.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

.
.
Children today are tyrants. They contradict their parents, gobble their food and tyrannize their teachers Socrates

המורה

יחס המורה אל תלמיד לקויי למידה
לא קל להיות מורה של ילד ל"ל. תלמיד ל"ל פוגם בכושר השיווק של המורה. המורה מקבל בהבנה את מוגבלותו של ילד בעל רמת משכל נמוכה שמתקשה בקליטת החומר הלימודי. תלמיד ל"ל הוא ילד אינטליגנטי, פיקח וקשיי הקליטה שלו מהווים עלבון מקצועי ופוגמים בדימוי העצמי המקצועי של המורה.

שיטות העבודה של המורה בנויות עבור הלקוח הרגיל ולא מסוגלות - עם כל המסירות, הרצון הטוב והדאגה של המורה - לקדם את למידת הילד ל"ל. מורה שאינו מסוגל לקבל זאת, שאינו נשען על עזרת המומחה, עלול לפתח תחושות עוינות, אכזבה, חוסר אונים ותבוסתנות בגישתו אל התלמיד ל"ל.

לכודים בטבעת של פסימיות
מורים שהתבקשו* להעריך את הכשרים החברתיים של תלמידיהם נטו לסווג את לקויי הלמידה בתחתית הסולם החברתי. התפיסה השלילית שיש למורים על תלמידים ל"ל לא מצטמצמת בכשרים הלימודיים בלבד
אלא נפרשת על מגוון רחב של תחומים: בעיות אישיות, בעיות התנהגות, בגרות, שיתוף פעולה, הקשבה וריכוז, יכולת ארגון, היכולת להסתגל למצבים; חדשים, קבלת אחריות, השלמת משימות, הבחנה דקה, ויכולת הבנת הדיונים הכיתתיים. כאשר המורים התבקשו *לדרג את תלמידיהם מהילד הכי מועדף עליהם עד לילד הכי פחות מועדף עליהם נמצא, באופן מובהק, שהילדים עם ל"ל היו הפחות מועדפים עלהמורים.

הנמכת רף הציפיות
המאפיין הבולט והמסוכן ביותר בגישת המורים אל התלמיד ל"ל הוא בהורדת רמת הציפיות. מורה שמציב לילד רף הישגים נמוך עלול להילכד בנבואה שמגשימה את עצמה.

תחזיות העתיד
במערכת הקשרים בין מורה לתלמיד ל"ל גם תחזיות העתיד ניזוקו. כאשר המורה מייחס תכונות שליליות לתלמידיו, הוא מאמין שהתלמיד הרגיל יתגבר, עם הזמן, על התכונות האלה  ואילו אצל התלמיד ל"ל - להערכתו - התכונות האלה ילכו ויחריפו. תלמיד ל"ל לכוד בטבעת של פסימיות.

התחרותיות
עיקר הפעילות הלימודית בכיתה בנויה על תחרותיות. מורים רבים, בעלי כוונות טובות, מדגישים את התחרותיות בכיתתם באמונה המוטעית שהדבר יכשיר את תלמידיהם למאבקי הכוח שאורבים להם ב- "big, bad world" בעתיד. לדעתו של ריק לבואה יש מורים שיצרו סביבת למידה שבה רמת ועוצמת התחרותיות גבוהות יותר מכל סביבה מקצועית או חברתית בעולם המבוגרים.

במקום אמצעי לקראת מטרה, התחרות הפכה למטרה בפני עצמה והיא מרפה את ידיהם ומזיקה למערכת הערכים של התלמידים. התחרות היא אמצעי חינוכי - טוען לבואה - כאשר הילד משתתף בה לפי בחירתו וכאשר סיכוייו לנצח בה טובים. תחרות כפויה, לא הוגנת, עלולה לפגוע באוירה ששוררת בכיתה ובילדים עם דימוי עצמי שברירי. ילדים לקויי למידה הם טרף קל של שיטת ההוראה התחרותית.

הגינות
אחת התכונות החשובות שנדרשות ממורה טוב היא התיחסות הוגנת לכל תלמידיו. לפי ריק לבואה הגינות אין פירושה יחס שוויוני ואחיד אל כל התלמידים. הגינות היא מתן מענה לכל תלמיד לפי צרכיו. היות והצרכים של התלמידים שונים זה מזה גם התיחסות המורה אליהם תהיה שונה. לבואה סבור שאם רעיון זה מוסבר בבהירות והוא מודגם מדי יום בהתנהגות המורה, הילדים מסוגלים להבין ולקבל אותו.

הענישה
לכל כיתה בריאה מערכת חוקים ונוהלים שחלה על כל התלמידים. הדרישה של הציות לחוקים מניחה גם שהפרה שלהם כרוכה בעונש. מלאכת המחנך הייתה קלה אילו על כל הפרה של חוק כיתתי הוא היה יכול לגזור עונש אחיד, סטנדרטי, שיוטל אוטומטית על מפר החוק. אולם ענישת התלמיד היא מלאכת מחשבת של אמנות החינוך כי את העונש יש לגזור לפי מידותיו - לפי אישיותו - של הילד.

כדי שהעונש ישיג את מטרתו הוא צריך לעורר בילד כעס. לא חרדה, לא עלבון, לא השפלה ולא הנאה. בפעמים הראשונות שהילד מתנסה בעונש, את הכעס שמתעורר בו הוא משליך על המעניש. אולם כאשר העונש חוזר על עצמו הילד קולט - כך סבורים המומחים - את אחריותו על העונש, את תגובת הכעס הוא מפנה אל עצמו. בשלב זה העונש הגשים את מטרתו והילד יחשוב פעמיים לפני שהוא יחזור על העבירה.

העונש הגופני שהיה נהוג בעבר נאסר על-ידי החוק אך חקיקה  זו תמימה למדי משום שמבט, הערה יכוליםל היות ארסיים לא פחות ממכות. כדי למנוע את הענישה המשפילה, המפחידה, המזיקה יש להכשיר את המורה בתיעול נכון של כעסיו ולזמן לו מסגרות פורקן כדי שתלמידיו לא ישמשו קורבנות לאובדן השליטה שלו.

סמכותיות
לאחר שהסמכותיות השתלטנית והרומסת; של החינוך הישן פשטה את הרגל, באה תקופה ארוכה של רפיסות ואנרכיה שבה הילדים קיבלו גובה ומעמד מבלי לדעת מה לעשות בהם. בשל קריאה שגויה של עקרונותיו, החינוך של "הילד במרכז"  הסתאב ל"חינוך מתירני" שהותיר את הילדים ללא הנחיה, ללא מורה דרך. לאחר שהתברר שהחינוך המתירני לא מעצב את האדם החופשי והמאושר שקיוו לו, חל שוב מהפך והחל חיפוש קדחתני אחר דמות המחנך בעל הסמכות החדשה שתקח את הרסן ותחזיר את הסדר על כנו.

עיצוב דמות המחנך החדש נמצא בראשיתו ובשנים אלה מתחיל להצטייר מיתאר של המחנך הסמכותי המיוחל.

המחנך הסמכותי החדש מציב גבולות, מתחים את המותר והאסור, קובע מטרות ומדריך את תלמידיו לקראת השגתן. הוא בונה את חוקי ואת נוהלי הכיתה על עקרונות עניניים, שקולים והגיוניים שניתנים להסבר ולהנמקה. הוא מקפיד על שקיפות ומזמן - במסגרת תוכנית הלימודים שלו - במה לדיון פתוח בהחלטותיו. המחנך הסמכותי לא מבקש ציות עיוור, התרצות, כניעה, חברות או אהבה מתלמידיו.

את העקרון של מתן כבוד לתלמיד השאירו על כנו ורק הוסיפו לו שגם למחנך - כבן אדם - מגיע יחס של הערכה וכבוד. מעולם לא היה לי נוח עם העקרון הזה של החינוך ההומניסטי כי לדעתי את הכבוד יש לרכוש בעמל רב ולהעניק אותו לאנשים הראויים לו.

לא כל המורים מסוגלים לאמץ את הצעות הסמכותיות החדשה ויש בודאי מורים רבים שבנו מערכת יחסים חמה וחיובית עם תלמידיהם מבלי להזדקק לריחוק של ה"קטדרה" כדי להשיג משמעת ואוירה לימודית וחברתית בריאה בכיתתם.

כדי לבנות תשתית חינוכית איתנה, גם המחנך שדוגל בניהול דמוקרטי של הכיתה חייב להתחיל את שנת הלימודים עם מערכת חוקים ונהלים ברורה. לאחר שהתלמידים הפנימו את הגבולות, את המותר והאסור של חיי הכיתה, מחנך זה יכול להרפות את הרסן ולהאציל בהדרגה סמכויות וזכויות לתלמידיו. הניהול הדמוקרטי הוא מורכב, זקוק ללמידה ממושכת ותלמידים רבים עלולים לפרש אותו כאנרכיה.

משמעת
המשמעת בכיתה היא תנאי בסיסי לניהול הלמידה והחיים החברתיים של התלמידים. ילדים לקויי למידה עלולים לגלות קשיים בשמירה על דרישות המשמעת בכיתה.
כדי לא לפגוע בשטף ההוראה, רוב המורים נוקטים בשפת גוף על-מנת לשמור על המשמעת בכיתתם. שפת הגוף - מבט של אזהרה, תנועת יד מרגיעה וכד' - חסכונית ויעילה, עשוייה להקדים ולמנוע את ההפרעה ומובנת על ידי התלמידים.

ילדים לקויי למידה רבים מתקשים בקריאת שפת גוף ולא מסוגלים לקלוט את אזהרות המורה. ריק לבואה מציע שהמורה ישוחח עם הילד על הבעיה ויחד יקבעו סימן מוסכם ביניהם - נגיעה קלה בכתפו של הילד, למשל - כדי להחזיר אותו למסלול התקין של הלמידה.

ביטויים אחדים של ליקויי למידה - היסח דעת, גירויים פרזיטיים, טווח קשב קצר וכד' - עלולים לפגום ביכולתו של הילד לעמוד בדרישות המשמעת הכיתתית. על אף העובדה שקשיי הילד לכבד את המשמעת הכיתתית אוביקטיביים, היינו בלתי נשלטים על ידו, ולמרות עקרון ההגינות "לכל אחד לפי צרכיו" המורה לא יכול להעלים עין מהפרעות התלמיד לקוי הלמידה. קבלה סלחנית של ההתנהגות החריגה תחזור ותכה בילד כמו בומרנג בכעסם של הילדים, של המורה ותפגע בזכותם של שאר תלמידי הכיתה ללמידה ללא תקלות.

כדי שאובדן הריכוז, טווח הקשב הקצר של ילד לקוי למידה לא יהפכו להפרעה ולניתוק שטף מהלך השיעור המורה צריך לנתב אותם - בתבונה - לפעילויות חלופיות - משחק, קריאה וכד' - שקטות ולא מזיקות.



.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם