.



 

 
 
 
 
 
 
 
 






 

.

המערכת הלימבית

באחד הפרקים הקדומים של האבולוציה, טבעת מופלאה החלה להיווצר על גזע המוח. המוח החדש שיחרר את עולם החי מהדפוסים הסטריאוטיפיים של ההתנהגות והעניק לו את היכולת לחוות ולהביע רגשות. מאוחר יותר, ההומינידים הכתירו את מוחם בקליפה הנאורה של החשיבה המופשטת, ההגיונית אך השכילו לשמור על הקשר עם המבנה הרגשי העתיק.

המערכת הלימבית היא קבוצה של מבנים מוחיים שמעורבים ברגשות כמו פחד, תוקפנות ועונג וממונים על אגירה של זכרונות. המערכת מתקשרת עם מערכת חילוף החומרים ועם מערכת העצבים האוטונומית. המבנים התת-קורטיקליים של המערכת ממוקמים באונה הצדעית, הרקתית, סביב ה-thalamus, הרמה.

היפוקמפוס - hippocampus
המערכת הלימבית מכילה את ההיפוקמפוס אחד המבנים העתיקים ביותר בתולדות החי.


ההיפוקמפוס -סוסון ים ביוונית- אחראי על ניווט ועל אחסון זיכרונות חדשים בעלי אופי של התנסות אישית (episodic and autobiographical memory). זיכרון הידע העובדתי-שמות, פנים, אירועים,  חפצים - נרכש בדיאלוג בין האונה הרקתית לבין ההיפוקמפוס.

ההיפוקמפוס ממיר את הזיכרון העובד שנשלח אליו לזיכרון ארוך טווח וראיות מצטברות מצביעות על כךשהוא משמש כעין ווסת-על לסוגים שונים של חלקי הזיכרון - תכונות, תבניות, מיקום וכיוון.

בשנים האחרונות החלו לחקור את ההשערה שההיפוקמפוס משתתף גם באגירת הזיכרון המרחבי. "תאי עצב של מיקום" שהיו מוכרים אצל בעלי חיים נתגלו בקרב אנשים ששהו בסביבה וירטואלית בשעת אובדן ההתמצאות המרחבית.

בהיפוקמפוס - בניגוד לאזורי מוח אחרים - תהליכי ההיווצרות וההתחלקות של נירונים נמשכת גם בגיל מבוגר.

גרעין השקד - אמיגדלה
בלב המערכת הלימבית נמצאית האמיגדלה שמעורבת בזיהוי ובהפקה של רגשות הכעס והפחד. צבר הנירונים הזה, בגודל גרעין של שקד הוא מערכת האתרעה של הגוף שתפקידה להזהיר מפני איום וסכנה קיומית.

גרעין השקד שנמצא בהמיספירה השמאלית של המוח רגיש יותר לקליטת אותות אזהרה קוליים ואילו האמיגדלה שבהמיספירה הימנית מיטיבה לקלוט איום חזותי,כמו הבעות פנים.

יש חוקרים שסבורים שהאמיגדלה ממונה על ההתנהגות "האמהית" והסרתה גורמת לחיות לנטוש את גוריהן.

שני מסלולי הפחד
כאשר האיום נקלט בחושים הוא מועבר לרמה. מהרמה נפתחים שני מסלולים לתגובה. במסלול הקצר thalamo -amygdala pathway אותות המצוקה עוברים לאמיגדלה שמכריזה על מצב חירום ומכווננת את הגוף לדריכות של תגובת "לחימה -מנוסה". במסלול הארוך thalamo-cortico-amygdala pathway אותות האזהרה עוברים מהרמה לקליפה המצחית להערכת מצב, שיקול דעת והחלטה. כאשר האותות מגיעים לאמיגדלה הם זוהו וזו תוכל ליצור תגובה בהתאם לאופיים.

הגרעין הנסמך - nucleus accumbens
הגרעין הנסמך הוא מרכז ההנאה -סוכן הגמול הראשי- שמכיל את הריכוז הגבוה ביותר של הדופמין במוח.

מרכז ההנאה אותר לראשונה ב-1954 ע"י הביולוג ג'יימס אולדס. המרכז מצוי במוחם של כל היונקים והוא מהווה מנגנון הישרדות חשוב שמרגיע כאב, ממתן חרדה וגורם לתחושת הנאה בשעת סיפוק הצרכים הבסיסיים של הגוף.

מרכז ההנאה מגורה על-ידי שליחים עצביים (נירוטרנסמיטרים) כמו הדופמין, מתווך עצבי המעורב בתהליכי למידה, תנועה ועוררות, האנדורפין, שליח עצבי משכך כאבים, הסרוטונין שמעורב בזיכרון ובלמידה ונוכחותו במערכת העצבים מרגיעה, מווסתת תגובות רגשיות ומפיגה דיכאון.

המחקרים של השנים האחרונות העלו שהמערכת הלימבית של האישה גדולה מזה של הגבר. בשל עובדה זו האישה מיטיבה להתחבר אל רגשותיה ולהביע אותם. האישה עולה על הגבר ביכולתה להתקשר והדבר מסביר את התופעה שבכל התקופות ובכל התרבויות היא הממונה העיקרית על גידול הילדים. עדיפות זו של "מוח הרגש" בקרב הנשים חושפת אותן לטלטלות קשות של מצבי רוח, בעיקר בתקופות של שינויים הורמונלים כמו  גיל ההתבגרות, לפני המחזור, לאחר לידה ובתקופת הבלות.


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם