.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

.
.

כישורי הכוח

עצמת כישורי הכוח של הילד חשובה לאין ערוך מחומרת חולשותיו. התכנית הטיפולית שנבנית עבור ילד ל"ל צריכה לכלול טיפוח ועידוד כישורי הכוח שלו. אם הילד מגלה כישורי ארגון, תפיסה מרחבית טובה, תבונת ידיים, או כל כשרון תפקודי אחר, יש לזמן לו הזדמנויות להפגין אותם אך גם להמשיך ולשכלל אותם. תחושת ההצלחה, ההתקדמות והיכולת לתרום לחברת השווים הן חיוניות ביותר להזנת הערך העצמי והמוטיבציה ללמידה.

אם לילד תחומי עניין, תחביבים בהם הוא חווה רצון להצטיין, סקרנות, נחישות, יש לעודד אותם ולו על- מנת שיוכל להתנסות בחוויות הבונות והנפלאות האלה. תחומי העניין האישיים האלה יכולים גם להוות בסיס ידידותי ומושך לרכישת המיומנות האקדמית הקשה כל-כך עבורו. ילדים דיסלקטים רבים רכשו קריאה במדורי הספורט של העיתונים או שקדו על לימוד השפה האנגלית כדי לפענח הוראות של תכנת משחק במחשב או לתקשר עם חבר באינטרנט.

חקר המשפחות של ילדים עם ל"ל מעלה שההורים נוטים להגזים בחשיבותם של תחומי תפקוד שהילד נכשל בהם ומצד שני מזלזלים בערכם של התחומים בהם הוא מצליח. הכישלון הלימודי הוא אכן מאכזב, אך אם הילד ה"כבוי" בכיתה מגלה רצון להצליח, שמחה וסיפוק על מגרש הכדורגל השכונתי, הוא בדרך הנכונה ויידע, בבוא הזמן ועם טיפול נאות, להעתיק את החוויות האלה גם אל עולם הלמידה. יש לטפח את נקודות האור בחייו של ילד ל"ל ואסור שלוח כפל שגוי, קריאה מגומגמת או שגיאות כתיב יזרקו עליהן צל כבד מדי.

להמחשת רעיון עידוד הכשרים החזקים של הילד הנה סיפור - אמיתי - המובא בספרי "בשפה אחרת" שיצא לאור בספרית פועלים ב -1997

מחנכת חדשה נכנסה לכיתה ולאחר היכרות ראשונית גילתה בה שני ילדים שמצבם החברתי הטריד את מנוחתה. הקבוצה - כיתה ה' - טובה ומלוכדת, עם נורמות חיוביות ורמת לימודים סבירה. היו בה עניין, פתיחות וקבלה בקרב כל הילדים. השגשוג החברתי של הכיתה והנאת הילדים בתוכה הבליטו ביתר שאת את שממונם של שני בנים שלא מצאו דרך להשתלב בה. "קיצוני ימני", "קיצוני שמאלי" - היא קראה להם. היא הושיבה אותם "בהישג ידיה" (יד ימין ויד שמאל) ותפעלה אותם כמו מריונטות. העירה אותם, נענעה אותם, הקימה אותם, הושיבה אותם כדי ש"ייראו" לפחות כמו האחרים. אך המניפולציה יצרה רק אשליה של היותם בפנים - מצבם הלך והחמיר, הלך והדאיג.

הלכידות החיובית של הקבוצה אפשרה לה מתירנות גדולה לביטויים אישיים וייחודיים. היה בה "גאון" שזכה להערכת כולם, "קבצן מקצועי" שכולם רחמו עליו ברצון ובהתלהבות, "יפהפייה" שהעניקה חן רב תמורת מחמאות כנות של בני הקבוצה, "פחדנית" שהרשתה לילדים להגן עליה באומץ ובגבורה. כולם היו חיוניים, כולם הביאו גוון אישי ומעשיר לכלל. כולם - חוץ מהשניים. והשניים האלה - לא היה להם שום דבר מקורי להציע.

המחנכת יצרה עבור ה"קיצוני הימני" שלה תפקיד של "אחראי על מועדים". לא היה לו זיכרון אמין במיוחד, אך היה מסוגל לשמור על פנקס קטן שנרשמו בו כל התאריכים החשובים לקבוצה. בכל בוקר קם הילד בכיתה והודיע לחבריה על התאריך ועל השעה של הבחינות במקצועות השונים, על ימים ושעות של החזרת עבודות ומבחנים, על מועדי חזרות לקראת החגים, על ימי חופשה מלימודים, על אירועים יוצאי דופן ובעלי עניין לכלל התלמידים בבית-הספר ומחוצה לו, כמו הצגות, סרטים, משחקי כדור-סל, מופעים ותחרויות שונות. המידע הוזרם אליו מהמורים ומהמחנכת ומאוחר יותר גם מהילדים עצמם. המידע נרשם בפנקס הקטן והובא כל יום בפני הכיתה. במשך הזמן התפקיד התמסד, הפך לחיוני וזכה להערכת הילדים. הילד עצמו נסחף בזרם והתחיל לגלות יזמה ותושייה באיסוף מידע השייך לתפקידו.

ה"קיצוני השמאלי" היה אגוז קשה יותר לפיצוח. הוא היה מסוגל לאבד גם את הפנקס הקטן של המועדים. העזרה הגיעה מכיוון בלתי צפוי. יום אחד, בשעת הלימודים, נחת דרך החלון הפתוח גוזל תשוש של עורב והתמוטט לרגליו. הוא הרים אותו בזהירות וברוך ומרגע זה כבר לא היה יותר לבד. הוא טיפל בגוזל במסירות וגידל אותו להיות ציפור ידידותית, שובבה ורעשנית. הוא לימד אותה לשוחח בשפה השריקות.

"הוא יודע לדבר עם החיות", לחשו הילדים ביראת כבוד. העורב - גם לו היו בוודאי סיבות טובות לכך - אימץ את הילד ואת הכיתה. הוא הופיע לכל השיעורים, ואם החלון היה סגור היה דופק עליו במקורו עד שההפרעה הייתה מכניעה את המחנכת ומאלצת אותה להכניסו פנימה. העורב היה מתמקם על כתפו של ה"קיצוני השמאלי" ועוקב בעניין ובשריקות עליזות אחר מהלך השיעור. הילד התחיל לקרוא ספרים על חיות והתייעץ עם מומחים שונים על דרך הטיפול בהן. הוא הפך ל"דוליטל" של הכיתה. הילדים פנו אליו וביקשו את עצותיו בבעיות הכלבים, החתולים והעכברים שלהם. כל החרקים, הרמשים והחיות למיניהם שנתגלו על-ידי הילדים הובאו אליו. הוא היה בוחן אותם בכובד ראש ומספר לילדים על אורח חייהם ועל תפקידם בטבע. ה"קיצוני השמאלי" עלה על מפת התרומה הייחודית של הקבוצה.



.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם