בתפקודו. אם היעדר ההפעלה של עין יוצרת את התופעה של "עין עצלה" סביר להניח שאוזן שאינה מתפקדת עלולה להפוך ל"אוזן עצלה" שלא תוכל לעמוד כראוי במטלות האודיטוריות של מיומנויות השפה.

דוגמה נוספת להתערבות מזיקה בתפקודו של מוח בריא היא ההיימנה של הילד האיטר. מוחו של הילד האיטר תקין לחלוטין עד אשר מאמצי הסביבה החינוכית שלו כופים עליו תפקוד"ימני" שעומד בניגוד למבנה שלו ומשבש את פעולתו .


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם