.

 
 
 
 
 
 
 
 
 



.
.

התאומים השטניים

כמו 'תאומים שטניים', המולקולות של האופיום מתחזות לאנדרופינים הטבעיים של הגוף, ננעלות על קולטני האופיאטים ויוצרות אל-חוש, תחושת איפוריה והתמכרות קשה.

'העוגן הקדוש של החיים', 'חלב גן העדן', 'יד האל', 'משמיד היגון' - הסגידה של האדם לאופיום עתיקת ימים. באלף ה-4 לפני הספירה השומרים גילו את ההשפעה המשכרת של ה-Hul Gil
, "צמח השמחה'' והעבירו את סודות הפקתו לאשורים. מאשור, הנאות צמח הפרג הודלפו לבבל ולמצרים. המצרים הפיצו את השימוש באופיום בנתיבי המסחר שלהם בממלכה הפיניקית, משם לקרתגו, יוון ולשאר אירופה. מיוון, אלכסנדר הגדול במסעות הכיבוש שלו הביא את הסם לאסיה ולצפון אפריקה. הסוחרים הערבים השלימו את הפצת האופיום עד סין הרחוקה.

גאלן, גדול הרופאים של המאה השנייה לספירה היה חסיד נלהב של האופיום והמליץ על נטילתו לריפוי של: " הכשות ארסיות, כאבי ראש כרוניים, סחרחורת, חירשות, אפילפסיה, שבץ, קשיי ראייה, אובדן הקול, שיעולים מכל הסוגים, פליטת דם, הפרעות נשימה, עווית מעיים, צהבת, קדחת, מיימת, צרעת, הצרה שהנשים לוקות בה, מלנכוליה וכל המגפות הקטלניות"

אבי הרפואה המערבית, היפוקרטס, המליץ על האופיום כסם הרגעה ומשכך כאבים אך שלל את תכונות הריפוי שלו.

האופיום הוכנס לספרות הרפואית של אירופה במהלך המאה ה-16 על-ידי פרצלזוס, הרופא האלכימאי השוויצרי "ברשותי תרופה סודית שאני מכנה laudanum שעולה בעוצמתה על כל התרופות הכבירות האחרות." את 'האבנים של חיי הנצח' פרצלזוס רקח מאופיום, יין שרף, מיץ לימון ושבבי זהב ורשם אותן לחוליו לשיכוך כאבים.

הסיווג הראשון של הפרג בממלכת הצמחים מופיע במחצית המאה ה-18 בשם Papaver somniferum - משרה שינה - בספרו של LinnaeusGenera Plantarum. , אבי הבוטניקה,

בתחילת המאה ה-Friedrich Sertuerner 19 -כימאי גרמני- גילה את הרכיב הפעיל באופיום והפיק לראשונה את ה-Principium somniferum - המורפין שעולה פי עשרה בעוצמתו על האופיום.

הגדולה, העשירה והחזקה מכל קרטל הסמים שהעולם ידע, האימפריה הבריטית הייתה ספקית הסמים של סין. בראשית המאה ה-19 הסחורה העיקרית במסחר המשגשג בין בריטניה לסין הייתה האופיום.

East India Company נהנתה ממונופול מוחלט על סחר הסם שגודל בהודו והובא בטונות לסין בתמורה לתה ולסחורות סיניות. הצפת סין באופיום הביאה להתמכרות המונית ולהתדרדרות חברתית נוראה שלה.

בניסיון נואש לשקם את החברה הסינית, מוסדות השלטון הוציאו מחוץ לחוק את צריכת הסם והחלו לפשוט על מאורות האופיום ולהרוס אותן. כאשר הנציב הסיני הממונה על המאבק בסמים הורה לכל הסוחרים הזרים להפסיק את יבוא האופיום והחרימו 20.000 תיבות של הסם ממחסנים של החברה הבריטית בעיר הנמל קנטון, הבריטים שלחו אוניות קרב לחופי סין ופתחו במלחמת האופיום הראשונה.

הסינים נחלו מפלה קשה, נדרשו לשלם פיצויים, לפתוח חמישה נמלים נוספים לסחר הסמים ולמסור את הונג קונג לשלטון הבריטי.

ב- 1856, כאשר הסינים סירבו למלא אחר דרישות הבריטים והצרפתים להרחיב את סחר האופיום פרצה מלחמת האופיום השנייה. הסינים שוב נחלו מפלה והסחר באופיום קיבל תוקף חוקי. בעשרים השנים הבאות יבוא האפיום הוכפל ובסוף המאה ה-19 יותר מרבע מאוכלוסיית הגברים בסין היו מכורים לסם.

בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-19 רבבות סינים היגרו לאמריקה לעבוד במכרות ולבנות את מסילות הרכבת במערב והביאו אתם את תרבות עישון האופיום.

במלחמת האזרחים באמריקה, אלפי חיילים פצועים קיבלו זריקות תוך ורידיות של מורפין שיצר אוכלוסייה חדשה של המכורים לסם.

בסוף המאה ה-19 חברת התרופות הגרמנית הגדולה The Bayer Company of Elberfeld מייצרת "חלופה בלתי ממכרת" למורפין בשם הרואין. התרופה נועדה לקדחת השחת, שעלת ודלקות בבית החזה והפכה עד מהרה לרב-מכר.

עם השנים התברר שגם המורפין וגם ההרואין ממכרים ובראשית המאה העשרים שיעור המכורים הרקיע לגבהים מחרידים. הסמים ניתנו לכל; מטרד, לכל מכאוב. אמא נתנה הרואין כדי להרגיע את בכיו של תינוקה, הרופאים רשמו אותו לשיעול, לתגובות אלרגיות לכל בעיה רפואית, לאמנים ולאינטלקטואליםהוא סיפק השראה ולאליטה החברתית נוהג שבאופנה.

כאשר חברת התרופות באייר לא הצליחה יותר להכחיש שההרואין ממכר, היא הפסיקה את ייצורו ופנתה לפיתוח תרופת הפלא החדשה - האספירין.

לאחר 150 שנים של מאבק עיקש בסחר האופיום, הסינים הצליחו, בשנת 1910 לנתק את עצמם משלטון הקרטלים של הסם.

בסוףהמאה ה-20 שני המקורות העיקריים לגידול האופיאטים הם אפגניסטן ומשולש הזהב אזור מפגש בין בורמה, לאוס ויאטנם ותאילנד.




.
ד"ר אילנה מודלינגר
 ליקויי למידה
Copyright ©
פרקבית