.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

.



.The brain struggling to understand the brain is society trying to explain itself
Colin Blakemore - Mechanics of the Mind 1977

התפתחות המוח

אמצעי הדמיה החדשים - שיטות כמו ה - PET וה-fMRI - מאפשרים לחוקרים לעמוד על טיבו ועל התפתחותו של  האיבר "המורכב ביותר ביקום המוכר". חקר המוח של חמש השנים האחרונות עולה בממצאיו על כל הידע שנערם במאה השנים שקדמו להן.

הרחבת והעמקת הידע אמנם ענו על מספר שאלות עתיקות שהטרידו את בני האדם מאז שפיתחו מודעות עצמית, אך בד בבד עם מתן התשובות הן העלו  אין-ספור שאלות חדשות בקצב המסחרר של הטכנו-ספירה המודרנית.

המוח הוא איבר מופלא שמארגן את עצמו, מתפתח, מסתגל ומשתנה לאורך כל החיים.

אנשי החינוך, שמלאכתם מורכבת דיה גם מבלי לכלול בה את ידע המוח, היו מוותרים ברצון ומשאירים בידי מדעני מערכת העצבים את ההיבט הכאוטי והמבלבל הזה של התפתחות הילד.

אולם מכיוון שלקחנו על עצמנו את האחריות ללמד ולחנך את הילד 'לקוי הלמידה' והסכמנו עם הגדרתו כלוקה ב'נזק מוחי מזערי' אנו מחוייבים לעשות כמיטב יכולתנו על-מנת להבין את הגורמים הסיבתיים לקשייו ואת ההשלכות שלהם על ההוויה האינטלקטואלית, החברתית והרגשית שלו.

חקר המוח מעלה ממצאים מעורפלים, שנויים במחלוקת - אך מבולבלים ככל שנהיה עלינו להודות- מסקרנים מאין כמותם...

מערכת העצבים אינה - בשום אופן - הסוכנת היחידה שמכתיבה את מאפייני אופיו, כישוריו, תפקודו והתנהגותו של הילד, אולם על עובדת קיומו של קשר גומליו בין התנהגות לבין עיצוב הארכיטקטורה התפקודית של המוח אין חולקים.

ההדדיות בין המבנה והתפקוד של המוח לבין משתני התנהגות מתקיימת לכל אורך ההתפתחות, מגיל הילדות ועד לבגרות.

הצמיחה מתרחשה באמצעות שילוב בין רשתות עצביות פשוטות למורכבות יותר. תהליכים של שדרוג על דרך התחרות של הסינפסות, מיאלינציה של תאי העצב להגברת מהירות העברת האותות יוצרים איכות חדשה, משופרת ובוגרת יותר של התנהגות הילד.

ברמה הפיזיולוגית הבסיסית ביותר, תאי העצב; והסינפסות נמצאים בתחרות מתמדת, אלה שיקבלו גירויים רבים יותר יתחזקו וישרדו ואלה שלא יופעלו ינופו - יושמדו. התנהגותו של הילד, במינוח נירולוגי, 'חיווט של רשתות עצביות', ישפיע לכן על עיצוב מבנה מערכת העצבים שלו.

ברמה מופשטת יותר, הקשר הדינמי בין תפיסות, עמדות לבין פעילות המוח מתאפשר באמצעות התיאום שמתקיים במערכת העצבים בין רשתות עצביות. אחד התפקידים החשובים של הקליפה המצחית היא לשמר מידע על אודות נתונים קודמים לאורך התרחשות של פעילות חדשה. תפקיד זה עומד ביסוד היכולת להביא  את שני מבני הדעת העצמאיים או המנוגדים לשילוב, לתיאום.

להמחשת התהליך הזה אפשר להעלות, מתחום ההתפתחות החברתית המורכבת את ההפנמה של המושגים של 'שקר לבן', או 'ביקורת בונה'. שילוב שתי התפיסות - הביקורת והשקר השליליים כשלעצמם והמניעים החיוביים שלהם - יוצר תובנה חדשה שבזכותה הילד מעפיל לבגרות חברתית מפותחת ונבונה יותר.

הנדידה הגדולה והתאבדות תאי העצב
בחודשי ההיריון הראשונים מתרחש ייצור המוני - כל דקה כ-250.000 - של תאי עצב ראשוניים השפע העצום הזה של תאי העצב יוצא ונודד- בסיוע של תאי הגליה - לאזורי יעד שנקבעו - לפי תכנית התפתחות גנטית - עבורו. תאי העצב הנודדים מתמקמים במושבות, מחווטים קשרים, באמצעות סינפסות,אקסונים ודנדריטים, בינם לבין עצמם ומושבות אחרות.

כאשר תאי העצב הגיעו ליעדם הסופי, תאי  הגליה שליוו אותם משנים את המבנה המולקולרי שלהם והופכים לשני סוגים של תאי תמיכה. האחד מופקד על חילוף החומרים והשני על מילנציה של תאי העצב.

שלב מתמיה נוסף בהיווצרות המוח הוא תהליך "התאבדות" המכונה אפופטוזיס של תאי עצב שלא נמצא להם עיסוק פעיל בתפקוד מערכת העצבים. תמותת התאים משמידה כמחצית מכלל תאי העצב, מכחידה את כל הקשרים השגויים והחלשים ומשאירה מערכת בעלת תקשורת ופעילות תקינות.

מיאלינציה וחיווט
כדי שקשר עצבי ישרוד וישרת את האדם לאורך חייו עליו לעבור מספר תהליכים. האקסונים - השלוחות של תא העצב שמעבירות את האות החשמלי - צריכים לעבור מיאלינציה. ליפוף של האקסון  במיאלין - חומר שומני - יוצר את הבידוד החיוני לפעילות החשמלית שמתרחשת בשעת השידור. התאים הראשונים שעוברים ליפוף הם אלה שמשרתים את תפקידי החישה - ראייה, שמיעה, מגע - והתנועה הבסיסיים. מאוחר יותר נעטפים תאי העצב שבונים את התפקודים הקוגניטיביים. לבסוף, מעטפת המיאלין נכרכת סביב האקסונים שיוליכו את המסרים של הכשרים האנושיים הנאורים שחבויים במעמקי האונה המצחית.

תנאי הכרחי שני לייצוב הקשר העצבי הוא הפעלה חוזרת  ונשנית של מסלול. ערוץ עצבי שלא מופעל הופך למיותר נכחד. הגרייה וההתנסות מעצבים את החיווט ואת הארכיטקטורה התפקודית של המוח. חיווט דפוסי השידור בונה לא רק את התפקודים האינטלקטואליים - "הבנת הנקרא" של דף כתוב - הוא מעצב גם את הלמידה החברתית - "הבנת הנקרא" של סיטואציה חברתית - ואת יכולת ההסתגלות - דרכי ההתנהגות במצבים החברתיים האלה.

קצב ההתפתחות
עיצוב מוח האדם; הוא מלאכת מחשבת בעלת מורכבות  מדהימה. התיכנות שלו מתבצע בהוראה של ערכת גנים כבירה ומסועפת. בשלבים  הראשונים של ההתפתחות העוברית המוח הוא עיקרו של הגוף. בגיל 3 חודשים של היריון משקל המוח כ-5 גרם, מחצית ממשקל העובר. בשעת הלידה משקל המוח הוא כ- 350 עד 400 גרם, כ- 1/8 ממשקל התינוק. המוח מגדיל את משקלו פי-שלושה עד גיל 7 ומגיע לתקרתו עד גיל 20 ומתייצב על יחס של 1/40 ממשקל הגוף.

בשעת הלידה מוחו של התינוק הוא רבע מזה של המבוגר. עד גיל 3 המוח מגיע ל-90% מגודל מוח המבוגר. לאחר גיל 3 ועד גיל 10 ישנה האטה ביצירת קשרים עצביים. היות שההעצמה הגדולה ביותר של המוח מתרחשת עד גיל שלוש, הלמידה בטווח הגילים הזה מקבלת חשיבות ממדרגה ראשונה. שלוש השנים הראשונות הופכות ל"חלון ההזדמנויות" של הלמידה. בעשור הראשון של חייו, מוח הילד פעיל פי שניים מזה של המבוגר.

היווצרות וגדילה
התפתחות מוח האדם מתחילה זמן קצר לאחר חדירת הזרעון לביצית. הביצית המופרית מתחילה להתחלק - בטור גיאומטרי - למאות רבות של תאים. כעבור כשבועיים הכדור הזעיר של התאים מתחיל להתקפל לתוך עצמו ונוצר מבנה מאורך "צינור העצבים" שקצה אחד שלו ייהפך לחוט השדרה והשני למוח העתידי. בשבוע החמישי של ההיריון מתחילים להיווצר בצינור זה תאי עצב ותאי גליה. חלוקת התאים נמשכת ולאחר שמונה שבועות ניכרים כבר היסודות שלושת חלקי המוח.

שפה
התפתחות השפה המדוברת היתה נקודת מפנה מכרעת בפרהיסטוריה של האדם."מצויידים בשפה יכלו בני - האדם לברוא עולמות מסוג חדש בתוך עולם הטבע: עולם התודעה הפנימית והעולם שאנו יוצרים ומשתפים בו את הזולת, שאנו מכנים אותו התרבות. השפה הפכה לכלי התקשורת שלנו והתרבות לנישה שלנו." ר. ליקי מוצא האנושות.

הופעת השפה; בקרב בני-האדם מעסיקה את ההגות האנושית מזה זמן רב אך הממצאים המדעיים שמתעדים את התהליך נתגלו רק ב-30 השנים האחרונות. על המקור האבולוציוני של הופעת השפה מתנהל פולמוס חריף בין שתי תפיסות עולם. האחת רואה בשפה תכונה שמייחדת - ומרוממת - את האדם משאר בעלי-החיים. לפי השקפה זו השפה המדוברת צמחה במהירות גדולה בתקופה האחרונה כאשר האדם - בזכות "מוחו המוגדל" העפיל לרמה התפתחותית נאורה יותר. לפי העמדה שנייה - "מודל הרציפות" הלשון המדוברת התפתחה בתהליך ממושך של ברירה טבעית במהלך הפרהיסטוריה" האנושית.

כך או אחרת, השפה הגיחה בשלב מאוחר של מהלך האבולוציה האנושית. הדיבור, המיומנות הלשונית הקדומה ביותר, קנה לו אחיזה וביסס לעצמו נישה ניהולית מוגדרת למדי על מפת המוח האנושי.

המיומנויות הלשוניות הצעירות - שפותחו לאחר המצאת הכתב - התווספו זה עתה, לפני כ-5.500 שנה למערכת הלשונית ו"נדחסו" כשותפים לאזורי מוח שעיסוקם הישן חפף במידה מסויימת את הדרישות המנהליות והביצועיות שלהן.

השפה המדוברת, בזכות הותק שלה,הטביעה את חוטמה על מבנה המוח ויצרה את perisylvian area האזור הפריסילביאני שנחשב לאיבר השפתי של בני-האדם. כדי לחזור על מילה ששמענו מוחנו מפעיל תחילה את הקליפה האודיטורית, מעביר את האות לאזור ורניקה, משם, דרך האלומה הקשתית arcuate fasciculus לאזור ברוקה ששולח את הוראות הביצוע של דפוסי הדיבור לקליפה המוטורית. מסלול ההשמעה של מילה שראינו מתחיל בקליפה הראייתית משם האות מועבר דרך הפיתול הזויתי angular gyrus למרכז ורניקה ומשם, לביצוע, למרכז ברוקה והקליפה המוטורית. בשעה של דיבור יזום, הדימות המוחי מעלה פעילות אינטנסיבית באונות המצחיות של המוח.

רוב המיומנויות הלשוניות מנוהלות על-ידי ההמיספירה השלטת - השמאלית,אצל רוב האנשים - אולם עדויות מחקריות של השנים האחרונות מעלות שגם בהמיספירה הימנית מתנהלות פעילויות לשוניות מגוונות.

לפי הבלשן נועם חומסקי, קיים מנגנון מוחי מולד, תוכנית עצבית שמאפשרת את רכישת השפה
המדוברת.  מערכת חוקים שנקבעת מבחינה גנטית, תורשתית, ה-"universal grammar" נמצאית ביסודה של כל שפה.

לנוכח המורכבות הכאוטית של חקר השפה והמוח, המחלוקות המביכות בין שיטות ותיאוריות שונות איש החינוך נאלץ להסתפק במספר נתוני ידע בסיסיים המקובלים על רוב מדעני השפה.

כדי שילד יתחיל לדבר הוא זקוק לחשיפה לסביבה אוריינית, עתירה בגירויים לשוניים. את השפה המדוברת הילד רוכש במהירות רבה, באמצעות חיקוי ולמידה סופגת (ואולי?) תוך כדי מימוש הפרדיספוזיציה הגנטית החבויה בו.

התהליך האינטנסיבי ביותר של התפתחות הדיבור מתרחש בין גיל שנה לשלוש שנים, תקופה המקבילה להעצמה הגדולה ביותר של מוח האדם.

השפה הראשונה של התינוק היא הבכי, בעזרתו הוא מגייס עזרה, מזון, הגנה ונחמה. לאחר הבשלה של איברי הדיבור, הלשון, הלסת, מיתרי הקול, התינוק מתחיל להשמיע קולות המייה, גרגור ומלמול של צלילים שונים. פרק לשוני זה מכונה "משוב אודיטורי" כחיקוי של קולות הסביבה, אולם היות והוא מופיע גם בקרב תינוקות חירשים, סביר יותר להניח שתפקידו תרגול - מהנה - של המכלול המוטורי והתחושתי של האיברים. במשוב האודיטורי התינוק מחקה את הצלילים שהוא שומע, חוזר עליהם ומכוונן אותם עד אשר הוא מסוגל לבצע אותם במדויק.

לקראת גיל חצי שנה התינוק מסוגל לזהות ולבצע את הצלילים שמרכיבים את שפת האם שלו ואלה ישמשו דגמים בסיסיים ואבני היסוד של המילים שהוא יתחיל להשמיע לקראת גיל שנה. לקראת גיל ארבע, חמש, רוב הילדים שולטים במבנים התחביריים והמורפולוגיים הבסיסיים של שפת האם שלהם.

לעומת השפה המדוברת העתיקה, מיומנויות השפה הכתובה הצעירות טרם הספיקו להתנחל וזקוקות ללימוד פורמלי ושיטתי.

זיכרון וחידת שיכחון הילדות
התפתחות הזיכרון מהווה אף היא את אחת הסוגיות המורכבות בפסיכולוגיה של הילד. הנושא שעל גורמיו הסיבתיים נסובה עדיין מחלוקת הוא שכחון הילדות childhood amnesia.

הבזקי הזיכרון המוקדמים ביותר של האדם יורדים עד גיל שלוש ושחזור רציף של מכלול אירועים מתאפשר רק החל מגיל שבע. במהלך שלוש השנים הראשונות של חייו, מוח הילד מנהל למידה פעילה והארכיטקטורה של חיווט מסלולי התקשורת משגשגת, אולם החוויות והאירועים בהם הוא התנסה לא נרשמים במאגרים של שימור הקבע.

ההסבר הפסיכולוגי - הפרוידיאני - לפיו "שכחון הילדות" נגרם בשל הדחקה של חוויות טראומטיות בהתפתחות הפסיכו-סקסואלית המוקדמת של הילדים ננטש משום שלא עמד במבחן המחקר המודרני.

ההסבר הנירוביולוגי אומר ש"שכחון הילדות" נובע מהעובדה שהרשתות העצביות הממונות על שימור המידע טרם מגיעות, בשנות החיים הראשונות, לבשלות הנדרשת ליצירת מאגרי זיכרון ארוך טווח.

ההיפוקמפוס אחראי על אחסון זיכרונות חדשים בעלי אופי של התנסות אישית episodic and autobiographical memory זיכרון הידע העובדתי - שמות, פנים, אירועים, חפצים -נרכש בדיאלוג בין האונה הרקתית לבין ההיפוקמפוס. ההיפוקמפוס ממיר את הזיכרון העובד שנשלח אליו לזיכרון ארוך טווח וראיות מצטברות מצביעות על כך שהוא משמש מעין ווסת- על לסוגים שונים של חלקי הזיכרון - תכונות, תבניות, מיקום וכיוון.

הסבר אחר טוען שכל עוד לא נרכשה שפה -המערכת הסמלית שבאמצעותה האדם מאגד את חוויותיו - אין דרך לקבע את האירועים ולשמרם בזיכרון.

היערכות המוח לתפקוד של הזיכרון העובד מותנית בגורמים רבים, כגון הבשלה של מערכת העצבים, שיכלול קצב עיבוד המידע, פיתוח אסטרטגיות זכירה ושיפור מיומנויות הקשב.

מקום מושבו העיקרי של מנגנון הזיכרון העובד; נמצא בקליפה הקדם מצחית, האחרונה להתפתח שמגיעה לבשלות מלאה רק לקראת ראשית גיל הבגרות.

גיל הילדות
מיאלינציה, עיבוי סינפטי, הסתעפות הדנדריטים, ניפוי תאי-עצב וסינפסות, משקל המוח והפעילות החשמלית שמתרחשת בו משתנים במהלך תקופת הילדות.

הבשלת מערכת העצבים מקבילה לציוני הדרך בהתפתחות הקוגניטיבית וההתנהגות הכללית של הילד. מנגנוני המוח הפשוטים יותר - אזורי התנועה והחישה - מקדימים להתפתח, אחריהם מבשילים אזורי המוח הממונים על התמצאות מרחבית, מיומנויות הדיבור ותכונות בסיסיות של מערכת הקשב.

בעוד התפקודים החזותיים הבסיסיים מגיעים לבשלות כבר בגיל הילדות, כישורים מורכבים יותר, כמו זיהוי פנים, למשל, נרכשים במלואם רק לקראת גיל 14. תהליך דומה של השתכללות מתרחש גם בהתפתחות התנועתיות. על התנועתיות הגסה הילד משתלט בגיל מוקדם אך התיאום המורכב של התנועתיות העדינה מתאפשר רק לאחר ההבשלה - המאוחרת - של אזור קליפת המוח המצחית.

גיל ההתבגרות
מוח המתבגר עובר תהפוכות הורמונליות ושינויים בולטים במבנה ובכימיה שלו. התכונות המטרידות שמאפיינות את 'מוח המתבגר' - פזיזות, קשיי עכבה, נטילת סיכונים, חוסר משמעת והיעדר שליטה עצמית - מתחילות להתמתן בזכות הבשלה מזורזת של אזור קליפת המוח הקדם-מצחית שלו. במהלך תקופת ההתבגרות חלה העצמה במיאלינציה של רשתות התקשורת ובניפוי -לצורך שיפור התפקוד- של תאי עצב באזור הקליפה הקדם-מצחית הממונה על ה-executive functions התפקודים המנהליים הנאורים.

בגיל ההתבגרות חל שיפור ניכר בקשב הבררני, בזיכרון  העובד, בפתרון בעיות ובשליטה העצמית של הנער והנערה.

גיל הנעורים
המנגנון המוחי החדש ביותר במערכת העצבים - הקליפה הקדם חזיתית - prefrontal cortex - הוא האחרון להתפתח, הן בתולדות הגזע והן בתולדות הפרט. אזור זה מופקד על הפעילויות המוחיות הנאורות, הערכה של הסיכון ןהתגמול, פתרון בעיות, קביעת סדרי-עדיפויות, תכנון, הערכה עצמית, ויסות רגשות, שליטה עצמית. בקליפה הקדם-חזיתית מתנהלעיקר התהליך של הזיכרון העובד, עיכוב מידע שאינו רלבנטי לתפקוד, זיהוי הגירוי העיקרי ושליפתו מתוך 'רעש הרקע' שפוקד בהתמדה את מערכות החושים.

לקליפה הקדם-מצחית רשתות תקשורת ענפות עם שאר מנגנוני המוח ובזכותן היא מבצעת תפקודי אינטגרציה עם מלוא מערכת העצבים.

ממצאים אחרונים של דימות המוח העלו שהקליפה הקדם חזיתית פעילה כבר במוחו של ילד בן ארבע והיא הולכת ומשתכללת ומגיעה למלוא יכולתה רק בגיל הנעורים. הבשלת המוח עוברת תהליך של "פרונטליזציה" במהלכה הקליפה הקדם-חזיתית נוטלת על עצמה, בהדרגה, אחריות על התפקידים ההכרנים שבוצעו על-ידי מנגנונים תת-קליפתיים ולימביים פשוטים.

בזכות הבשלת המערכת המנהלית של מוחו, האדם הצעיר מעפיל לרמות חדשות של חשיבה, של אירגון ושל שליטה עצמית.

גיל הבגרות
עדיות אין-ספור של המחקר בשני העשורים האחרונים מפריכות  את הסברה הישנה שהלמידה היא נחלת המוח הצעיר. המוח ממשיך ללמוד, להסתגל ולהשתנות לאורך כל ימי חייו של האדם.

תאי העצב אינם מתחדשים. המוח חייב לשמר את המידע והוא אינו יכול להתחלף כשם שעושה זאת העור או חלקים אחרים בגוף האדם. תכונת הפלסטיות -עיבוי החיווט ויצירת קשרים חדשים -מעניקה למוח את יכולת ההשתנות, הצמיחה וההסתגלות.

הפלסטיות של המוח היא היכולת לשנות, לארגן מחדש את רשתות התקשורת העצבית בעקבות התנסות או גרייה חושית. שינויים מהירים - תהליכי הגמשה מואצים - מתרחשים בארבעה מצבים:

Developmental plasticity - פלסטיות התפתחותית - בשעת ההתנסות הראשונית של המוח הצעיר עם עיבוד המידע החושי

Activity- dependent plasticity כאשר שינויים בגוף- ירידה בטיב הראייה, למשל - מחייבים הערכות מחודשת של מאזן הפעילות החושית
Plasticity of learning and memory - פלסטיות של למידה וזיכרון בעקבות התנסות למידה, היינו שינוי התנהגותי בשל מידע חושי חדש

Injury-induced plasticity - פלסטיות לאחר שנגרמה פגיעה מוחית. זוהי היערכות מחודשת של הקשרים שלא נפגעו והתחלה של שחזור, של שיקום התפקוד.

השינויים המורפולוגיים מתרחשים בשתי רמות - במבנה הפנימי של תא-העצב בעיקר באזור הסינפסה ובעלייה במספר הסינפסות בין תאי-העצב.




.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם