.

 
 

 
 
 
 
 
 
 






 

.

הפרקסיס

הפרקסיס הוא סך הפעולות המתווכות בין הייצוג שיש לאדם מגופו ומהעולם הפיזי הסובב אותו, לבין התחלה מתוכננת של פעילות מתאימה, המכוונת למסגרת של אותה מציאות.

איירס מציגה את הפרקסיס כמיומנות מיוחדת לאדם המאפשרת לו ליצור קשר יעיל עם סביבתו הפיזית. הפרקסיס הוא הגשר בין המוח לבין ההתנהגות התנועתית. הוא מהווה לעולם הפיזי את אשר השפה מהווה לעולם החברתי. שתי המערכות - פרקסיס ושפה - מיוחדות לאדם, שתיהן נלמדות ודורשות כישורים נאורים של הפשטה והמשגה, שתיהן בנויות על קליטה חושית ועל תכנון המאפשר תשומה תנועתית. יש המדמים את הפרקסיס לאינטליגנציה של הגוף.

הפרקסיס כולל שלושה תהליכים בסיסיים:1 העלאת הרעיון לדרך היעילה ביותר ליצירת פעולת גומלין עם הסביבה. 2 ארגון תכנית פעולה ובחירת אסטרטגיה תפקודית. 3 ביצוע תנועתי.

סכימת הגוף
כדי לפתח תנועה תקינה דרושה תפיסה של הגוף, היינו של הישות המבצעת אותה. המוח זקוק למפה - לסכמה - מדויקת של הגוף כדי לכוון אותו בפעילות התנועתית.

סכמת הגוף היא היכרות עצמית ייחודית על סמך ניסיון חושי המשולב בקליטה ובארגון שוטף ועכשווי של התחושות בקליפת המוח החישתית. הרושם המשולב של תחושות אלה ביחס למיקומן על פני הגוף הוא סכמת הגוף. איירס מגדירה סכמת גוף כתפיסת המבנה האנטומי של הגוף והדרך בה משתלבים חלקי הגוף השונים בתנועה.

סכמת הגוף היא תמונת הגוף כיחידה תלת-ממדית, כפי שהיא מעוצבת במוח, המערבת גורמים בין- אישיים וסביבתיים. סכמה זו היא תחושה כוללת של תפקוד הגוף כיחידה שלמה אחת. תחושה זו מתקבלת דרך השרירים, המגע, ראיית האיברים החיצוניים ותחושת הכאב.

פרוסטיג רואה את תפיסת הגוף בשלושה מישורים

תדמית הגוף - כוללת את רגשות האדם כלפי גופו על-פי הדרך בה הוא תופס את עצמו. תדמית הגוף מותנית בניסיונו האישי של האדם ובדרך בה הוא מפרש את התייחסות הסובבים אותו אל גופו.

המשגת הגוף היא מכלול המידע על איברי הגוף, על תפקודם ועל הקשרים ביניהם.

סכימת הגוף היא תחושה פנימית של מיקום האיברים ומודעות לקיומם גם בלי לראות אותם.

סכמת הגוף היא מעין "תמונה" או "מפה" המתקבלת על-ידי שילוב של המידע החושי, בעיקר זה שנקלט תוך תנועה, עם הזיכרון הנירולוגי של הגוף, חלקיו, היחסים ביניהם, גודלם, משקלם ויכולת תנועתם. על בסיס סכמת הגוף נבנה התכנון התנועתי והיכולת לרכישת תנועות חדשות.

המערכות החשובות ביותר לבניית סכמת הגוף הן: המערכת המישושית, המערכת הפרופריוספטיבית (חישת הגוף את עצמו), מערכת שיווי המשקל והמערכת החזותית.

המערכת המישושית
המערכת הנרחבת ביותר בגוף היא המערכת המישושית. החיישנים - מקבלי המידע - שלה פרושים על פני העור וקולטים מגע, לחץ, מרקם, טמפרטורה וכאב. הגירויים עוברים דרך מערכת העצבים ההיקפית והמסלולים החישתיים לגזע המוח ומשם לקליפת המוח החישתית. המערכת המישושית מבשילה מוקדם מאוד ומגיבה לגירוי בגיל שמונה שבועות להריון. מערכת זו חשובה מאוד לארגון הנירולוגי הכללי ולאיזון בפעילות מערכת העצבים המרכזית.

המערכת המישושית מורכבת משתי תת-מערכות: א - תת-מערכת הגנתית, ראשונית ומולדת אשר פועלת בתגובה אוטומטית לכאב או לסכנה על מנת ליצור תגובות הימנעות מהם. ב - תת-מערכת הבחנתית, לקליטת גירויים מתונים ומגוונים יותר.

התת-מערכת ההגנתית ממשיכה לפעול במשך כל החיים אבל שליטתה פוחתת וכך היא מאפשרת הפעלה של התת-מערכת השנייה, ההבחנתית. בעוד תפקיד המערכת ההגנתית הוא הישרדות, המערכת ההבחנתית משמשת בסיס ללמידה. דרך המערכת ההבחנתית הילד לומד את הצורות והחומרים ואת ההבדלים ביניהם, ובאמצעותה הוא מזהה במדויק את המיקום ואת האיכות של התחושה. בעזרת תת-מערכת זו הילד לומד את גופו ואת סביבתו. האיזון בין שתי תת-המערכות הכרחי לפיתוח תכנון תנועה. מערכת הגנתית חזקה מדי בולמת התנסות חושית מעודנת יותר וגורמת לחסך הן במידע התנועתי והן במידע החושי.

קיימת הבחנה נוספת בין תפיסה מישושית פעילה לבין תפיסה מישושית סבילה. התפיסה המישושית הפעילה כרוכה בתפעול פעיל של חישת איברי הגוף במפגשם עם החפצים. בתפיסה המישושית הסבילה זורם המידע העובדתי - בעיקר דרך העור - ומתויק ללא הדים הכרניים משמעותיים. המידע המתקבל על תכונות הסביבה באמצעות תפקוד מישושי חקרני הוא בעל ערך רב לאין-ערוך למטרות הלמידה מנתונים שהתקבלו בדרך החישה הסבילה.

למערכת המישושית מיחסים חשיבות מכרעת בתחומי למידה רבים, החל מתהליך גיבוש הייחודיות שבו העור משמש כ"גבול" שעוזר לילד להפריד בין העצמי והלא-עצמי ועד לפעילויות אקדמיות מעשיות כגון הכתיבה.

המערכת הפרופריוספטיבית (חישת הגוף)
קולטני המערכת הזאת נמצאים בכל שריר ובכל מפרק ומגורים על- ידי התכווצות ומתח של שרירים, תנועת שרירים ומפרקים, נשיאת משקל או העברתו ותנוחה סטטית כלשהי. גם מערכת זו נרחבת, מבשילה לפני הלידה וחשובה ביותר לתנועתיות העובר. המערכת מגיבה לכל שינוי במנח ובתנועה ועל-פי המידע שהיא נותנת לומד הילד מהי יכולתו התנועתית וכיצד עליו לנוע ביעילות תוך ויסות הכוחות ותיאום בין האיברים. במערכת זו עוברים הגירויים דרך  חוט השדרה לגזע המוח, למוח הקטן ומשם לקליפת המוח. המידע מעובד ברובו ברמות מוחיות נמוכות ואינו מגיע למודעות. עיבוד זה חסכוני ומאפשר מהירות רבה בהפקת התגובה התנועתית המתבקשת מהמידע החושי.

ילדים שלוקים בחישה של גופם מרבים להסתייע בחוש הראייה- המאט את קצב הפעילות- ומשקיעים מאמץ שרירי שאינו תואם את הדרישות של המטלות התנועתיות.

מערכת שיווי המשקל
מערכת שיווי המשקל מבשילה אצל העובר בחודש השישי של ההיריון. מערכת זו פועלת בעזרת גירוי המופק על-ידי כוח הכובד ועל-ידי כל שינוי בכיוון או במהירות של תנועת הראש. הגירוי מועבר דרך הקולטנים באוזן הפנימית לגזע המוח ולרמות גבוהות יותר, שם הוא משתלב עם מידע חושי-מישושי, פרופריוספטיבי, חזותי ושמיעתי.

המערכת מספקת מידע על מיקום הגוף ביחס לכוח הכובד. היא מבהירה האם הגוף נייח או נמצא ובתנועה, אם כן, באיזה כיוון ובאיזו מהירות הוא נע. היציבה היא הישג תפקודי המאפשר לאדם לפעול באמצעות שריריו נגד כוח המשיכה. זו פעילות מתמדת ומתמשכת של שמירת מנח הגוף ביחס למרכז הכובד לו. האיזון נוצר על-ידי חלוקה שווה של משקל שהגוף בין שני צדדיו של הציר המאונך שעובר בקו האמצע של הגוף. כאשר מרכז הכובד נעתק מעבר למשטח העמידה, נאלץ איבר אחר של הגוף לנוע בכיוון ההפוך על מנת להשיב את מרכז הכובד למקומו. אילו לא היה קיים המנגנון השרירי האחראי ל"תיקון" זה של היציבה, כל תנועה - כמו לחיצת ידו של חבר - הייתה גורמת לאובדן שיווי המשקל ולהשתטחות.

בשילוב נתוני מערכת שיווי המשקל ומערכת חישת הגוף נבנה המידע על יחסים במרחב ועל יחסי מרחק וגודל. למערכת שיווי המשקל חשיבות רבה גם מבחינה רגשית שכן היא מעניקה לילד את הביטחון לנוע לעומת כוח הכובד. קשר אמין עם הקרקע ותחושת הביטחון בתנועה עליה מזמנים לילד בסיס טוב לפיתוח קשר ואמון ראשוני עם אנשים. שילדר רואה במערכת שיווי המשקל "מנגנון תיאום של כל התפקודים החושיים". לדעתו, למערכת זו יש תפקיד מאחד הפועל נגד הבידוד של התפקודים השונים בגוף.

למערכת שיווי המשקל ולמערכת המישושית השפעה ממריצה ומרגיעה על האדם. אופי הגירויים שנקלטים על-ידן מכתיב את טיב ההשפעה. תנועה אטית וקצובה יוצרת הרגעה ואילו לתנועה מהירה השפעה ממריצה.

המערכת החזותית
מערכת זו משתלבת במכלול החושי לאחר הלידה וחשיבותה רבה ביצירת מודעות ראשונית לסביבה ובזיהוי מיקום האובייקטים במרחב.

תחילה עוקב התינוק אחר חפץ בולט ממרחק קצר. בגיל שלושה חודשים נוצר כבר קשר עין-יד ומעקב מבט מלא וחלק ב-180 מעלות. בגיל חמישה חודשים תנועות העיניים כבר עצמאיות ואינן תלויות בתנועת הראש.

הגירוי החזותי עובר דרך עצב הראייה לגזע המוח, שם הוא מתקשר עם גירויים ממערכת שיווי המשקל וממערכת חישת הגוף ואיחודם נותן לילד מידע בסיסי על סביבתו. משם הוא עובר לקליפת המוח להבחנה חזותית מדויקת יותר.

מערכת זו משפיעה על מיומנויות כגון תפיסת מרחב, התמצאות במרחב ותגובות יציבה. ראיית הגוף ותנועתו היא רכיב חשוב בפיתוח סכמת גוף ובתכנון התנועה. שילוב בין מכלול הנתונים שנקלטים באמצעות מערכות בסיסיות אלה בונה את סכמת הגוף. כאשר קיים ליקוי, חסך או עודף או עיוותים בקליטת הנתונים ובעיבודם, גם התוצר הסופי - סכמת הגוף - ייפגע.

התפתחות סכמת הגוף
סכמת הגוף מתפתחת ונבנית תוך חקירה והיכרות פעילות שהילד יוצר עם גופו. בראשית חייו, הילוד לא מפריד בינו לבין סביבתו הקרובה. הוא מקבל גירוי מישושי רב מאמו בזמן האכלה, נשיאה, רחצה, חיבוק וליטוף. בהדרגה מתחיל גם הילד לתת גירויים לעצמו בנגיעה, במציצה, בהכנסת ידיים ורגליים לפה. באמצעות חוש המישוש והראייה הוא לומד ליצור הבחנה בין הגירויים שהוא מעניק לעצמו לבין אלה הניתנים לו על-ידי הסביבה. כאשר הוא הופך נייד, מקבל התינוק גירוי מישושי מכל תנועה על גבי משטח ומכל מגע עם חומרים וחפצים שמזדמנים בדרכו. ההבחנה בין הגירויים הסביבתיים מתחדדת וההיכרות עם גופו משתכללת ובמקביל לכך מתחילה להיווצר ההפרדה הפיזית בינו לבין אמו, בינו לבין סביבתו.

הילד רואה את מקום המגע, מקשר בין הגירויים המישושיים לבין החזותיים וצובר ניסיון שיעזור לו לזהות גירויים דומים גם מבלי לראותם. עם המעבר לניידות, משתלבות המערכות האחרות ומספקות מידע על התנועה ועל הגוף. השילוב בין כל המידע הזה, עיבודו, תרגולו וזכירתו יוצרים את המפה של סכמת הגוף. "הולוגרמה" מוחית זו הופכת למכלול של מידע על צורת האיברים, גודלם, משקלם, גבולותיהם ועל הקשרים ביניהם.

יסודות התפיסה המרחבית
לדברי איירס, רוב ידיעותינו על העולם נובע מידיעותינו על גופנו. המידע החושי המוזרם מהעור ומהפרקים עוזר לשרטט במוח את סכמת הגוף ככלי תנועתי. אם מידע זה אינו מדויק, אין למוח בסיס אמין לבניית סכמת גופו הוא. הבנת המרחב ותפיסת הכיווניות (למעלה-למטה, קדימה-אחורה) וצדיות (ימין-שמאל) נבנות מההתוודעות של הילד אל גופו ומהתנסותו בו. אכוריאגוארה מדגיש בעבודותיו את ההתפתחות המשותפת וההדוקה של מושג הגוף ויחסי הגומלין שלו עם העולם הסובב.



.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם