.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

.

הפיזיולוגיה של השינה

הלילה והשינה היוו לאורך כל הדורות מקור השראה לאמנים - מוסיקאים, סופרים ומשוררים - אך זכו להתעלמות - מזלזלת - מצד קהיליית המדענים, במזרח ובמערב.

הצעד הראשון לקראת בחינה מדעית של תהליך השינה נעשה בשנת 1913 עם פרסום התיזה של Henri Pieron לקבלת תואר דוקטור במדעי הטבע.Le probleme physiologique du sommeil עבודה זו נחשבת לתחילת המחקר המודרני של השינה.

חלוץ חקר השינה, Nathaniel Kleitman, החל את עבודתו בשנות העשרים במאה שעברה באוניברסיטת צ'יקגו. הוא חקר במשך עשרות שנים את ויסות השינה והערות, את מחזוריות השעון הביולוגי, את מאפייני השינה באוכלוסיות שונות ואת ההשפעה של חסך שינה על עולם החי.

בזכות פיתוח ושכלול הטכניקות האלקטרופיזיולוגיות ובראשן ה-EEG התגלו ההבדלים בפעילות המוח במצבי ערות ושינה. בשנת 1937 - צוות חוקרים במעבדה של הטייקון האגדי - Alfred Loomis סווג את חטיבת השינה לחמישה שלבים.

השלב הראשון שאורך מספר דקות הוא המעבר ממצב של ערות לשינה. הוא מאופיין בהרפייה של טונוס השרירים ובירידה של קצב דפיקות הלב. השלב השני הוא שינה שטחית השלב השלישי והרביעי הם שלבי שינה עמוקה בהם מתרחשים תהליכי תחזוקה ושיקום הגוף, חידוש מאגרי אנרגיה, הפרשת הורמון הגדילה, חילוף חומרים, פירוק פסולת; וסילוק רעלנים. השלב החמישי שבו, בניגוד לשלבים הקודמים המאופיינים בהאטה כללית, כל המערכת נכנסת לתאוצה, מכונה שנת ה.R.E.M, השינה של החלומות.

בשנת 1953 קלייטמו ותלמידו Eugene Aserinsky גילו את התופעה של שנת Rapid eye Movement R.E.M ששמה קץ לסברה שהמוח נח בשעת השינה.

אסרינסקי, תלמידו של קלייטמן הבחין, בשעה שערך תצפיות בשינה של תינוקות שבמהלכה התינוק הניע מדי פעם את גלגלי עיניו. השניים החלו לחקור את התופעה וגילו אותה גם בקרב מבוגרים ישנים. כאשר באפיזודות של תנועות העיניים הם העירו את הנבדקים ושאלו למה הם עושים זאת, הנבדקים ענו שהם היו באמצע של חלום.

שלב זה הוא שלב של חלימה ומתאפיין בפעילות מוגברת של קצב פעימות הלב, של מערכת חילוף חומרים ושל תנועות העיניים. השלב מלווה ב"שיתוק שרירי", בבלימת הגרייה החשמלית של המערכת המוטורית כנראה במטרה למנוע ביצוע תנועתי של אירועי החלום.

Michel Jouvet, חוקר צרפתי ראה בשינת ה-ר.ע.מ. מצב שלישי, עצמאי, של התודעה וכינה אותה paradoxical sleep

השינה הפרדוקסלית התפתחה במהלך האבולוציה. שלב זה של השינה לא נמצא בקרב זוחלים. אצל הצפורים מגלים התחלה -קצרה מאוד- של שינה פרדוקסלית. בקרב היונקים השינה הפרדוקסלית מהווה קרוב לשליש מזמן השינה. החוקרים מצאו עדות שהזנים "הניצודים" מקדישים פחות מזמן השינה שלהם לשינה הפרדוקסלית מהזנים "הצדים".

הצטברות הממצאים המחקריים הולכת ומסבכת יותר ויותר את סוגיית מהות השינה. בעוד המגמה הפילוגנטית - תולדות הגזע - מצביעה על כך שעם העלייה בסולם האבולוציוני הולכת וגוברת גם השינה העמוקה ואילו המגמה האונטוגנטית - תולדות הפרט - היא הפוכה, השינה של גורי היונקים מורכבת ברובה משינה פרדוקסלית והשינה הקלה מופיעה מאוחר יותר, לאחר הבשלה של מערכת העצבים.

משך השינה שנדרש ליצורים חיים לא נקבע על בסיס קרבה אבולוציונית ביניהם כי אם על יסוד - מפתיע - הגודל שלהם. ככל שהיצור החי גדול יותר כך הוא צורך פחות שעות שינה. בעלי החיים הזעירים מעבירים את רוב חייהם בשינה.

בשנות השישים של המאה שעברה חקר השינה קיבל תאוצה רבה וחוקרים מתחומי מדע שונים - אלקטרו- פיזיולוגיה, פרמקולוגיה, ביוכימיה, ועוד - הצטרפו לפיענוח חידת מהות השינה.


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם