.

 
 
 
 
 
 
 
 
 









 

.

התפתחות הילד שלוקה בליקויי למידה לא מילוליים

בשל השיבושים בכשרים החזותיים והמישושיים, הילדים שסובלים מליקויי למידה לא-מילוליים נמנעים מהחקר הפעיל של הסביבה הפיזית שלהם. הם תנוקות פסיביים שלא מפגינים יוזמת חוקרנות.

במקרים חמורים של ההפרעה, דיבורם של הילדים עלול להיפגע מליקויי פרוזודיה - הפרעות במהירות, בגובה, בעוצמה ובשינויי הקול, בהנגנה, בהטעמה ובמשך צליל הדיבור - וברכיבים אחדים של השפה הפרגמטית.

הנחיתות הגרפו-מוטורית שלהם מתבטאת בעיקר בחוסר ענין שהם מגלים בפעילויות עיפרון-נייר, המהנות כ"כ בעיני רוב הילדים בגיל הגן.

ראשית ההתפתחות הלשונית שלהם טובה ומכיוון שהיא מדד חשוב לתקינות ההתפתחות, היא עלולה להסתיר את קשייהם ולשכך את דאגת ההורים.

המצויינות הלשונית של הילדים שסובלים מ-NVLD מהווה גם מכשלה משום שהם משתמשים בה- יתר על המידה -הן במשימות למידה והן בתחום הקשרים החברתיים. בתהליכי הלמידה הם נוהגים לתמלל משימות ביצועיות וללוות את עבודתם בהוראות מילוליות שפוגמות במהירות וביעילות הביצוע. בתחום החברה הם עלולים לעורר דחייה בשל דברנותם המוגזמת והנבובה.

רכישת הקריאה ברמת הפיענוח טובה אך הילדים עלולים להתקשות בהבנת הנקרא. בשל הליקויים בתנועתיות העדינה הם מתקשים בעיצוב האותיות, בכתיבה.

בכיתות הראשונות - פרט ללימוד החשבון ועיצוב כתיבה - תפקודם הלימודי תקין. עם העלייה בכיתות מתחילים להתעורר הקשיים הקוגניטיביים - של חשיבה, הסקת מסקנות, פתרון בעיות והבעה כתובה - שמשבשים את תהליך הלמידה. השינוי הבלתי צפוי ממעמד תלמיד טוב בכיתות היסוד למתקשה בלמידה בכיתות גבוהות יותר עלול להוות מקור למשבר; ולקבל הסברים - שגויים - באשר לסיבותיו. החוקרים מציינים שבגלל השנים הראשונות של התפקוד הלימודי התקין, מחנכי הילדים שוללים - גם לאחר היווצרות הפערים בתפקודם האקדמי - את החשד לקיום ליקויי למידה.

הילדים שלוקים ב-NVLD מגלים קשיים בולטים בתפיסת הזמן. הם זקוקים לשינון ממושך ומייגע בקריאת השעון האנלוגי, בקליטת רצף ימות השבוע וחודשי השנה. בעיות בארגון ובניהול הזמן עלולות ללוות אותם - לדברי החוקרים - גם בבגרותם.

בהגיעם לגיל החיברות חלה החמרה קשה במצבם של הילדים שסובלים מליקויי למידה לא-מילוליים. הסימן הבולט והקשה ביותר של תסמונת לקות הלמידה הלא-מילולית הוא הקושי בקריאת שפת הגוף שבה מתנהלת עיקר התקשורת החברתית.

אבחנה מבדלת -לקות הלמידה הלא מילולית כיחידה דיאגנוסטית עצמאית עדיין אינה מוכרת וקווי דימיון בינה לבין תמונות קליניות אחרות גורמים לטעויות אבחון מסוכנות.

כאשר הפעוטות שלוקים ב-NVLD מתחילים ללכת, הליקויים התנועתיים-חזותיים-מרחביים שלהם מתגלים בכל עוצמתם. הם מסורבלים, איטיים, מרבים למעוד ולהיתקל בחפצים ומתוייגים לעתים - בטעות - כסובלים מ- ad/hd או מדיספרקסיה. הקשיים שהם מגלים בויסות רגשות, בשיפוט חברתי עשויים להתפרש כהתנהגות אימפולסיבית והרסנית וסימנים אלה עלולים אף הם להטות את האבחון לכיוון של ad/hd.

למעשה, שתי היחידות הדיאגנוסטיות ad/hdו- NVLD שונות מאוד זו מזו ומאבחן מקצועי לא יכול לשגות בזיהוין.

הבלבול הגדול ביותר באבחנה מבדלת הוא בין תסמונת אספרג'ר לבין NVLD. יש מומחים שטוענים שמדובר למעשה באותה הפרעה מזווית הסתכלות שונה ואחרים שרואים בהן תמונות קליניות שונות לחלוטין.

למרות שקיים דימיון בין ביטויים אחדים של ההפרעות, עם ההתקדמות שחלה בגיבוש תסמונת ה- NVLD מתבררים יותר ויותר ההבדלים המובהקים שקיימים ביניהן. הלוקים בתסמונת אספרגר יכולים להיות בעלי כישורים חזותיים-מרחביים תקינים ואף גבוהים ובעלי כישורים מתמטיים טובים. הם מגלים לקויי תקשורת שונים מאלה שמקורם בהיעדר קריאת שפת גוף המאפיין את הילדים שלוקים בתסמונת NVLD

בשל הקושי של הילדים לאמץ התנסויות חדשות הם נוטים לחזור שוב ושוב על התנהגויות שלמדו להכיר. חזרתיות זאת עלולה להצטייר כהתנהגות טקסית ולהתפרש, בטעות, כסימן להפרעה אובססיבית-כפייתית


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם