.

 

 
 
 
 
 
 
 






 

.

תסמונת הדיספרקסיה

סרבול
ילדים שסובלים מדיספרקסיה מתוארים בדרך כלל כמסורבלים. הם מרבים ליפול, להיתקל בחפצים ולהפיל דברים. התנהגות תנועתית רשלנית ובלתי מבוקרת עלולה לאפיין גם ילדים אימפולסיביים והיפראקטיביים בעלי פרקסיס תקין. ההבדל בינם לבין הילדים שסובלים מדיספרקסיה עומד על איכות ביצוע המטלות התנועתיות. התנועתיות של פגועי הפרקסיס נעדרת שיטתיות והם מבצעים את אותה פעילות בצורות שונות ואקראיות. תנועותיהם אינן אוטומטיות והם נדרשים לחשיבה, או להסתכלות מתמדת כדי לתכנן ולממש אותן. ההפרעה פוגעת גם בכושר השיפוט התנועתי של הילדים האלה, משום כך הם מועדים לתאונות, להתנגשויות; ולתקלות בשעת המפגש שלהם עם הסובב החומרי והאנושי.

במבוך חילוקי הדעות ששורר בין החוקרים מסתמנת הסכמה רחבה למדי על כך שלילדים דיספרקסיים "תזמון-תגובה" - בהתנהגות התנועתית - איטי יותר משאר הילדים. על ההפרעה הראשונית - שיבושים בתכנון תנועות - נערמות תגובות סביבתיות, בעיקר של הגנת יתר, שמכבידות ביתר-שאת על המכלול המופרע של ההתנהגות התנועתית.

תפיסה מישושית לקויה
הקשר בין בעיות בתפיסה מישושית לבין; קשיים ברכישת ידע והכרת הסובב ושיבושים בתכנון תנועתי מודגש רבות על-ידי המומחים. מכיוון שהמידע המוזרם באמצעות מסלולי חוש המגע מעוות, ההפרעה עלולה לפגום בהבנת איכויות החומר, הצורה, המרחב והזמן. את תפקידו של חוש המישוש אפשר להעביר לחוש הראייה והילדים הדיספרקסים מרבים להישען על חלופה זו. הסבת החקירה המישושית לערוץ החזותי עשויה לשפר את מהירות הקליטה, אולם המידע שמתקבל מהמסלול החזותי -ההיבטים הצורניים של העולם הסובב - דל ושטחי לעומת ממצאי התפיסה המישושית - ההיבטים המבניים והאיכותיים של החומר.

סכמת גוף לקויה
ילד שלא הצליח ליצור תמונה מוחית מדויקת ואמינה על גופו ועל איבריו לא יידע ליצור התאמה יעילה בינו לבין דרישות המרחב הסובב.

חווית היעדר התיאום מוכרת לכל האנשים שאיבדו לפרק זמן את אומדן ממדי גופם. נשים בהיריון, מתבגרים בגיל הגדילה המואצת ואלה שעברו השמנה או הרזיה מהירה זוכרים את תחושת הבלבול והמבוכה ואת הטלטולים התנועתיים הבלתי צפויים של תקופה זו. סכמת גוף לקויה יוצרת מבוכה תנועתית, תחושת כללית של אי-יציבות, היעדר תיאום, תזמון תנועתי פגום ומחבלת בהבנייה של המרחב הסובב ובאפשרות של שליטה עליו.

אטיות ברכישת פעילויות יום-יום
אבני הדרך ההתפתחותיות הראשונות: ישיבה, זחילה והליכה נרכשים על-ידי הילדים הדיספרקסים בתחום או מעט מתחת לנורמה, אולם הם מגלים אטיות או אף איחור משמעותי בשליטה על מטלות תנועתיות מורכבות יותר כמו - דיבור, כפתור, שרכה, קינוח האף, אכילה בסכו"ם, לעיסה וכד'.

גם בתחום זה, כמו בהתנהגות התנועתית הכללית, הסביבה מגיבה בחסות ובהגנת יתר. אם על מנת לעמוד בלוח זמנים סביר ואם במטרה למנוע מהילד את מסכת התסכולים, קיימת נטייה לבצע עבורו את הפעילויות האלה.

קשיים במיומנויות תנועתיות גסות
כשרים אלה עלולים להיפגע בקרב ילדים עם דיספרקסיה הן בגלל ההפרעות באיזון ובשיווי משקל והן בשל הליקויים בתכנון תנועות. הילד מתקשה ומאחר ברכישת מיומנויות של רכיבה על אופניים, משחקי כדור ופעילויות התעמלות וספורט למיניהן. ההשלכות המשניות של ההפרעות האלה עלולות לפגוע בחיי החברה עתירי משחקי התנועה של הילד. תנועותיו המסורבלות וביצועיו הכושלים מרחיקים אותו ממשחקי חברת השווים ודנים אותו לבדידות ולשוליות.

קשיים במיומנויות תנועתיות עדינות
ליקויים בתיאום ובתנועתיות עדינה הם מהמאפיינים הבולטים של הדיספרקסיה. הם פוגעים בפעילויות השגרה אך גם בחיי המשחק של הילד. הוא נכשל במטלות משחק המציבות בפניו אתגר תנועתי כגון משחקי הרכבה, בנייה, ציור וגזירה. בשל מוגבלותו לבצע מניפולציה תנועתית הוא עלול להיעזר באסטרטגיות מוטעות - מפעיל כוח, הורס ומפרק - בביצוע משימה. הקשיים בהמשגה ובתכנון תנועות פוגמים במשחקי הדמיון וה"כאילו" של ילד הסובל מדיספרקסיה. להחמצת פעילות זו השלכות על העשרת עולמו הפנימי ועל מנגנוני ההסתגלות של הילד.

ליקויי שפה
הדיספרקסיה עלולה לפגוע במיומנויות הלשוניות בעלות הצביון התנועתי המודגש. הדיבור, שמצריך תיאום תנועות עדין ומורכב בחלל הפה, עלול להיפגם בתסמונת. הפרעות הטעמה, שטף ומקצב הדיבור נצפות בשכיחות גבוהה בקרב ילדים שסובלים מדיספרקסיה.

היפוטוניה
ההיפוטוניה- מתח שרירי נמוך - שכיחה מאוד בקרב ילדים עם דיספרקסיה ומכבידה אף היא על ההתנהגות התנועתית שלהם.

הנזקים האקדמיים
ממכלול המיומנויות האקדמיות, הכתיבה - בשל בסיסה התנועתי המודגש - היא המכשלה הקשה ביותר עבור הילד הדיספרקסי. הקשיים מתבטאים בלפיתת עיפרון עילגת, מנח כתיבה לקוי-ממוטט, במקרים של רפיון שרירי -תנועת עיצוב האותיות מקרית ומשתנה, אירגון מרחבי משובש של הכתוב, הפעלת לחץ -יתר או תת-לחץ בביצוע הפעילות. שיעורי ההתעמלות הם הזירה שבה קשיי הילד הדיספרקסי מתגלים לעיני הכל. ההפסקות, אותן רוב הילדים מבלים במשחקים עתירי תנועה - עלולות אף הן להביך ולהרתיע את הילד המסורבל.

הילד הדיספרקסי מרבה להיתקל, ליפול ולהפיל ונמצא בסיכסוך מתמשך עם סביבתו החומרית. בשל סכימת גוף לקויה, הוא מתקשה למצוא את מקומו, ליצור ולארגן מערכת יחסים ידידותית עם העולם הגדוש במקומות; בכיוונים, במכשירים מורכבים, במכונות עדינות ובחפצים שבירים. ההישרדות היומיומית שלו בסביבה "העוינת" הזאת גוזלת מהילד משאבים גדולים שבאים, לעתים, על חשבון הריכוז והמאמצים שהוא יכול להשקיע בלמידה.

הנזקים החברתיים
הנזקים שהדיספרקסיה מעוללת לעולמו החברתי של הילד כבדים מאוד. חיי החברה, בעיקר של הבנים, הם עתירי תנועה. רוב משחקי הבנים הם גם קבוצתיים והילד; המסורבל אינו מועמד מועדף להשתתף בהם. המאבק בדיספרקסיה ורצף הכישלונות עלול להתיש, לתסכל ולהרגיז את הילד. "חברת השווים" שלא תמיד מבינה את קשייו מעדיפה להתרחק מכעסיו ומגומלניותו של הילד הדיספרקסי.

הנזקים הרגשיים
המבוכה התנועתית המלווה סכמת גוף לקויה היא רק חלק מזערי מקשיי הילד. ההשלכות הרגשיות של התופעה קשות לאין-ערוך. היעדר תיאום בתנועות, תחושת אי-היציבות; וההחמצות התנועתיות נערמות ויוצרות מכלול של מועקה, תסכול ותחושת כישלון.

הגנת היתר המוענקת לילדים דיספרקסיים עלולה להעביר שדר של נחיתות ומסכת הכישלונות שהוא חווה מכרסמת אף היא בתחושת הערך העצמי שלו. אם בשל סרבולו הוא נדחה ונלעג על-ידי שאר הילדים, מצבו הנפשי קשה פי כמה וכמה.

בנוסף לטיפול בקשייו האובייקטיביים, הילד המסורבל זקוק לעידוד ולתמיכה נפשית כדי להתמודד בכבוד עם כל האכזבות, התסכולים וההחמצות שה"תיאום המשובש" מעולל לו.


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם