.

תסמונת הדיסגרפיה

קשיים גרפומוטוריים - אותות האזהרה הראשונים של הבעייתיות העתידית בכתיבה בולטים - באורח פרדוכסלי - בהיעדרם.

הילד בגן אינו נכשל במטלות עיפרון-נייר, הוא פשוט אינו עוסק בהן, או ליתר דיוק הוא מצליח - בדרכי תכסוס חלקלקות -להתחמק מהן. בשעה שכל ילדי הגן מציירים, צובעים ומשרבטים,הילד שלנו "מעדיף" את פינות המשחק, הלגו, הספרים או מציע עזרה נלהבת לגננת בסידור הגן או בניקוי החצר.

ככל שהוא אינטליגנטי יותר כך דרכי העקיפה שלו סמויות ומשוכללות יותר. בפעילויות של עיפרון-נייר יש קסם והנאה רבים והן מתגמלות את הילד בשפע תשומת לב ובתגובות התפעלות מצד המבוגרים. את יצירות הילד תולים על הקיר, בגן, בבית ומציגים אותן בגאווה לאורחים שנדרשים אף; הם להצטרף למקהלת המשבחים והמחמיאים. צריכות להיות לילד סיבות טובות מאוד כדי לוותר על ההנאה שבעשייה הגרפומוטורית ועל החגיגה המתלווה אליה. בהתחלה הוא מנסה את כוחו בציור ובצביעה, אך מפסיק עד מהירה כאשר הוא מגלה - במבט הביקורתי של עיניו החכמות - את הפער התהומי בין הרעיון המבריק שקדם לעבודתו לבין מעשה ידיו המאכזב. כאשר הורי הילד המתקשה בכתיבה נשאלים על התפתחותו הגרפומוטורית, רובם משיבים כי לא היו כל גילויים של קשיים בולטים בנידון. כאשר הם מתבקשים לתאר התפתחות זו מתברר להורים שילדם "דילג" בלי משים על פעילויות העיפרון-נייר של תקופת הגן.

לפיתת העיפרון -אזעקה רצינית אחרת בדבר קשיים עתידיים בתחום הכתיבה ניתנת באמצעות לפיתה לקויה של כלי הכתיבה.

קיימת נטייה - שגויה - לייחס לאחיזה עילגת של העיפרון משמעות סיבתית: "הילד מתקשה או לא אוהב לצייר בגלל אחיזה משובשת של כלי הכתיבה" ואין מזהים אותה כסימן של מצוקה פרקסית, חושית, או תנועתית חבויה. אחיזה לקויה של העיפרון אינה נובעת מאי-ידיעה, כל ילד מסוגל להדגים את האחיזה הנכונה באוויר, אלא מאי-יכולת ולא היא אלא הסיבות שגרמו לה פוגמות בכתיבת הילד.

אין  לאבחן, בשום אופן, קשיי כתיבה על סמך הכתב במחברת. המחברת, מצד אחד, לא תמיד מסגירה את הקשיים ומצד שני, כתב פרוע אינו מעיד בהכרח על קשיי כתיבה. בבואנו לנתח את כתיבת הילד חשוב שנדע אם הדוגמה שנמצאת לנגד עינינו משקפת את מכלול כתיבתו או שמא זו רק תקרית חד-פעמית של כתב ידו. ילדים שמסוגלים לכתוב גם אחרת - בכתב קריא, באיות נכון - במינון סביר של זמן, של השקעה פיזית ורוחנית, אינם סובלים - לפי המדדים שלנו - מקשיי כתיבה. מחברות הילד יכולות לשמש לאיתור קשיים כשלב ראשוני לקראת האבחון היסודי של מהות וחומרת הקשיים האלה. עם זאת, חשוב לזכור כי מאחורי מחברות מסודרות, עם כתב קריא ויפה וללא שגיאות כתיב עלולים להסתתר קשיים חבויים בכתיבה.

כתיבה איטית מאוד היא הפרעה סמויה שאינה ניכרת בתוצר הסופי, במחברת. התנועה מורכבת משני נתונים מרכזיים - מהירות ודיוק - הקשורים במתאם שלילי גבוה ביניהם. מהירות רבה מדי פוגמת ברמת הדיוק ושמירה קפדנית על עיצוב מדויק מורידה, בהכרח, את מהירות הביצוע. כולנו מתמרנים בין שני הקטבים האלה ושואפים לאיזון ולפשרה ביניהם. בעלי הכישורים התנועתיים הטובים יגיעו לשילוב יעיל, מהיר ומדויק. המסורבלים יותר יתפשרו על כתיבה אטית וכתב-יד שדורש מאמצי פענוח.

הטונוס השרירי - עיצוב תקין של האותיות דורש ויסות ותזמון מדויק של המתח השרירי. במכלול התנועתי של הכתיבה מזהים שלושה סוגי לחץ: לחץ האצבעות על כלי הכתיבה, לחץ העיפרון על הנייר ולחץ היד המונחת על משטח הכתיבה. חקר הנושא מעלה קשר ודאי בין השקעת הכוחות בכתיבה לבין טיב הביצוע. לכלכלת הכוחות חשיבות רבה באיכות התפקוד.

הגברת מהירות הכתיבה גורמת לשינויים בהפעלת הלחץ ומביאה להפרת התיאום התנועתי ולשיבושים בקריאות הכתב. על יסוד ממצאים אלה המומחים ממליצים להתאים את מהירות כתיבת התלמיד לשליטתו התנועתית ולהביאו לרמת איזון אופטימלית, אישית.

איכות הקו היא אחת העדויות הגרפיות לטיב התנועה. הקטבים הבעייתיים הם מצד אחד קו חלש, שבור וקטוע ומצד שני קו חזק, נוקשה וזוויתי. שניהם מצביעים על מגבלה תנועתית ופוגמים באיכות הכתב.

שליטה תנועתית - על טיב השליטה התנועתית קל יותר לעמוד מתוך צפייה בילד הכותב, אולם עקבות שליטה זו מוטבעים גם בדף המחברת. השליטה על תנועת עיצוב האותיות בשני ממדי הדף חיונית לשחזור הצורה התקנית של האותיות. הממד השלישי של הכתב העברי דורש תמרון תנועתי נוסף של המראות ונחיתות בתזמון ובמינון עדינים של זמן, כיוונים וכוח של התנועה הרושמת. איחור בהמראות או בנחיתות של תנועות הרישום פוגם בקריאות הכתב."נחיתות התרסקות" של ילד בעל שליטה תנועתית לקויה שוברות את חוד העיפרון, מנקבות את דף המחברת או יוצרות כתב חרט. מהירות, כוח וזווית התנגשות העיפרון עם הנייר קובעים את דיוק תנועת הרישום ואת קריאות הכתב.

שטף הכתיבה - שטף התנועה הוא אחד היסודות החשובים ליעילות הכתיבה. התנאים להבטחת שטף תנועתי הם אחידות בכיוון הרישום וכישורי מקצב. כל שינוי בכיוון, תפנית ויצירת זווית פוגמים בשטף התנועה. חשיבות השטף עולה על שיקולי ה"קילומטרז'" כלומר חיסכון באורך התנועה. כלומר עדיף להאריך את תנועת הכתיבה מאשר לשבור את כיוונה. "המתכססים" למיניהם שמקצרים את תנועת כתיבתם ו"חוסכים" את ההמראות והנחיתות שנדרשות לעיצוב האות (שרושמים למשל את האותיות ח ו-ת בתנועה אחת) משבשים את יעילות כתיבתם.

ארגון גרפי של המרחב -כשם שהדיבור הרהוט זקוק לארגון צלילים בממד הזמן, כך זקוקה הכתיבה להבניה צורנית בממד המרחב. הדרישה הבסיסית ביותר לארגון הכתוב היא יצירת תבניות ומרווחים. הפרה של כללי העימוד המרחבי פוגמת - קשה יותר מכל הפרעה אחרת - בקריאות הכתב.

הרחבה והעמקה של סוגיית הדיסגרפיה והפניה לספרות מקצועית ניתן למצוא בפרק - הכתיבה -של ספרי
"יסודות ההבעה הכתובה"



ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם