.
If the human brain were so simple that we could understand it, We would be so simple that we couldn't Emerson M. Pugh

מאפייני המוח

הפלסטיות של המוח
הפלסטיות של המוח היא היכולת לשנות, לארגן מחדש את רשתות התקשורת העצבית בעקבות התנסות או גרייה חושית. שינויים מהירים -תהליכי הגמשה מואצים- מתרחשים בארבעה מצבים:

Developmental plasticity - פלסטיות התפתחותית - בשעת ההתנסות הראשונית של המוח הצעיר עם עיבוד המידע החושי

Activity- dependent plasticity כאשר שינויים בגוף - ירידה בטיב הראייה, למשל -מחייבים הערכות
מחודשת של מאזן הפעילות החושית

Plasticity of learning and memory - פלסטיות של למידה וזיכרון בעקבות התנסות למידה, היינו שינוי התנהגותי בשל מידע חושי חדש

 
Injury-induced plasticity - פלסטיות לאחר שנגרמה פגיעה מוחית. זוהי היערכות מחודשת של הקשריםשלא נפגעו והתחלה של שחזור, של שיקום התפקוד.

השינויים המורפולוגיים מתרחשים בשתי רמות - במבנה הפנימי של תא-העצב; בעיקר באזור הסינפסה ובעלייה במספר הסינפסות בין תאי-העצב.

עדיות אין-ספור של המחקר בשני העשורים האחרונים מפריכות את הסברה הישנה שהלמידה היא נחלת המוח הצעיר. המוח ממשיך ללמוד, להסתגל ולהשתנות לאורך כל ימי חייו של האדם.

תאי העצב אינם מתחדשים. המוח חייב לשמר את המידע והוא אינו יכול להתחלף כשם שעושה זאת העור או חלקים אחרים בגוף האדם. תכונת הפלסטיות - עיבוי החיווט ויצירת קשרים חדשים - מעניקה למוח את יכולת ההשתנות, הצמיחה וההסתגלות.




.


 

.



שליטה צדית
שליטה צדית פירושה שאיברים בצד אחד של הגוף עולים ביעילות תפקודם (איכות, מהירות, דיוק) על האיברים בצד השני. האיבר השליט מתמחה בתפקידים החשובים - דיוק, מהירות, מיומנות - של העשייה ואילו האיבר המשני מצטרף ומגיש את פעילויות הסיוע.

היד השלטת תבצע עשייה תנועתית לא רק במהירות גבוהה יותר - ביחס של 2/3 - מהיד המשנית, היא תעשה זאת גם באיכות טובה יותר. מידת ההצלחה של פעילות בי-מנואלית - המערבת את שתי הידיים - מותנית בשיתוף הפעולה בין היד השלטת לבין היד המשנית.

כאשר גובשה שליטה צדית הומוגנית -אחידה - הקולטנים של השפה -העין, האוזן, היד- מנוהלים על ידי אותה המיספירה מוחית אליה הם מזרימים את המידע וממנה הם מקבלים את הוראות הפעולה.

השיבושים בגיבוש שליטה צדית עלולים לפגום בכל המיומנויות הלשוניות ובעיקר באלה שבנויות על שיתוף פעולה בין עין, אוזן ויד - כמו כתיבה וכתיב.

השיבושים נגרמים כאשר התערבות חיצונית - פגיעה באיבר שהיה אמור להיות שליט, היימנה חינוכית של הילד האיטר וכד' - משבשת את התכנון המוחי הראשוני. השיבושים השכיחים הם שליטה צדית מעורבת, מוצלבת ודו-צדיות, היינו היעדר שליטה צדית.

הגורם הסיבתי לליקויי למידה הוא דיספונקציה מוחית מזערית שמשבשת את תהליכי התפיסה והלמידה. שינוי מלאכותי של התוכנית המוחית - היימנה של ילד איטר, למשל - הוא מעין פגיעה מזערית שמקורה אומנם חיצוני אך נזקיה עלולים לגרום לליקויי למידה.

הנושא מובא בהרחבה בפרק שליטה צדית











If I had to live my life again I would have made a rule to read some poetry, to listen to
some music at least once a week: for perhaps the parts of my brain now athropied
could thus have been kept active through use. Charles Darwin "Autobiography" 1887

התקופה הקריטית
התקופה הקריטית היא טווח הזמן שנועד לעיצוב התפקוד המוחי של איבר או של פעילות. התקופה הקריטית הומחשה באורח דרמטי במחקרם המפורסם של David Hubel ו-Torsten; Wiezel


בשנות ה-70 של המאה שעברה שני החוקרים ערכו ניסוי שממצאיו זיעזעו את הקהילה המדעית. הם כיסו עין אחת של גורי חתולים מיד לאחר היוולדם. לאחר שבועיים הם הסירו את הכיסוי וגילו שחתולים הפכו ונשארו עיוורים בעין שלא הופעלה. השערת החוקרים היא שאם כי מבחינה אנטומית לא חלה כל פגיעה בעין המכוסה, תאי העצב המיוחדים שהיו צריכים לבנות את הקשרים של הראייה פנו לתפקוד אחר או נכחדו בשל היעדר תעסוקה.

בהתפתחות העובר קיימות תקופות קריטיות אולם לאחר הלידה אותר רק עוד כושר אחד שהחמצת רכישתו בלתי הפיכה. הילד הצעיר קולט את כל מגוון הצלילים שהוא שומע אולם עם העלייה בגיל יכולת זו הולכת ומצטמצמת לצלילי שפת האם בלבד. טווח הקליטה הרחבה מגיע בערך עד גיל שש. מגיל זה ומעלה האדם מסוגל ללמוד שפה חדשה אך לא יצליח לרכוש את ההטעמה המיוחדת של השפה הזו.

מחקר חוש הריח מעלה עדויות שאם ילד לא נחשף לריחות מסוימים בהתפתחות המוקדמת שלו, הוא יאבד לצמיתות את יכולת הזיהוי שלהם.

התקופה הרגישה
התקופה הרגישה היא מרווח זמן רחב יותר שבמהלכו יש לממש - לחווט - תפקוד מוחי כלשהו. בניגוד לתקופה הקריטית שנזקיה אינם הפיכים, אם התקופה הרגישה הוחמצה, התפקוד ניתן לשחזור אם כי לא באותה מהירות או הצלחה שבהן הוא מתממש במועד "חלון ההזדמנויות".

"לוח הזמנים" של המוח מכתיב עדיפויות: שלוש השנים הראשונות של החיים נחשבות ל-"תקופת השיא" של הלמידה. חלון ההזדמנויות של התנועתיות הגסה הוא הלידה עד גיל 4. התנועתיות העדינה מיטיבה להתפתח בין הגילים 4 ל-7

המומחים סבורים ש"חלון ההזדמיות" מסביר כשרונות מיוחדים - ציור, למשל - שילדים מגלים. ההצטיינות לדעתם נובעת מהעובדה שהילד רכש את המיומנות -גרפומוטוריקה - בתזמון מדויק עם ה-prime time של הכושר.





 





Purple haze was in my brain, - Lately things don't seem the same, - Actin ' funny, but dont know why, - 'Scuze me while I kiss the sky
Jimi Hendrix- "Purple Haze"

מוח וסמים
הסמים מסווגים לפי המבנה המולקולרי, הפעילות הביו-כימית וההשפעה שלהם על האדם. הקטגוריה שמעניינת אותנו היא זו האחרונה וחלוקתה היא

סמים מעוררים - stimulants הזיה -halluciogenes סמי הרגעה - sedatives וסמים אנטי- דכאוניים -antidepressants

הסמים המעוררים מזרזים את פעילות מערכת העצבים המרכזית ומגבירים את קצב הירי של תאי-העצב. הם גורמים לתחושת ערנות, חדות התפיסה, הגברת הביטחון העצמי והמיקוד.

סמי ההרגעה מדכאים את פעולת מערכת העצבים המרכזית וגורמים לתחושת נינוחות ורוגע.

סמי ההזיה הפסיכודליים כמו ה-lsd והפטריות של "המחשבות המשוטטות" מתעתעים בחושים ויוצרים שינויים בתפיסת המציאות, הצבעים, הצלילים, תמונות flash back זיקוקי- די-נור חושיים.

הסמים האנטי-דכאוניים ממתנים תחושות של חרדה ומועקה דכאונית.

הכימיקלים הטבעיים של המוח הבריא מווסתים ופועלים במינון שתואם את נסיבות הפקתם. שימוש רפואי בסמים בא למלא את החסר במערכת עצבים פגומה, אולם החדרת סמים למוח בריא כרוכה בסיכונים ועלולה לגרום לנזקים מבנייםותפקודיים.

ההתמכרות לסמים מתרחשת בתהליך הדרגתי. תחילה נוצרת תלות, המוח מתרגל להשפעות הסם. בשלב השני מופיעה הסבילות (tolerance). המוח מתחיל להלחם בסם ומנסה לצמצם את השפעותיו. כדי לגבור על ההתנגדות הזו ולהגיע לאותן תחושות עונג יש להעלות את המינון של הסם. לאחר שלב הסבילות והסלמה הולכת וגוברת בכמויות הסם הנדרשות חלה ההתמכרות ונגרמים הנזקים הקשים, תופעות הלוואי הנוראות של הסמים.

הגמילה מסמים מלווה בסבל גופני ונפשי קשה. כאשר הסם שוב לא חודר למוח, תאי-העצב שלא הופעלו במשך תקופה ממושכת מתחילים לשגר שליחים - חומרים כימיים. הפרת האיזון הכימי שנוצרת יוצרת את התמונה הקלאסית של opiant withdrawal-בחילה, הקאות, שלשול, התכווצות שרירים, עוויתות, חום
וחרדה.

מטרות היעד של סמים רבים הם מרכזי התגמול/ההנאה החבויים במעמקי המערכת הלימבית, בגרעין הנסמך- nucleus accumbens - ובהיפוקמפוס.

מרכז ההנאה אותר לראשונה ב- 1954 ע"י הביולוג ג'יימס אולדס. המרכז מצוי במוחם של כל היונקים והוא מהווה מנגנון הישרדות חשוב שמרגיע כאב, ממתן חרדה וגורם לתחושת הנאה בשעת סיפוק הצרכים הבסיסיים של הגוף.

מרכזי ההנאה מגורים על-ידי שליחים עצביים (נירוטרנסמיטרים) כמו הדופמין, מתווך עצבי המעורב בתהליכי למידה, תנועה ועוררות, האנדורפין, שליח עצבי משכך כאבים, הסרוטונין שמעורב בזיכרון ובלמידה ונוכחותו במערכת העצבים מרגיעה, מווסתת תגובות רגשיות ומפיגה דיכאון.

כדי לגרום להנאה, לתחושת איפוריה, להפגת מתחים וחרדה הסמים נוקטים בתכסיס ההתחזות לשליחים העצביים שממלאים תפקידים אלה באורח טבעי במוח. טקטיקה אחרת שמופעלת על-ידי הסמים היא חסימת הספיגה reuptake של השליח העצבי. הסמים לוכדים את החומרים מעוררי ההנאה בסדק הסינפטי ולא מאפשרים את סילוקם ומחזורם ומשבשים בכך את האיזון הביו-כימי של מערכת העצבים
המרכזית.









ניפוי סינפטי
הניפוי הסינפטי הוא התהליך שבמהלכו הסינפסות שלא חווטו, שלא התחברו לרשתות התקשורת שנוצרו במערכת העצבים מסולקות. הניפוי עובד על עקרון use it or lose it. כדי שתא-עצב יישמר, חייבת להיות לו מטרה, תפקיד במסלולי העברת המידע. תאים שלא הצטרפו למכלול התקשורתי דינם apoptosis היינו מוות.

תאי הגליאה הם הקברנים של מערכת העצבים ותפקידם לסלק את התאים המתים ולנקות את השטח. הניפוי הסינפטי מחזק את כל מה שאנחנו יודעים על חשיבות הלמידה, ההתנסות והגרייה. המוח המועסק מיטיב לשמור על עוצמתו ועל בריאותו.

נחשול כביר של ניפוי מתרחש בין הגילים 3 ל-10  בגיל 3 מספר הסינפסות במוחו של הילד כפול מזה של המבוגר. לקראת גיל 10 אומדן הסינפסות משתווה עם זה של המבוגר. מגיל 40 האדם מפסיד כל שנה גרמים אחדים ממשקל מוחו.






 
 
 



ד"ר אילנה מודלינגר
©
ליקויי למידה
הבאפרקביתקודם