.

 
 
 
 
 
 
 
 
 











 

.
.

קרל פרנקנשטיין

פרופסור פרנקנשטיין נולד בברלין ב-1905 למשפחה יהודית אמידה. הוא למד באוניברסיטה פילוסופיה, פסיכולוגיה, פדגוגיה ושפות שמיות. עם סיום עבודת הדוקטורט, הוא פנה לתחומים חברתיים ולמד עבודה סוציאלית

הוא התקבל לחברה לפסיכולוגיה אנליטית והוכר כמטפל יונגיאני אך העדיף לעסוק בעבודות ציבור יהודיות והחל לעבוד כעובד סוציאלי ממשלתי. עם עליית היטלר לשלטון הוא נמלט מגרמניה לצרפת ובשנת 1935 הגיע לארץ ישראל.

הוא התיישב בירושלים והתנדב לעבודה חינוכית סוציאלית. בשנת 1937 הוא מונה לקצין המבחן הראשון בארץ ישראל. בשנים הראשונות של עבודתו הוא חקר את מצבן של משפחות שחיו במצוקה כלכלית ונפשית קשה בירושלים. מחקר זה הפך ברבות הימים בסיס למשנתו החינוכית-טיפולית

עם קום המדינה פרנקנשטיין מונה למנהל מכון סאלד, בו הוא ייסד וערך את הרבעון המדעי חינוכי 'מגמות'

בשנת 1947 פרנקנשטיין החל ללמד בביה"ס לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1960 זכיתי להתקבל לאוניברסיטה העברית ולהיות תלמידה של פרופסור קרל פרנקנשטיין.

העליה ההמונית מארצות ערב והאסלם הביאה עולים שתרבותם לא השתלבה באידאולוגיה של המייסדים, באתוס הציוני ובאתוס של המעבר משואה לתקומה. על פני השטח נוצר פער כלכלי עמוק בעל גוון עדתי מובהק, ומתחת לפני השטח נוצרו בעיות חמורות אף יותר של אינדוקטרינציה חינוכית מערבית והתעלמות מתרבותם של יוצאי עדות המזרח.

התלמידים שנכשלו בלימודים, רוב רובם אכן בני עדות המזרח, הופנו למסגרות של חינוך מיוחד שבימים ההם נועד בעיקרו לילדים בעלי פיגור שכלי ראשוני.

פרנקנשטיין התקומם נגד פסק הדין של פיגור שכלי ראשוני - בלתי הפיך - והעמיד את הכישלון הלימודי על רעיון 'הפיגור המשני' שמקורו בתנאים הסוציאליים הירודים מאוד של משפחות הילדים ובמשבר ההגירה והדרישה להתבולל בתרבות המערבית .

הוא פיתח שיטה לשיקום האינטליגנציה החבולה וקרא לה 'הוראה משקמת'. הוא לא הסתפק בפן ההגותי של משנתו החינוכית והחל ליישמה בפועל בשדה ההוראה והחינוך. הוא האמין שבאמצעות שיטות הוראה חדשות, טיפול סוציאלי ונפשי הולם ניתן יהיה להתגבר על הקשיים מהם סבלו ילדי ומשפחות המצוקה.

בשנת 1966 נוסד הפרוייקט החינוכי בביה"ס התיכון שליד האוניברסיטה שבו הופעלה משנתו החינוכית המכונה 'הוראה משקמת'.

מבחינת ההישגים הלימודיים והזכאות לתעודת בגרות הפרוייקט זכה להצלחה. על בסיס הצלחה זו הוקם בחוג לחינוך של האוניברסיטה העברית מכון להכשרת מורים ומחנכים ברוח משנתו של פרופסור פרנקנשטיין.

בכנס מחזור של בוגרי הפרוייקט נפתחה תיבת פנדורה והסתבר שהתלמידים שנבחרו לפרוייקט ש'הורמו מהעם' עמדו בציפיות הלימודיות והגיעו למשרות בכירות ומכובדות אך יצאו 'שרוטים' מבחינה נפשית מהניסוי. הדגש על 'שיקום האינטליגנציה החבולה' השאיר בצל כבד את הדאגה לתחושות תלמידי הניסוי ש'הושתלו' בבית ספר היוקרתי ביותר בירושלים.

ואז 'השד העדתי' הרים את ראשו ויצא למסע השמצות ארסי נגד פרנקנשטיין, משנתו ופועלו.

מזועזעת מדברי האיוולת, מעוצמת השנאה, תחושות הקיפוח והעלבון, ימים רבים שקדתי על כתיבת כתב הגנה על מורי. כתבתי ומחקתי, כתבתי ומחקתי ומכל כיוון שקראתי את דברי הם נראו לי מתנשאים ומתחסדים.

כולנו ספוגים בדעות קדומות, אם לא על רקע עדתי אז על רקע אחר.לכולנו נוח יותר לשהות בקרב 'כמונו', לקנא באלה ש'מעלינו' ולזלזל באלה ש'מתחתנו'.


החלטתי לוותר על הסינגור ולקוות שנכדי 'המעורבים', גם וגם מבחינה עדתית, ידעו למתן את השנאה, את ההתנשאות ואת תחושות הקיפוח העדתי שקיימות עדיין.


עד צאתו לגימלאות, פרופסור פרנקנשטיין המשיך ללמד בבית הספר לחינוך ובמסגרות השכלה אחרות. ועד סוף ימיו הוא עסק בהתנדבות בהדרכת מורים, יועצים ועובדים סוציאליים והרבה להרצות במסגרות ההשכלה הגבוהה במסירות ומתוך הרגשת שליחות.




פרופ' חיים אדלר, לשעבר מנהל בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית: "הגישה כלפי ספריו של פרנקנשטיין בשנת 2003 עלולה להתפס כפטרנליסטית ומזלזלת בעיקר ליוצאי עדות המזרח, אבל אסור לשכוח שהדברים נכתבו לפני כ-40 שנה. לרבים מילדי העולים היו אז קשיים בלימודים, ורבים מהמורים תפסו את הקושי במונחים של פיגור וחינוך מיוחד. פרנקנשטיין במושגים של אז נחשב חלוץ. הוא הראשון שאמר שמדובר בתופעה שניתנת לשינוי. הוא ראה בכור ההיתוך את המטרה התרבותית הסופית - הפיכת העולים החדשים לצברים. הוא ביטא את האתוס הציוני של אותה תקופה ואולי גם היה הקורבן שלו".


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
ביתפרקקודם