יוסי, תלמיד בכיתה ב', הוא ילד אינטליגנטי שמסיבה בלתי מובנת לא קולט חשבון. התבקשתי,כפסיכולוגית חינוכית של בית-הספר לברר מה יכולה להיות הסיבה לכשל זה.

האירוע התרחש בתקופה בה הילדים למדו חשבון מומחש באמצעות מקלות בצבעים ובגדלים שונים.

התיישבתי, בשיעור חשבון ליד יוסי. המורה כותבת על הלוח 300+200 = וממהרת להודיע: לא ילדים, עדיין אל תפתרו את הבעיה.
תוציאו את קופסת הבדידים...

מה הבעיה?, רוטן יוסי, זה 500. הוא מוציא את הקופסא ובשעה שהוא מנסה לפתוח אותה היא נופלת מתחת לשולחן וכל תכנה,
מקלונים צבעוניים עליזים, נשפך על הרצפה. יוסי נעלם מתחת לשולחן.

המורה ממשיכה

"לא, לא הירוקים, הכחולים, לא הקצרים, הארוכים יותר, לא דני , לא שלושה ירוקים ושני כחולים, שולי את לא יכולה לשבור את הבדידים,
גדי, תחזיר לשלמה את הכחולים שלו", וכך הלאה...והלאה...

מתחת לשולחן של יוסי נשמעים המהומים מתוסכלים. לאחר כ-10 דקות של "המחשה" המורה מודיעה: עכשיו אתם יכולים לפתור את הבעיה. יוסי מבצבץ, ידיו מלאות מקלונים צבעוניים. הוא מתיישב על הכסא, לוקח בדל עיפרון וחורט במחברת :600=300+200