.

Hans Berger
1929














.

האלקטרואנצפלוגרמה

החלון הראשון אל ההתרחשויות המוחיות נפתח באמצעות האלקטרואנצפלוגרמה שמאתרת ורושמת את הפעילות החשמלית שמתנהלת במוח. בתהליך הבדיקה אלקטרודות המחוברות לראשו של הנבדק קולטות ומעבירות את האותות החשמליים אל גלוונומטרים - מכשירים רגישים שמאתרים ומודדים זרם חשמלי חלש.

הפעילות החשמלית של המוח התגלתה כבר במאה ה-19 אך היא נמדדה לראשונה על-ידי Hans Berger פסיכיאטר אוסטרי בסוף שנות ה-20 של המאה שעברה. ברגר, אדם קפדני, מתבודד, תובעני ומסוייג, ערך את ניסוייו בזמנו הפנוי, בסודי סודות, במעבדה שאיש לא הורשה להיכנס בה, פרט לבנו שהיה שפן הניסיונות המועדף של מחקריו.

לאחר שברגר מצא את הדרך למדוד את הפעילות החשמלית הוא איתר סוגים של גלי מוח ותיעד את נסיבות הופעתם. כאשר הנבדק ישב נינוח עם עיניים עצומות ה-eeg רשם גלי אלפא קצרים, כאשר הוא פתח את עיניו, הגלים התחלפו במהירות לגלי ביתא ארוכים, אולם כאשר הנבדק ישב עם עיניים עצומות אך התרכז במחשבה על פתרון בעיה מתמטית מוחו הפיק את גלי ביתא הארוכים. ברגר הסיק מכך שהדפוסים של גלי המוח מותנים ו משתנים לפי מצבי ריכוז וקשב שונים.

עבודתו של ברגר פורסמה בשנת On the Electroencephalogram of Man" 1929" שינתה לעד את פני הנירופיזיולוגיה אך לא זכתה להכרה של הקהילייה המדעית של ארצו. לאחר שנים רבות מדענים אנגלים וצרפתים זיהו את חשיבות מחקריו של ברגר והוא הוזמן להציג אותם ב-1937 בכנס שנערך בפריס על הפעילות החשמלית של מערכת העצבים. ההערכה הרבה שבה הוא זכה ריגשה מאוד את ברגר שהודה - בדמעות - "בגרמניה אני לא מפורסם כל כך".

בשל יחסו העוין למשטר החדש של גרמניה הנאצית, ברגר אולץ לצאת לגימלאות ונמנעה ממנו כל אפשרות להמשיך במחקריו. הוא שקע בדיכאון עמוק ושם קץ לחייו.

ה-eeg הביא למהפכה באבחון הנירולוגי והפסיכיאטרי וקידם באורח משמעותי את חקר המוח.







David Wechsler
1949



מבחן וכסלר

ה-Wechsler Intelligence Scale for Children WISC הוא המבחן הפופולרי ביותר להערכת מנת המשכל של ילדים. הגירסה האחרונה שלו WISC-IV נכנסה לשימוש בשנת 2003.

דוד וכסלר, ממשפחה יהודית ברומניה, היגר לארה"ב ולאחר סיום לימודיו עבד, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בצבא ארה"ב בפיתוח מבחני אינטליגנציה  לצורך גיוס החיילים. במסגרת זו הוא בנה את (The Wechsler Adult Intelligence Scale (WAIS עבור מבוגרים והמשיך בעיבוד ה-WISC לבדיקת מנת המשכל של ילדים והשלים את הסדרה ב: Wechsler Preschool and Primary Scale of Intelligence עבור ילדים בגילא גן עד הכניסה לבית הספר.

בהגדרת ליקויי למידה קיים תנאי שהילדים שלוקים בהם הם בעלי מנת משכל בינונית ומעלה. ה-WISC אינו מיועד לאבחון ליקויי למידה אך הוא כלול בסוללת האבחונים על מנת לאשר - או לשלול - את תקינות הרמה השכלית של הילד. אם המבחן מעלה שהרמה השכלית של הנבדק נמוכה, הרבה מתחת לרמה הממוצעת, הילד סובל מקשיי למידה ולא מ"ליקויי למידה". בנוסף להערכת רמת המשל, למבחן תרומות רבות באיתור פערים, תחומי ההצטיינות ונקודות השפל בתפקודו האינטלקטואלי של הילד.

וכסלר מגדיר אינטליגנציה כיכולת כוללת של הפרט לפעול בתכליתיות, לחשוב באופן הגיוני וליצור קשר יעיל עם הסביבה

בשל החשיבות הרבה של סוגיית הערכת רמת המשכל של ילדים לקויי למידה ראו התיחסות מיוחדת ל-WISC במסגרת הפרק שעוסק באבחון ל"ל.







Juhn Wada
1949



מבחן ואדא

מבחן ואדא הוא בדיקה שמטרתה לאתר את ההמיספירה המוחית הממונה על התפקודים הלשוניים בשנות החמישים המאה העשרים שלטה הסברה שההמיספירה הלשונית אצל כל האנשים היא ההמיספירה השמאלית.

ג'ון ואדא, נירופסיכולוג קנדי הבחין שאנשים מסויימים, למרות שסבלו מפגיעה במחצית המוחית השמאלית לא איבדו את יכולת הבנת וביצוע הדיבור. הוא שם לו מטרה לפתח אמצעי שיאתר ביתר דיוק את ההמיספירה הלשונית כדי שכאשר נדרשת התערבות כירורגית אפשר יהיה למנוע פגיעה בתפקוד הלשוני החשוב כל כך של החולה.

במהלך בדיקה זו מחדירים חומר מרדים - סודיום אמיתל - בעורק שמוביל דם למחצית אחת של המוח כאשר חצי מוח של הנבדק הער מורדם, בוחנים את כישורי הזיכרון והשפה שהוא מפיק במחצית הערה לאחר שהשפעת ההרדמה פגה, חוזרים על הפעולה במחצית השנייה של המוח.

בדרך זו ניתן לזהות את ההתמחות המוחית ולאתר את מיקום המרכזים הלשוניים והזיכרון של הנבדק. בשנים האחרונות הבדיקה מותרת רק במסגרת הכרעות כירורגיות חשובות ומתבצעת בלית ברירה, כאשר השיטות הלא-פולשניות לא מתאפשרות.







ההיפוקמפוס
1953




ההיפוקמפוס והזיכרון

בשנת Henry M.1953 איש צעיר בן 27 נכנס לבית חולים כדי לעבור ניתוח מוח למיתון ההתקפים האפילפטיים מהם הוא סבל מאז היותו ילד. הניתוח - שבמהלכו הוסרו חלקים ממוחו של הצעיר - עצר עבורו את הזמן והוא נשאר כלוא בשנת 1953. הנרי זכר כל מה שקרה לפני שנה זו אך ממנה והלאה הוא לא הצליח לשמר ליותר ממספר דקות שום זכרון חדש. הוא זיהה את בני משפחתו ואת ידידיו אך רופאיו נאלצו להציג את עצמם כל בוקר מחדש. על אף העובדה שמאות חזרות על שינון מידע חדש לא הצליחו לקבע אותו בזכרון ארוך הטווח של הנרי, הוא לא גילה קושי ברכישה - ובשימור - של מיומנויות תנועתיות חדשות.

ההתקפים האפילפטיים של הנרי נפסקו והסיוט שחיכה לו בשארית חייו חולל מהפכה בהבנת הזכרון האנושי והפך אותו למטופל הנחקר ביותר בתולדות הנירולוגיה.

היות ובניתוח הסירו חלק גדול מההיפוקמפוס של הנרי, החוקרים הצליחו להבין לראשונה את התפקיד המכריע של אזור מוחי זה בעיצוב הזכרון.

זיכרון קצר-טווח שונה באורח ביולוגי מזכרון ארוך טווח משום שהוא אינו זקוק להיפוקמפוס כדי להירשם במוח. זיכרון ארוך טווח נאגר במוח בזכות התיווך של ההיפוקמפוס. לאחר שהזכרון אוחסן ונקבע, מסתיים תפקיד ההיפוקמפוס. התחזוקה והשליפה של הזכרון ארוך הטווח, מסתבר, אינן זקוקות להיפוקמפוס.







James Olds
1954



מרכזי התגמול והעונג

מרכז התגמול אותר לראשונה ב-1954 ע"י הביולוג ג'יימס אולדס. המרכז מצוי במוחם של כל היונקים והוא מהווה מנגנון הישרדות חשוב שמרגיע כאב, ממתן חרדה וגורם לתחושת הנאה בשעת סיפוק הצרכים הבסיסיים של הגוף.

מרכזי העונג החשובים ביותר נמצאים באזור ההיפותלמוס ובמערכת הלימבית. המערכת הלימבית קשורה בקשר הדוק עם קליפת המוח הקדם חזיתית ויש חוקרים שטוענים שהקשר הזה מעיד על אפשרות של הפקת תגמול מענג מפתרון בעיות.

מרכזי ההנאה מגורים על-ידי שליחים עצביים (נירוטרנסמיטרים) כמו הדופמין, מתווך עצבי המעורב בתהליכי למידה, תנועה ועוררות, האנדורפין, שליח עצבי משכך כאבים, הסרוטונין שמעורב בזיכרון ובלמידה ונוכחותו במערכת העצבים מרגיעה, מווסתת תגובות רגשיות ומפיגה דיכאון.








Arvid Carlsson
1957



הדופמין

ארוויד קרלסון הוא פרופסור במחלקה לרוקחות של אוניברסיטת גותנבות בשוודיה שפירסם קרוב ל-300מאמרים שעיקרם עוסקים בפעילות המוליך העיצבי - דופאמין - במוח.

קרלסון הראה שהדופאמין אינו רק חומר המוצא של ה-norepinephrine - כפי שחשבו בזמנו - כי אם מוליך עצבי בזכות עצמו. הוא פיתח שיטה למדידת כמות הדופמין בתאי המוח ומצא שרמת המוליך גבוהה במיוחד ב-basal ganglia, המעורב בויסות תנועות רצוניות ברמת התת-מודע.

מחקריו העלו שמחלת פרקינסון נגרמת מרמה נמוכה של דופאמין ב-basal ganglia ובאמצעות -L dopa- חומר מוצא של הדופאמין - ניתן להגביר את רמת המוליך העצבי ולמתן את תסמיני המחלה. הוא חקר את האחריות של הפרת מאזן הדופאמין במוח על מחלת הסכיזופרניה ופתח את הדרך לטיפול בה.

עבודתו של קרלסון הבהירה את מנגנון הפעולה של תרופות נוגדות דיכאון ותרמה רבות לפיתוח משפחת ה-SSRI ובתוכה "גלולת האופטימיות" הפרוזאק המפורסם.

קרלסון זכה בשנת 1979 בפרס וולף ובשנת 2000 בפרס נובל לרפואה.







המלוטונין
1958




המלוטונין

בגודל של גרגיר אורז, חבויה במעמקי המוח, בלוטת האצטרובל המיסתורית הטרידה במשך מאות שנים את הסקרנות האנושית. עמי הקדם כינו אותה "העין השלישית" הרוחנית, זו הרואה פנימה, וייחסו לה כוחות מיסטיים. הבודהיסטים מקשרים אותה ל-chakra, למסלול השישי שעובר בגוף ומספק אנרגיה גופנית ורוחנית. ביוון העתיקה ראו בבלוטת האצטרובל את הגשר אל ממלכת המחשבות.

התיאור הראשון של בלוטת האיצטרובל בא מ-Galen במאה השנייה לספירה שראה בה שסתום המווסת את זרם המחשבות משני צדי המוח.

דקרט הוגה דעות גדול לא הצטיין בהסבריו האנטומיים, אך נימוקיו לתפקידה של בלוטת האצטרובל - על אף היותם שגויים - מעניינים. "לדעתי", כותב דקרט ב-Treatise of man "הבלוטה הזאת היא המושב המרכזי של הנפש, המקום בו נוצרות כל המחשבות. הסיבה שאני מאמין בכך היא שאינני מוצא שום חלק אחר במוח - מלבדה - שהוא אינו כפול. היות שאנו רואים עם שתי עיניים תמונה אחתו שומעים עם שתי אוזניים קול אחד, ובקיצור חושבים רק מחשבה אחת, מן ההכרח שהרשמים שניכנסים דרך שתי עיניים ושתי אוזניים יאוחדו לפני שהם מגיעים אל הנפש. ואין למצוא בכל המוח, פרט לבלוטה זו, מקום כזה. יתר על כן, היא נמצאת באתר הנוח ביותר לתפקיד זה, במרכז; כל השקערוריות, מוקפת ונתמכת על ידי הענפים הדקים של עורקי הראש שמביאים את רוח הדברים אל המוח".

חוקרים רבים סברו שבלוטת האצטרובל היא שריד יתום חסר שימוש של תפקוד עתיק שננטש במהלך האבולוציה.

בקרב העופות ובעלי חיים אחרים בלוטת האצטרובל היא אכן מעין עין שלישית משום שהיא ממונה כנראה על הניווט וההתמצאות בשעת נדידה.

רמז ראשון לתפקידה האנדוקריני של בלוטת האצטרובל הועלה בסוף המאה ה-19 על-ידי Otto Heubner רופא ילדים גרמני שמצא עדויות לכך שפגיעה בבלוטה עלולה הן להאיץ והן להאט את ההבשלה המינית של מתבגרים. במשך חמישים השנים הבאות חוקרי המוח סברו שהבלוטה מעורבת בדרך שעדיין לא מובנת בפיקוח על ההתבגרות המינית

פריצת הדרך אירעה בשנת 1958 כאשר צוות חוקרים מאוניברסיטת ייל בראשות הדרמטולוג Aaron B. Lerner מצא שבלוטת האצטרובל מפרישה הורמון רב עוצמה - melatonin - שעיקר תפקידו הוא ויסות מעגלי ערנות-שינה.

תפוקת המלוטונין גבוהה בלילה ונמוכה באור היום. עם השנים היא הולכת ומתמתנת. לילדים מתחת לגיל שבע מינון גבוה של מלוטונין - לכן תינוקות מרבים בשינה - והחל מגיל ההתבגרות היא הולכת ופוחתת - מכאן קשיי השינה של אנשים מבוגרים.

בלוטת האצטרובל מופעלת על-ידי אור ומווסתת את הביוריתמוס של הגוף, היא נמצאת בקשר הדוק עם ההיפותלמוס המנהל את הצמא, הרעב, התשוקה מינית, ואת השעון הביולוגי של האדם.

מרשתית העין המידע על האור עובר במסלול - הרטינו - היפותלמי - אל צבר תאים זעיר - הגרעין הסופרה - כיאזמטי - שהוא קוצב היממה של האדם. מהגרעין הזה הדחף העצבי עובר לבלוטת האיצטרובל. המידע העצבי על קיום האור מעכב, בולם את הפקת המלוטונין. כאשר בשעות הלילה הדחפים האלה נפסקים בלוטת האצטרובל מתחילה בהפקת המלוטונין.

המעורבות של המלוטונין בהבשלה המינית של מתבגרים היא עקיפה. ההורמונים של ההתפתחות המינית הופכים פעילים רק לאחר שרמת המלוטונין של המתבגר יורדת.

מחקר אינטנסיבי של בלוטת האצטרובל והמלוטונין נמצא בעיצומו ומבטיח לענות על שאלות לא פתורות בתחום השינה, שיבושים בשעון הביולוגי והפרעות נירולוגיות אחרות.







דימות מוח
י




דימות מוחי - פיצוח הקוד העצבי
דימות מוחי - היא המחשה - באמצעים אקוסטיים, אלקטרוניים, תרמיים ואחרים - של תהליכים. שמתרחשים במוח על גבי מרקע או צג מחשב. הפעילות המוחית מתבצעת באמצעות דחפים חשמליים שעוברים בין תאי העצב ובשינויים בזרימת הדם ובפעילות המטבולית, קצב השימוש במשאבי האנרגיה בשעת פעילות מוחית.

Computerized Axial Tomography שיטת סריקה שפותחה בשנות ה-70 של המאה ה-20. השיטה בנוייה על חיבור צילומי קרני x רבים לכדי תמונה תלת ממדית אחת.

הנבדק נמצא במכונה שחגה סביבו ומצלמת צילומי קרני x. המכונה מחוברת למחשב שמאגד את הצילומים לתמונה תלת ממדית.. סריקה ב-CAT  יכולה  לאתר פגיעה מוחית ולמקם אזורי  פעילות בשעת תפקוד מוחי.

סורק ה-CT המסחרי הראשון נבנה בידי Godfrey Newbold Hounsfield מהנדס חשמל בריטי ובמקביל, ללא קשר בין השניים, בידי הפיזיקאי האמריקאי Alla McLeod Cormack. הם חלקו ביניהם את פרס נובל לרפואה של שנת 1979.

דרך אחרת לחשיפת ההתרחשויות המוחיות היא Magnetic Resonance Imaging דימות תהודה מגנטית. בשיטה זו עוטפים את המוח בשדה מגנטי חזק ומשתמשים בתדר רדיו כדי ליצור תמונה. גלים אלה נבלעים בגרעינים של יסודות מסוימים במוח ופעילות זו יוצרת תמונה שמוקרנת על צג. זרימת הדם מגלה רגישות רבה לקרני הרדיו והיות שזרימה מוגברת פרושה פעילות מוחית, ההשוואה בין שני צילומים - האחד בשעת פעילות והשני כאשר המוח לא עוסק בתפקוד-מראה את האזורים שמשתתפים בביצוע מטלה מוחית. בדיקה זו מכונה fMRI, היינו MRI פונקציונלי. בדיקה זו הוכיחה את חשיבות אזור ורניקה בהבנת שפה ואזור ברוקה בהפקת שפה.

התהודה המגנטית שימשה במשך עשורים לבדיקת המבנה הכימי של חומרים. הרעיון להשתמש בטכניקה זו לאיתור הפעילות שמתרחשת במוח עלה בדעתו של Paul Christian Lauterbur כימאי אמריקאי וזיכה אותו בפרס נובל של שנת 2003.

שיטה נוספת למיפוי המוח היא ה-Positron Emission Tomography, טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים. באיתור זה, כמות מזערית של חומר רדיואקטיבי מוזרקת למערכת הדם. תאי העצב הפעילים נוטים " לבלוע" כמות גדולה יותר של החומר מאשר תאים שאינם משתתפים בתפקוד המוחי. החומר הרדיואקטיבי פולט פוזיטרונים -חלקיקים בעלי מטען חשמלי חיובי. חלקיקים אלה פוגשים אלקטרונים - שהם בעלי מטען חשמלי שלילי - והמפגש יוצר את האיון  בין  שני החלקיקים. האיון מפיק קרני גמא, שנרשמים על גלאים ומסגירים את מקום האירוע במוח, היינו מאתרים את האזור בו מתרחשת הפעילות המוחית.

שיטת הסריקה פותחה באוניברסיטת פנסילבניה ושוכללה על-ידי צוות חוקרים E. J. Hoffman ,M.M.Ter Pogossian. M.E. Phels בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון








קולטני האופיאטים
1973




קולטני האופיאטים

הדרך של המחקר הרפואי אל גילוי מערכת שיכוך הכאב ורכיביה הייתה עקלקלה. לאחר שהתברר שהזרקת מורפין ממתנת את תחושת הכאב, החוקרים החלו לחפש את הקולטנים של הסם שמחברים אותו אל מערכת העצבים. את קולטני האופיאטים היה קשה מאוד למצוא משום שהם מהווים חלק מזערי ביותר של רקמת תא העצב. החוקרים השתמשו באופיאט סינתטי רדיואקטיבי ובעזרתו הצליחו לאתר - בשנת 1973 - את הקולטנים, חלבונים שנמצאים על פני תאי העצב.

לאחר גילוי קולטני האופיאטים עלתה שאלה מוזרה למדי: האבולוציה של האדם לא הכינה אותו לצריכת סמים מצמח הפרג, מה אם כן עושים הקולטנים האלה במערכת העצבים. התשובה ניתנה כעבור שנתיים, עם גילוי הכימיקלים דמויי האופיאואידים - המכונים אנדורפינים - המופקים במוח עצמו. האנדורפינים הם כימיקלים טבעיים של המוח שמשככים כאב וגורמים להרגשה טובה.







R.W.Sperry



התמחות ההמיספירות

אחת התגליות המרתקות ביותר של חקר המוח היא ששתי מחציותיו, שנראות לכאורה זהות מבחינה אנטומית -אחת כבבואת הראי של השנייה -מתמחות בתחומי ודרכי תפקוד שונים זו מזו.

בראש החלוצים  של חקר ההתמחות של ההמיספירות עומד הנירולוג האמריקאי - R. W. Sperry. ספרי החל את עבודתו בשנות החמישים של המאה העשרים על חקר חולים שעברו חצייה מוחית. הניתוק בין שתי ההמיספירות המוחיות בוצע על חולים שסבלו מאפילפסיה קשה ומטרתו הייתה מניעת התפשטות המחלה ומיתון תכיפות ועצמת ההתקפים. האנשים חצויי המוח תפקדו, למראית עין, כאילו דבר לא השתנה. ספרי בנה מערכת מבחנים מתוחכמת שבעזרתה הוא הצליח לזהות את השינויים הדקים שחלו בחולים ולבודד את התפקיד הייחודי שכל המיספירה מוחית - מופרדת משכנתה - ממלאת.

ספרי מצא שכל המיספירה פיתחה דרכי למידה וזכירה משלה. לכל אחת עולם אחר של התנסות תפיסתית, חוויתית ורגשית. להמיספירה השמאלית חשיבה מופשטת, היא עוסקת בקשרים הסמליים, בניתוח הגיוני של נתונים ובממד הזמן. היא יודעת לדבר, לכתוב ולחשב. מבין השתיים היא האסרטיבית, המוציאה לפועל והמנהיגה של מערכת העצבים.

ההמיספירה הימנית 'אילמת' ולכן קשה יותר לעמוד על טיבה. ספרי גילה שבתחומי תפקוד רבים לא זו בלבד שהיא אינה נחותה, היא אף עולה על  המחצית השלטת. היא מצטיינת בחשיבה מעשית במודעות מרחבית ובהבנה של הקשרים מורכבים. הממצאים של ספרי על התמתחות ההמיספירות זיכו אותו, בשנת 1979 בפרס וולף ובשנת 1981 בפרס נובל לרפואה.







Alexander Luria
1979



אלכסנדר לוריא

אלכסנדר לוריא הנירופסיכולוג הרוסי ייסד, בראשות הפסיכולוג Lev Vygotsky ו-Nikolaevich Leonev זרם חדש -מרקסיסטי- המכונה היום הפסיכולוגיה התרבותית - היסטורית. הגישה החדשה מדגישה את תפקידו המתווך של התרבות -והשפה בפרט- בפיתוח התפקודים הרוחניים הנאורים הן בתולדות האנושות והן בתולדות הפרט.

בניסיון להגיע אל ראשית התהליך ולחשוף את שורשי הפעילות התרבותית של עיצוב הסמלים לוריא פנה אל חקר הכתיבה של ילדים צעירים שעדיין לא למדו לכתוב. כוונת החוקר הייתה לערוך ניתוח פסיכולוגי של התפתחות הכתיבה ממקורותיה וללוות את מעברו של הילד מצורות ההתנהגות הפרימיטיביות - מהפריהיסטוריה של הכתיבה - עד לצורות המורכבות של התרבות הנאורה.

ראשית הוא השמיע לילדים קטנים - שטרם למדו כתיבה, משפטים והציע להם - "כדי לזכור את המשפטים"- לכתוב אותם. במהלך ניסוייו לוריא בחן את תגובות הילדים ותיעד את התהליכים הפסיכו -גרפיים שהם עברו.

מחקר כתיבת הילד לוריא מעלה שורה של רעיונות להבנת כתיבתו הבשלה, המאוחרת יותר של האדם .

לוריא כתב שני ספרים - בסגנון שהוא מכנה "המדע הרומנטי"- שפתחו אשנב אל עולמם של אנשים שמוחם בוגד ומתעתע בהם. אחד הספרים מתאר 30 שנים מעולמו של החייל שמוחו התרסק בקרבות מלחמת העולם השנייה - המוח המושמד. פרקים מיומנו של החייל, עם הערות משלו,לוריא איגד לספר:The History of a Brain Wound The Man with a Shattered World וספר שני על חייו הטרגיים של הטדם שלא היה מסוגל לשכוח.

The Mind of a Mnemonist. A Little Book about a Vast Memory. A. R. Luria 1968

בשל היותו יהודי, לוריא נאלץ להסתתר מזרקורי האנטישמיות ובמקום העיסוק בפסיכואנליזה, תורת פרויד שמשכה אותו אך נחשבה ל"מדע יהודי" הוא פנה לחקר המוח וערך את ניסוייו בצנעה רחוק מהכוונת של המשטר הסטליניסטי. ממצאי עבודתו שהודלפו ופורסמו בארה"ב בשנת 1932 ראו אור ברוסיה רק בשנת 2002. אחת העבודות המרכזיות של חייו המקצועיים The Making of the Mind בדבר הארגון המוחי של כשרים פסיכולוגיים נאורים פורסם ב-1979 שנתיים לאחר מותו





ד"ר אילנה מודלינגר ליקויי למידה Copyright