.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

.

סימני האזהרה

הכישלון הלימודי של ילד אינטליגנטי מסגיר את ליקויי הלמידה שלו אך מטרת האיתור המוקדם היא להקדים ולמנוע את הכישלון על כל תופעות הלוואי המזיקות שלו.

תורשה
סימן האזהרה החשוב ביותר לאיתור מוקדם של לקויות הלמידה מקורו בתורשתיות הכבדה של ההפרעה. כאשר אחד ההורים אובחן בעבר כלקוי למידה, או לא זכה לאבחון אך תעודותיו היו גדושות בהערות "לא ממצה את הפוטנציאל שלו" או אף גרוע מכך הואשם בעצלנות ובחוסר מוטיבציה, סבירות הורשת לקויות הלמידה גבוהה ביותר.

הפרעות שמיעה *

דלקות אוזניים - Post otitis auditory disfunction

המחקרים שבחנו את הקשר בין דלקת האוזן התיכונה לבין שיבושים בהתפתחות השפה, הכשרים האודיטורים והלמידה בכלל העלו שבקבוצת הילדים לקויי הלמידה שכיחות הדלקות הייתה כפולה מזו שבקבוצות הביקורת של ילדים ללא ליקויי למידה.
ה-POAD היא הפרעה נפוצה למדי ולמרות שנזקיה הוכחו בעליל קיימת נטייה להתעלם ממנה. הדעה המקובלת - והמוטעית - היא שכאשר הדלקת נרפאה ואיכות השמיעה של הילד חזרה לקדמותה הכל בא על מקומו בשלום.

הנזקים של דלקות האוזניים נגרמים מתופעות הלואי - הצטברות נוזלים וחסימת הערוץ השמיעתי - שלהן. מערכת העצבים המרכזית נוטה לזנוח ערוצים חושיים שאינם מופעלים. התופעה מוכרת היטב במקרה של "העין העצלה". אולם בעוד "העין העצלה" מקבלת התייחסות וטיפול, "האוזן העצלה" לא מאותרת ואינה זוכה לתשומת הלב הראויה.

כאשר הערוץ השמיעתי מושבת, ובמיוחד בתקופות מכריעות להתפתחות הלשונית, הדבר יכול לפגום בהתפתחות התקינה של מיומנויות ההאזנה, הקשב ושאר הכשרים השמיעתיים הבסיסיים.

לפי מחקר שפורסם במאי 1997ב-Clinical Pediatrics ל-90% מכלל הילדים ההיפראקטיביים יש היסטוריה של שלוש ויותר דלקות אוזניים.

הנזקים חמורים בעיקר כאשר הדלקות מופיעות בתקופה של רכישת השפה כאשר הערוץ השמיעתי נדרש למלוא תפקודו. הפרעות ארטיקולציה - הגייה - שמופיעות בדיבורו של הילד בתקופה זו רומזות אף הן על בעייתיות בתפקוד הערוץ השמיעתי. המסקנה שמתבקשת מנתונים אלה היא שאין להסתפק בבדיקה של חדות השמיעה של ילד שהחלים מדלקות אוזניים ויש לאבחן גם את רמת ההתפתחות של הערוץ השמיעתי שלו.

הצטברות נוזלים באוזן שנגרמת בשל הדלקות לא תמיד מלווה בכאב או בסימנים בולטים שמסגירים את הבעיה הבריאותית ולכן היא עלולה להתחמק מאיתור ולחבל - במחתרת ובאין מפריע - בתפקודו של הילד.

בגלל בולטות ההפרעה, קשיי הילד שסובל מפגיעה בינונית עד חמורה במערכת השמע מאותרים בקלות. לא כך במקרים של ליקויים קלים שלא הילד ולא מחנכיו מודעים להם. ליקויים אלה לא מונעים למידה, אך הם עלולים לשבש ולהאט אותה.

ביטויים התנהגותיים שמעוררים חשד לליקויי שמיעה קלים.

הצטננויות תכופות מלוות בכאבי אוזניים
הילד מחסיר בדבורו צלילים, מחליף ביניהם או מעוות אותם
דיבורו של הילד חזק או חלש מדי
הילד מבקש לעתים קרובות לחזור על מה שנאמר לו.
הילד מסובב את ראשו כאשר הוא מקשיב
הילד בוחן את השפתיים של הדובר בשעת הקשבה
הילד מרבה בשגיאות ארטיקולציה או כתיב פונוגרפיות ב=פ, ק=ג, ד=ת

הפרעות ראייה *
הפרעות ראייה רבות הן תורשתיות, לכן הורים שסבלו בילדותם מאחת ההפרעות צריכים לגלות ערנות מיוחדת לקשיים בתפקוד החזותי של ילדם.

עין עצלה-Amblyopia - Lazy Eye העין העצלה היא הפרעת ראייה שפוגעת ב-4% מכלל הילדים. מופיעה בקרב ילדים לפני גיל שש. ההפרעה נגרמת כאשר הראייה בעין אחת נפגמת והמוח שאינו סובל את התמונה המטושטשת "מכבה", זונח אותה. אם האמבליופיה לא זוכה לטיפול, ראיית העין העצלה עלולה להתדרדר עד כדי עיוורון תפקודי.

חשוב לטפל בעין העצלה מוקדם ככל האפשר לפני שהמוח זונח אותה. העין העצלה לא ניתנת לטיפול באמצעות עדשות מגע, משקפיים או ניתוח לייזר. לפני הטיפול בעין העצלה יש כמובן להסיר את הבעיה שיצרה אותה. רק לאחר סילוק הגורם הסיבתי ניתן לגשת לטיפול "בעצלות" העין. אחד מאמצעי הטיפול הוא כיסוי העין הבריאה ברטייה כדי "לעורר" את העין העצלה ו"להכריח" את המוח להתייחס אליה. דרכי הטיפול כוללות תרגילי עיניים ומתן גירויים לעין העצלה באמצעות מכשור מיוחד שנבנה למטרה זאת.

פזילה
כ-4% מכלל הילדים סובלים מדרגות שונות של פזילה. כאשר השרירים החוץ-עיניים לא מסוגלים לכוונן את שתי העיניים בסימטריה תקינה, המבט אינו מאוזן וכל עין פונה לכיוון אחר. המוח מתקשה למזג ולפענח את שתי התמונות ונוטה לנטוש אחת מהן, היינו ליצור עין עצלה.

פזילה קבועה מסגירה את ההפרעה אך יש מצבים בהם הפזילה או "בריחת העין" מופיעה רק בשעת עייפות

מיקוד ראייה
הקושי שעלול לחבל בתפקוד הלימודי של הילד הוא בעיה במיקוד הראייה. המיקוד נפגם כאשר שיתוף הפעולה בין שתי העיניים במבט לכיוונים שונים, או בהסתכלות לקרוב ולרחוק משתבש. קשיי מיקוד הראייה פוגעים ב-10%-5% מכלל ילדי בית הספר.

ההפרעות במיקוד הראייה עלולות להתבטא ב:.

קושי להתמקד בקריאה לאורך זמן, עייפות בשעת קריאה
קושי בהתכנסות פנימה של המבט, בהסתכלות לקרוב
פזילה בעין בשעת הסתכלות לצדדים
פזילה סמוייה שמתגלה בעקבות עייפות לאחר מאמץ
קושי במעבר מהסתכלות לרחוק אל הסתכלות לקרוב, מהלוח למחברת, למשל.
כאבי ראש
טשטוש או כפילות ראייה
מיצמוץ בעיניים המיצמוץ יכול להיות "טיק" עצבני, אולם הטיקים - שהם ביטויי מתח - נוהגים "להתלבש" על נקודות תורפה רגישות ואגב כך להסגיר הפרעות סמויות.
הילד מכסה עין אחת או מטה את ראשו בשעת הסתכלות
רגישות חריגה של הילד לאור השמש

בדיקת ראייה רגילה לא מזהה את הבעיה. איתור ההפרעות במיקוד הראייה ובתפקוד הדו-עיני נעשה על-ידי אורתופטיסט או אופטומטריסט המתמחה גם בבדיקה זו.

מיומנות הקריאה נפגעת יותר מכל תפקוד לימודי אחר מהפרעות המיקוד ולפני פסק הדין של דיסלקציה מומלץ לבדוק את מיקוד הראיה של הילד.

תנועתיות גרפומוטורית

התפתחות תנועתית- תנועתיות עדינה - תכנון תנועות

התפתחות התנועתיות העדינה מיוצגת על ידי פעילויות יום-יום פשוטות כגון כפתור, קשירת שרוכים וכד'. אם ההורים מדווחים על הפרעות בולטות או איחור רב בשליטה במיומנויות אלה, הנושא חייב לעבור בדיקה מדוקדקת באמצעות מבחנים לתנועתיות עדינה.

כאשר עברו של הילד מאופיין בתנועתיות מגושמת - נפילות, פציעות, היתקלויות - הדגש באבחון צריך לעבור לכישורים הפרקסיים - תכנון תנועות - שלו.

הקשיים בהתפתחות הגרפומוטורית של הילד לא מתגלים בכישלון בתפקוד כי אם בהיעדר בולט של העיסוק בהנאות העיפרון -נייר של גיל הילדות.

שיבושים בלפיתת העיפרון מעוררים חשד שהכותב  עבר היימנה והחל לכתוב ביד שלא הייתה בשלה לפעילות. בנוסף להיותה אות שמעיד על הפרעות בגיבוש השליטה הצדית, הלפיתה העילגת הופכת לגורם סיבתי שמשבש את הפעילות ואת התוצר של הכתיבה.

הלפיתות המעוותות של העיפרון - אחיזות "החנק" ו"איגרופים" למיניהם - מסרבלות את הכתיבה, מעייפות את היד ומפיקות כתב איטי, מאומץ ובלתי-קריא.

הפרעות דיבור *

איחור קל ברכישת הדיבור - שאינו מלווה בהפרעות תקשורת או התנהגות נוספות - לא צריך לעורר דאגה רבה. המחקרים מראים שרוב הילדים שמאחרים לדבר, משלימים את החסר, סוגרים על הפער עד גיל חמש, שש. מחקרי מעקב אחר התפתחום של המאחרים לדבר מצאו רבים מהם ביישנים, מכונסים ומתקשים בתפקוד החברתי. כמו בסוגיות מחקריות רבות, גם בנושא זה קשה לדעת מה גרם למה, ילדים אינטרוברטים למשל, מעדיפים לשהות בעולם הפנימי שלהם ואין להם את אותו הדחף לתקשורת כמו לילדים בעלי אופי אקסטרברטי שנהנים להימצא בהמולה החברתית.

הפרעות הגייה התפתחותיות - Developmental articulation disorders - שכיחות מאוד - עד 10% מכלל הילדים מתחת לגיל שמונה סובלים מהן. הפרעות אלה קלות לטיפול ורוב הילדים משתחררים מהן בכוחות עצמם או בעזרת קלינאות תקשורת.

גמגום ראשוני וגמגום שניוני *

מקובל להבחין בין שני שלבים של גמגום - ראשוני ושניוני. הגמגום הראשוני הוא תופעה טבעית, שכיחה מאוד שמכתימה את ההבעה של ראשית הדיבור. הילד מספר על אירוע מלהיב ומרגש, מילים רבות רוצות לפרוץ ואמצעי ההבעה, הקורדינציה התנועתית, טרם הגיעו להבשלה המתאימה. השפתיים, הלשון, השיניים, הנשימה מסתכסכים זה עם זה ומכשילים את ההבעה הרהוטה של המילים. אם מתעלמים מהגמגום הראשוני, עם שכלול התיאום התנועתי בין רשויות הביצוע, הוא יעבור מעצמו, ללא כל צורך בהתערבות טיפולית.

כדי למנוע הזנחה של הבעיה נקבעו מדדים אחדים שקיומם צריך להדליק נורה אדומה והפנייה של הילד המגמגם לאבחון. כאשר יש היסטוריה משפחתית כבדה של גמגום - הגמגום של הילד נמשך מעל תקופה של שישה חודשים הילד המגמגם מגלה הפרעות לשוניות נוספות - כאשר הילד המגמגם או משפחתו מגלים דאגה מוגזמת או חרדה יתרה לנוכח ההפרעה.

בעבר היה מקובל לחשוב שהגמגום השניוני נוצר כאשר הילד הופך מודע לקשיי הדיבור שלו ומאמץ מערכת מסורבלת של התנהגויות - תנועות סטריאטיפיות, אותיות ומילים מאגיות, טיקים, ספסמות וכד' - שמטרתה למתן את המתח שכישלון ההבעה יוצר. המחקר המודרני לא תומך בהסבר זה. רוב הילדים, והוריהם, הופכים מודעים להופעת ההפרעה מיד וההתערבות המתקנת של ההורים אינה מנציחה את הפרעת השטף. לפי ההסבר העכשיווי, הגמגום השניוני שונה, כבר בתחילתו במאפייניו כגון חומרת החזרתיות, הארכת הצלילים, מחסומי השתיקה, מתח תנועתי רב ונשימה בלתי סדירה.

גיבוש שליטה צדית*
כאשר הילד מגלה העדפה מובהקת לשימוש באותה יד -ימנית או שמאלית- בפעילויות יום יום הדבר מבשר על התפתחות תנועתית תקינה. סימני האזהרה מתעוררים כאשר הוא נוטה להחליף בין הידיים בביצוע פעילות כלשהי. אם עד גיל ארבע-חמש הילד טרם גיבש שליטה ידנית ברורה, מומלץ מאוד לאבחן את סיבות האיחור ולטפל בבעיה על יסוד ממצאי הבדיקה. אם מתברר שהילד סובל מדו- צידיות, מהיעדר צד שליט יש לעבוד אתו -לפי המלצת המאבחן- על זירוז הגיבוש שליטה ימנית. אם סיבת האיחור בגיבוש נובעת מהיימנה סמוייה או גלויה של ילד איטר, מומלץ להחזירו - אם הדבר עוד אפשרי - לשליטה הצדית המקורית - השמאלית שלו.




.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם