.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

 
 
 
 
 
 

.

התפתחות השפה

שפת הרך הנולד היא הבכי שבראשיתו - עבור האוזן הלא מנוסה של האם החדשה - פירושו מצוקה של הפעוט. בכל משאלי דעת הקהל על הצלילים המעצבנים ביותר שקיימים, הבכי של התינוק נמצא בין הראשונים. הבכי הזה מעורר רגשות עזים כנראה על-מנת שקשה יהיה להתעלם ממנו.

התינוק קשוב, כבר עם הלידה, לקולות שנשמעים בסביבתו. על קולות עזים, לא מוכרים הוא מגיב בבהלה, ברפלקס הרתיעה, קולות רכים ונעימים גורמים לו לרוגע ולהנאה.

ההבנה של השפה - הן הדבורה והן הכתובה - קודמת לביצועה. כדי שילד יהיה מסוגל להעניק, הוא חייב להתנסות בקבלה של מילים ומשמעויות. התנאי הבסיסי החשוב ביותר להתפתחות בריאה של השפה הוא סביבה אוריינית מעשירה, מדובבת, מתגמלת וידידותית שעוטפת את הילד מרגע היוולדו ומלווה אותו לאורך שנות לימודיו עד אשר הוא משיג את הריבונות האוריינית המיוחלת.

שפת הגוף היא הגשר התקשורתי הראשון בין התינוק לאמו. ההבעה, המגע, הצליל, החיוך יוצרים את הדו-שיח של קבלת הפנים, של הקשר המופלא שמתהווה; בין הורה לילדו. הרבה לפני שהילד מבין את משמעות המילים הוא מבין את כוונתן.

לקראת גיל שלושה חודשים הבכי מקבל גוונים שונים, גם השמיעה האמהית מתחדדת והיא מתחילה לזהות את הבכי של "אני רעב", "לא נוח לי", או "אני נורא משועמם".

הפעוט פונה לעבר ומחייך למראה ולמשמע דמות מוכרת. הוא מזהה את משמעות הנאמר לו לפי טון הדיבור ונרגע בשומעו קולות מנחמים ומלטפים.

בין גיל ארבעה לשישה חודשים התינוק מתחיל בשעשועי מלמול וביעבוע. למשחקי הצלילים אין כל כוונה תקשורתית והם מתנהלים מתוך הנאה תנועתית וחושית וכתרגול הכנה לקראת הדיבור העתידי. עיצורי השעשוע הראשונים של התינוקות בכל העולם הם הפוצצים הדו-שפתיים ( ב, פ, מ ) שמערבים הנאת שפתיים, התזת רוק וצלילים קולניים מרשימים.

כאשר ההורה מצטרף למשחקי המלמול של הפעוט הוא מדגים לילדו את יסודות השיחה העתידית ואת העיקרון השיתופי של ה"המתנה לתורו" turn taking לפיו מתנהלת השיחה.

"שעשועי הקולות" משתכללים ועם הוספת צלילים חדשים הפטפוט מתחיל להשמע כמו דיבור.

כבר בגיל שישה חודשים מוח הפעוט מחווט דפוסי שפה, תחילה צלילים בודדים ולקראת גיל תשעה חודשים מבנים של מילים. מוח התינוק סופג כמויות כבירות של מידע לשוני באמצעות הקשבה הרבה לפני שהוא מבין או מסוגל להשמיע שפה.

התינוק ממציא תנועות וקולות שפירושם בקשה - או פקודה - שההורה יעשה עבורו פעולה כלשהי - ירים אותו, יתן לו ממתק או צעצוע וכד'.

הוא מוקסם מחפצים שמשיעים צלילים נעימים ומגיב בהנאה למקצב ולמוזיקה. קולות עזים ולא מוכרים לא מעוררים בו יותר תגובה רפלקסיבית של רתיעה אך מביאים אותו להקשבה סקרנית, דרוכה ומודאגת.

המילה הראשונה שרוב הפעוטות מבינים היא המילה "לא"

בהגיעו לשנתו הראשונה, חל מהפך קוגניטיבי כביר והפעוט מתחיל להשמיע את מילותיו הראשונות בבואו לרכוש ידע עולם, השפה -כדברי ויגוטסקי- כ"מכשיר להסתגלות אינטלקטואלית" נכנסת לעולמו של הילד.

שפת המילים פורצת את הגבולות של "כאן ועכשיו" האינטימי בהם מתנהל שיח הגוף ומרחיבה את הדיון אל ממדים נוספים של הזמן, המרחב והסובבים.

בספרה הרגשית ובקשרים החברתיים שפת הגוף ממשיכה להתקיים, מלווה ומעשירה את המילים, מעניקה להן עומק ואמינות.

התינוק מתחיל לקלוט את סמליות השפה, את הקשר השרירותי בין המילה - המסמן - לבין החפץ - המסומן. לפני שהוא מבין את החלות הכללית של הסמל הוא משיים כאוות נפשו את הנמצא בסביבתו. לאחר שמתברר לו שאת השפה האישית החביבה הזאת רק בני משפחתו מבינים הוא נפרד בהדרגה מהמילון האגוצנטרי ומאמץ את המילים התקניות.

המילים הראשונות לא תמיד רהוטות ולרוב הן מובנות רק לבני המשפחה. התינוק מתחיל להבין את משמעות המילים ולא רק את כוונתן. הוא מזהה את שמו ומפנה את מבטו אל המדבר אליו. הוא מבין את שמם של החפצים המוכרים ומתחיל להיענות לבקשות ולשאלות פשוטות.

בין גיל שנה לשנתיים הדיבור הופך רהוט יותר ואוצר המילים הולך וגדל. לאחר התקופה החד מילית, שבה הילד מביע במילה "משפט" שיש לנחש לפי שפת הגוף והנסיבות, לקראת גיל שנתיים, שנתיים וחצי הוא מתחיל לחבר משפטים קצרים, בני שתיים, שלוש מילים

לבקשת ההורה הוא מזהה ומצביע על חלקי גופו או על דמויות מאוירות בספר. הוא אוהב להקשיב לסיפורים קצרים ולשירים ומבקש לחזור עליהם עוד ועוד... ועוד.

ההתפתחות הלשונית בראשיתה מהירה מאוד מממוצע של שלוש מילים בשנה הראשונה ל-22 מילים בשנה וחצי ועד כ-272 בגיל שנתיים.

בין גיל שנתיים לשלוש חלה נסיקה תלולה באוצר המילים של הפעוט שיכול להגיע עד 450 מילים. הוא מבין ומבצע הוראות בנות שני שלבים. הוא מזהה את כל קולות הבית, - צלצול הטלפון, פעמון דלת הכניסה - ולהוט להיענות להם.

הילד יודע את שמו ומתחיל לדבר על עצמו בגוף ראשון. הוא מבין מושגי זמן פשוטים כמו אתמול ומחר. עדיין אוהב לשמוע את אותו הסיפור שוב ושוב. בגיל שלוש התינוק מתחיל לספר ולשוחח.

כאשר התינוק מגלה את שפת המילים הוא יכול לעבור לפתרון בעיות באמצעות הדיבור ולא במכות או בבכי.

בין גיל שלוש לארבע הדיבור הופך יותר ויותר עשיר. הילד מתנער משפת התינוק הפנים-משפחתית והופך מובן גם באוזני זרים. המשפטים הופכים ארוכים ומורכבים יותר ומכילים ארבע חמש מילים. אוצר המילים שלו יכול להגיע ל-1000 מילים.

הוא מבין את כל שאלות ה"מי?, מה? ואיפה?" יודע את שמו הפרטי ואת כתובתו. הוא מכיר ואוהב להשמיע שירי ילדים אחדים.

כאשר הוא להוט לספר על אירוע מלהיב ומרעיש הוא עלול לגמגם - גמגום המכונה ראשוני - שמקורו במורכבות הפעילות. מילים רבות רוצות לפרוץ ואמצעי ההבעה - התיאום התנועתי - טרם הגיעו לבשלות מלאה. הלשון, השפתיים, השיניים והנשימה מסתכסכות זו עם זו ומכשילות את ההבעה הרהוטה של המילים.

על אותות האזהרה של הגמגום ראו את הפרק הגמגום

בין גיל ארבע לחמש הילד מדבר בשטף משפטים ארוכים ומפורטים. הוא יכול לספר סיפור תוך שמירה על הנושא המרכזי והקפדה על כללי הדקדוק. בגיל זה הילד מבין את כל הנאמר לו - בשפה פשוטה - בגן הילדים, ברחוב ובביתו.

שרידים אחרונים של שפתות - הגייה לקויה של האותיות ס ו-ז - או שיבושי ארטיקולציה קלים אחרים הולכים ונעלמים לקראת הכניסה לבית הספר היסודי.

קולות שלא נרשמו במאגרי הזיכרון של המוח עד גיל שש לא יכנסו לאוצר הלשוני של הילד. תחילה הילד הצעיר קולט את כל מגוון הצלילים שהוא שומע אולם עם העלייה בגיל יכולת זו הולכת ומצטמצמת לצלילי שפת האם בלבד. מגיל שש ומעלה האדם מסוגל ללמוד שפה זרה אך לא יצליח לרכוש את ההטעמה המיוחדת של השפה הזו.

כללי הפרגמטיקה

ההתפתחות הלשונית של הילד כוללת גם למידה של הכללים הבסיסיים של השיחה:

- על שאלה יש להשיב
- בשיחה כל אחד מדבר בתורו
- בשיחה, בנוסף למילים, יש לקרוא גם את שפת הגוף של הדובר ולהגיב עליה
- כדי שיבינו את דבריך, עליך לשמור על נושא השיחה
- יש לדעת לבחור את המילים ואת סוג המשפטים כאשר יוזמים שיחה או עונים לפנייה של הזולת
- יש לשמור על קשר עין - לא יותר מדי ולא פחות מדי - עם בן השיחה
- יש לשמור על מרחק מסויים - לא להתקרב יתר על המידה ולא לגעת - מבן השיחה
- יש להתאים את סגנון הדיבור לבן השיחה. לא מדברים באותו אופן עם מנהל בית הספר, ההורים או החבר


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם