.













 


.

What we see in the crib is the greates mind that has ever existed
the most poweful learning machine in the univers

התפתחות הכשרים הקוגניטיביים

במהלך האבולוציה הכתיר את עצמו ההומו-ספיאנס בכיפה המופלאה של קליפת המוח. על מוח הזוחלים הקדום הממונה על הישרדות ועל הטבעת הרגשית של מוח היונקים הוא פרש רשת נוספת לחשיבה נאורה - להפשטה, הסמלה, המשגה, סינתזה, אנליזה, היקש. הוא רכש שכל-ישר, דמיון, הומור, אינטואיציה, תובנה, חוקרנות, חשיבה לטרלית, תודעה, שפה וטכנולוגיה.

ההתפחתות הקוגניטיבית היא תהליך מתמשך של רכישה וגיבוש של ידע, העצמה של יכולות רוחניות- שכליות, כמו חשיבה, הבנה והסקת מסקנות.

יש לעשות הבחנה ברורה בין כשרים קוגניטיביים לבין כשרים אקדמיים, היינו המיומנויות הנלמדות בבית הספר. הכשרים הקוגניטיביים הם יכולות שכליות שמבססות את הלמידה, את רכישת המיומנויות האקדמיות. איכות הידע לא נקבעת על-פי כמות המידע שנלמד, שנאגר בזיכרון, כי אם ביעילות עיבוד המידע הזה. הכשרים הקוגניטיביים בוחרים, מסננים, מעבדים ומשמרים את המידע שזורם אל המוח.

הכשרים הקוגניטיביים מתפתחים מהבסיסיים, הפשוטים ועד לנאורים ביותר בתהליך שמקביל לחיווט ההולך ומשתכלל של רשתות מערכת העצבים.

מדרוג חשיבות הכשרים הקוגניטיביים מותנה בערכי החברה והתרבות בה גדל הילד. בסולם הערכים של החברה העירונית המערבית מהירות עיבוד המידע והתגובה נמצאת בין הכשרים הקוגניטיביים החשובים והמוערכים ביותר ואילו בתרבויות המזרח, או בחברות חקלאיות שיקול דעת, מתינות, שהם כשרים של תגובה איטית עולים בחשיבותם.

ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד מותנית בנתונים אישיים מולדים ובסביבה המשפחתית והחברתית בה הוא נולד.סביבה חינוכית אמינה, אחראית וערה לצרכים של הילד מעניקה לו תשתית ומסגרת לפיתוח ולמימוש נאות של יכולותיו הקוגניטיביות.

המחקר של העשור האחרון חולל מהפך בהבנתנו את ההתפתחות המוקדמת של הילד. אם בעבר הרך הנולד נתפס כיצור קטן שמונע על ידי מנגנונים סנסו-מוטוריים פשוטים, המחקר העכשיווי מעלה עדויות לכך שכבר בראשית חייו הפעוט מצוייד בכשרים קוגניטיביים מתוחכמים שמדריכים את למידתו.

השינויים שהתחוללו בלוח הזמנים ההתפתחותי של הילד נובעים ממספר סיבות. כלי המחקר השתכללו והפכו רגישים יותר לדקויות התנהגותיות של הפעוט. בזכות הטכנולוגיה המודרנית גם עולמו של הילד הצעיר הפך מעשיר, מעודד ומזרז יותר מבעבר צמיחה קוגניטיבית ולמידה.

התסוויגים הישנים של שלבי התפתחות הילד הולכים ומאבדים את תקפותם והמומחים נקראים לשדרג, לעדכן את יכולותיו הקוגניטיביות של הפעוט בן ימינו.

אעלה שורה של מיומנויות קוגניטיביות שבונות את ידע העולם של הילד. הכשרים הקוגניטיביים מוזכרים במספר מילים והדגש מושם על המכלול והרצף ההתפתחותי של המסע הקוגניטיבי של הפעוט אל הבגרות.

"Curiosity is, in great and generous minds, the first passion and the last"
Samuel Johnson

סקרנות וחוקרנות - הסקרנות היא התכונה הבסיסית שמניעה את הפעוט לחקור, לחפש, לגלות, לשאול שאלות, להעניק משמעות על מנת להבין את העולם הסובב אותו,,, ואת עצמו.

החדש, המוזר, הבלתי צפוי, הלא מובן מעוררים באדם דחף ארכאי לחקור ולהבין כדי להשלים את המפה הקוגניטיבית שהוא משרטט, במהלך כל חייו, במוחו. התובנה, אותו רגע מופלא שבו הדברים מתבהרים היא אחת התחושות המרוממות, המתגמלות ביותר של האדם.

החוקרנות מתחילה מיד לאחר הלידה. סוכני החקירה הראשונים הם החושים "הקרובים" מגע, טעם, ריח. תחילה התינוק מביא את נושאי חקירותיו אל פיו ורק לאחר מכן הוא בוחן אותם במבטו. כעבור חודשים מעטים, ההקשבה וההסתכלות מצטרפות ומשלימות את אופני החקירה.

קביעות האובייקט - אחד ההישגים החשובים של שלב החקירה הראשונית הזאת הוא זיהוי תכונת "קביעות האובייקט" ההבנה שדברים קיימים גם כאשר אין רואים אותם. עד גיל שלושה, ארבעה חודשים הפעוט עוקב בעיניו אחר חפצים ומושיט את ידיו כדי לגעת בהם אך אם מסתירים את החפץ הוא מאבד בו ענין, כאילו החפץ חדל להתקיים. החל מגיל שמונה חודשים התינוק מתחיל לתפוס את משמעות ההסתרה ומבין, בהדרגה את העקרון של קביעות האובייקטים. בשלב הראשון הוא יחפש את האובייקט במקום שהוא הוסתר גם אם הוא רואה שהוא מועבר למקום אחר. לקראת גיל שנה, שנה וחצי הוא ינסה לאתר את החפץ המוסתר במקום בו הוא ראה אותו לאחרונה.

תגלית "קביעות האובייקט" מסבה לפעוט הנאה רבה והוא מבטא אותה במשחקי ה"קוקו" שהוא מתחיל לנהל - ללא לאות - עם הסובבים אותו.

מסעות הסקרנות - לאחר שהתינוק פגש את היריב - כוח הגרוויטציה - שילווה ויאתגר את תנועותיו לאורך כל חייו ועשה את צעדיו הראשונים להשתחרר מעריצותו, להשיג שיווי משקל ותנועות רצוניות*, ניידותו מתחילה להתייצב והוא יוצא למסעות הרפתקנים נועזים לחקר סביבתו.

מונע על-ידי סקרנות כבירה, ללא תכנון מראש, ללא שיקול דעת, על בסיס ניסוי וטעייה, הפעוט מטפס מבלי לדעת לרדת, נעמד מבלי לדעת להתיישב וזוחל לגומחות צרות מבלי לדעת לצאת מהן.

Praxis is to the physical world what speech is to the social world
A. Jean Ayres


תבונת הגוף - הפרקסיס* - לאחר החקירה התנועתית של המרחב הסובב בשיטת ניסוי וטעייה, בין גיל שנתיים לגיל 12 מתפתח, בהדרגה, על יסוד הבשלה של מערכות מוחיות; הפרקסיס.

הפרקסיס הוא סך הפעולות המתווכות בין הייצוג שיש לאדם מגופו ומהעולם הפיזי הסובב אותו, לבין התחלה מתוכננת של פעילות מתאימה, המכוונת למסגרת של אותה מציאות. הפרקסיס מורכב משלושה תהליכים בסיסיים- העלאת הרעיון לדרך היעילה ביותר ליצירת פעולת גומלין עם הסביבה.- ארגון תכנית פעולה ובחירת אסטרטגיה תפקודית. - ביצוע תנועתי.

תפיסת המרחב * - לפעילות התנועתית  של הילד תפקיד חשוב בהתהוות התפיסה המרחבית החל מתנועת ההתהפכות של הפעוט, דרך הזחילה, ההליכה, הריצה ועד למניפולציה במרחב של החפצים שנמצאים בסביבתו.

התפיסה המרחבית מוגדרת כתהליך במהלכו הילד לומד, באמצעות חושיו, על המאפיינים המרחביים - מיקום, צורה, גודל, מרחק וכיוון - של הרכיבים שסביבו ועל מקומו הוא במרחב הסובב אותו.

לקראת גיל ארבעה חודשים הילד מושיט יד ומנסה לגעת בחפץ שמונח לפניו. חוש הראייה וחוש המגע מתחילים לשתף פעולה ומלמדים את הילד על מבנה החפץ שבידו.

כאשר הילד יקלוט - לקראת גיל שנתיים - כי גודלו של חפץ כלשהו אינו משתנה בשל מיקומו במרחב, הוא יקבל את הרמז הראשון - חפץ שנראה קטן נמצא רחוק יותר ואילו אותו החפץ שנראה גדול נמצא קרוב יותר - לתפיסת העומק שהוא ישיג בשלבים מאוחרים יותר של התפתחותו.

לקראת גיל שלוש הילד מתחיל לשלוט במונחי המרחב הראשונים - בחוץ, בפנים, למעלה, למטה. את כל מינוחי המרחב הילד מפתח תחילה על גופו-הוא ביחס לסביבה ורק בשלבים מאוחרים יותר של התפתחותו הוא מיישם אותם על מיקומם של חפצים בסביבתו.

מודעות צדית, ההבחנה בין צד ימין לשמאל של גופו-הוא מצופה מילד בגיל חמש, על גופו של הזולת בגיל שבע ועל דמות מצויירת בגילים 9-8 הילד מגבש את הבנת הכיוונים אופקי ואנכי בהגיעו לגיל -9 -11

By three methods we may learn wisdom: first, by reflection, which is noblest; second,by imitation, which is easiest; and third, by experience,which is the most bitter
Confucius

החיקוי - החיקוי הוא אחת מדרכי הלמידה החשובות ביותר של האדם. בעלי חיים רבים לומדים באמצעות החיקוי אך האדם נחשב לחקיין הגדול ביותר בטבע.

כבר בראשית חייו התינוק נוטה לחקות תנועות גוף - ובעיקר פנים - של הוריו. ההתנהגות הזאת מעניינת משום שהיא רומזת על קשר אפשרי מולד בין תנועות נצפות לבין תנועות מבוצעות ומעידה, אולי, על זיקה ראשונית בין התינוק לבין המבוגר המטפל בו.

בעוד החיקוי התנועתי נחשב לרפלקס מולד שמקורו בגזע המוח בשנים האחרונות נתגלה מקור חיקוי נוסף החיקוי של תאי-עצב המראה*

לחיקוי  מייחסים תפקידים קוגניטיביים רבים כמו פיתוח היכולת - תוך כדי חיקויו - להבין ולהזדהות עם הזולת, לתקשר אתו, לפתח שפה ובשלבים מתקדמים יותר לאמץ תרבות.

Logic will get you from A to B. Imagination will take you everywhere. A. Einstein

הדמיון - בין גיל שנתיים לשלוש הדימיון חודר לעולמו של הילד. הסקרנות מעניקה לפעוט את ידע העולם הממשי, הדמיון סוחף אותו למחוזות שמעבר לכאן ולעכשיו, מחייה את הדומם ומזכה אותו במילוי אותן המשאלות שלא ניתן לממש במציאות.

בגיל ארבע, "משחקי הכאילו" מתחילים למלא תפקיד חיוני בחיי הילד. כאשר שני ילדים, בן שנתיים ובן ארבע אופים עוגות חול על חוף הים, שניהם משחקים, אך בעוד בן הארבע נמצא כבר בשלב משחקי הכאילו, בן השנתיים ינסה לאכול את העוגה.

ילדים רבים בוראים חברים דמיוניים שמנחמים אותם בעתות מצוקה, בדידות ועצב, משמשים שק חבטות לכעסם ולתסכולם או סופגים את האשמה על תעלול שהם עצמם ביצעו.

ההתחזות הדמיונית ל"מישהו אחר" היא תופעה אוניברסלית שרוב הילדים מתנסים בה. לחוויות הדמיוניות האלה, משחקי הכאילו, החברים הדמיוניים וההתחזות, תפקיד חיוני בהתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילד. ברמה הרגשית הם מסייעים לילד להתמודד - במסגרת מוגנת בדמות "האחר" - עם מצבים בין- אישיים וחברתיים קונפליקטואלים, מורכבים. מבחינה קוגניטיבית הם מקדמים את החשיבה המופשטת, הסמלית העתידית שלו.

There is no doubt that creativity is the most important human resource of all
Without creativity there would be no progress, and we would be forever
repeating the same patterns. Edward de Bono

היצירתיות -היצירתיות תוארת כיכולת לראות דבר מזוית חדשה, למצוא פתרונות מקוריים לבעיות, לפתח רעיונות יחודיים שאיש טרם הגה. אינטליגנציה ויצירתיות יכולות לשכון זו ליד זו אך הן אינן קשורות אחת בשנייה. לעומת היצירתיות שבנוייה על חשיבה מסתעפת וגמישה, שיודעת לתת תשובות רבות לשאלה אחת, האינטליגנציה מבוססת בעיקרה על חשיבה מתכנסת שיודעת לתת את התשובה הנכונה האחת

ילדים צעירים מגלים יצירתיות גבוהה, אולי בשל העובדה שדרכי החשיבה שלהם טרם עברו "יישור". לקראת גיל כניסתם לחביון, לתהליך מזורז של חיברות, חלה נפילה דרמטית במקוריות ובשטף החשיבה המסתעפת שלהם. עם כניסתם לכיתה א' הילדים נדרשים לקונפורמיות, לקבלת התקני והתשובה הנכונה האחת. לאחר מספר שנים של תרדמת, היצירתיות חוזרת ופורצת מחדש בגיל ההתבגרות

עבר - הווה - עתיד *- עד שמוח הפעוט מפתח את רשתות הזיכרון הוא נעדר ממד העבר. התינוק חי בהווה ורק לקראת סוף שנתו החמישית הוא רוכש הבנה של ההבדלים בין עבר, הווה ועתיד. התמצאות רחבה יותר בזמן נלמדת לקראת גיל שבע. שמונה. הערכת הזמן בו מתרחשים האירועים היא מיומנות מורכבת ונשלטת על-ידי מסיחי "הזמן הפסיכולוגי".* הערכה של הזמן שבו התרחשו אירועים בעבר (מה קדם למה) ויתרחשו בעתיד נרכשת רק לקראת גיל 9-10. שליטה מלאה במשתני הזמן מתגבשת רק לקראת גיל ההתבגרות.

Thought is born through words... A word is a microcosm of human consciousness
Lev Vygotsky

התרומות הקוגניטיביות של השפה* - בבואו לרכוש ידע עולם, השפה - כדברי ויגוטסקי - כ"מכשיר להסתגלות אינטלקטואלית" נכנסת לחייו של הילד.

אותה סקרנות שלא יודעת שובע מקבלת אפיק חדש לפורקן ועם הופעת והשתכללות השפה בא מטר שאלות ה"למה". עד הגיעו לגיל ארבע, ילד ממוצע שואל כ-400,000 שאלות.

שיום - בשנתו הראשונה הילד מתייחס לחפצים כאנונימיים לפי תחומי העניין וההנאה החושית שלו: מכניס אותם לפה, נוגס בהם, משליך אותם. בתום שנתו הראשונה חל מהפך קוגניטיבי חשוב והתינוק מתחיל לקלוט את סמליות השפה, את הקשר השרירותי בין המילה - המסמן - לבין החפץ - המסומן. לפני שהוא מבין את החלות הכללית של הסמל הוא משיים כאוות נפשו את הנמצא בסביבתו. לאחר שמתברר לו שאת השפה האישית החביבה הזאת רק בני משפחתו מבינים הוא נפרד בהדרגה מהמילון האגוצנטרי ומאמץ את המילים התקניות.

מתן שם לחפצים עוזר לילד לארגן ולמיין אותם תחילה לפי מאפיינים חיצוניים כמו צבע, צורה ולאחר מכן לפי תפקידם והשימוש שעושים בהם.

סיווג ומיון - הפעוט שזה עתה בא לעולם מוקף באין-ספור דברים זרים, אנונימיים - בצורות, בצבעים, בגדלים שונים. כדי לארגן את עולמו עליו לקבץ את המכלול הכאוטי הזה בקבוצות בעלות מאפיינים משותפים. הקטגוריזציה הוא אחת הדרכים העיקריות להקנות משמעות לעולם. זה תהליך קוגניטיבי ראשוני שעומד בבסיס שורה ארוכה של כישורים קוגניטיביים חשובים

אחת התרומות המשמעותיות ביותר של הקטגוריזציה היא שבזכותה אנו יודעים על פריט מסויים הרבה יותר ממה שהפריט עצמו יכול ללמד אותנו. עצם העובדה שאנו יודעים לאיזו קבוצה הוא שייך ומכירים את מאפייני הקבוצה הזאת - פוטרת אותנו - גם אם החפץ כלל לא מוכר לנו - מהצורך לחקור אותו.

מהמוצג למושג -מהמוחשי למופשט- הקטגוריות הראשונות פשוטות והן הולכות ומשתכללות עם העלייה בגיל. במיוני הבוסר הראשונים של "קבוצת כל הדברים הירוקים" המלפפון נמצא ליד צפרדע ירוקה וב"קבוצת כל הדברים האדומים" העגבנייה ליד השושנה. עם שכלול התגיות, המלפפון והעגבנייה משודרגים לקבוצת "המאכלים" ובשלב מתקדם יותר הם מועברים לקבוצת "הירקות"

הכללה והכללת יתר - עם הבנת סמליות השפה הילד נכנס לשלב ההכללה והכללת היתר שבו מילה אחת מייצגת מכלול של אובייקטים. תחילה לכל בעלי החיים על ארבע הוא קורא כלב, ורק בשלב מתקדם יותר הוא מגיע להבחנה ולשיום מדויקים יותר.

הזיכרון * אחת המיומנויות החשובות ביותר ללמידה היא הזיכרון. על שלבי ההתפתחות של מערכות הזיכרון השונות יש מחלוקת בקרב החוקרים. הבזקי הזיכרון המוקדמים ביותר של האדם חוזרים עד גיל שלוש ושחזור של מכלול אירועים מתאפשר החל מגיל שבע. יש חוקרים שסבורים שהדבר נובע מהעובדה שהרשתות העצביות לא מגיעות לבשלות ההכרחית כדי לבנות זיכרון ארוך טווח. בגילאים אלה מתקיימת למידה פעילה מאוד והארכיטקטורה של חיווט מסלולי התקשורת משגשגת אולם החוויות והאירועים לא נרשמים במאגרים של שימור הקבע. הסבר אחר טוען שכל עוד לא נרכשה שפה -המערכת הסימבולית שבאמצעותה האדם מאגד את חוויותיו- אין דרך לקבע במוח את זכר האירועים ולשמרם.

בעבר נהוג היה לחשוב שעד גיל שמונה, תשעה חודשים של התינוק אין פיתוח משמעותי של מיומנויות הזיכרון. המחקר המודרני - עם כליו המשוכללים - מתחיל להעלות עדויות שמיומנויות הזיכרון מתחילות להיווצר מוקדם יותר מלוח הזמנים הישן ומוח הילד מסוגל לחווט רשמי זיכרון גם לפני התבססות השפה.

הקשב* - מהלך התפתחות הקשב מתועד היטיב על ידי המומחים של הגיל הרך.

התכונה הראשונה של הקשב היא האיתור החושי של הגירוי. הרך הנולד מגיב בהפנייה שלמה של הראש למקור הגירוי כדי להיטיב, בשתי אוזניים ובשתי עיניים, לאתרו. חושיו עדיין אינם משוכללים והאזורים המוחיים המופקדים על הקליטה של המידע החזותי והשמיעתי רק התחילו להתפתח לכן הוא זקוק לגיוס כל האמצעים כדי לקלוט כמיטב יכולתו את המידע החדש.

איברי החישה והמוקדים המוחיים שמנהלים אותם הולכים ומשתכללים ובהגיעו לגיל שישה חודשים הפעוט יכול להעפיל לקשב המתמשך שמהווה תשתית לעיבוד המידע היינו לתהליך הלמידה. הסקרנות מתחילה לתת את אותותיה הראשונים וכאשר קיים הצע של גירויים התינוק נוטה להפנות את זרקורי תשומת לבו אל החדש, אל הבלתי מוכר.

גיל 0 עד שנה - הקשב נע ללא שליטה מגירוי לגירוי. כל אירוע חדש מסיח את תשומת לבו של הפעוט. הקשב עדיין אינו רצוני ונלכד על-ידי בולטות הגירויים.

גיל שנה עד שנתיים - קשב חד-ערוצי. הפעוט יכול להתמקד בעשייה אחת, לפי בחירתו. הוא נוטה לדחות או להתעלם מהתערבות של מבוגר. סירובו להעתיק את הקשב עלול להיתפס כגחמה או עקשנות, אולם החוקרים סבורים שמקורו בניסיון לגונן על המיקוד שהוא יצר.

גיל שנתיים עד שלוש -הקשב עדיין חד-ערוצי והפעוט עוד לא מסוגל להתמודד עם גירויים חופפים שבאים ממקור חזותי ושמיעתי. בשעת משחק הוא מתחיל לפתח יכולת להעביר את הקשב, בהנחיית המבוגר - הלוך וחזור - בין דברי המבוגר לפעילות שהוא עוסק בה.

גיל שלוש עד ארבע - הוא משתחרר מעזרת המבוגר ומסוגל להעתיק את מלוא הקשב שלו הן לדברי המבוגר והן לפעילות שהוא עוסק בה.

גיל ארבע עד חמש - קשב דו-ערוצי. הילד מבין את הוראות המבוגר מבלי להפסיק את הפעילות בה הוא ממוקד מבלי להסתכל על הדובר.

גיל חמש עד שש - השלב האחרון. כל הערוצים; חזותי, שמיעתי ותנועתי משולבים היטב. הילד מסוגל למקד את הקשב ולשמור עליו. בהדרגה הוא מתנער מגורמים מסיחים ובלתי רלבנטים לפעילות בה הוא מתמקד.

תחושת המספר* - הכושר הבסיסי שבונה את ידע המספר והכמות העתידי של הילד מכונה תחושת המספר. החוקרים מצאו שכבר בגיל חמישה חודשים הפעוט מפגין כושר subitizing, יכולת להעריך במבט חטוף את ההבדל בין מספר העצמים שמופיעים בקבוצה. החוקרים חולקים על מהות הכושר הזה, יש הטוענים שמקורו בתפיסה חזותית ואילו אחרים רואים בו כושר מספרי מובהק.

התפתחות החשיבה המתמטית מותנית בכשרים קוגניטיביים רבים כמו מיון, השוואה, הכללה ועוד.

עם התפתחות השפה הילדים יכולים להפגין את הידע המספרי שלהם. בין גיל שנה וחצי לשנתיים הילד מכיר את המונחים הרבה ומעט, פחות ויותר ושמות של מספרים אחדים. הם מתחילים "לדקלם" ספירה כאשר לאחר ה"אחד" יכולה לבוא שורה של מספרים מקריים.

עם העלייה בגיל הילד מתחיל להבין את החוקים האוניברסליים של תורת המספרים, את הסדר האורדינלי, את חוק הקרדינליות, התאמה חד חד ערכית וחוק החילוף. החשיבה המספרית הולכת ומשתכללת ולקראת גיל 6-5 הילד מעפיל להישיג של 'שימור המספר' ולבסוף, בגיל 6-7 הוא מבין את הקשה מכל שחיבור וחיסור הם שני צדדים של אותה מטבע.

החשיבה האגוצנטרית - בראשית חייו הפעוט טרם מבין שלאחר, לזולת, דרכי חשיבה משלו ומשוכנע שכולם חושבים כמוהו. כאשר הוא מסתיר את עיניו גם האחרים לא רואים אותו. החשיבה האגוצנטרית נוקשה ודלה, מתיחסת רק לממד אחד של בעיה ומתעלמת משאר המשתנים שלה.

לקראת גיל שש חשיבת הילד מעפילה לשלב החשיבה ההגיונית. הילד מתחיל להשתמש בחוקי ההיגיון אך מיחס אותם לחפצים ולאנשים בעולם המוחשי בלבד. בגיל ההתבגרות מתחילה החשיבה המופשטת, היכולת להינתק מהכאן ועכשיו של החשיבה הקונקרטית. החשיבה המופשטת - פסגת ההתפתחות הקוגניטיבית - מאופיינת בגמישות, ביכולת הסתגלות ובנוייה על מושגים ועל הכללות.




.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם