.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

.



הפרעת דחק פוסט טראומטית

בארץ מוכת הטראומות שלנו לתסמונת הדחק הפוסט-טראומטית מקום של כבוד בראש הפרעות החרדה שפוקדות אותנו. שנים רבות של איום ביטחוני מתמשך, אי-ודאות ודריכות מתמדת מלוות את שגרת חיינו ומטילות צל כבד על הבריאות הגופנית, הנפשית והרוחנית שלנו.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא תגובה טבעית על נסיבות חיים מטורפות שעלולה לפגום בכל אורחות חיינו.

שחיקה, דריכות-יתר או קהות חושים, חיפוש נואש אחר 'המרחבים המוגנים' של כיוון, משמעות, היגיון, מכלים את כוחנו ומאיימים על יכולתנו להעניק לילדינו את אותה 'טבעת המוגנות' לה הם זקוקים כדי לגדול ולהתפתח.

הספקות, הלבטים, הזעם, הדאגה והפחדים שמכרסמים בנו בשל האיומים הביטחוניים מעכירים את שלוות ביתנו ומערערים את הציר הנייח שקיוינו להעניק לילדינו.

הפרעת הדחק לא חסה על הילדים שלנו ואם המבוגר מאויים מגורמי דחק חיצוניים, הילד מותקף משלוש חזיתות: האיום מבחוץ, תגובות הוריו והסביבה החברתית הקרובה ודמיונו הוא.

ליקויי למידה בשל הטראומה הלאומית
מצבי לחץ מתמשכים פוגמים ישירות ובעקיפין בכישורי הלמידה - קשב, ריכוז, קבלת החלטות ופתרון בעיות - של ילדינו. אין בכוחנו לגונן על הילדים מפני כל הטראומות הלאומיות שפוקדות אותם אך אנחנו מסוגלים - אם נהיה ערים ומודעים לסכנות שאורבות להם - למתן במידת-מה את עוצמת מצוקתם.

התיאורים של אותות הדחק הפוסט-טראומטי הופיעו כבר בתקופה קדומה. הספרות הרפואית שלאחר מלחמת העולם השנייה הביאה את סיפוריהם של ניצולי שואה וחיילים מוכי הלם שלא הצליחו להינתק משרידי הזוועות שחוו  במהלכה. המחקר השיטתי של ה- Post traumatic stress disorder PTSD החל לאחר שקורבנות מלחמת ויאטנם שבו לבתיהם.

תגובת ההתמודדות - מנוסה או לחימה - היא פתרון אבולוציוני יעיל ביותר להישרדות ורק כאשר היא תובענית וחריפה, ללא אפשרות של פורקן, היא עלולה לערער את ההומיאוסתזיס ולהחליא את הגוף ואת הנפש של האדם.

במהלך אירוע טראומטי, כמות כבירה של משאבי אנרגיה משוחררים על-ידי המערכת הנירואנדוקרינית. כאשר התגובה הפעילה מתאפשרת, היא מכלה את כל הכוחות האלה ובסיומה, הגוף יכול לחזור למצבו ולתפקודו התקין. כאשר נסיבות החיים של האדם אינן מאפשרות תגובה לוחמנית, בלא הזדמנויות לפורקן, כל האנרגיה הזאת נשארת "כלואה" במערכת העצבים.

רוב האנשים מוצאים דרך -באמצעות מידע מוקדם והכנה מראש לאירוע הטראומטי, התנסות קודמת בחוויה דומה, כוחות פנימיים, רשתות תמיכה של הסביבה החברתית - חברים, משפחה, קהילה - וסייוע נפשי, לשחרר,ללא נזקים בולטים -את האנרגיה הממארת הזאת. רובם, אך לא כולם...

מומחי המוח סבורים שכאשר האנרגיה הלוחמנית הזאת נלכדת, ללא מוצא, היא מביאה את האדם למצב של קפיאה'. קורבן הקפיאה לא תמיד מודע למצבו ונזקיה יכולים להיות חבויים ולפרוץ לאחר תקופה מסוימת בהפרעה המכונה תסמונת הדחק הפוסט-טראומטית (Post traumatic stress disorder (PTSD.

תסמונת הדחק הפוסט-טראומטית הופיעה לראשונה ב- Diagnostic and Statistical Manual of the American Psychological Association בשנת 1980 <ועברה עדכונים עד הגדרתה הסופית בDSM IV -TR. בשנת 2000

הההפרעה פוגעת באנשים שחוו, או היו עדים לאירוע שהיווה איום על קיומם, על השלמות הגופנית או הנפשית שלהם ועורר בהם תחושת אימה וחוסר אונים.

הדפוסים לביטויי המצוקה

היזכרות בלתי נשלטת באירוע, ב'פלאשבקים', בביעותי לילה, במחשבות חודרניות מטרידות, בתגובות בהלה תכופות.

הימנעות: ירידה בחיוניות וברמת הענין בהשתתפות בפעילויות חברתיות, תחושה של נתק והידלדלות רגשית,

עוררות יתר : קשיי שינה, קשיי ריכוז, חוסר שקט ועצבנות

נפגעי החרדה' הם האנשים שסובלים מתגובות דומות לאחר אירוע טראומטי. במקרים אלה ההפרעה מכונה 'ACUTE STRESS REACTION. בקרב רוב האנשים, לאחר טיפול  נאות, תגובות הדחק החריפות דועכות ונעלמות. כאשר המצוקה הופכת לכרונית וביטוייה נמשכים יותר מחודש היא מקבלת את ההגדרה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית בקרב ילדים
תסמונת הדחק הפוסט-טראומטי עוצבה על יסוד תגובות של מבוגרים שלקו בהפרעה. בשנים האחרונות החלו לחקור את ביטויי ההפרעה בקרב ילדים והתמונה שעולה שונה מזו של ההגדרה הסטנדרטית.

רוב התסמינים שמסגירים את קיום ההפרעה בקרב מבוגרים כרוכים בהבעה לשונית שהילדים הצעירים טרם שולטים בה.

ילדים צעירים מאוד שנפגעו מההפרעה יפגינו חרדה מוגברת לנוכח מצבים לא מוכרים, אנשים זרים או פרידה מההורה. ההפרעה יכולה לתת את אותותיה בקשיי הירדמות או הפרעות שינה שהתעוררו לאחר האירוע הטראומטי. תגובת הרגרסייה להתנהגות שהילד כבר למד להתנער ממנה - כמו מציצת אצבע, הרטבה וכד' - שכיחה אף היא ומעידה על מצוקת הילד. בהיעדר שפה, הילד נוטה לשחזר את החוויות המפחידות באמצעות משחק.

ילדים בגיל בית-הספר היסודי אינם חווים 'פלאשבקים' או אובדן זיכרון ביחס לטראומה אך נמצאו אצלם שיבושי זמן בשחזור האירוע המפחיד. בניסיון פתטי לשלוט על הבלתי נשלט, ילדים מוכי הפרעת דחק נוטים להאמין שקיימים סימנים שמבשרים את האסון ואם הם יעמדו על המשמר ויאתרו בעוד מועד את האותות האלה הם יצליחו למנוע את האירוע המפחיד. הילדים בגיל זה מרבים לשחזר את האירוע הטראומטי בציור, במשחק ובמילים.

בגיל ההתבגרות סימני הפרעת הדחק הפוסט-טראומטי מתחילים להידמות לאלה של המבוגרים. המאפיין היחודי של גיל זה שלא נמצא בקרב מבוגרים או ילדים - הוא התגברות של התנהגויות אימפולסיביות ותוקפניות שמופיעה בעקבות חוויה טראומטית.

ההבדל המשמעותי ביותר בין תגובות הדחק של המבוגר לזה של הילד הוא בכך שהמבוגר חשוף לגורמי עקה חיצוניים ואילו הילד הוא קורבן של שלוש מתקפות: האיום מבחוץ, תגובות הוריו והסביבה החברתית הקרובה ודמיונו הוא.

להרחבה ולהעמקה של הידע על השפעות הטראומה הלאומית, על דרכי התמודדות וסיוע לילדים ראו את אתר נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם