.

 
 
 
 
 
 
 
 
 









 

.
    

הפיזיולוגיה של המערכות

כאשר קליפת המוח מקבלת ומעבדת גירוי שמבטיח הנאה, היא מעבירה מידע זה ל'אלומה האמצעית של המוח הקדמי' MFB medial forebrain bundle וממנה ל'סיפון המוח הגחוני' VTA ventral tegmental area. מנגנון 'סיפון; המוח הגחוני' דואג לשחרור דופאמין במבנים של גרעין האקומבנס, הספטום, גרעין השקד וקליפת המוח הקדם - מצחית.

מערכת התגמול תוארה לראשונה על-ידי הפסיכולוגים J.Olds ו-P.Milner בשנות ה-60 של המאה שעברה.

רשת ה-VTA בנויה ברובה מתאי-עצב דופאמינארגיים, תאים שהשליח העצבי שלהם הוא הדופאמין. תחושת העונג שמלווה את פעילות מערכת התגמול גורמת לחיזוקה של הגירוי המהנה.

שלושה מבנים מוחיים של המערכת הלימבית משתתפים אף הם במערכת ההנאה. גרעין השקד מעניק את הצביון הרגשי - נעים או דוחה - לגירויים.

ההיפוקמפוס, מאגר הזיכרון מיידע - על סמך ניסיונות העבר - אם הגירוי מבטיח תגמול או שמא הוא מאיים ויש להילחם בו או לנוס מפניו.

לאזור השלישי שנמצא מעורב במערכת התגמול האינסולה - תפקיד חשוב  בתחושת כאב ורגשות בסיסיים כמו פחד, זעם, תיעוב, שמחה ועצב. האינסולה יוצרת אינטגרציה של המידע שמגיע אליה ממסלולים שמדווחים על המצב ההומיאוסטטי של הגוף ומעבירה אותה לעיבוד למערכות רגשיות והכרניות מדרגה גבוהה יותר. החוקרים רואים באזור מוחי זה אתר שמחבר בין מצב הגוף - צרכיו ומאוויו - לבין ההתנסות הרגשית והמודעות ההכרתית שמתלוות אליו.

לדופאמין תפקידים רבים במערכת העצבים שמשפיעים על הקוגניציה, על ההתנהגות, על הפעילות התנועתית ועל ההניעה.

מערכת התגמול התפתחה בשלב מוקדם מאוד של תולדות החי. ההישרדות של הפרט והגזע הייתה מותנית בתפקודים בסיסיים של אכילה, שתייה, רבייה והברירה הטבעית דאגה להעניק להם תחושות חריפות של סיפוק והנאה.

עם חלוף השנים, על האזורים המוחיים הפרימיטיביים נבנו מנגנונים חדשים לתפקודים הכרנים נאורים שהצטרפו אף הם אל מסלול ההנאה. אל גורמי ההנאה הארכאים התווספו התנסויות מהנות מדרגה שנייה:הצלחה, כסף, יופי, מוסיקה, אסתטיקה, פתרון חידות ובעיות, הומור, למידה, עזרה לזולת ועוד.

הקליפה הקדם-מצחית - אחד ההישיגים האחרונים של המוח האנושי -השתלבה במכלול מערכת התגמול והעניקה גוון מהנה לתפקידיה, ניטור החשיבה, התכנון, הניהול, התיאום והארגון. כאשר האזור הקדם-מצחי של המוח לוקה בפעילות הדופאמין חלה ירידה משמעותית בתפקודים הנירו-קוגניטיביים כמו הזיכרון, הקשב ופתרון הבעיות.

הנירוכימיה של מערכת התגמול - האנדורפינים

הדרך אל גילוי מערכת שיכוך הכאב ורכיביה הייתה עקלקלה. לאחר שהתברר שהזרקת מורפין ממתנת את תחושת הכאב, חוקרי המוח החלו לחפש את הקולטנים של הסם שמחברים אותו אל מערכת העצבים. את קולטני האופיאטים היה קשה מאוד למצוא משום שהם מהווים חלק מזערי ביותר של רקמת תא העצב. החוקרים השתמשו באופיאט סינתטי רדיואקטיבי ובעזרתו הצליחו לאתר - בשנת 1973 - את הקולטנים, חלבונים שנמצאים על פני תאי העצב.

קולטני העונג נמצאו תחילה במוחם של עכברי מעבדה. בניסויים שנערכו עליהם, כל אימת שהעכבר לחץ על דוושה הוא היה מקבל גרייה חשמלית שהפיקה את תחושת ההנאה. עכברי המעבדה התמכרו להנאה, הפסיקו לאכול ולישון ו'דוושו' את עצמם למוות.

גילוי קולטני האופיאטים העלתה שאלה מפתיעה למדי: האבולוציה של האדם לא הכינה אותו לצריכת סמים מצמח הפרג, מה אם כן עושים הקולטנים האלה במערכת העצבים?. התשובה ניתנה כעבור שנתיים, עם גילוי הכימיקלים דמויי האופיאואידים - המכונים אנדורפינים -המופקים במוח עצמו. האנדורפינים הם כימיקלים טבעיים של המוח שמשככים כאב וגורמים להרגשה טובה.

האנדורפינים משתחררים בשעת פעילות גופנית מאומצת, כאשר צוחקים, בעת קיום יחסי ;מין ולאחרונה הסתבר... גם בשעת אכילת שוקולדה...

במחקרים של השנים האחרונות התברר שלמערכת ההנאה תפקיד חשוב בנירוכימיה של ההתמכרות. תגלית זאת הביאה למהפך מבורך בהתייחסות אל ההתמכרות ששוב אין רואים בה רק כשל של כוח הרצון כי אם הפרעה נירולוגית שיש לטפל בה כמו בכל מחלה אחרת.

מנוסה-לחימה

תגובות המנוסה והלחימה הן התנהגויות רפלקטיביות שמנוהלות, לפי הוראת המערכת הלימבית על-ידי מערכת העצבים האוטונומית Autonomic Nervous System ANS.

מערכת העצבים האוטונומית ממונה על פעולת הלב, מחזור הדם, הכליות, הריאות, המעיים, השרירים, שלפוחית השתן, האישונים ועוד.

למערכת שני ענפים: המערכת הסימפתטית SNS Sympathetic System והמערכת הפרא-סימפתטית PNS Parasympathetic System, שמאזנים זה את זה.

שתי המערכות פועלות במקביל אך עם דגשים ועוצמות שונות. כאשר ה-SNS שלטת גוף האדם נכנס למצב של דריכות, עם הקצאה של משאבים גדולים לאיברי המנוסה - לחימה היינו הגברת קצב הנשימה והדופק, לחץ הדם, הזעה, הרחבת האישונים וכד'.

מערכת PNS דואגת ל"ניהול משק הבית" של הגוף וניכנסת לפעילות במצב של רוגע ומנוחה. היא מאופיינת בדופק ובלחץ דם נמוכים, בנשימה איטית, אישון נורמלי וכד'.

לאחר שהמערכת הלימבית מזהה סכנה לקיום היא בוחנת את סיכויי הלחימה-מנוסה של הגוף. במצבי דחק אלה - אם היא בוחרת בתגובה פעילה -היא דואגת לשחרור הורמונים שתפקידם ליצור מצב של כוננות, היינו להעביר משאבים חיוניים לפעילות המוגברת של האיברים שמבצעים בפועל את תגובת המנוסה - לחימה. היערכות לוחמנית זו כוללת כאמור, את האצת קצב הנשימה והדופק, הרחבת האישונים, הגברת לחץ הדם וכד'.

מערכת הענישה ה-periventricular system זוהתה בשנת 1962 על-ידיFernandez de Molina ו-R. W.Hunsperger. היא מכילה מספר מנגנונים מוחיים כגון הרמה, התת- רמה, ואזור aqueduct of Sylvius ומעורבות בה גרעין השקד וההיפוקמפוס. המערכת מופעלת - ככל הנראה - באמצעות acetylcholine שמחולל את הפקת ההורמון adrenal cortico-trophic hormone ACTH שבתורו גורם לתפוקת האדרנלין בבלוטת יותרת הכליה

אזעקה זו והיערכות הגוף לתגובה פעילה הן מנגנוני הישרדות חשובים באבולוציה של החי. אי-ודאות, היעדר מידע ואובדן השליטה מגבירים את עוצמת האיום ואילו תמיכה חברתית מידע ושליטה עצמית יכולים למתן את עוצמת האזעקה.

הקפיאה

כאשר האיום מכריע ואין דרך לנוס מפניו או להילחם בו, המוח בוחר 'להעמיד פני מת', לנקוט בתגובה של קפיאה.

'הקפיאה' התפתחה במהלך האבולוציה כתגובה אוטומטית , כמפלט האחרון - תכסיס ההישרדות האולטימטיבי - מפני סכנת הכלייה. מערכת הראייה של הטורפים - יותר ממיתאר וצבע - מיטיבה לזהות תנועה, ולכן חוסר התנועה יכול להוות הסוואה טובה. טורפים רבים, גם לאחר שלכדו את 'המתחזה', עשויים לאבד ענין בטרף מת ולנטוש אותו.

במצב של פאניקה, מערכת העצבים המרכזית יוצרת עוררות גבוהה מאוד בשתי התת- מערכות שלו. עוררות - היתר של המערכת הפרא - סימפתטית מאפילה על זו של הסימפטתית ונוצר מעין קצר, קפיאה של הגוף.

מחקרים של השנים האחרונות העלו שגם שיתוף הפעולה שקיים בין שני המבנים במערכת הלימבית, ההיפוקמפוס וגרעין השקד מתערער במצב של קפיאה.

בתפקוד תקין, גרעין השקד מאחסן את הזיכרונות של אירועיים רגשיים - כמו אימה ופחד - וההיפוקמפוס, מצדו, אוגר בזיכרון את הזמן והמקום, היינו מארגן את החוויות במועדן על ציר הזמן של התרחשותן. לנוכח אירוע מאיים שיביא 'לקפיאה', ההיפוקמפוס מפסיק למלא את תפקידו זיכרון האירוע שאינו ממוקם וממשיך לצוף בזמן ולפלוש אף להווה.

תקלה זו מסבירה, לדעת החוקרים, את התופעה של חזיונות ה-flashback של האירוע הטראומטי שמאפיינים את הפרעות החרדה החריפות.



.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם