.

 
 
 
 
 
 
 
 
 








 
 

.


אונות מוחיות

כל המיספירה מוחית מחולקת לארבע אונות lobes החלוקה התפקודית ביניהן אינה מובהקת אך אותרו מספר מאפיינים ייחודיים לאונות השונות.

המכשור החדש לצילום הפעילות המוחית נתן תנופה כבירה לחקר המוח אולם עדיין רוב הידע שיש לנו עליו בא מהפתולוגיה, מהתצפית בהתנהגות האנשים שעברו פגיעה באזורים שונים של המוח. גם המכונות לדימות המוח וגם בחינת הנזקים שנגרמים בשל פגיעות מוחיות עונים -לעת עתה - על שאלת ה"איפה" ולא על השאלה המכריעה של ה"איך". המומחים מקווים שמיפוי מדויק של "האיבר המורכב ביותר ביקום" יקדם את המחקר לקראת השלב המשמעותי הבא, הבנת הדרך בה פועל המוח שתאפשר פיתוח של אמצעים ושיטות לטיפול באנשים פגועימוח.

אני מביאה כאן סקירה קצרה על הממצאים  אחרונים של מיפוי המוח. הדברים מיועדים לקורא שאינו בקי ברזי הנירולוגיה - המומחים אינם זקוקים להם - כהתנסות מרתקת בחווית "המוח חושב על המוח".


frontal lobe אונה מצחית-קדמית
parietal lobe אונה קודקודית
temporal lobe אונה רקתית צדעית
occipital lobe אונה עורפית
..............................................................................
frontal lobe אונה מצחית-קדמית

The frontal lobes, long regarded as silent areas, are the portions of the brain most essential to biological intelligence. They are the organs of
the basis of man's despair and his hope for the future civilization
Ward Halstead - Brain and Intelligence

האונות המצחיות - הן השלב האחרון באבולוציה של המוח האנושי. אזור זה המכונה -The Executive Brain ממונה על מכלול מורכב של תפקודים קוגניטיביים והתנהגותיים נאורים.

כמו במדרג ההתפתחות הפילוגנטית - של הגזע - כך גם באונטוגנטית - של הפרט - האונות המצחיות הן האחרונות שמגיעות - לקראת גיל 20-22 - לבשלות מלאה.

לאורך כל ההיסטוריה של חקר המוח, תפקידן של האונות המצחיות היה כחידה בעיני אנשי המדע. התצפיות באדם שעבר פגיעה קשה באונות המצחיות שלו לא העלו נזקים דרמטיים בכשרים האינטלקטואליים ובהתנהגת הכללית שלו.

הדוגמה הקלאסית שזיעזעה את הציבור ואת קהיליית חוקרי המוח היא סיפורו של Phineas Gage 1848, בעודו מכין את חומרי הנפץ מנהל עבודה בצוות של בוני מסילות ברזל. בשנת לפיצוץ סלעים אירעה תאונת עבודה והתפוצצות בלתי צפויה הטילה מוט ברזל שחצה את האזור המצחי של מוחו ונתקע בגולגולתו של גייג'.

דקות ספורות לאחר התאונה, גייג' החל לדבר ופסע בכוחות עצמו אל העגלה שהסיעה אותו לטיפול רפואי. לפי הרופאים שטיפלו בו גייג' היה קצת חלש מאובד הדם אך מצבו הבריאותי והנפשי הכללי היו תקינים. הרושם הראשוני ממצבו של גייג' היה שהוא שרד ללא נזקים ניכרים את החבלה הנוראה שאירעה לו. עם חלוף הזמן נתגלתה האמת והתברר שאישיותו של גייג' החלה להשתנות באורח דרמטי. גייג', שלפני התאונה היה עובד אחראי ומקובל על חבריו הפך לאדם בלתי יציב, עצבני ונרגן ולדברי מכריו הוא נהיה "no longer Gage"

האונות המצחיות מהוות את מרכז הבקרה הרגשית ומגלמות את המאפיינים האישיותיים של האדם. הן מנטרות את התנהגות האדם ומספקות משוב חיצוני ופנימי על-מנת לתאם בין הדרישות והציפיות של הסביבה לבין הערכים, האמונות והדעות שהאדם דוגל בהם.

יותר מכל אזורי המוח, הקליפה המצחית מחווטת עם שאר האזורים הקליפתיים והתת- קליפתיים והאונות הקדמיות מעורבות במכלול תפקודים קוגניטיביים והתנהגותיים. מיחסים להן ספונטניות, פתרון בעיות, נטילת החלטות, שיפוט, זיכרון, שפה, יוזמה, ריסון דחפים, התנהגות חברתית ומינית וניהול תנועתיות מורכבת.
.
האונות המצחיות מכילות את מירב תאי העצב הרגישים לדופמין dopamine-sensitive במוח. מערכת הדופמין קשורה לתגמול, לקשב, לזיכרון ארוך טווח, לתכנון ולמוטיבציה.

האונות המצחיות מהוות תחנה חשובה במערכת הקשב. הן ממונות על המיקוד ועל סינון של גירויים מסיחי דעת.

אנשים שסובלים מנזק באונה המצחית מתקשים לשמור על מיקוד ולחסום גורמי הפרעה. הם נוטים לגלות התנהגות חסרת עכבות, דרגות שונות של אימפולסיביות ותסמונת המכונה "תלות סביבתית", היגררות חסרת מעצורים אחר גירויים חיצוניים. השלב הרביעי של מערכת הקשב - "הארגון הביצועי" - מוטל במלואו על האונות המצחיות.

בשל גודלן ומיקומן של האונות המצחיות הן חשופות יותר מהאחרות לפגיעות ולנזקים.

כמו על תפקידים רבים אחרים, גם על התפקידים בניהול התנועתיות של האונות המצחיות אנו למדים מחקר הנזקים שנגרמו להן. הפגיעה באונות גורמת לאובדן התנועתיות העדינה, ולהחלשות הזרוע, הידיים והאצבעות. הנזק פוגם בביצוע שרשרת תנועות מורכבות, בהבעות פנים ספונטניות ולקשיים בהפקת הדיבור.

הפקת הדיבור מתבצעת באזור ברוקה - broca's area - שנמצא אצל רוב האנשים באונה המצחית השמאלית של המוח. האנשים שלוקים באפזיה של ברוקה - אפזיה אקספרסיבית - מבינים הן שפה כתובה והן מדוברת אך אינם מסוגלים להפיק דיבור שוטף ורהוט.

התופעות השכיחות ביותר שמתגלות בעקבות פגיעה באונות המצחיות אשר משבשות את התפקוד החברתי הן הקושי בפיענוח המשוב שמגיע מהסביבה, היעדר הרמזים שינווטו את ההתנהגות פוגם בלמידה, בהסתגלות ובהשתלבות החברתית הנזק המוחי גורם להישארות נוקשה בהתנהגות, לנטילת סיכונים, לאי-ציות לכללים ולמוסכמות.

האונות המצחיות נוטלות חלק בהתמצאות המרחבית ובתחושת מיקומו של הגוף במרחב.

מחקרים; של השנים האחרונות איתרו באונות המצחיות את המוקד לאחת התכונות האנושיות המופלאות ביותר - ההומור. האנשים שהאונה המצחית-הקדמית הימנית שלהם נפגעה מאבדים את היכולת לזהות הומור - מצוייר או מסופר - להבין את "שורת המחץ" ומגלים העדפה של ההומור הסלפסטי - מלחמת עוגות קצפת והתחלקות על קליפת בננה.

האונות המצחיות מהוות את המוקד של מערכת עיבוד המידע הקוגניטיבי. בנוסף לתפקידן הביצועי, הן גם מפקחות על התכנון והארגון של מהלך חיי היום-יום. הן מאתרות ומתקנות טעויות, בונות אסטרטגיות תפקוד נוכח מצבים מורכבים וחדשים ומעניקות דרכי פעולה לעמידה מול פיתויים, דחפים ותסכול.

parietal lobe אונה קודקודית

את האונה הקודקודית ניתן לחלק -לפשט- לשני אזורים תפקודיים. האחד עוסק באינטגרציה לשלמות אחת של הגירויים התחושתיים שמגיעים אליה. האזור השני בונה מערכת קואורדינטות מרחבית לייצוג העולם הסובב. הפגיעה בתפקודים אלה משבשת את יצירת תדמית הגוף ואת היכולת
לעיצוב היחסים המרחביים.

האונה הקודקודית מקבלת מידע תחושתי מכל אפנות הקליטה-כמו למשל הקליפה הסומטו- סנסורית של תחושת הגוף והגזע הגבי של מערכת הראייה - ומאחדת אותם לשלמות שבה הגוף יודע להתאים את עצמו לסביבה הפיזית בה הוא נמצא.

האונה הקודקודית היא התחנה האחרונה לעיבוד המידע התחושתי שמגיע למוח. מסלול הכאב, למשל, ראשיתו בקולטן הכאב - נוציספטור - כאשר תא ניזוק בשל לחץ עז, חום גבוה, צריבה או כל חבלה אחרת, הוא מפריש חומר כימי - אדנוסין טריפוספט - שהמולקולות שלו מתחברות לקולטני הכאב ואלה יוצאים לפעולת האזעקה.

הנוציספטורים מעבירים אותות אלקטרו-כימיים דרך גזע המוח לרמה וממנה הם נשלחים - לפיענוח - אל הקליפה התחושתית שבאונה הקודקודית.

נזקים שנגרמים לאונות אלה מלמדים - כאמור - על תפקידם בבניית כישורי התפקוד והלמידה של האדם.

פגיעה באונה הקודקודית השמאלית בקרב בעלי שליטה צדית ימנית גורמת לתסמונת גרסטמן - Gerstmann's Syndrome. שמתבטאת בשיבושים במודעות צדית, באגרפיה, באקלקוליה ובאגנוזיה דיגיטלית. (על תסמונת גרסטמן ראו את הפרק לפיתת עיפרון)

פגיעה באונה הקודקודית השמאלית עלולה לשבש את ההבנה של שפה מדוברת וכתובה.

נזקים שנגרמים לשתי האונות הקודקודיות יוצרים את תסמונת בלינט Balint's syndrome התסמונת היא הפרעה בקליטת שדה הראייה כשלמות אחת וזיהוי של חלקים בודדים שלו. בשנים האחרונות המחקר פנה לאיתור התסמונת בקרב ילדים ויש מומחים שמיחסים לה אחריות לסוג נדיר של דיסלקציה.

פגיעה באונה הקודקודית הימנית גורמת לתופעה של הזנחה hemispatial neglect של חלקי גוף או מרחב. הנזקים באזור זה גורמים להפרעות בתפיסה החזותית-מרחבית היינו לקשיי התמצאות במרחב הסובב.

האונה הקודקודית הימנית נחשבת לאחד המוקדים המרכזיים של התפקודים המתמטיים.; מאחורי קליפת המוח התחושתית הראשונית משתרע אזור הממונה על תפיסה של תחושות מורכבות כמו הערכה של מרקם, משקל, גודל וצורה.

התנועתיות העדינה, המורכבת, של הידיים והזרוע מנוהלת אף היא על-ידי תאי-עצב -hand". manipulation cells" שנמצאים באונות הקודקודיות

לסיכום, האונות הקודקודיות ממונות על תפקידים רבים ומגוונים ופגיעה בהן עלולה לשבש שורה ארוכה של תפקודים חיוניים להתפתחות וללמידה של הילד.

temporal lobe אונה רקתית צדעית

האונות הרקתיות עוסקות במספר תחומי תפקוד. הן אחראיות על הכשרים השמיעתיים, מעורבות בתפקודי זיכרון אחדים ובקטגוריזציה של חפצים.

עיקר תפקידן של האונות הרקתיות הוא עיבוד השפה במוח. האונה הרקתית מחולקת לשלושה אזורים הפיתול הרקתי העליון, הפיתול הרקתי האמצעי והפיתול הרקתי התחתון

הקליפה השמיעתית הבסיסית, בה מתבצע העיבוד הקורטיקלי הראשוני של המידע השמיעתי ממוקמת בפיתול הרקתי העליון. באזור זה; מתנהלת הפעילות העיקרית של הזיהוי הפונולוגי והאזורים הסמוכים לו ממונים על הטיפול במידע הלקסיקלי והסמנטי שמגיע למוח.

במקום המפגש בין האונה הצדעית לאונה הקודקודית, בהמיספירה השמאלית נמצא אזור ורניקה - Wernicke's area הממונה על הענקת משמעות לשפה. אנשים שלוקים באפזיה של ורניקה - אפזיה רצפטיבית - מתקשים בהבנת שפה, הם מסוגלים לדבר אך דיבורם הוא גיבוב מילים ללא פשר ומשמעות.

על פי החלוקה של התמחות ההמיספירות האונה הרקתית השמאלית מטפלת בזיהוי המילים ואילו האונה הרקתית הימנית מטפלת ברכיבים הצליליים - הטעמה, נעימה - של השפה.

הקשב הסלקטיבי לגירויים שמיעתיים מתנהל אף הוא באונות הרקתיות, בשמאלית למילים ובימנית, כאמור, לאלמנטים הצליליים הלא-מילוליים.

האונות הרקתיות נמצאו מעורבות בארגון ראשוני של הגירויים התחושתיים ושיבושים בתפקוד זה עלולים לגרום לקשיים בסיווג מילים ותמונות.

לאזור האחורי של הקליפה הרקתית תפקיד חשוב  בתחום החברתי. עיבוד המידע החזותי המספק רמזים על מצב רוחו של הזולת מתנהל, על-פי ממצאי מחקרים, באזור מוחי זה.

האונות הרקתיות מעורבות גם באגירת זיכרון. הזיכרון הידע העובדתי - חפצים, שמות, פנים - מתנהל בדו-שיח בין ההיפוקמפוס לבין האונות הרקתיות. פגיעה באונה הרקתית השמאלית גורמת לקשיים בזכירת רכיבים מילוליים ובימנית להפרעות בזיכרון של נתונים לא- לשוניים כמו מוזיקה וציורים.

החוקרים זיהו שמונה ביטויים בולטים שנגרמים בשל פגיעה באונה הרקתית - הפרעה בקליטה ובתפיסה שמיעתית-הפרעה בקשב סלקטיבי של גירויים שמיעתיים וחזותיים -הפרעה בתפיסה חזותות - ליקויים בארגון ובסיווג של מידע לשוני - שיבושים בהבנת שפה - ליקויים בזיכרון ארוך טווח - שינויים באישיות ובהתנהגות הרגשית - שינויים בהתנהגות המינית

occipital lobe אונה עורפית

האונות העורפיות קולטות ומעבדות את המידע החזותי ומהוות את מרכז מערכת התפיסה החזותית של המוח. המרכז מחולק לעשרות אזורי תפקוד כאשר כל אחד מתמחה בהיבט אחר של הראייה, כמו למשל ראיית צבעים או ראיית תנועה.

האנשים שנפגעו באזור קליטת הצבעים - עיוורון צבעים קורטיקלי, אכרומטופסיה - רואים את העולם בשחור-לבן ואלה שלקו באזור הרקתי האמצעי אינם מסוגלים לזהות את הכיוון ואת המהירות של התנועה שמתנהלת סביבם.

עשרות אזורי הראייה אינם מגודרים; מבחינה אנטומית אך קיימת "תבנית על" של פעילותן. המסר מרשתית העין מגיע דרך עצב הראייה לשתי מערכות ראייה עיקריות. האחת, המכונה "המערכת הישנה" הוא קדום יותר מבחינה אבולוציונית ותפקידו לאתר את הגירויים החזותיים המשמעותיים בשדה הראייה. המסלול השני, "החדש", מגיע עד קליפת המוח הראייתית באזור האחורי של המוח ובה מתרחשים הזיהוי והפיענוח של מהות הגירוי.

האונה הראייתית חבויה ומוגנת היטיב בעורף, אולם מערכת הראייה מתנהלת לרוחב כל הגולגולת - מהעין עד העורף - ולכן היא חשופה יותר לפגיעות.


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם