.



 
 
 
 
 
 
 
 








 

.
.

המורה המשלב

בקוראי את הרשימות המהודרות שמתארות את מאפייני המשלב הטוב אני מתקשה לנער את המחשבה הטורדנית שמחברי התכתיבים האלה מעולם לא עמדו בכיתה וראו כיצד שיעור שהם הכינו, באהבה, בהתרגשות, מתרסק לנגד עיניהם בשל מהומות שהילד "המשולב" הקים במהלך השיעור.

המורה הוא המפתח להצלחת השילוב ובמקום לצפות ממנו להילת קדושה  מוטב לסייע בידיו להשיג מקצוענות טובה שבזכותה הוא ימלא, כמיטב יכולתו, את תפקידו המשלב.
מדדי ההצלחה
יש לבנות בזהירות ובענווה רבה את מדדי ההצלחה של השילוב. כאשר מערכת בית-ספרית נערכת לתהליך של שילוב היא נוטה להפליג לגבהים אידיאולוגיים ולהפריח סיסמאות שמציבות רף גבוה, בלתי מציאותי, להצלחת השילוב. המורה - עליו מוטלת משימת היישום - צריך למתן את הציפיות ולהעמיד אותן על רמת "האפשרי", בגובה מציאות הכיתה, הילד המשולב ויכולותיו הוא.

מניעים
המניעים לנכונות המורה לשלב בכיתתו ילד חריג צריכים להיות פנימיים - כמו סקרנות, עניין בזולת, הגברת כושר ההתמודדות, העשרת היכולת והזהות המקצועית. מורה שיבנה את השילוב על תיגמול חיצוני - הכרת תודה, משוב מחמיא וכד' - עלול להתאכזב כאשר מאמציו לא יישאו את הפרות להם הוא מייחל. למורה שמסוגל "להרוויח" מהמשאבים הגדולים שהוא משקיע בתהליך השילוב יש דלק להזנת הרצון להתמודד עם הקשיים ולהתמיד בעשייה המורכבת והמתישה הזאת.

תפקיד המורה
אחת הטעויות השכיחות בהצבת מטרות השילוב היא האשלייה שהוא יפתור את הקשיים של הילד המשולב. המורה הוא לא מומחה לטיפול בליקויי למידה - הוא לא הוכשר לכך והוא לא אמור לעסוק בכך. הילד לקוי הלמידה זקוק - במקביל להשתלבותו בכיתה רגילה - לעזרת המומחה בהתמודדות עם הלקויות שלו. בסבך ממצאי המחקרים של השילוב מסתמנת הסכמה שילד לקוי למידה מפיק את מרב התועלת הלימודית ממסגרת שמערבת גם את הכיתה הרגילה וגם יחידה לימודית שעונה על קשייו היחודיים.

נקודות מוצא למורה המשלב

סימפוזיון שנערך בבנדורה (טקסס) בהשתתפות מיטב המומחים - על אקולוגיה של הכיתה ושילוב תלמידים לקויי למידה במסגרת הרגילה - סוכם בציון הנקודות שהיוו את מוקדי הדיונים:

כולם מתחבטים
תהליך השילוב טרםנלמד עד תומו ועוד לא נמצאו לו פתרונות חד-משמעיים ועמידים רבים. אם המורה המשלב חש שמאגר כליו דל, שאין לו מענה לשאלות רבות - הוא לא לבד... כולם מתחבטים, מהססים ומחפשים את הדרך...

עשייה מזערית
המורה הוא המפתח לתהליך השילוב ואת השינוי הוא מממש בעשייה מזערית, יומיומית ומתמשכת שדה השינוי אינו בגבהים הרעיוניים אלא בקומת הקרקע של הכיתה, בשגרת יום העבודה. מבט חדש, התייחסות אחרת, מלה שטרם נאמרה - ולא זעזועים או קפיצות מדרגה - הם אלה ש"עושים את כל ההבדל".

התאמת המידע
עולם החינוך וההוראה מורכב מאוד ושיקולי השילוב חייבים לתמרן בין גורמים רבים, אולם אין זאת אומרת שאת הכל יש להמציא "יש מאין". קיים מידע נגיש שלאחר התאמתו למשתלב ולכיתה המשלבת יכול להוות ציר נייח למאמצי השילוב והשינוי.

עשייה שיתופית
עשייה בלתי שגרתית אינה פעילות מבודדת. המורה המשלב צריך לחפש שותפות בכל מקום: עמיתים, הורים, תלמידים, מומחים ואפילו מחקרים. יש להעלות את חוויות השילוב - הסיבות, הדרכים, ההצלחות, הכישלונות, הספקות - ולהתייעץ עם הדמויות שנמצאות בסביבה החינוכית של המורה.

להקשיב להתנגדות
ההתנגדות שמתעוררת - במורה, בתלמידים, בהורים, בעמיתים - היא סממן מרכזי וטבעי של השינוי. יש להקשיב לה היטב, לבחון את משמעותה וללמוד ממנה.



.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם