.

 
 
 
 
 
 
 
 
 








 
 
 
 


.
    

המוליכים העצביים

השליחים העצביים הם חומרים כימיים - מופקים בבלוטת יותרת המוח ויותרת הכליה שתפקידם להעביר מסרים דרך השסע הסינפטי מתא עצב אחד למשנהו.

האדרנלין

ההורמון הראשון - האדרנלין - הופק ב-1895 על ידי הכימאי הפולני Napoleon Cybulski ההורמון מופרש מליבת יותרת הכליה וגם מקצות תאי עצב בהם הוא משמש כמוליך עצבי.

האדרנלין כשליח עצבי פועל במצבי לחץ כתגובה לאיום, לסכנה שאורבת לקיום. במסגרת תפקידו כאות אזעקה שמכין את הגוף לבריחה או למאבק הוא מגביר את קצב פעימות הלב, מעלה את לחץ הדם, מרחיב את האישונים והסימפונות, מצר את כלי הדם, מפחית את אספקת הדם לאיברים שאינם חיוניים לתגובות החירום ומגביר אותה לאיברי ההתגוננות הפעילה.

ה-Acetylcholine

פרסומים ראשונים של הכימאי האנגלי Henry Dale על ה-Acetylcholine יצאו לאור כבר בשנת 1914 אך רק ב-1921 הצליח; הרופא הגרמני Otto Loewi להפיק ולהוכיח את תפקידו של השליח העצבי הראשון. התגלית זיכתה את שניהם בפרס נובל לרפואה.

התגלית אירעה בעיצומה של מחלוקת חריפה שנסובה סביב שאלת מהות השליח העצבי. לוי, חסיד הסברה שהשליח הוא כימי ולא חשמלי ערך ניסוי מהפכני שלדבריו בא לו בהשראת חלום שהוא חלם ביום שבת של חג הפסח. הוא התעורר בלילה ובהתרגשות רבה שרבט על פיסת נייר את רעיון הניסוי אך למרבה אכזבתו למחרת היום הוא לא הצליח לפענח את הכתוב. למזלו, החלום חזר על עצמו והפעם לאחר שהוא התעורר הוא ניגש למעבדה והחל בביצוע הניסוי.

עם כיבוש אוסטריה על-ידי הנאצים, לוי -מרצה באוניברסיטת גרץ-נדרש להעביר את כספי פרס נובל לבנק גרמני ולעזוב את אוסטריה. הוא היגר לארה"ב והמשיך במחקריו פורצי הדרך על השליחים העצביים.

ה-Acetylcholine ממלא תפקידים רבים. הוא משמש להמרצה של השרירים, נמצא בתאי עצב סנסוריים, במערכת העצבים האוטונומית, ולוקח חלק בתזמון שנת ה-ר.ע.מ

חסימה של האצטיכולין גורמת לשיתוק וחסך חמור בשליח נמצא בקרב הלוקים במחלות מנוונות כמו אלצהיימר.

ה-noradrenalin

בשנת 1946 התגלה על-ידי הביולוג השוודי Ulf von Euler - בן לשושלת מדענים דגולים, ה-noradrenalin שנמצא במערכת העצבים הסימפטית וממונה על הגברת הדופק ולחץ הדם.

תפקידו העיקרי של הנוראדרנלין הוא להביא את מערכת העצבים לכוננות גבוהה כדי להתמודד עם איום קיומי. החומר מופק בבלוטת יתרת הכליה ומשוחרר - יחד עם כימיקל בן משפחה, האדרנלין - לזרם הדם. וון איילר הקדיש את כל חייו לחקר פעולת השליחים העצביים ותגלית הנוראדרנלין זיכתה אותו בפרס נובל לרפואה.

ה-dopamine

ה-dopamine התגלה בשנת 1950 על ידי החוקר השוודי Arvid Carlsson. הדופאמין הוא מוליך עצבי שמעכב את העברת האות החשמלי בין תאי-העצב.

הדופאמין קשור בקשר הדוק עם מערכת התגמול וההנאה של מערכת העצבים. סמים כגון קוקאין, הירואין, אופיום, ניקוטין ואלכוהול מגבירים את רמות הדופאמין במוח.

ארוויד קרלסון הוא פרופסור במחלקה לרוקחות של אוניברסיטת גותנבות בשוודיה שפירסם קרוב ל-300 מאמרים שעיקרם עוסקים בפעילות המוליך העיצבי - דופאמין - במוח.

קרלסון הראה שהדופאמין אינו רק חומר המוצא של ה-norepinephrine - כפי שחשבו בזמנו - כי אם מוליך עצבי בזכות עצמו. הוא פיתח שיטה למדידת כמות הדופמין בתאי המוח ומצא שרמת המוליך גבוהה במיוחד ב-basal ganglia, המעורב בויסות תנועות רצוניות ברמת התת- מודע.

מחקריו העלו שמחלת פרקינסון נגרמת מרמה נמוכה של דופאמין ב-basal ganglia ובאמצעות L-dopa - חומר מוצא של הדופאמין - ניתן להגביר את רמת המוליך העצבי ולמתן את תסמיני המחלה. הוא חקר את האחריות של הפרת מאזן הדופאמין במוח על מחלת הסכיזופרניה ופתח את הדרך לטיפול בה. בקרב חולים שסובלים מסכיזופרניה מינון הדופאמין נמצא גבוה ותרופות חוסמות דופאמין הביאו להקלה גדולה בתסמיני המחלה.

עבודתו של קרלסון הבהירה את מנגנון הפעולה של תרופות נוגדות דיכאון ותרמה רבות לפיתוח משפחת ה-SSRI ובתוכה "גלולת האופטימיות" הפרוזאק המפורסם. קרלסון זכה בשנת 1979 בפרס וולף ובשנת 2000 בפרס נובל לרפואה.

ה-GABA

במשך שנים רבות דיווחו החוקרים על כמות גדולה של Gamma-Aminobutyric Acid GABA שנמצאה ברקמה של מערכת העצבים המרכזית של זנים שונים מבלי להבין את תפקידה. מספרים שהנירו-כימאי המפורסם Heinrich Waelsch העיר פעם שה-GABA היא כנראה סל אשפה מטבולי. חידת מהות ותפקיד החומצה נפתרה בשנות החמישים על-ידי שני חוקרים Roberts Eugene ביוכימאי אמריקאי ממוצא רוסי ו-J. Awapara ביוכימאי אמריקאי יליד פרו.

ה-GABA הוא מוליך עצבי מעכב פעילות המשמש כבלם של מסרים מעוררי חרדה. הוא נמצא כמעט בכל מקום במוח.

האלכוהול ותרופות נוגדות חרדה משהות את פירוק ה-GABA ומגבירות בכך את השפעתה.

ה-Glutamate

ה-Glutamate התגלתה לראשונה ב-1907 על-ידי Kikunae Ikeda כימאי יפני שחקר טעמים שונים והתפרסם בזכות המצאת הטעם החמישי החדש "umami" המוכר במטבחים שלנו בשם monosodium glutamate.

רק בשנת 1994 זוהה ה-Glutamate על-ידי Peter Usherwood כמוליך עצבי, השכיח ביותר במערכת העצבים. הגלוטמט נמצא במרבית הסינפסות של המוח וחוט השדרה ופועל ברוב הסינפסות שניתנות לשינויים בעוצמתן. סינפסות אלה נחשבות למאגרים העיקריים של הזיכרון במוח.

במינון גבוה, הגלוטמט הוא רעיל מאוד ועלול - כמו במחלת ה-ALS - להשמיד את תאי-העצב.

ה-Serotonin

תגלית ה-Serotonin, מוליך עצבי מעכב פעילות, עברה אף היא תחנות ביניים רבות, דרך ניסוי וטעייה, "הבזקי מזל" ותוצאות בלתי צפויות ומפתיעות של ניסויים. הסרוטונין התגלה לראשונה בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים בטסיות דם ובמעיים. בתפקידיו אלה הוא דואג להתכווצות כלי הדם במקרה של דימום ובדופן המעי הוא מגרה את התכווצות השריר. בשל תפקידים אלה הוא נקרא sero= דם tonin= מתח שרירי.

לסרוטונין - כשליח עצבי שנמצא במוח - קשת רחבה של תפקידים. הוא מעורב ישירות בויסות מצב הרוח והרגשות, מחזוריות ערות ושינה, והטמפרטורה של הגוף.

מינון נמוך של סרטונין מוביל לדיכאון, לקשיים בשליטה על כעס, להפרעות שינה, לטורדנות כפייתית ולמחשבות אובדניות. חסר בסרוטונין קשור גם למיגרנות, לתסמונת המעי העצבני ולנוקשות וכאבים כרוניים במפרקים.

ה- Fluoxetine

כאשר התברר שהסרוטונין הוא השליח העצבי העיקרי לשיפור מצב הרוח, מאמצי חברות התרופות פנו לפיתוח תרופה שתגביר את השפעתו. לאחר שנים רבות של מחקר Eli Lilly and Company - אחד מתאגידי התרופות הגדולים בעולם - הוציאה לשוק, בשנת 1987, את "גלולת האופטימיות", ה- Fluoxetine הידועה בשמה המסחרי "פרוזק"

התרופה שייכת למשפחת ה- SSRI תרופות נוגדות דיכאון שפועלת על עיכוב ניצול מחדש של הסרוטונין.

התרופה ניתנת לטיפול בבולמיה נרבוזה, הפרעות כפייתיות אובססיביות ודיכאון קשה. תרומה חשובה ומבורכת נוספת של הפרוזאק היא העובדה שהיא "הוציאה מהארון" ונתנה לגיטימציה לטיפול תרופתי בתחושת הדיכאון ה"אסורה והסודית" שעשרות מיליונים של אנשים סובלים ממנה.


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם