.

 
 
 
 
 
 
 
 
 











 

.
.
"If you knew how much work went into it, you wouldn't call it genius "
Michelangelo

ההורים של ילדים לקויי למידה

ההורות היא מלאכת מחשבת של פשרות בין מה שהיינו רוצים לעשות לבין מה שאנחנו נאלצים לעשות.

לא קל להיות הורה של ילד ל"ל. ההתנהגות המסחררת של הילדים שסובלים מקשיי ריכוז, מהפרעות קשב, מתנועתיות-יתר, עלולה לפגום בשלוות המשפחה ולהעמיד במבחן קשה את סבלנות ההורים. כאשר אני נשאלת מה דעתי על טיפול תרופתי אני עונה לפעמים - בבדיחות דעת - שדעתי חיובית מאוד בנידון: ההורים אכן צריכים לקחת תרופות הרגעה.

במקום לשקוע ברחמים עצמיים רוב ההורים מעדיפים להירתם לעזרת הילד ולחפש דרכים הולמות לשיקום למידתו. המומחה לליקויי למידה שמכיר את הילד, את הוריו ואת קשייו צריך להדריך הורים אלה בבחירת העזרה ההולמת את המכלול המשפחתי ואת צרכיו של הילד.

שוחחתי עם אלפי הורים של ילדים עם ל"ל ומגוון התגובות כמספר ההורים. הורים רבים מקבלים את מצבו ומתמודדים בתבונה ובשפיות עם ליקויי הלמידה של ילדם. ילד ל"ל צורך מנה גדושה של תשומת לב: יש לדרבן, לעודד ולאתגר אותו, ללוות את נפתולי למידתו מתוך הבנה ולהעביר לו מסרים הוגנים של אמון בכוחותיו.

ילד שסובל מל"ל עלול להביך, להדאיג ולהתיש את הוריו. ההתמודדות עם קשייו, עם כישלונותיו ועם אכזבותיו של הילד מותנית בגורמים רבים כל כך שקשה ליצור הכללות ולא ניתן לעצב דגמים טיפוסיים של תגובות הוריות. מצטיירים מספר קווים מנחים שבכוחם להעכיר את האווירה המשפחתית ולהכביד על קבלה בלתי מסויגת של הילד.

המכשלות

"אשמת" התורשה
ללקויות למידה רקע תורשתי חזק והורים רבים חווים תחושת "deja vu" למראה הקשיים של ילדם. אם ההורים מפויסים עם עברם הלימודי ולא נפגעו יתר-על-המידה מהיותם ל"ל, הם מקבלים בדאגה מהולה בהזדהות את קשיי ילדם. ואז השיחה מתנהלת כך: "יש לו בדיוק אותן שגיאות כתיב שיש לי" אומרת היא, " מה פתאום, הוא כותב בדיוק כמו האח שלי ", אומר הוא. או כך: " יש לו בדיוק אותן שגיאות כתיב שיש לך", אומר הוא  מה פתאום, הוא כותב בדיוק כמו האח שלך", אומרת היא.

כאשר מתברר לילדים שהם "ירשו" את לקויות הלמידה הם חשים הקלה ואילו ההורים מתנסים לפעמים בתחושות אשם על שהורישו לילדם את מכשולי הלמידה.

מדרג הערכים המשפחתי
במשפחות בהן ההצלחה הלימודית היא ערך ממדרגה ראשונה, כישלונו של הילד בולט יותר מאשר במשפחות שיודעות לשים את ההישג הלימודי במקומו הנכון במדרג הערכים המשפחתיים.

ההשוואה עם שאר ילדי המשפחה
אם לילד ל"ל אחים שמצטיינים בלמידה, תפקודו העילג צורם כפליים.

איתור מאוחר
כאשר ליקויי הלמידה של הילד אותרו מאוחר מדי, רגשי האשם עלולים לכרסם בהורים ולעולל שמות בקשרים הפנים-משפחתיים.

ההכחשה
הורים מכחישים ומגוננים נוטים להטיל את האחריות על הכישלון הלימודי של הילד על גורמי בית- הספר, המורים, שיטות ההוראה או כל שעיר לעזאזל שנמצא בהישג יד.

משפחות רבות לא מודעות למהות הקשיים של הילד ומתייגותאת התנהגותו כרשלנית, מזלזלת, חצופה, עצלה. כאשר ילדם מאובחן כל"ל הן חשות חרטה, אשמה ומנסות לפצות את הילד על שנות ההזנחה וההתעלמות.

תגובות ההורים

הגנת יתר
התגובה ההורית השכיחה ביותר היא הענקת הגנת-יתר לילד. תלאות ההסתגלות - תנועתית, לשונית, לימודית וחברתית - של הילד עם ל"ל מעוררות תגובות רחמים והגנת-יתר בקרב הסובבים אותו. במקום לדרוש ממנו תרגול מרובה ומאומץ יותר, מחנכי הילד נוטים לעשות במקומו את המטלות בהן הוא נכשל. הסכנה שטמונה בגישה זו היא המסר שעזרה זו מעבירה אל הילד.

ילד בן עשר שאמו מכפתרת את חולצתו, שורכת את נעליו ומקנחת את אפו עלול לפרש עזרה זו כמאשרת את נחיתותו. הורה שאינו מוותר בקלות ודורש תגבור של מאמץ מעביר מסר של אמון ביכולתו להשיג, בכוחות עצמו, את המטלה התפקודית.

ילדים ל"ל רבים "נעתרים" לגישה הסיעודית של ההורים ומאמצים את הצעות הקביים. הם מפגינים מסכנות, רחמים עצמיים ונוטים לוותר לעצמם גם בתחומים שלא נפגעו על-ידי הכושר הלקוי.

קל מאוד להקליד דברי תבונה מול צג המחשב אך קשה מאוד לחזות בשוויון נפש בשגרת יומו, במעידות הרבות, בתסכולים ובעלבונות, בניסיונות המייגעים של הילד ל"ל להתיישר עם הקו, לנהוג כמו כולם, לקבל ציוןמכובד, לעמוד בדרישות הבסיסיות ! אין פלא שההורים והמחנכים נופלים קרבן לרחמים ומושיטים עזרה לא רצויה שתחזור -כמו בומרנ - ותפגע בילד. מומלץ לכן שהסביבה החינוכית של הילד תקבל תמיכה והדרכה ממומחה שקשיי שגרת היום של הילד לא שוברים את ליבו.

דחייה, תבוסתנות ואכזבה
היות שרוב ההורים שפגשתי באו אלי מתוך דאגה ואכפתיות, על ההורים המזניחים - שדוחים את ילדם ל"ל - קראתי בעיקר בפרסומים מקצועיים. המחקרים שעסקו בנושא מעלים ממצאים עגומים למדי. בקרב המשפחות של ילדים עם ל"ל ניכרת תבוסתנות ותחושת אכזבה והן מדורגות כפחות מאורגנות וכפחות יציבות מבחינה רגשית. המחקרים בחנו הן את ההבדל בין משפחות לילד ל"ל לבין משפחות שבהן אין ילדים ל"ל והן את ההבדל בין גישת ההורים לילדם ל"ל לעומת גישתם לילדם שאינו ל"ל.

ילד ל"ל מעורר דאגה וצורך אנרגיה נפשית והשקעה חינוכית רבה. התחומים שצוינו כבעייתיים על- ידי ההורים הם התמדה וחריצות בביה"ס ומחוצה לו, השליטה על הדחפים, היכולת הלשונית, התיאום התנועתי, סף החרדה של הילד ל"ל ויכולתו לחקור ולהבין את סביבתו.

האמהות של ילדים ל"ל מיחסות את הצלחות ילדן למזל ואת הכישלונות שלו לכשריו הפגומים. גם במסגרות שאינן לימודיות, כאשר הילד מפגין הצלחה, התחום בו הוא הצליח נתפס כלא חשוב בעיני ההורים ואילו לתחומים בהם הוא נכשל הם מייחסים חשיבות מופרזת.*

כדי לשמור על תמונה מאוזנת יותר, אני חוזרת ומזכירה את; מה שנאמר בפרק הפותח את הדיון בילדים ל"ל. הילדים ל"ל שמיטיבים להתמודד עם המגבלות שלהם בתחום הלימודי, החברתי והמשפחתי לא מובאים לאבחון, לא מקבלים תואר של ל"ל ולכן לא לוקחים חלק במחקרים אלה. גם המשפחות של הילדים עם ל"ל "סמויים" - מסגרות חמות, מקבלות, מעודדות ולא נופלות קרבן לתבוסתנות ולחוסר אונים - אינן כלולות באוכלוסייה הנחקרת הזו.

רוחות רפאים
בנוסף לקשיים האובייקטיבים שהכישלון הלימודי של ילדם מערים - כלכלית ונפשית - על ההורים הם נחשפים גם לתפיסות שגויות שרווחות עדיין בציבור. הדעה שהתפקוד הלימודי והחברתי הפסול של הילדים מקורו בכשל חינוכי - אדישות, הזנחה - עדיין שלטת ועוטפת ביחס ביקורתי את הוריהם. לא די בכך שהורים אלה נאלצים להתמודד עם חינוך הילד המתקשה, הם גם סופגים את מבטי התוכחה של אלה שטרם הבינו את הגורמים הסיבתיים ללקויות הלמידה.


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם