עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר כתבו לי

.




תיאוריות התפתחות
 
 
 
 
 
   








 





.
.

הזוית הביולוגית

כל תורות התפתחות האדם מסכימות כי השנה הראשונה לחייו של התינוק היא המכריעה ביותר לבריאות הנפשית העתידית שלו.

"שנת ההיריון מחוץ לרחם"


אין בטבע גור חסר אונים ותלותי כמו הגור האנושי ומכל היצורים החיים, בני מיננו מאופיינים בקצב האיטי ביותר של התבגרות.

כדי שהתינוק האנושי ייוולד באותה רמה של מוכנות כמו שאר גורי הפרימטים, ההיריון היה צריך להימשך 21 חודשים. שנת חייו הראשונה של התינוק האנושי מכונה לכן, בצדק "שנת ההיריון מחוץ לרחם".בשנת חייו הראשונה התינוק הוא למעשה עובר שהיה צריך לשהות ברחם המוגן והידידותי של אמו.


דפוס חוסר הישע והילדות המתמשכת

דפוס חוסר הישע והילדות המתמשכת של ילוד אנוש מקורם ב"המוח הגדול". "המוח הגדול" מציב מכשלות ביולוגיות בפני האנטומיה של האישה הן בתקופת ההיריון והן בשעת הלידה. הארכיטקטורה החסכונית של הקפלים בקליפת המוח ממתנת מעט אך אינה פותרת את בעיית הגודל של המוח.

המחסום לגדילה של המוח הוא אגן הירכיים של האישה שלא יכול להתרחב יותר מבלי לפגום בניידות שלה. עובר בעל מוח גדול מועד לסכנות רבות גם בשעת הלידה. הפשרה האבולוציונית שהושגה היא העברה של פרקי גדילה לתקופה שלאחר הולדת התינוק. בשל הגולגולת הענקית והאילוצים של מבנה אגן האישה, הגור האנושי חייב להיוולד- אחר היריון ממושך - בטרם עת, בעודו רחוק מבשלות, ממוכנות לקיום.

הציוד היחיד שה'פשרה האבולוציונית' מעניקה לעובר שחייב להיוולד הן אותן ה"פונטנלות" - מרווחים רכים על הגולגולת - שתפקידם לאפשר את הגדילה ההולכת ונמשכת של מוחו. עד גיל שבע, מוחו של הילד גדל פי-שלושה. הגדילה הביולוגית נפסקת רק בגיל עשרים.

ילד שעבר בהצלחה את תקופת החסות הממושכת ערוך ומצויד היטיב למטלות הלמידה שעומדות בפניו.

התינוקות ש'צמיחתם נכשלה'

בשנת 1945 יצא לאור מאמר קצר בשם 'הוספיטליזם' - אשפזת - של הפסיכואנליטיקאי רנה שפיץ המאמר, פרי תצפיות שיטתיות בילדים שגדלו בבית חולים, זיעזע קשה את קהיליית המומחים ואת הציבור הרחב.

כל הילדים שגדלו בבית חולים, בלי קשר קבוע עם דמות הורית גילו סימנים של פיגור התפתחותי, דיכאון, פגיעות גבוהה למחלות. בגיל שלושה חודשים התינוקות החלו לדעוך הסתמנה התדרדרות בהתפתחות התנועתית שלהם, הם הפכו שקטים, חסרי תנועה, אדישים. .

רובם נפטרו, לא ממחלות, מבדידות. המעטים ששרדו סבלו מפיגור התפתחותי -בלתי הפיך - חמור ביותר.

הצורך בקשר אנושי או השאיפה לעונג

אחד המאבקים האידיאולוגיים המתוקשרים  והממושכים  ביותר בשדה הפסיכולוגיה התנהל בין הפסיכואנליטיקאים האורתודוקסים לבין חסידי הפסיכולוגיה ההתייחסותית בשאלת המניע לצמיחה - מתן פורקן לצרכים ביולוגיים או הצורך בקשר אנושי.

בניגוד לתיאוריה הפסיכואנליטית שרואה את מקור הצמיחה בשאיפה לעונג, הפסיכולוגיה ההתייחסותית רואה את האדם יציר של החברה שהוויתו וחייו מותנים וזקוקים לקשר אנושי. הליבידו אינו חפץ עונג, כפי שטוענת תורת פרויד, אלא צמא לקשר אנושי,




Spitz, R.A. (1945). Hospitalism—An Inquiry Into the Genesis of Psychiatric Conditions in Early Childhood. Psychoanalytic Study of the Child, 1, 53-74



.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
פרקבית