.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 





.
.

הכיתה המשלבת

הכיתה הרגילה היא גומחה חברתית תוססת עם פעולות גומלין חדות ומהירות. בבואו לכיתה הרגילה, הילד ל"ל נקלע לסביבה סואנת, עמוסה בגירויים שמציפים את ערוצי החישה הרגישים שלו.

המומחים שקדו על חיפוש דרכים למיתון תגובות הילדים ל"ל על גריית-היתר שנגרמת להם בכיתה הרגילה ועל פתרונות שיגוננו על תלמידי הכיתה מפני ההפרעות שתלמיד ל"ל עלול ליצור בה.

מומלץ להקדיש תשומת-לב לרעיונות אלה ולנסות ליישמם - לאחר התאמתם - לילד המשולב. הזמן שהמורה יקדיש לבחירת דרכים למיתון או לעקיפה של ההפרעה הוא מזערי לעומת הזמן שהוא משקיע בטיפול ישיר - הרגעה, נזיפה - בהפרעה עצמה.

לקויות הלמידה הופכות את הילד לסיסמוגרף עדין שחש כל צליל, כל תנועה, כל מגע. ילדים עם ספי- חישה נמוכים שמתקשים בסינון גירויים, מוצפים בנחשולי "מידע" שווי-עצמה, שווי-חשיבות. האחד, עם ערוץ שמיעתי אנרכי "מיודע" על זמזום מעוף הזבוב, צפירת מכונית שעוברת ברחוב, חריקת הנעל של השכן ומדי פעם גם על קולה של המורה.

שני, שהמערכת המישושית שלו רגישה מדיי חש את מגע החולצה, המרפק של השכן, את החום, את הקור. המערכת הקולטת הרחבה ביותר, פני הגוף, מיידעת אותו בעצמה רבה על כל מה שמתרחש בסביבתה.

השלישי, עם הפרעות בחישה חזותית עלול להיות מוטרד מאור חזק, או מעומעם או משניהם גם יחד. החיישנים של ילדים שסובלים מל"ל דרוכים ואנטנות הקשב שלהם פונות לכל כיוון.

בעבר האמינו שאם יושיבו את הילד ל"ל בסביבה סטרילית שבה אין גרייה רבה, מוחו ישיג מנוחה והוא יוכל להקדיש את כל המשאבים שלו למטרות הלמידה. הניסיונות של הבידוד החושי לא עלו יפה. הילדים ששוכנו בחדרי למידה עם קירות  חלקים, חלונות סגורים, שטיח מקיר לקיר, תיקרה אקוסטית נכנסו -לאחר זמן-מה - לפעילות תנועתית ולהתנהגות רועשת מוגברות. מסתבר שכאשר מונעים מהמוח את הגירויים שהוא רגיל אליהם הוא "משתעמם" ועד מהירה הוא דואג לייצר ולספק לעצמו את הגירויים החסרים. אחד הממצאים החשובים של חקר המוח אומר שהמוח לא אוהב שיעשו את הדברים - כמו סינון גירויים - במקומו ומעדיף שילמדו אותו לעשות זאת בעצמו.

אם לא ניתן לעטוף את הילד ל"ל בבועת מגן מפני הצפת הגרייה של חיי היום-יום, ניתן לרכך את הגירויים כך שערוצי חושיו הפגיעים יוכלו לפגוש ולעכל אותם.

קשב וריכוז
רצוי למקם את הילד ל"ל שסובל מקשיי קשב וריכוז במקום שקט, בקדמת הכיתה, ליד המורה. אם נסיר משדה הראייה שלו את כל תלמידי הכיתה, נמנע ממנו מקורות גירוי רבים שעשויים להסיח את דעתו. הנוכחות הקרובה של המורה תעזור לו למקד בה ובדבריה את מירב משאבי הקשב שלו. החלון הוא מקור פיתוי שעלול למשוך אליו את תשומת-לבו של הילד לכן יש להרחיק אותו עד כמה שאפשר ממנו.

כדי למתן את רעש הרקע שעלול לפגום בתפקודם, ילדים ל"ל מיטיבים לתפקד, בשעת למידה עצמאית, תוך הקשבה למוסיקה - שקטה ומרגיעה. (המחקרים העלו שהמוסיקה של באך מעודדת במיוחד את תהליכי החשיבה). מורים משלבים אמיצים מרשים לתלמידים ל"ל להרכיב אוזניות ולהקשיב, תוך כדי עבודה, למוסיקת רקע כזאת.

עצה (אכזרית למדי) אחרת ממליצה להושיב את הילד שסובל מטווח ריכוז קצר בסביבה חברתית משעממת עד כדי כך שבה אפילו הלמידה תיראה מעניינת. מומחים אחרים מציעים להקיף את הילד בטבעת של תלמידות שקטות וחרוצות שיגננו על כלל הכיתה מפניו ועליו מפני כלל תלמידי הכיתה.

קשה מאוד לווסת את הטמפרטורה של הכיתה לנוחיות הילד ל"ל אך ניתן לדאוג שיהיה לבוש בשכבות כך שיוכל להסתגל בלבושו לגחמות של המערכת המישושית שלו. ההורים שילדם סובל מרגישות יתר במערכת הטקטילית צריכים לדאוג למלתחה מתאימה כדי שגופו לא ייחשף לאי-נוחות רבה מדיי. הבדים הסינתטיים, למשל, נוטים לצבור חשמל סטאטי, בגדי הצמר מגרדים ותווית היצרן שלא הוסרה עלולים לאמלל את ההרגשה הכללית של הילדים האלה.

מרחב מחייה
גם את הילד עם מנגנוני עכבה בריאים קשה לקבע על כיסא במשך דקות ארוכות, לא כל שכן את הילד שהשליטה העצמית שלו פגומה. הקריאה של המורה לסדר ולמשמעת יכולה להשיג רגיעה זמנית אולם המחיר של האיפוק עלול להיות גבוה. אחת התופעות שמאפיינות את תסמונת טורט - שהיא התגלמות חריפה של הפרעות עכבה - היא שאם הילד נדרש לבלימה עצמית והוא עומד בה לתקופה קצרה, לאחר מכן חלה החמרה בולטת בביטויי אובדן השליטה.

ילד רגיל יבצע תנועה במטרה כלשהי, ילד היפראקטיבי יבצע תנועה כמטרה בפני עצמה. ילד היפראקטיבי זקוק למרחב מחייה מוגדל. הוא צריך לנוע, להתמתח, לכרוע, להישען, להשתרע, להתפרקד, לשרבט, למולל חפצים בין אצבעותיו ועוד פעולות שעלולות להטריף את דעתו של המורה הסבלני ביותר.

יש מורים שמושיבים את הילד "בתנועה מתמדת" בהישג ידם, מתוך אמונה נאיבית שההשגחה הצמודה תמתן את התנהגותם המסחררת. במקרה של הילד הזה מוטב להושיב אותו בסוף הכיתה ושם להקציב לו פיסת טריטוריה מורחבת שבה, ורק בה, הוא רשאי לנוע כאוות נפשו.

המומחים ממליצים שבכיתות היסוד - עבור הילדים הצעירים - הטריטוריה הזו תגודר באורח ברור - בסימוני גיר או הדבקת פסי נייר על הרצפה. הושבת ילד היפראקטיבי בשורה הראשונה מושכת אליו את תשומת-לבם של כל התלמידים והתנהגותו המסוחררת עלולה לפגום במהלך הלימודים התקין. "הסתרתו" בשורות האחרונות מועילה הן לילד, הן לכלל התלמידיםוהן למורה עצמו.

המומחים ממליצים לאפשר לילד זה לשרבט על דף קרטון או למולל בידיו חפצים לא שבירים ולא רועשים יתר על המידה.

"השכן הטוב"
כדי שהילד ל"ל לא יגייס לעצמו את רוב זמנו של המורה, או יזרוק את שאלותיו באוויר הכיתה, המומחים ממליצים להעניק לו את "השכן הטוב", תלמיד שיישב לידו ויעמוד לרשותו בשאלות לימודיות שוטפות. מערכת היחסים בין תלמיד ל"ל לבין "השכן הטוב" מעוצבת בקפידה. הקשר עוסק אך ורק בלמידה, לא בפטפוטים, ברכילויות או בענייני חברה. המחנכים שהתנסו בפתרון זה ממליצים על כך שהוא יבוצע בתורנות, באמצעות תלמידים שמתנדבים מרצונם למשימה ויכולים להרשות לעצמם את ביצועה.

ארגון הזמן
אחד הביטויים הבולטים של ל"ל הוא הקושי של הילד לעבור מפעילות אחת לפעילות אחרת. המורה המשלב יכול לבוא לעזרת ילד זה באתרעה מטרימה "עוד חמש דקות לסיום המשימה","דקה לסיום העבודה". הספירה לאחור יוצרת מעבר רך ומונעת את הקיטוע הפתאומי המבלבל כל-כך את הילד ל"ל. בשורת "קו הגמר" מסייעת לכל ילדי הכיתה לכלכל כראוי את המשאבים שהם משקיעים בעשייה הלימודית ועוזרת לילדים ל"ל לעקור את עצמם מהפעילות שבה הם היו שקועים.

ארגון הזמן פירושו גם בניית לוח זמנים מותאם לכושר הריכוז של הילד ל"ל. אין כל טעם לכפות על ילד זה את שעת השיעור הרשמית כאשר חלק גדול ממנה הוא לא מסוגל לנצל ללמידה יעילה. לאחר שמנת הריכוז של הילד אזלה מוטב להרשות לו לעסוק פעילויות מהנות - ציור, הרכבה, וכד' - שאינן גורמות להפרעה בכיתה.

התארגנות
ילדים ל"ל  רבים סובלים מקשיי התארגנות וזקוקים - יותר  מעזרה מארגנת של המחנך - ללמידה מובנית של הנושא. ילד שסובל מקשיים בשימור רצפים עלול לשבש סדרה של הוראות לביצוע של מטלה. ("יוסי תוריד את המעיל, תפסיק להציק לגדי, סגור את הדלת, גש לשולחן שלך ותוציא את ספר החשבון בעמוד 23 ותפתור - בשקט - את הבעיות מס' 32 עד מס' 34 ". היא הוראה סהרורית, הרבה מעל ליכולת השימור של יוסי.)

ילד עם כשרים מרחביים פגומים חי באנדרלמוסיה של חפצים, מאבד את דרכו בסבך בית-הספר, השכונה ואפילו הכיתה. תפיסת הזמן של ילדים ל"ל מסוימים משובשת והם משתהים, מקדימים, מאחרים ומסתכסכים בכל הדרכים עם השעון.

ליקויים אלה ורבים אחרים - בתוספת תגובות פזיזות ושיבושים בראיית הנולד - מקשים על ילדים עם ל"ל לבסס כושר התארגנות יעיל. יש ללמד אותם, צעד אחר צעד, את ארגון החדר שלהם, תיק בית-הספר, תכנית היום, תכנית השבוע. עזרה מארגנת של המחנך נותנת מענה נקודתי לפיזורו שלהילד אך עלולה ליצור תלות ואינה פותרת לטווח ארוך את הבעיה.

הרעיונות שהעליתי הם דוגמאות להתערבויות מגוננות -על הילד או על כלל תלמידי הכיתה- בשעת שילוב ל"ל בכיתה רגילה. המורה המשלב שמכיר; את תלמידי כיתתו ואת הילד המשתלב ייטיב למצוא - בתבונה חינוכית - דרכים הולמות למיתון הקשיים וההפרעות שעלולים להתעורר בתהליך השילוב.



.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם