.



















.

את ההיסטוריה היה צריך לגלות קודם שאפשר היה לחקור אותה. מסרים מן העבר הגיעו
תחילה דרך אומנויות הזיכרון, אחרי כן בכתב ולבסוף פרצו בעוז מן הספרים.
דניאל בורסטין - המגלים
הופעת הכתב בקרב העמים

הופעת הכתב חותמת את העידן הפרהיסטורי ופותחת את פרק ההיסטוריה בתולדות האדם.

בפאדו של אפלטון ישנה אגדה על תות Thoth -האל המצרי של ההמצאות והכישוף שהציע למלך תאמוס דורון: Techne חדש, הכתב. המצאה חדשה זו, מבטיח תות, תגביר את הזיכרון ותעצים את התבונה. הסרוב הטכנופובי לא איחר לבוא ותות ננזף, בזו הלשון, על המצאת הכתב

"המצאה זו שלך תביא לידי שכחה בנפשות הלומדים, משום שלא ישתמשו יותר בזיכרונם. הם יתנו את אמונם באותיות הכתב החיצוניות ולא יזכרו את עצמם. הדבר המסוים שגילית אינו כלי - עזר לזיכרון אלא להעלאת זיכרונות, אתה מעניק לתלמידיך לא את האמת, כי אם את צלמה של האמת בלבד. הם ישמעו דברים רבים, אך לא ילמדו מאומה. הם יהיו כאילו יודעי הכל, ולמעשה לא ידעו מאומה. הם יהיו חבורה משעממת אשר תופיע כחכמה, אך לא תהיה כזאת במציאות".

למרות כל החששות, הכתב חולל מהפך מבורך בתחום החברתי והתרבותי והעלה את האנושות מדרגה אחת מעלה. תבונת כל הזמנים שנשתמרה במסורת המסופרת ניתנה לכל יודעי הקרוא. דברי החכמים הפכו לנחלת הכלל.

המצאת הכתב מסמנת את שחר מהפכת המידע. הכתב הופיע במקומות שונים בעולם הקדום והוא נוצר משום שהתפתחות החברה העתיקה הגיעה לשלב שבו הורגש הצורך באמצעי שיתעד וישמר את המידע. עמי הקדם החלו לעסוק בחקלאות, במסחר, בבנייה של מערכות השקייה, במסעות בים וביבשה, בהקמה של ערים ונדרשו ליצור אמצעים - טכנולוגיות לניהול מידע כמו רשימות מצאי, לוחות שנה, מפות, תעודות, רישום מנהלי ומיסוי. לאחר
שהכתב תיעד את שגרת יומו של האזרח הקדום הוא פנה לתיאור עולמו, אמונותיו ותרבותו.


כתב היתדות

הכתב הקדום ביותר - כתב היתדות - נוצר בשומר בסביבות 3500 לפניה"ס ופוענח לראשונה במאה ה-19.

סימני הכתב סותתו באבן או הוטבעו בלוחות טיט, חימר רך שעברו ייבוש בשמש. הסימנים הראשונים היו אידיאוגרפיים, ייצגו מילים או רעיונות שלמים אליהם התווספו, עם השנים, סימנים שמייצגים הברות וסמלים דקדוקיים

השומרים - Sumerians ב-2900-1800 לפניה"ס חי בעמק פורה במסופוטמיה עם מיסתורי, דובר שפה שאינה דומה לשום שפה ידועה שהחל לבנות ערי-מדינה גדולות וליצור את הכתב הראשון, כתב היתדות. השומרים עשו חישובים בשיטה העשרונית, מיפו את גרמי השמיים וחילקו את המעגל ל-160 מעלות. ערי-מדינה אלה נלחמו זו בזו ובכל העמים השכנים. הם התעמתו עם האכדים שגברו עליהם וסיפחו אותם לממלכת אכד.

הנצחון נשא אופי טריטוריאלי בלבד משום שהאכדים נטשו את תרבותם ואימצו את הדת, את מבנה שלטון המלוכה, את הכתב, את החוקה ואת הספרות של השומרים. בסביבות 1800 לפניה"ס השומרים נעלמו ממפת ההיסטוריה אך תרבותם חלחלה ונשמרה בקרב העמים השמיים שחיו באזור.









Behistun inscription

כתב היתדות הקדום פוענח בזכות תגלית Behistun inscription הכתובות שנמצאו על תבליט מסותתת באבן על צלע "הר האלים" ליד העיירה בהיסטון בפרס. ההר ניצב על הדרך שחיברה בין בירות בבל ומדיה וסוחרים ועוברי אורח רבים ראו את התבליט והעלו ניחושים על פירושו. היו שחשבו שהפסלים מתארים את ישו ושליחיו ואחרים סברו שהוא מייצג את עשרת השבטים של ישראל.

הניסיון הראשון לחקור את הכתובות נעשה על-ידי הדיפלומט האנגלי Sir Henry Creswicke Rawlinson בין השנים 1839 -1835 הוא הצליח להעתיק את רוב הכתובות. לאחר עבודת פיענוח של 8 שנים הוא החל לפרסם את תרגום כתב היתדות

Persian Cuneiform Inscription at Behistun,' Deciphered and Translated Journal

of the Royal Asiatic Society.

הכתובות מתארות את כיבושיו של דרייווש הגדול מלך פרס והן מופיעות בשלוש שפות: בכתב הפרסי, בכתב הבבלי ובכתב העילמי.

המערכת המלאה של כתב היתדות מכילה מעל 600 סימנים, מחציתם שימשו הן כהברות והן כלוגוגרמות והאחרים לוגוגרמות בלבד.

התגלית - פיענוח ותרגום כתב הידות - עוררה התלהבות גדולה וייסדה ענף מדעי חדש - האשורולוגיה

במלחמת העולם השנייה התבליט ניזוק קשה כאשר חיילים משועממים הפכו אותו מטרה לשעשועי קליעה.









כתב החרטומים Hieroglyphs

המצרית העתיקה היא אחת השפות הקדומות ביותר עולם. היא הייתה בשימוש משנת 4000 לפניה"ס עד המאה ה-11 לספירה. במהלך ימי הביניים היא הוחלפה בשפה הערבית ונכחדה. היום היא שפה מתה ושרידיה נשמרו רק בפולחן של הקופטים במצריים.

את ההירוגליפים אפשר לכתוב מכל כיוון. הכיוון שבו יש לקרוא את "שפת הציורים" נקבע לפי כיוון הפנייה של האנשים ושל בעלי החיים שמופיעים בתמונות על הלוח.

ההירוגליפים הם סימנים שמייצגים צליל (מכונים פונוגרמות) או מילים שלמות (מכונים אידיאוגרמות).

כמו הכתב שלנו, כתב החרטומים בנוי רק מעיצורים.

כתב מעוטר זה החזיק מעמד במשך 3500 שנים. עם עליית הנצרות חל איסור על כתיבה בהירוגליפים ה"פגנים" והכתב הקופטי - בעל 24 אותיות האלפבית - הפך לאמצעי הכתיבה הרשמי במצריים.









גילוי אבן הרוזטה ופיענוח כתב החרטומים המצרי

פיענוח ההירוגליפים המצריים התאפשר בזכות גילוי אבן הרוזטה לוח האבן המפורסם ביותר בהיסטוריה של הארכיאולוגיה. נפוליאון, "תאב תרבות", צירף לגדודי חייליו בשעת הפלישה למצריים עשרות מלומדים, מהנדסים, גיאולוגים, מתמטיקאים ארכיטקטים, והפך את המסע שלו למשלחת הארכיאולוגית המקצועית הראשונה שיצאה למצריים.

המדענים -"הכלבים הפקינזים" בפי החיילים - מיפו,ציירו, רשמו מדדו ותיעדו כל דבר שנקלע בדרכם במהלך הפלישה. על קבוצה של חיילים שהוצבו במבצר בעיר רוזטה, בדלתא של הנילוס, הוטלה משימה להרוס קיר על-מנת להרחיב את המבצר. בשעת הריסת הקיר נגלה לעיני החיילים לוח מאבן שחם שחורה ועליו מסותתים רישומים מוזרים. החוקרים הבינו את חשיבות הלוח והוא הועבר למכוןהלאומי בקהיר. כאשר התברר שצבא נפוליאון עומד על סף תבוסה, לוח האבן הועבר לאלכסנדריה שנחשבה למקלט בטוח יותר עבור התגלית. כאשר הצרפתים נחלו כישלון, בתנאי הכניעה נקבע שהעתיקות בקהיר יינתנו לצרפתים ואילו אלה שנמצאים באלכסנדריה יעברו לידי האנגלים. לוח האבן המסתורי הובל למוזיאון הבריטי בלונדון ושם הוא נמצא עד היום.

הממצאים של המלומדים הצרפתים על מצריים העתיקה עוררו נחשול אדיר של התעניינות, עד כדי egyptomania בקרב עמי אירופה ואמריקה שנמשך לאורך כל המאה ה-19.

הכתובות על לוח אבן הרוזטה נסתתו בשנת 196 לפניה"ס ואותו הטקסט מופיע עליו בשלוש שפות : ביוונית, בכתב הדמוטי ובכתב החרטומים. הכתובת מהללת את פועלו של המלך הפרעוני תלמי. היות שהכתב היווני היה מוכר לחוקרים, הוא סלל את הדרך לפיענוח שני כתבי היד ההירוגליפים.

פיענוח כתב החרטומים התעכב במשך שנים רבות משום שהחוקרים היו כלואים בתפיסה השגויה שהסימנים הם סמגרמים, היינו סמלים שמייצגים רעיון שלם כלומר אינם אלא כתב סימנים פרימיטיבי. האפשרות שהכתב הוא פונטי נשללה משום שהיא מתקדמת ומשוכללת מדי עבור תרבות קדומה כל-כך.

הראשון שניגש לפיענוח כתב החרטומים הוא הגאון המדהים תומס יאנג האנגלי.

יאנג, שבגיל שנתיים קרא קריאה שוטפת ובגיל 14 שלט בתריסר שפות עתיקות ידע לפתור כל בעיה שהצליחה לעניין אותו.

בחופשת הקיץ של 1814 הוא לקח עימו עותק של שלושת הכתבים וניגש למלאכת הפיענוח.

משוכנע גם הוא, כמו כל שאר החוקרים, שהכתב הוא סמגרמי, הוא ניסה לאתר את קבוצות הסימנים שייצגו שמות, מתוך הנחה ששמות ניתן לכתוב רק בסימנים פונטיים. בכתב החרטומים על אבן הרוזטה היו מספר קבוצות של סימנים שהיו מוקפים בעיגול ונקראו cartouches 'תרמילים'. יאנג הניח שהסמינים האלה הם שמות של אותם אנשים חשובים שהכתוב מספר עליהם.

המהדורה היוונית של אבן הרוזטה היא דברי תהילה לתלמי, וכך יאנג איתר שישה תרמילים בכתב החרטומים שמייצגים, בצורה פונטית, את שמו של תלמי.

הוא כינה את עבודת הפיענוח "השעשוע של כמה שעות פנאי" ונטש אותה לפני סיומה לטובת בעיה חדשה שאתגרה אותו.

הפיענוח המלא של כתב החרטומים מיוחס לבלשן הצרפתי המבריק Jean Francois Champollion. בהיותו בן 9 שמפוליון ראה את סימני אבן הרוזטה, נכבש מיד בקסם של הכתב המיסתורי ונשבע שבאחד הימים הוא יפתור את תעלומתכתב החרטומים. עד גיל 17 הוא למד 12 שפות עתיקות ואת כל המידע שהיה קיים בימיו על התרבויות הקדומות והחל בעבודת הפיענוח. שבוי בתפיסה המקובלת בתקופתו שכתב הפרעונים בנוי מסמלים דוממים וממוטיבים פיגורטיביים הוא ניכשל שוב ושוב במעשה הפיענוח.

פריצת הדרך התרחשה כאשר באחד הימים הגיעה לידיו מגילת קלף של רעמסס השני. את הסימן הראשון - ציור של שמש - אפשר היה להגות כמו Ra אל השמש, בזכות שליטתו המושלמת בקופטית הוא זיהה את האותיות ms ועוד s. והצליח לראשונה לפענח מילה כתובה בכתב ההירוגליפים -חצי פונטי וחצי פיקטוגרפי - Rams-s, רעמסס. מרוב התרגשות הנער איבד את הכרתו. כאשר הוא התאושש מההלם הוא מיהר להודיע לאחיו -"עשיתי את זה". ב-1822, לאחר עבודת פיענוח של 14 שנים הוא בישר לאקדמיה על השלמת המשימה.










Hieratic script


ההירוגליפים - שפת האלים - המסוגננים הראשונים שרתו את הכהנים לכתיבת תפילות, טקסטים מאגיים והוראות לעבודת האלילים. על ובתוך הקברים נמצאו כתובות הירוגליפיות שמדריכות את שוכני הקברים אל העולם הבא. כתב החרטומים שימש גם לכתיבת כרזות וצווי המלך, לתיעוד אירועים היסטוריים ולחישובים כמו עומק נהר הנילוס או מועדי השנה.

ההירוגליפיקה המסוגננת הלמה את קישוט כלי החרס וקירות המקדשים אך היא דרשה מומחיות וזמן רב ולא התאימה לניהול עיסקאות או אדמיניסטרציה ולכן התפתח ה- Hieratic script מהדורה קורסיבית, פשוטה יותר של כתב החרטומים. מאוחר יותר כתב החרטומים "ירד אל העם" בדגם הפשוט של כתב Demotic - עממי - כתב קורסיבי קל ומהיר לעיצוב.











הכתב הסיני

משלחת ארכיאולוגים חשפה לאחרונה בסין שברי חרס רבים מהתקופה הניאוליטית 4800 לפניה"ס ועליהם סימנים שמהווים - אולי -  כתב עתיק מאוד.אם אכן מדובר בכתב, סיכויי הפיענוח - בשל האיכות הירודה של הממצאים - אפסיים

הכתב הקדום ביותר שזוהה בסין מקורו בתקופת שושלת Shang 1046-1600 לפניה"ס. כתב זה מופיע על "עצמות האורקל", ונכתב על שריון של צבים ועל עצמות של שור. עצמות האורקל שימשו לטקס מאגי שבמהלכו האורקל נשאל שאלה, העצמות חוממו ותשובת האורקל ניתנת על הדרך בה העצמות נסדקו.

הרעיון שהסימנים שמופיעים על עצמות האורקל הם כתב עתיק עלה בדעתו של מלומד סיני ב-1899 לאחר שהוא קיבל בבית המרקחת תרופת "עצמות הדרקון" ביניהן שברים של עצמות אורקל לשיכוך מיחושיו. עצמות אורקל רבות נמצאו בחפירות בחורבות הבירה הקדומה של שושלת Shang.

לפי המסורת הסינית הכתב הומצא על-ידי Ts'ang Chieh שר בחצרו של Huang Ti "השליט הצהוב" האגדי. הרעיון ליצירת הכתב עלה בדעתו של Ts'ang Chieh למראה עקבות שצפורים השאירו באדמה. הכתבים הראשונים נשאו אופי דתי ונוצרו על-מנת להקים קשר בין ממלכת העל של האלים והאבות הקדמונים לבין המציאות של בני התמותה.

לקראת המאה החמישית לפניה"ס הסינים החלו לכתוב על מקלות במבוק. עם השינוי בחומרי הכתיבה חל שינוי גם בתכנים של הכתובות ועל רצועות הבמבוק נמצאו כתבים של גדולי הפילוסופים הקדומים של סין. הכתב של הימים ההם מכונה הסינית הקלסית wenyan "classical Chinese" והוא שרד עד סוף המאה ה-19.עד המאה השנייה לפניה"ס לכל מדינה ממדינות סין הרבות הייתה שיטת כתיבה משלה. ב-221 לפניה"ס השליט הראשון של Qin איחד את הממלכה והנהיג כתב סטנדרטי אחיד לכל המדינות.

הכתב הסיני מורכב מאותיות hanzi לכל אות יש משמעות ומייצגת גם הברה. בעבר האותיות היו ציור פיגורטיבישל אנשים, בעלי חיים או חפצים שונים אך עם חלוף השנים הן עברו סיגנון ואיבדו את דמיונן לדמות המקורית. המילון  הסיני המקיף ביותר מכיל עשרות אלפי סימנים אך כדי לקרוא עיתון די בידע של 3000 אותיות ולספרות יפה סינית מספיקים 6000 סימנים. במסגרת מאבקה באנלפבתיות, בשנות השישים של המאה העשרים ממשלת ה- People's Republic of China הנהיגה כתב פשוט ומהיר יותר והסימנים שבעבר נזקקו ל-28 תנועות עיצוב מבוצעות היום ב-10 תנועות. לפי דו"ח Unesco משנת 1995 81% מקרב אוכלוסיית המבוגרים בסין הם אנלפבתים.

הסימנים הסינים - עם שינויים קלים - משמשים את הכתיבה גם ביפן ובקוריאה.










כתב Maya

תרבות המאיה שלטה ופרחה ברחבי מרכז אמריקה באלף הראשון לספירה ולאחר מכן היא נעלמה והותירה אחריה אתרים ואוצרות מעוררי השתאות וסימני שאלה רבים.אחד השרידים של התרבות המיסתורית הזו, שהדביק ב"קדחת מאיה" מדענים רבים, הוא מערכת של ציורים הירוגליפים - כתב המאיה.

הסגנון הקליגרפי והמורכבות הציורית של כתב המאיה שונים באורח מהותי מכל מערכות הכתב האחרות. כתב המאיה מכיל קרוב ל-800 סימנים הירוגליפים שנמצאו על מצבות אבן, משקופי עץ וכלי כדרות. השימוש בכתב החל במאה השנייה ונמשך עד סוף המאה ה-16 ואז, במהלך הכיבוש הספרדי, ידע הכתב אבד, נעלם.

בביולי 1562 בכיכר הגדולה של San Miguel; de Mani ב-Yucatan הבישוף הפרנציסקני Diego de Landa Calderon ערך - ברוח האינקוויזיציה - "אוטו דה פה". הבישוף - שנשלח להמיר לנצרות את "הפראים" של אמריקה המרכזית - השליך ללהבות 5000 יצירות של תרבות המאיה."יצירות שנכתבו בידי האבות כדי שצאצאיהם לא יחיו בחשכה, שמספרים על זמנים עברו, על תקופת האבות, על חלומותיהם, על מלחמותיהם ונבאותיהם, על לוחות השנה, על מועדי ליקוי החמה, על תנועת הכוכבים, על הפלנטה ונוס ועל התפילה שיש לשאת ל-Chaac, אל הגשם, כדי להבטיח יבול עשיר של תירס וגרעיני קקאו. שמונה מאות שנים של ספרות ותרבות נכחדו ואיתם כל ההיסטוריה של עם שנולד לפני ישו, שבשמו הכומר הפרנציסקני, הבישוף של Yucatan פעל. "(מתוך "הלילה של המאיה" J-P MAR)

לפני שהוא השמיד את כתבי המאיה, הכומר הפרנציסקני טרח להעתיק ולתעד חלק מהשפה ומהכתב ורשימותיו שפורסמו - והביאו לו תהילה - שימשו בסיס ראשוני לחקר התרבות העתיקה הזאת.

העניין בתרבות מאיה התעורר במאה ה-19 עם פרסום חשיפת חורבות "הערים האבודות", אתרי מאיה המופלאים במעמקי יערות הגשם במרכז אמריקה. פיענוח חידת כתב תרבות המאיה נמצא מורכב ורב מהמורות. שיטת הספירה, המפותחת מאוד בהשוואה לשיטות שהיו קיימות אז בקרב העמים, האסטרונומיה ולוח השנה של המאיה פוענחו בקלות יחסית אך הכתב סירב בעקשנות להסגיר את כל סודותיו. פריצת הדרך המשמעותית חלה בשנות השבעים של המאה שעברה כאשר התברר אופיו המעורב, פונטי ולוגוגרפי, של הכתב. מאז ועד היום יש התקדמות מואצת והחוקרים מקווים להשלים את מלאכת גילוי סודות הכתב המופלא בשנים הקרובות.



















האלפבית

הופעת כתב האלפבית חוללה מהפכה בתקשורת הכתובה. מאות,אלפי הסימנים המורכבים, רבי המשמעות שרק מתי מספר ידעו לבצע הוחלפו בעשרות בודדות של סימנים, חד-משמעיים, רהוטים שיכלו לייצג כל מילה בכל שפה. הכתיבה הפכה נגישה לכל. לפי השערת החוקרים, האלפבית הראשון נוצר על-ידי עם שמי שחי לאורך החוף המזרחי של הים התיכון בין השנים 1500-1700 לפניה"ס. ה"אלפבית השמי" לא שרד אך הוא נחשב לאב הקדום של; רוב האלפבתים שקיימים היום בקרב עמי אירופה, המזרח הקרוב וצפון אפריקה.

כתב האלפבית העתיק ביותר שהתגלה הוא האלפבית הפניקי שנמצא בעיר ביבלוס בלבנון. העיר ביבלוס - byblos ספר ביוונית - עיר פניקית עתיקה ששוכנת צפונית לביירות, הייתה מיבאת פפירוס ממצריים ומיצאת אותו מערבה. פניקיה ניצבה על פרשת דרכים מסחרית בין מזרח למערב ונזקקה לאמצעי פשוט לתיעוד ולשימור מידע. החפירות הארכיולוגיות העלו עדויות על הופעת האלפבית הפניקי - שהכיל 22 אותיות - בסביבות שנת 1200 לפניה"ס. לפני 3000 שנים הכתב הפניקי התפשט מזרחה לעמים השמיים ומערבה ליוון.

כמו הכתב הפניקי גם הכתב העברי נכתב מימין לשמאל. כיוון כתיבה זה מכונה "טבעי" משום שטבעי יותר ליד ימין - על בסיס חוק המאמץ הפחות - לרשום תחילה בצד ימין ולנוע לכיוון שמאל. הסבר מניח יותר את הדעת אומר שמקור הכיוון נובע מסוגי הכתיבה הקדומים בהם מעשה הכתיבה - כמו גלילת הגוויל - בוצע בשיתוף פעולה בין שתי הידיים. היוונים כיבדו תחילה את הכיוון הטבעי, לאחר מכן הם כתבו הלוך וחזור בשיטת ה-boustrophedon ובשנת 500 לפניה"ס הם עברו לכיוון ה"רציונלי", משמאל לימין, היות ש"הוא משאיר באור את המילים והמשפטים במהלך רישומם ואינו מכריח את היד לעבור על הדיו הרטוב"

האלפבית העתיק מורכב מעיצורים בלבד. כדי להבטיח קריאה מדויקת של כתבי הקודש ועל מנת להימנע מכפל משמעות של מילים, היוונים הוסיפו תנועות ולאלפבית העברי, הערבי והארמי התווסף הניקוד.

המילה אלפבית מקורה בשמות שתי האותיות הראשונות של הכתב היווני - אלפא וביתא. היום האלפבית - על 50 סוגיו השונים - הוא הכתב המקובל ביותר בעולם.

תיאורטיקנים אחדים של התקשורת סבורים שהכתב האלפביתי השפיע השפעה מכרעת על החשיבה ועל ההתפתחות של החברה המערבית משום שהוא החדיר בה ניתוח, מיון ורמה חדשה של הפשטה, כשרים אלה יצרו סביבה שהובילה למונותיאיזם, לחוק, למדע מופשט, ללוגיקה דדוקטיבית, להיסטוריה אובייקטיבית ולאינדיבידואליזם.





ד"ר אילנה מודלינגר
ליקויי למידה
Copyright ©
פרקבית