.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

.

איסוף המידע

לשיחת ההיכרות עם הילד והוריו סגנונות רבים. דגם שיחת ההיכרות שאני אימצתי מפורט ומנומק בפרק "האבחון" בספרי יסודות ההבעה הכתובה.

ליקויי למידה בקרב בני המשפחה
לליקויי למידה רקע תורשתי חזק. בתקופת הלימודים של הורי הנבדק ליקויי הלמידה טרם זוהו ופורשו כעצלנות, כהעדר מוטיבציה והציונים המאכזבים שהם קיבלו לוו לא פעם בהערת "לא ממצה את הפוטנציאל שלו". להורים רבים רק במהלך אבחון ילדם מתברר לראשונה שהתסכולים שהם חוו במהלך לימודיהם מקורם באותם ליקויי למידה שבנם לוקה בהם.

חשיפת הרקע התורשתי של ליקויי הלמידה לא באה - חלילה - כדי לעורר רגשי אשם בהורים. שותפות הגורל יוצרת אמפתיה מבורכת בקרב ההורים אל תסכולי ילדם והוא מצדו משתחרר ממועקת האחריות על הכישלון שרובצת עליו. "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" עושה טוב גם לתפוח וגם לעץ.

היריון ולידה
האחריות של תקינות תקופת ההיריון ותהליך הלידה על היווצרות ליקויי למידה מקובלת על מומחים רבים. עם זאת, קיימת הסתייגות חזקה מהסקת מסקנות ישירות ומיצירת קשר סיבתי ישיר ביניהם. בקורות החיים של ילדים ליקויי למידה רבים אין זכר להפרעות כלשהן בתקופת ההיריון והלידה ומאידך ילדים רבים עם רקע פרינטלי טראומתי הגיעו להתפתחות לימודית תקינה לחלוטין.

התפתחות תנועתית- תנועתיות עדינה - תכנון תנועות - תנועתיות גרפומוטורית
התפתחות התנועתיות העדינה מיוצגת על ידי פעילויות יום-יום פשוטות כגון כפתור, קשירת שרוכים וכד'. אם ההורים מדווחים על הפרעות בולטות או איחור רב בשליטה במיומנויות אלה, הנושא חייב לעבור בדיקה מדוקדקת באמצעות מבחנים לתנועתיות עדינה.

כאשר עברו של הילד מאופיין בתנועתיות מגושמת - נפילות, פציעות, היתקלויות - הדגש באבחון צריך לעבור לכישורים הפרקסיים - תכנון תנועות - שלו.

הקשיים בהתפתחות הגרפומוטורית של הילד לא מתגלים בכישלון בתפקוד כי אם בהיעדר בולט של העיסוק בהנאות העיפרון -נייר של גיל הילדות. בשלבים הראשונים של ההתפתחות הגרפומוטורית קשיי הילד מתבטאים בחוסר ענין שהוא מגלה בפעילויות עיפרון-נייר המתרחשות במסגרת הגן. בשעת השיחה עם ההורים אין להסתפק בתשובה שלילד לא היו קשיים גלויים בתפקוד גרפומוטורי אלא יש לנסות לשחזר האם היה תפקוד כזה. העובדה שהילד לא עסק בפעילות גרפית אינה מוכיחה בוודאות כי אכן היו לו קשיים בתחום, אך היא מעלה סימני שאלה ביחס לתקינות התפתחותו והבשלתו הגרפומוטורית. אם הילד נמנע ממיומנויות עיפרון נייר יש לבדוק ביתר העמקה את הרמה הגרפומוטורית שלו.

גיבוש שליטה צדית
במחקר שערכתי על ליקויי הלמידה של השפה הכתובה נמצא ש  %60 מכלל הילדים שלוקים בדיסגרפיה ובדיסאורתוגרפיה סובלים משיבושים בגיבוש השליטה הצדית

הספרות המקצועית מדווחת על קיום התופעה בקרב 5% - 15% (האחוזים תלויים בכלי האבחון) באוכלוסייה הרגילה. העובדה שיותר ממחצית ילדי המחקר שסובלים משיבושים בהבעה הכתובה מגלים קשיים - 22% אף קשיים חמורים - בייצוב השליטה הצדית, מאשרת את הקשר הקיים בין גיבוש השליטה הצדית לבין הכשרים של ההבעה הכתובה.

מבלי להיכנס למחלוקת המתנהלת בקרב המומחים על אחריות השיבושים בגיבוש השליטה הצדית על ליקויי למידה, עצם העובדה שילדים איטרים שעברו היימנה חינוכית ואלה שלא פיתחו יד שלטת כותבים ביד נחותה מבחינה תפקודית מספיקה כדי להסביר את קשיי הכתיבה שלהם.

לגיבוש השליטה הצדית רקע תורשתי מובהק ולכן חשוב לברר האם קיימת איטרות או היימנה בקרב בני המשפחה.

רוב הורי הילדים שעברו "היימנה" זוכרים את התקופה בה ילדם היה מרבה בהחלפת הידיים בפעילויות השגרתיות.; בסביבה החברתית של ילדים אלה מצטיירת לעתים דמות קרובה - סבתא, הורה או גננת שהביעה דאגה וטרחה "לתקן", להימין, את התפקוד הידני של הילד. הכפייה הברוטלית של הימניות שוב אינה שכיחה, אך ילדים איטרים רבים קיבלו שדר ברור כי בהעדפת התפקוד ביד שמאל יש פגם והיא אינה רצויה.

שיבושים בלפיתת העיפרון מעוררים חשד שהכותב עבר היימנה והחל לכתוב ביד שלא הייתה בשלה לפעילות. אולם בנוסף להיותה אות שמבשר הפרעות בגיבוש השליטה הצדית, הלפיתה העילגת הופכת לגורם סיבתי שמשבש את הפעילות ואת התוצר של הכתיבה.

הלפיתות המעוותות של העיפרון - אחיזות "החנק" ו"איגרופים" למיניהם - מסרבלות את הכתיבה, מעייפות את היד ומפיקות כתב איטי, מאומץ ובלתי-קריא.

דלקות אוזניים - Post otitis auditory disfunction
המחקרים שבחנו את הקשר בין דלקת האוזן התיכונה לבין שיבושים בהתפתחות השפה, הכשרים האודיטורים והלמידה בכלל העלו שבקבוצת הילדים לקויי הלמידה שכיחות הדלקות הייתה כפולה מזו שבקבוצות הביקורת של ילדים ללא ליקויי למידה.

ה-POAD היא הפרעה נפוצה למדי ולמרות שנזקיה הוכחו בעליל קיימת נטייה להתעלם ממנה. הדעה המקובלת - והמוטעית - היא שכאשר הדלקת נרפאה ואיכות השמיעה של הילד חזרה לקדמותה הכל בא על מקומו בשלום.

הנזקים של דלקות האוזניים נגרמים מתופעות הלואי - הצטברות נוזלים וחסימת הערוץ השמיעתי -שלהן.

מערכת העצבים המרכזית נוטה לזנוח ערוצים חושיים שאינם מופעלים. התופעה מוכרת היטב במקרה של "העין העצלה". אולם בעוד "העין העצלה" מקבלת התייחסות וטיפול, "האוזן העצלה" לא מאותרת ואינה זוכה לתשומת הלב הראויה.

כאשר הערוץ השמיעתי מושבת, ובמיוחד בתקופות מכריעות להתפתחות הלשונית, הדבר יכול לפגום בהתפתחות התקינה של מיומנויות ההאזנה, הקשב ושאר הכשרים השמיעתיים הבסיסיים.

הצטברות נוזלים באוזן שנגרמת בשל הדלקות לא תמיד מלווה בכאב או בסימנים בולטים שמסגירים את הבעיה הבריאותית ולכן היא עלולה להתחמק מאיתור ולחבל - במחתרת ובאין מפריע - בתפקודו של הילד.

ביטויי ההתנהגות שעשויים לעורר חשד לקשיי השמיעה הנסתרים של הילד מופיעים בפרקאובדן השמיעה

כאשר הילד המאובחן סבל מדלקות אוזיים בגיל של רכישת הדיבור, כאשר הוא לוקה בדלקות כרוניות יש לבדוק ביתר העמקה את מכלול הכשרים האודיטוריים שלו.

קשיי ראייה - מיקוד הראייה
ההפרעות השכיחות קוצר ורוחק ראייה שזוכות בטיפול הולם לא צריכות לפגום בכושר הלמידה של הילד.

הקושי שעלול לחבל בתפקוד הלימודי של הילד הוא בעיה במיקוד הראייה. המיקוד נפגם כאשר שיתוף הפעולה בין שתי העיניים במבט לכיוונים שונים, או בהסתכלות לקרוב ולרחוק משתבש. קשיי מיקוד הראייה פוגעים ב-10%-5% מכלל ילדי בית הספר.

ההפרעות במיקוד הראייה מתבטאות

בקושי להתמקד בקריאה לאורך זמן.
קושי בהתכנסות פנימה של המבט, בהסתכלות לקרוב
פזילה בעין בשעת הסתכלות לצדדים
פזילה סמוייה שמתגלה בעקבות עייפות לאחר מאמץ
קושי במעבר מהסתכלות לרחוק אל הסתכלות לקרוב, מהלוח למחברת, למשל.

בדיקת ראייה רגילה לא מזהה את הבעיה. איתור ההפרעות במיקוד הראייה  ובתפקוד הדו-עיני נעשה על-ידי אורתופטיסט או אופטומטריסט המתמחה גם בבדיקה זו.

ביטויי ההתנהגות שעשויים לעורר חשד לקשיי המיקוד של הילד הם
כאבי ראש
עייפות בשעת קריאה
טשטוש ראייה
כפילות ראייה

מיומנות הקריאה נפגעת יותר מכל תפקוד לימודי אחר מהפרעות המיקוד ולפני פסק הדין של דיסלקציה
מומלץ לבדוק את מיקוד הראיה של הילד.

ההתפתחות הלשונית - גמגום והפרעות ארטיקולציה
שפה ולקות למידה משולבות זו בזו וההפרעות בהתפתחות הלשונית הן הראשונות שמעוררות את החשד לקיום ליקויי למידה.

איחור קל ברכישת הדיבור - שאינו מלווה בהפרעות תקשורת או התנהגות נוספות - לא צריך לעורר דאגה רבה. המחקרים מראים שרוב הילדים שמאחרים לדבר, משלימים את החסר, סוגרים על הפער עד גיל חמש, שש. מחקרי מעקב אחר ההתפתחום של המאחרים לדבר מצאו רבים מהם ביישנים, מכונסים ומתקשים בתפקוד החברתי. כמו בסוגיות מחקריות רבות, גם בנושא זה קשה לדעת מה גרם למה, ילדים אינטרוברטים למשל, מעדיפים לשהות בעולם הפנימי שלהם ואין להם את אותו הדחף לתקשורת כמו לילדים בעלי אופי אקסטרברטי שנהנים להימצא בהמולה החברתית.

הפרעות הגייה התפתחותיות - Developmental articulation disorders - שכיחות מאוד - עד 10% מכלל הילדים מתחת לגיל שמונה סובלים מהן. הפרעות אלה קלות לטיפול ורוב הילדים משתחררים מהן בכוחות עצמם או בעזרת קלינאות תקשורת.

גמגום ראשוני וגמגום שניוני
מקובל להבחין בין שני שלבים של גמגום - ראשוני ושניוני. הגמגום הראשוני הוא תופעה טבעית, שכיחה מאוד שמכתימה את ההבעה של ראשית הדיבור. הילד מספר על אירוע מלהיב ומרגש, מילים רבות רוצות לפרוץ ואמצעי ההבעה, הקורדינציה התנועתית, טרם הגיעו להבשלה המתאימה. הלשון,השפתיים, השיניים, הנשימה מסתכסכים זה עם זה ומכשילים את ההבעה הרהוטה של המילים. אם מתעלמים מהגמגום הראשוני, עם שכלול התיאום התנועתי בין רשויות הביצוע, הוא יעבור מעצמו, ללא כל צורך בהתערבות טיפולית.

כדי למנוע הזנחה של הבעיה נקבעו מדדים אחדים שקיומם צריך להדליק נורה אדומה והפנייה של הילד המגמגם לאבחון. כאשר יש היסטוריה משפחתית כבדה של גמגום - הגמגום של הילד נמשך מעל תקופה של שישה חודשים הילד המגמגם מגלה הפרעות לשוניות נוספות - כאשר הילד המגמגם או משפחתו מגלים דאגה מוגזמת או חרדה יתרה לנוכח ההפרעה.

בעבר היה מקובל לחשוב שהגמגום השניוני נוצר כאשר הילד הופך מודע לקשיי הדיבור שלו ומאמץ מערכת מסורבלת של התנהגויות - תנועות סטריאטיפיות, אותיות ומילים מאגיות, טיקים, ספסמות וכד' - שמטרתה למתן את המתח שכישלון ההבעה יוצר.

המחקר המודרני לא תומך בהסבר זה. רוב הילדים, והוריהם, הופכים מודעים להופעת ההפרעה מיד וההתערבות המתקנת של ההורים אינה מנציחה את הפרעת השטף. לפי ההסבר העכשיווי, הגמגום השניוני שונה, כבר בתחילתו במאפייניו כגון חומרת החזרתיות, הארכת הצלילים, מחסומי השתיקה, מתח תנועתי רב ונשימה בלתי סדירה.

רכישת המיומנויות האקדמיות הבסיסיות
פרק חשוב בסקירת ההתפתחות הלשונית של הילד מוקדש למפגש הראשוני שלו עם רכישת הקריאה, הכתיבה והכתיב. הטרמה בולטת - גיל 4-5 - של לימוד מיומנויות השפה הכתובה צריכה להדליק "נורה אדומה" בניסיונות הבנת קשיי הילד. קיים הבדל בין רכישה מוקדמת שבאה ביזמת הילד לבין הוראה פורמלית על ידי הורה מודאג המנסה להעניק יתרון אקדמי התחלתי לילדו. לשני סגנונות הלמידה האלה השפעה שונה על גישתו של הילד לאוריינות אך שניהם עלולים לבוא על קרקע רעועה ולבנות תפקוד לשוני משובש שלא ישרת ביעילות את המשך למידתו של הילד.




.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם