.

 
 
 
 
 
 
 
 
 









 






 
 
 
 
 
 

.
  

Before brains there was no color or sound in the Univers,nor was there any
flavor or aroma and probably little sense and no feeling or emotion
Roger W. Sperry

האבולוציה של המוח

החשיבה האנושית היא היצירה המופלאה והמורכבת ביותר ביקום המוכר-המוח האנושי, לעומת זאת, מצטייר כמטרד אבולוציוני מביך למדי. חקר התפתחות המוח האנושי רצוף מחלוקות וניגודים. ענפי מדע רבים מעורבים ומסוכסכים בו. אעלה פה, בקווים כלליים טעונים אחדים מהמכלול המורכב הזה.

במהלך תלאות המסע האבולוציוני נזקק ההורה הקדום שלנו ליתרון כלשהו שיבטיח לו עליונות במאבקי ההישרדות. מגושם, איטי, חלש ופגיע, הוא "בחר" - בלית ברירה - בשכלול מוחו, בכוח החשיבה.

החבילה האבולוציונית
הדלק העיקרי שהניע את ההתקדמות ואת ההישרדות של אבות אבותינו היה "החבילה האבולוציונית" שלפי התורה הקלאסית כוללת מוח מוגדל, הליכה על שתיים וטכנולוגיה.

הטכנולוגיה היא הסתעפות - העצמה נוספת - של המוח האנושי. ההליכה על שתיים הנחיתה עלינו מכשלות ביולוגיות לאין-ספור ופרט לטענה שהיא שחררה את הידיים לעשייה ולתנועה הבליסטית וקידמה - כדי לרפא את נזקיה - טכנולוגיה רפואית ענפה, קשה למצוא בה יתרון אבולוציוני מרשים

בעשורים הראשונים של המאה העשרים ננטשה ההשערה של ייצור הכלים כמניע לקידום האבולוציוני וחלה התמקדות דרמטית בעיקרון ה"מוח הגדול" כאמצעי הישרדות בתחרות הקשה שהתנהלה בקרב קופי-האדם הרבים על הקיום ועל ההמשכיות.

האדם התבוני הכתיר את עצמו בכיפה המופלאה של קליפת המוח. על גזע המוח הקדום-מוח הזוחלים - הממונה על יסודות הקיום, על הטבעת הרגשית - מוח היונקים - שדואגת למרחב מחייה ולהמשך הקיום הוא פרש רשת נוספת לחשיבה נאורה - להמשגה, להפשטה, להסמלה, לסינתזה, לאנליזה, להיקש. הוא פיתח שכל ישר, חשיבה לטרלית, היגיון, תודעה, אינטואיציה, הומור, שפה, תובנה, חוקרנות... וטכנולוגיה.

האיבר המפונק...והמגלומני במהלך הפרהיסטוריה האדם שילש את גודל מוחו. זו הייתה בחירה מסוכנת. "מוח גדול" אינו בהכרח יתרון. המוח הוא איבר תובעני, בזבזני ומפונק. הוא זקוק לטיפול זהיר, לתזונה עתירת חלבונים ולבקרה מתמדת על הטמפרטורה. למרות שהוא מהווה רק כ-2% מהגוף, המוח מגייס קרוב ל-25% מפעולת מערכת חילוף החומרים, הוא זקוק ל-20% מאספקת הדם ול-15%מכלל החמצן שנשאף לגוף המוח צורך פי-עשרה יותר ממה שמגיע לו, על בסיס גודלו, ממשאבי האנרגיה של הגוף.

דפוס חוסר הישע והילדות המתמשכת
דפוס חוסר הישע והילדות המתמשכת של ילוד אנוש מקורם ב"המוח הגדול". "המוח הגדול" מציב מכשלות ביולוגיות בפני האנטומיה של האישה הן בתקופת ההיריון והן בשעת הלידה. הארכיטקטורה החסכונית של הקפלים ממתנת מעט אך אינה פותרת את בעיית הגודל של המוח.

המחסום לגדילה של המוח הוא אגן הירכיים של האישה שלא יכול להתרחב יותר מבלי לפגום בניידות שלה. עובר בעל מוח גדול מועד לסכנות רבות גם בשעת הלידה. הפשרה שהושגה היא העברה של פרקי גדילה לתקופה שלאחר הולדת התינוק. בשל הגולגולת הענקית והאילוצים של מבנה אגן האישה, הגור האנושי חייב להיוולד- אחר היריון ממושך - בטרם עת, בעודו רחוק מבשלות, ממוכנות לקיום.

"שנת ההיריון מחוץ לרחם"
כדי שהתינוק האנושי ייוולד באותה רמה של מוכנות כמו שאר גורי הפרימטים, ההיריון היה צריך להימשך 21 חודשים. שנת חייו הראשונה של התינוק האנושי מכונה לכן, בצדק "שנת ההיריון מחוץ לרחם".

אין בטבע גור חסר אונים ותלותי כמו הגור האנושי ומכל היצורים החיים, בני מיננו מאופיינים בקצב האיטי ביותר של התבגרות. גור האדם נולד עם "פונטנלות" - מרווחים רכים על הגולגולת - שתפקידם לאפשר את הגדילה ההולכת ומתמשכת של מוחו. עד גיל שבע, מוחו של הילד גדל פי-שלושה.

הגדילה הביולוגית נפסקת רק בגיל עשרים.

התכונות הבזבזניות האלה של מוח גדול מגבירות את הסיכון הקיומי ונדרשו תנאים מיוחדים כדי לחולל את השינוי האבולוציוני למרות שהוא איים על סיכויי ההישרדות של האדם.

ההסדר המונוגמי
לווג'וי The behavioral model Lovejoy 1981
העלה את השערת אורח החיים המונוגמי של המשפחה הגרעינית הקדומה. תיאוריה זו, שנתמכת בראיות ביולוגיות, נותנת הסבר אלגנטי לפתרון דרכי ההישרדות ולעליונות של ה"הומיניד" על מתחריו הרבים. שיעור הילודה של הנקבה הקדומה בת מיננו היה נמוך -צאצא אחד כל ארבע שנים. על-מנת להגביר את תפוקת "המשך המין", הזכר נרתם לספק לה ולגוריה מזון - בשר עתיר חלבונים - וכך היא התפנתה לליקוט ולטיפול הממושך בילדיה. בזמן שנותר לה, היא הפכה - לפי תיאוריה אחרת - ליוזמת של ראשית הטכנולוגיה, של יצירת ביגוד וחפצים שימושיים אחרים. ההסדר החברתי הזה הלך והגביר את העצמת המוח האנושי.

בעגה וברוח הדרוויניסטית אין זה מועיל לגבר הקדום לפרנס אישה אלא אם כן הוא בטוח שהיא נושאית את צאצאיו הוא. היחידה המונוגמית הבטיחה את הבלעדיות הזו. המונוגמיה פטרה את הזכר ממאבקי הבעלות על נקבות רבות ואפשרה לו להתפנות לצייד ולראשית הטכנולוגיה, לעיצוב כלים. "כלי נשק טוענים חסידי תיאוריית "הקוף הרצחני", "כלי צייד" אומרים אנטרופולוגים פציפיסטים יותר.

ההסדר המונוגמי שאימץ האדם לאורח חייו העניק לו בסיס קיומי שהבטיח בטחון כלכלי, תזונה מגוונת ומאוזנת ומסגרת נוחה לגידול - הממושך מאוד - של צאצאיו. בתנאים אלה האדם היה יכול להרשות לעצמו מוח גדול, עם כל הסכנות הכרוכות בו.

השיטה המונוגמית מפעילה לחץ חזק על שני הצדדים להקפיד בבחירת בן/בת הזוג ומגבירה את חשיבות האיכות, לעומת הכמות. בהסדר המונוגמי נוצרה שותפות וחלוקת עבודה בין בני הזוג. הביטחון הקיומי שנבע מההסדר הזה הוליד יצר שיתופי לחלוק דברים. כל פרט בשבט היה חופשי להתמחות בתחום כלשהו ולהעמיד את עבודתו לסחר חליפין.

חלוקת העבודה הזו בין המומחים - משערים החוקרים - היוותה את ראשית התפתחות הטכנולוגיה. שינויים אלה נבעו מהעצמת המוח והחשיבה האנושית אך גם הגבירו אותה.

בספרו - "מוצא האנושות" ריצ'רד ליקי מבחין  בין ארבעה שלבי מפתח בהתפתחות משפחת האדם.

בשלב הראשון - לפני כשבעה מיליון שנה - התפתח מין דמוי-קוף-אדם הולך-על-שתיים. בשלב השני הופיעה התרבות מהירה של מינים ההולכים על שתיים בעקבות תהליך המכונה "קרינה הסתגלותית". אחד מבין המינים הרבים האלה פיתח "מוח גדול" שעלה באופן משמעותי על שאר קרובי המשפחה ופתח את השלב השלישי, את ראשית עידן ה"הומו". השלב הרביעי הוא ראשיתו של האדם המודרני

התפתחות בני-אדם כמונו, שמצוידים בשפה, בתודעה, בדמיון אמנותי ובחדשנות טכנולוגית שאין עוד כדוגמתם בטבע. הופעת הטכנולוגיה התרחשה כנראה במקביל להתרחבות של המוח לפני 2.5 מיליון שנה.

תהליך הגדילה של מוח ההומנואידים בהשוואה למוחם של אנטרופואידים אחרים החל לפני כ-7 מיליון שנים. בתקופת ה"הומו הביליס" התהליך קיבל תאוצה ניכרת, אולם עיקר הצמיחה התרחשה לפני כחצי מיליון שנים בעידן ה"הומו ארקטוס" האדם הזקוף. שרידים של ההומו ארקטוס המאוחר מצביעים גודל מוח השווה לזה של ה"הומו ספיינס" ושל האדם המודרני. ההומו ארקטוס ידע להשתמש באש, לתכנן וליצור כלי נשק והיה הראשון שביסס את עיקר קיומו על צייד. המוח הגדול התאפשר בזכות העשרה משמעותית של תפריט האדם הקדמון. הוספת הבשר לסל המזון שלו הביאה מקור מרוכז של חלבונים, שומנים וקלוריות.

במקביל להעצמת המוח התחולל שינוי מרשים נוסף. הנקבות הלכו ונעשו גדולות יותר וכך הן הפכו מסוגלות יותר ללדת ולדות עם הקיף מוח גדול יותר. משקל מוחו של אדם ממוצע הוא כ-1.400 גרם.

המוח הגדול נתמך גם בתרומה התרבותית של בן מיננו הקדום. בספרו "המוח הדוהר" כותב כריסטופר וילס "הכוח שהאיץ כנראה את התרחבות מוחנו הוא ממריץ מסוג חדש: שפה, סימנים, זיכרונות קולקטיביים - כולם יסודות של תרבות. ככל שהלכו התרבויות שלנו והשתכללו , כך הלך והשתכלל מוחנו, מה שגרם תרבויות להשתכלל עוד יותר. מוח גדול ונבון יותר הוביל לתרבויות מורכבות יותר, שהובילו בתורן למוח גדול ונבון אף יותר..."

הנירו-ביולוגיה מעלה היום ראיות מביכות מאוד שמעמידות בסימן שאלה את יעילות הבחירה במוח גדול. אין קשר מובהק בין גודל המוח לבין רמת האינטליגנציה. ממצאים של השנים האחרונות העלו שילדים שגודל מוחם נמוך בהרבה מהממוצע קיימו למידה, הסתגלות ותפקוד תקין.

מדידת מוחות הגאונים שוללת אף היא קשר ישיר בין גודל לבין הצטיינות מחשבתית ומשקל המוחות הגאוניים נע בין 1.000 גרם. ל-2.000





ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם