.

 
 
 
 
 
 
 
 
 









 


.
.

כיבוש הכאב

ההרדמה הייתה מוכרת בתרבויות הקדומות ביותר. כבר בשנת 3400 לפניה"ס גידלו השומרים את צמח האושר papaver somniferum והעבירו את סוד הפקת האופיום לאשורים ולבבלים ואלה למצרים. מקור הפרג הוא במזרח התיכון ועדויות ממצריים של המאה השלוש-עשרה לפני הספירה מצביעות על שימוש בחלב הפרג כסם הרגעה, לטיפול בנדודי שינה וכאמצעי אלחוש בשעת ניתוחים.

Pedanius DioscoridesDa Materia רופא ובוטנאי סיציליאני מהמאה הראשונה לספירה הניח בספרו Medica את יסודות ההרבופרמקולוגיה. בחמישה כרכים של הספר הוא תיאר את סגולות המרפא של מאות צמחים ואת דרכי ההכנה של התרופות ואת תופעות הלוואי שלהן. הספר הפך למקור המרכזי של ;הרוקחות עד המאה השש-עשרה לספירה.

הרמב"ם מזכיר אף הוא בכתביו את מיץ הפרג כתרופה לנדודי שינה ויהודי פרס, מרוקו ואלג'יר השתמשו בצמח גם למטרה טיפולית זאת.

היפוקרטס המליץ להשתמש באופיום כסם הרגעה וטישטוש ואבן סינא, אחד המדענים והרופאים המפורסמים ביותר של האיסלם מתאר בכתביו את האופיום כחומר חזק במיוחד לערפול החושים

החל מהמאה ה-13 לספירה הכנסייה - שראתה באופיום סם של השטן - הטילה איסור חמור על הפצתו. במהלך ימי הביניים ועד התקופה הויקטוריאנית ה-Mandragora, צמח הדודאים, הפך לחומר ההרדמה הנפוץ ביותר.

צמח המנדרגורה, הדודאים, שימש בימי קדם סגולה לפוריות ולריפוי עקרות ושמו נקשר באמונות דתיות, טקסים מאגיים והסיפורת הפולקלוריסטית.

Atropa belladonna הוא הצמח הרעיל ביותר במחצית המערבית של כדור הארץ. הבלדונה שימשה כאמצעי להרגעה, שיכוך כאבים, הרדמה ואל-חוש. הבלדונה באיטלקית פירושה 'אישה יפה' והכינוי נגזר ממנהגן של נשות המאה ה-19 להשתמש בסם להרחבת האישונים שהקנתה למבטן נופך רומנטי וחולמני.

הבלדונה הוא המקור העיקרי להפקת אטרופין, על שם אחת מאלות הגורל - Atropos- זו שקובעת כיצד ימות האדם - במיתולוגיה היוונית. האטרופין משמש לטיפול בחשיפה לגז העצבים והוא מוכר לכולנו מערכת המגן של מלחמת המפרץ.

ב-16 לאוקטובר William T.G. Morton 1846 רופא שיניים מבוסטון הדגים לעיני אנשי רפואה באולם הניתוחים של Massachusetts General Hospital את השימוש "המוצלח" הראשון באתר להרדמה של מנותחים ששמה קץ לכאב המחריד ולרתיעה הנוראה מפני סכין המנתחים.

במשאף זכוכית מיוחד שהוכן לאירוע ובו ספוג טבול באתר מורטון ערך את ההרדמה של החולה שבא להסרת גידול מהלסת שלו. את הניתוח ביצע אחד המנתחים המפורסמים של התקופה. בתום הניתוח, לאחר שהחולה התעורר הוא פנה לקהל הצופים המשתאים והספקנים והודיע; להם שהוא לא חש כל כאב. בעוד המנותח נישא על אלונקה מחוץ לאולם הניתוחים, המנתח הוסיף את המשפט שהפך לאגדה בפולקלור הרפואה "רבותי, זאת לא תרמית!"

השמועה על התגלית התפשטה במהירות והיא זכתה בכינוי "המתנה הגדולה ביותר שניתנה לאנושות הסובלת". "כיפת האתר" בה אירעה ההדגמה עדיין קיימת ופתוחה לקהל מבקרים.

למרות ההצלחה המסחררת של מפגן מורטון, זכות הראשונים על המצאת ההרדמה באתר הוענקה ל-Horace Wells רופא שיניים מקונקטיקט. עוד לפני ההצגה של מורטון, וולס ערך באותו ניתוחים הדגמה דומה אך לרוע מזלו הוא שגה במינון האתר והחולה צרח מכאבים במהלך הניתוח. קהל הצופים צחק, קרא "תרמית!" וגירש את וולס המושפל מבוסטון.
לאחר מאבק שערורייתי על זכויות היוצרים - שהתנהל בין ארבעה מתחרים - הורס וולס זכה בתואר ממציא ההרדמה באתר בשנת 1864.

את הסגולות המיוחדות של גז ה-nitrous oxide. הוא מצא גילה הכימאי האנגלי Sir Humphry Davy ששאיפת הגז יוצרת תחושת אפוריה, שמובילה להתפרצות בלתי נשלטת של צחוק והתייפחות.הוא כינה את הגז "גז הצחוק". במשך עשרות שנים שאיפת הגז נעשתה רק למטרות שעשוע בירידים ובקרנבלים. עם השנים רופאי השיניים אימצו את השימוש - הרפואי, המבוקר - בגז והיום הוא ניתן במהלך טיפול שיניים להקלה על הכאב ולמיתון החרדה של המטופל.

הנזקים שעלולים להיגרם למוח בשל שאיפת גז הצחוק התגלו רק בשנים האחרונות. בעוד רוב הסמים המרדימים עובדים על עקרון מניעת ההעברה של אותות הכאב בין תאי העצב על-ידי חיזוק המסרים המעכבים, גז הצחוק כנראה חוסם קולטנים ממשפחת המעוררים שהם בעלי תפקיד מרכזי בתהליכי הלמידה, הזיכרון ותחושת הכאב.

בשנת 2004 משרד החינוך הוציא אזהרה מפני השימוש לרעה -לא למטרות רפואיות- בגז הצחוק בקרב בני נוער ועל שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק לצרף הגז לרשימת הסמים המסוכנים האסורים לשימוש.

השימוש הראשון בכלורופורם -שנמצא יעיל יותר ומסוכן פחות מהאתר- נעשה על ידי גניקולוג סקוטי להקלה על חבלי הלידה. הרעיון נתקל בהתנגדות קשה, שהרי נאמר לחווה "בעצב תלדי בנים" אולם הסוגייה נפתרה בזכות המלכה ויקטוריה שבשעת לידת אחד מבניה היא נעזרה בכלורופורם לשכוך הכאב. ההרדמה בכלורופורם קיבלה אישור מלכותי ונקראה, לכבודה: anaesthesia a la Rein.

האילחוש האפידורלי הנהוג היום הוא הזרקה של חומר המרדים את פלג גופה התחתון של היולדת, לאזור המכונה החלל האפידורלי בעמוד השדרה.

יישום התגלית המהפכנית של ההרדמה הרפואית התעכב בשל התנגדויות שנערמו בפניו. הקהילייה הרפואית התלבטה בסוגייה האתית האם מותר לנתח אדם שאינו בהכרה, שאינו מודע למה שעושים בגופו, הכנסייה העלתה את הטיעון עתיק הימים בדבר קדושת הכאב לחיזוק האמונה . בסופו של דבר בחירת החולים הכריעה וההרדמה הלכה והשתכללה והפכה לנוהל קבוע בניתוחים.



.
ד"ר אילנה מודלינגר
ליקויי למידה
Copyright ©
פרקבית