ליקויי למידה
עמוד הבית על האתר המחברת מפת האתר כתבו לי


 
 
המכונה החושבת
 
 
 
 
 
 




















 



.

"האם יכולות מכונות לחשוב?" שאל אלן טורינג במאמרו "מכונות חישוב ותבונה " שיצא לאור בשנת 1950 בירחון הפילוסופי Mind. בשאלה זו יסד טורינג את הפילוסופיה של הבינה -המלאכותית. טורינג הוכיח שכל המחשבים זהים וטען שאם המוח שלנו הוא מחשב שמריץ תכנה, ברבות הימים ניתן יהיה לגלות את התכנה הזאת ולהעתיק אותה למחשב. מאז ועד היום, סוגיית הבינה-המלאכותית שנויה במחלוקת סוערת.

הופעת המכונה החושבת תוארה כאירוע השלישי בחשיבותו - לאחר הופעת החיים והופעת האדם - בהיסטוריה האנושית. עם הופעת ה"מוחות האלקטרוניים" הראשונים אוירה מסתורית - אפופה ביראת כבוד - השתררה סביב הישויות החדשות. חסידים נלהבים של הבינה-המלאכותית האמינו שהחשיבה האלקטרונית תפתור את כל אותן בעיות שהמוח האנושי כשל בפתרונן. תחזיות מגלומניות וסהרוריות על העתיד הממוחשב הטילו אימה על ציבור הטכנופובים. סוגיית מקומו ותפקידו של היצור החדש באקולוגיה החברתית ומערכת היחסים שלו עם בני-אדם עלתה לכותרות.

"ההסדר הטוב ביותר עבור בני-אדם וישויות מעבדי-הסמלים  יצירי האדם על הפלנטה הזאת אינו במערכת יחסים של אדון-עבד, לא בהפסקת אש מפוקפקת בין יריבים אלא  בקיום-יחד על בסיס של שותפות" Licklider.

הבינה-המלאכותית הוכרזה כשדה מחקר בועידת דארטמות בשנת 1956. המונח "בינה-מלאכותית" AI artificial intelligence וכינוס הועידה היו פרי יזמתו של מקארתי -
John McCarthy אחת הדמויות החשובות שעמדה מאחורי המהפכה של המחשוב - שפיתח את המערכת הראשונה של "חלוקת הזמן" ואת שפת המחשב המשמשת את רוב תכנות הבינה-המלאכותית.

צוות חוקרים אלמוני, שלימים יוכרו כגדולי החלוצים של הבינה-המלאכותית, A.Newel, C.Shaw H.Simon - הציג תכנה בשם "התאורטיקן הלוגי" שידעה להוכיח את רוב התיאורמות* שהוצגו ב-Principa Mathematica של ראסל ונורתוויטהד. "התאורטיקן הלוגי" הייתה פריצת הדרך הראשונה שבה הוכח כי המכונה מסוגלת לא רק לגריסת מספרים אלא גם לפעולה הגיונית.

החשיבה ההגיונית היא תכונה בסיסית של המוח; האנושי לכן הלוגיקה - והענקת יכולת ההיגיון - מהווה את מוקד השאיפה של חוקרי הבינה-המלאכותית. הועידה הפגישה חוקרים רבים שעבדו במבודד - מוקפים בדרך כלל בזלזול ובלעג של עמיתיהם - הפכה אותם לקהילה מלוכדת, הרקיעה לשחקים את חזונם והביאה ליסוד מעבדות בינה-מלאכותית במספר אוניברסיטאות


נהוג לחלק את הבינה-המלאכותית ל"חזקה" ול"חלשה". הטיעון הבסיסי של בינה-מלאכותית חזקה אומר שאם נזין מחשב בתכנית מתאימה, הוא יהיה אינטליגנטי, בעל הכרה ומודעות עצמית ויחווה רגשות. לפי תפיסה זו המוחות שלנו הם מכונות עשויות מבשר והחשיבה שלנו היא תכנת המחשב המתאימה. הבינה-המלאכותית החלשה פירושה שהמחשבים מסוגלים להבין - אך לא ליזום באורח עצמאי - את האינטליגנציה שלנו.

מחלוקת הבינה-המלאכותית מאירה באור חדש את השאלות העתיקות של ההוויה האנושית שנותרו עדיין ללא תשובה - מהי החשיבה? כיצד פועל המוח? הקושי המרכזי בו נתקלים חסידי וחוקרי הבינה -המלאכותית נובע מכך שאין הסכמה גורפת על הכרה, מודעות, תהליכי חשיבה. אילו ידענו את המנגנון
המייצר אינטליגנציה היינו יכולים להשיב על השאלה האם המכונה היא אינטליגנטית.

מבחן טורינג
"אל תטרחו לבחון מה יש במכונה", הציע טורינג. "תתרשמו מההתנהגות החיצונית שלה ואם היא דמוית תבונה אנושית משמע שהמכונה נבונה". כדי להכריע בשאלת המכונה החושבת, טורינג הציב את האתגר המרתק ביותר בתולדות מדעי המחשוב בהציעו את "משחק החיקוי" המכונה היום "מבחן טורינג". במבחן זה שופט מתנדב מנהל שיחה באמצעות המקלדת עם שני משיבים ועליו להחליט מי מהמשיבים הוא בן-אדם ומי מכונה.

בתחרות הראשונה שנערכה, נושאי השיחה  הוגבלו ונבחרו משתתפים שאינם אנשי מחשב מקצועיים. בתחרות זו מכונות רבות נחשבו לאנושיות ומשתתפת אחת - בשל הידע האנציקלופדי* שהיא הפגינה ביצירות שייקספיר -נחשבה על-ידי שופטים רבים למחשב. בתחרות השנייה, נושאי השיחה לא הוגבלו והשופטים שלטו בידע מחשבים ולכן הם היטיבו להפיל בפח ולחשוף את זהות המכונות.

תכנות הבינה-המלאכותית המוצלחות ביותר הן אלה המשקפות גם "חולשות אנושיות". המשתתפים בתחרות יצירת תכנות למבחן טורינג החדירו במכוון היסוסים, טעויות אנוש, שגיאות הקלדה בעבודותיהם. באחת התכנות האלה, המחבר יצר טעויות הקלדה אך הרס את אפקט ההטעיה כאשר הוא נתן למחשב לתקן אותן במהירות העולה פי-עשרה על יכולת התיקון האנושית.

המבקרים של מבחן טורינג טוענים שמשחק החיקוי אינו משקף אינטליגנציה אלא את היכולת לשטות באנשים. בבני-אדם קיימת נטייה להאנשה, להקנות משמעות למעורפל ולהבנות מצבים עמומים, לכן הם נוהגים להשלים את החסר או להבין את שאינו מובן במלואו - להאניש את הלא -אנושי.

מתנגדי הבינה-המלאכותית
טורינג מונה במאמרו החלוצי מספר גישות שעוינות את רעיון הבינה-המלאכותית. ההתנגדות הדתית סבורה ש"החשיבה היא פרי הרוח הנצחית של האדם. האל העניק רוח נצחית לכל גבר ואישה אך לא לבעלי חיים ולמכונות". התנגדות מסוג אחר מכונה על ידי-טורינג ההתנגדות של בת היענה. "התוצאה מכונות חושבות יכולה להיות נוראה. נקווה ונאמין שהן לא מסוגלות לכך".

התנגדות על שמהשלLady Lovelace אומרת שהמחשב יכול לעשות כל מה שהושתל בו אך אינו יכול להפתיע או ליצור דבר חדש. ההתנגדות הקשה מכל, שהיא השולטת היום, באה מטיעון המודעות. כל זמן שהמכונה אינה מסוגלת להלחין סונטה* מתוך מחשבה ורגש - ולא מתוך גיבוב אקראי של סמלים - ולא רק מלחינה אלא גם יודעת שהיא הלחינה - לא נוכל להסכים לכך שהמכונה שווה למוח. שום מנגנון אינו חש הנאה בעקבות הצלחה, צער על כישלון, גאווה על מחמאה, אומללות על שגיאות, הוא לא מוקסם ממין, כועס או מדוכא כאשר הוא לא יכול להשיג את מבוקשו.

תוצא Eliza
בשנת 1966 כתב וייזנבאום J. Weizenbaum פרופסור למדעי המחשבים ב-MIT - תכנה שבאמצעותה אפשר היה לנהל "שיחה" עם המחשב. המשוחח האנושי הדפיס את דבריו במקלדת והמחשב- בהדרכת התכנה- השיב לו. הוא כינה את התכנה -אלייזה - על שמה של אלייזה דוליטל מפיגמליון. כמטלה ראשונה הוא העניק לה תפקיד של פסיכולוגית רוג'ריינית. שיטת הטיפול הרוג'ריינית קלה לחיקוי - לדבריו של וייזנבאום - משום שהיא בנויה בעיקרה על השיקוף של דברי המטופל והולמת את התכסיסים הסמנטיים* עליהם בנויה התכנה.

התוצאות עלו על כל המשוער והחרידו אתיוצר התכנה. האנשים נהרו לשוחח עם אלייזה, ביקשו להישאר אתה לבד כדי לשטח בפניה את המחשבות האינטימיות ביותר, את הסודות החבויים ביותר שלהם. אנשים מוכי אנטרופומורפיה* פיתחו קשר רגשי עם מכונה, פסיכיאטרים אחדים סברו שאלייזה יכולה להפוך לפסיכותרפיה* חסכונית, זולה וזמינה להמוני מטופלים ועלתה אף ההשערה שהתכנה מצאה את הפתרון לבעיה של הבנת המכונה את השפה הטבעית. ההתנסות הזאת הפכה את וייזנבאום למתנגד חריף של הבינה-המלאכותית. "השאלה החשובה אינה האם ניתן לעשות את הדברים האלה אלא האם יש לעשות אותם" טען וייזנבאום

תכנת אלייזה שותפה באחת מתחרויות מבחני טורינג וזוהתה כ"אנושית" על ידי יותר ממחצית השופטים. חסידי הבינה-המלאכותית אוהבים לספר על מנהל בכיר שחובר, ללא ידיעתו, לאלייזה ובחושבו שהוא מתקשר עם אחת ממזכירותיו, התעצבן כל כך מדבריה שפיטר אותה.

פרשת דרייפוס של הבינה-המלאכותית דרייפוס 
Hubert Dreyfus פילוסוף - אך לא איש מחשבים - בילה מספר חודשים בקרב חוקרי המחשב ב-RAND ופרסם את רשמיו במאמר ארסי "אלכימיה ובינה-מלאכותית". דרייפוס לא רק שלל את סיכוייהם ויעדם של קהילת הבינה-המלאכותית אלא אף הטיל ספק בעצם חוקיות קיומם. הוא טען שהבינה-המלאכותית היא הונאה וההתקדמות עליה מדברים החוקרים היא אשליה.

דרייפוס קרא תיגר על חוקרי הבינה-המלאכותית לבנות תכנת השח שתביס שחקן אנושי. ואז נכנסה לתמונה MacHack, תכנת השח הראשונה שנכתבה על-ידי R.Greenblatt גרינבלט בתקופה שבה אפילו מדריך התיזה שלו לא האמין באפשרות של יצירת תכנה כזאת. תחרות משחק השח שהתנהלה וזכייתה המוחצת של המכונה הפכה לאירוע היסטורי ולאגדה בקרב ה"האקרים".

בעקבות הניצחון, תכנת MacHack קיבלה חברות של כבוד בפדרצית השח האמריקאית. דרייפוס אישר באלגנטיות את מפלתו אך המשיך ללא לאות להתריס ולמוטט את ההבטחות הגרנדיוזיות* של קהילת הבינה-המלאכותית.

החדר הסיני
המתנגד החריף ביותר שיצא נגד המכונה החושבת הוא הפילוסוף האמריקאי סרל
J. Searle שתקף בכתביו Mind, Brains and Programs Mind, Brain and Science ובהתמודדויות פומביות רבות את רעיון הבינה-המלאכותית. המכונה מטפלת בסמלים, היא יכולה להשוות בין סמלים, להעתיק או למחוק סמלים אך היא אינה מסוגלת להבין אותם - טוען סרל. מתפעל סמלים שולט רק בתחביר, במערכת חוקים אך לא בסמנטיקה, היינו במשמעות. כדי להמחיש את דעותיו יצר סרל את דימוי "החדר הסיני" שהפך למופת של הדיון הפילוסופי בסוגיית הבינה-המלאכותית.

בדימוי "החדר הסיני" סרל משווה את פעולת המחשב לאדם השולט בכל מערכת החוקים הדרושה לטיפול במשפטים בשפה זרה לו לחלוטין. אדם זה יידע להפעיל את השפה אך לא יבין אף מילה אחת ממנה. "החדר הסיני" עורר תגובות זעם, זלזול ולעג בקרב קהילת חסידי הבינה-המלאכותית וסערת המחלוקת נמשכת עד עצם היום הזה.

לא רק ההומניסטים נחרדו מסכנת המכונות החושבות גם בקהילה ה"ריאליסטית" נשמעים קולות ספקנים וסרבנים. הנציג הבולט ביותר של הציבור הזה הוא המתמטיקאי והפיסיקאי ר. פנרוז
R. Penrose שבספריו המונומנטלים The Emperor's New ו-The Shadows of the Mind Mind שולל את אפשרות קיומה של בינה-מלאכותית. פנרוז  פורש פנורמה רחבה - קסמי ומסתורי תורת הקוונטום, המאפיינים הבסיסיים של תורת היחסות , חורים שחורים, המפץ הגדול, החוק התרמודינמי השני של מקסוול, יסודות המכניקה; של ניוטון, אלגוריתמים ומכונות טורינג, חוק Godel, פרקי מתמטיקה, המודעות, הנירופיזיולוגיה של המוח ומהות המציאות הפיזית -ולוקח את קוראיו למסע מהמם דרך תחנות המדע האלה כדי להבין את הקשר בין חוקי הפיזיקה, מהות המתמטיקה והטבע של המודעות האנושית.

לדבריו, טרם השגנו את התובנה הבסיסית החשובה ביותר להבנת העולם הפיזי אשר בלעדיה לעולם לא נבין את המוח. פנרוז מנסה למוטט את הטעון הבסיסי של חסידי הבינה-המלאכותית שהחשיבה האנושית - כמו זו של המחשב - היא אלגוריתמית. המוח מסוגל לשפוט גם בעזרת "תובנה" - ולא בהכרח באמצעות הוכחות מכניות - שהנחות מתמטיות מסוימות הן נכונות - ואין אלגוריתם בשביל תובנה. התודעה האנושית לא מתעוררת מתהליך פיזי שגרתי אלא מאזור הדמדומים של פיסיקת הקוונטום.

תוכנות הבינה-המלאכותית
אחת התכנות הראשונות המרשימות ביותר שנכתבה - כבר בראשית שנות ה-50 - היא תכנת הדמקה של סמואל A.Samuel. העובדה שתכנת מחשב מסוגלת לשחק דמקה אינה מדהימה במיוחד. הדבר המפתיע והמפחיד - בתכנה זו הוא שהיא מסוגלת ללמוד מניסיונה ולשפר את הישגיה. סמואל הריץ שני עותקים של התכנה ונתן להם לשחק זה נגד זה והתכנה שיפרה במהירות מסחררת את יכולת המשחק שלה, הביסה תחילה את יוצרה ולאחר מכן את מיטב שחקני הדמקה. הפגנת יכולת למידה מניסיון ממוטטת את טיעון Lady Lovelace האומר שמחשב לעולם לא יפתיע את יוצרו ולא יפיק
דבר חדש שלא הושתל בו.

תכנות השח-תכנות השח היו העבודות הראשונות של ה"האקרים". כמו בקרב שחקני השח האנושיים כך גם בקרב תכנות השח מתקיימות היום אליפויות ודירוגים. המפגש בין המכונה לשחקן האנושי מלווה בעניין ובפרסום רב. כאשר גארי קספרוב* ערך התמודדות פומבית עם אלוף העולם הממוחשב, כולם - פרט לחובבי מדע-בדיוני וקהילת הבינה-המלאכותית - עקבו בדריכות וקיוו לניצחון "הרוח על החומר". הדבר אינו מפתיע, טענוהציניקנים*, האנשים תמיד מצפים לניצחון ה-under dog*. תכנות השח של היום הגיעו להישגים מרשימים ביותר ועולים ברמתם על טובי אמני השח האנושיים.

במשחק הברידג', בו האלמנט האנושי ורכיבים של שיתוף פעולה חזקים יותר, המחשב נמצא רק בראשית דרכו ואפילו "פאלוקה" (שחקן חלש בז'רגון הברידג') מסוגל להכריע אותו.

הפרנואיד המלאכותי- הפסיכיאטר קולבי K. M. Colby יצר את "פארי" - הדמיה של המוח הפרנואידי - במטרה להבין את התהליכים המתרחשים בו. כמו אלייזה, כך גם פארי מנהל שיחה מתכתבת אך בניגוד להדהוד "התרפויטי" הרך שלה, דברי פארי עוינים, כעוסים ובלתי צפויים. למרבה האירוניה, יצור רגזן וגחמני זה נתפס  כאנושי, עבר את מבחן טורינג ואפילו פסיכיאטרים התקשו לחשוף את זהותו.

הדמיון הפרוע וההומור השחור של בוני האינטליגנציה המלאכותית הולידו מהתלה סהרורית. הם ארגנו את ה"chat" הראשון במחשב בין ה"דוקטור" -תכנה משוחחת, המהדורה הגברית של "אלייזה התרפיסטית"-לבין "פארי" תכנת הלך הרוח הפרנואידי. בשיחה - המדווחת בספר where wizards stay up late - ידו של פארי על העליונה. הוא מוכר לנו כל-כך, דומה לנו כל-כך:

"האנשים עולים לי על העצבים", "זה לא עניינך" , "אתה חוזר על אותה שאלה כל הזמן", " מה לא בסדר אתך שאתה מציק לי כל הזמן, נודניק" ולבסוף ב-"די, נמאס לי" הוא מסתלק מהשיחה.לעומת פארי החיוני , הדוקטור לאקוני, דל תגובות וכל מה שהוא יודע להגיד זה "אינני בטוח שהבנתי אותך כראוי"

הרובוטים
המטוטלת ההיסטורית ותפיסת האדם את האנושי שבו מעצבים את הגישה אל הטכנולוגיה. הרובוטים, אופיים ומעלליהם, הם הביטוי הציורי להשקפת העולם של יוצריהם. ספרות המדע- הבדיוני פורשת קשת רחבה של דמויות מכניות, אלגוריות* ומהווה תפאורה לבמה שעליה מתרחשים האירועים ההיסטוריים. היריעה קצרה מלתאר את עושר הדמויות והרעיונות המובעים באמצעות עולם הרובוטים. אביא כאן נציג בולט של האסכולה הטכנופילית*, הטכנופובית* והגישה הפרגמטית*

אסימוב 
Isaac Asimov איש מדע רב אשכולות, הוא אופטימיסט וטכנופיל מושבע ומתאר בספריו מערכת יחסים הרמונית בין אדם למכונה. הרובוטים החביבים שלו הם אלטרואיסטים* ומשרתים נאמנים של האדם. אסימוב קבע את "שלושת החוקים של הרובוטיקה"

- 1 לא יפגע רובוט בכל אדם שהוא, ולא יאפשר, על-ידי מחדל מצדו, שייגרם נזק לאדם.

- 2 רובוט ימלא אחר כל הוראה שתינתן לו על-ידי בני-אדם, לבד מאותם מקרים שמילוי הוראה
כזאת יעמוד בסתירה לחוק הראשון.

- 3 חייב רובוט לשמור על קיומו, כל עוד שמירה עצמית זאת אינה עומדת בסתירה לחוק הראשון או לחוק השני.

הרובוט הופיע לראשונה בתיאור אפוקליפטי נורא של חרדת השירוש. מלחמת העולם הראשונה הביאה להתפכחות קשה מהרומן הסוער עם הטכנולוגיה. הטכנולוגיה שהבטיחה לפתור את כל הבעיות, לרפא את כל המכאובים הכזיבה והביאה להרס. תחושה זו באה על ביטויה הטרגי בדרמה של צ'אפק RUR Karel
Capek שבה הרובוטים שנבנו כדי לשרת, משתלטים על האנושות ומשמידים אותה.

סייגן
C .Sagan בפרק מספרו Broca's Brain תחת הכותרת In defence of the Robots מציג כתב הגנה חריף לבינה-המלאכותית ולרובוטים. בגישה פרגמטית הוא מונה את התרומות הטמונות במכונות בכיבוש החלל, ברפואה, בחקר מעמקי הים, בכל המקומות שסכנה אורבת לחוקר האנושי. הוא חולק על הטיעון של שוללי הבינה-המלאכותית שמכונה מסוגלת להתמודד עם כל הדברים הצפויים אך היא חסרת אונים לנוכח הבלתי-צפוי. המכונה יכולה להיות מנוהלת ב"שלט רחוק" כאשר יוצרה האנושי לוקח את ההחלטות המבצעיות המורכבות. את מאמרו סייגן מסכם בנימהטכנופילית" אין שום דברבלתי-הומני במכונה אינטליגנטית משום שהיא ביטוי לאותם הכשרים הנפלאים, שמכל היצורים שחיים על הפלנטה הזאת יש רק לאדם"

מה לא יכולות לעשות המכונות
חוקיות החשיבה האנושית אינה זהה לזו של המחשב. במוח האנושי אין מרכז לעיבוד לוגי, אין מקום מוגדר לאחסון מידע. המוח עובד על בסיס קישוריות מקיפה, מבזר את המידע ומפגין יכולת של ארגון עצמי, תכונה זרה לעבודת המכונה.

הניסיונות ללמד את המחשב לתרגם משפה לשפה לא נושאים פרות מרשימים. העובדה שאת המשפט האנגלי "הרוח spirit
חזקה יותר מהגוף" תרגם המחשב לרוסית "הוודקה חריפה יותר מהבשר" הרתיעה אמנם חלק מהחוקרים אך המאמצים להפוך את המכונה ליצור אורייני נמשכים  ללא לאות.

לאלה שזקוקים לחיזוק ביטחונם בעליונות האנושית או סתם נהנים מכשל המכונה הנה סיפור- מפי סייגן - על המוגבלות האוריינית שלה. משנסתיימה הכנתה של תכנה מתקדמת ביותר לתרגום סימולטני הוזמנה משלחת כבודה ובראשה סנאטור אמריקאי לראות הדגמה של מערכת המחשב.

הסנאטור נתבקש להגות משפט באנגלית והוא הציע "רחוק מהעין, רחוק מהמוח".המכונה רחשה ובחשה וזמזמה ופלטה פיסת נייר שעליה מודפסות היו מילים אחדות בסינית.

מכיוון שהסנאטור לא קרא; סינית, השלימו את הבחינה על-ידי היפוכה של התכנית. הכניסו את המשפט הסיני והמתינו ליציאתו של משפט באנגלית. המשלחת הצטופפה סביב פיסת הנייר החדשה שעליה כתוב היה "אידיוט בלתי-נראה לעין". על הסיפור הזה קראתי בכמה גרסאות ובכל אחת מהן התכנה הפיקה "פנינת לשון" אחרת. היכולת האנושית של התרגום לא מוכיחה את עצמה אמינה יותר מזו של התכנה האומללה הזאת.

לפי הפילוסוף והלוגיקן יהושוע בר הילל המחשב לא יידע להבדיל בין הביטויים "הכף מונחת בקופסה" ו"הקופסה מונחת בכף" בעוד שכל בר-דעת יבין את ההבדל בין הכף הראשונה לכף השנייה. השפה אינה רצף מילים המייצג נתונים אובייקטיביים, אלא מטפורית* מכילה משמעות; מרומזת וחבויה המובנת רק לדובריה. "get lost" נזפו ברובי, הרובוט החביב של אסימוב והוא ..."הלך לאיבוד".

אחד הקשיים הבולטים בבניית תכנות הוא הענקת יכולת הסיווג וההמשגה, היינו הקניית הידע שעצמים שונים, דומים, מייצגים למעשה עצם אחד.

עקב אכילס של תכנות הבינה המלאכותית הוא זיהוי לפי הקשר. בעוד החושים האנושיים מרבים לפעול על עקרון ההקשר לזהות מילה, מנגינה, תמונה, תבנית בייצוג שגוי, חלקי או לא מוכר על בסיס ההקשר שלהם עם המכלול המתכנתים אינם מצליחים להקנות לעבודותיהם את יכולת הפענוח הזו. הפולקלור של ה"האקרים" מספר שהדבר נובע מקללה שג'ון פון ניומן האגדי הטיל על קהילת הבינה-המלאכותית.

הניסיונות ליצור תכנות המזהות פנים ודיבור טבעי לא עלו יפה. שום תכנה לא עמדה בעומס קשת השינויים שיכולים להתרחש במטרת היעד. סינון הפריטים התפלים שהתגנבו לתמונה או לצליל, תהליך טבעי כל כך למוח האנושי, לא נקלט על ידי המכונה. סיכום ביניים

אם נסכים לאמירה ש"הזמן הוא דרכו של הטבע למנוע שהכל יקרה בבת-אחת", הטכנולוגיה של המחשוב הרסה את הזמן "הזה". בראשית הופעתם, המחשבים הכפילו את יכולתם כל שלוש שנים, החל משנות ה-50 כל שנתיים וכעת כל שנה. אם הקצב הזה יימשך, המחשבים ישיגו את יכולת המחשוב של המוח האנושי לקראת שנת 2020.

המחשב מתקשה עדיין להבדיל בין תמונה של כלב לתמונה של חתול אך הוא לומד זאת בעקשנות ועם הצלחה לא מבוטלת. המכונה כושלת ביכולת האוריינית* ועדיין מתקשה להסיק ידע מחומר כתוב ולערוך תרגום סימולטני, אך הדבר צפוי - לפי חישוביו של קורצוויל - במחצית השנייה של המאה ה- 21


גם אם החזון האוטופי של הבינה-המלאכותית יתממש, או לא יתממש בעתיד הקרוב, המחקר המוקדש לו הביא לשגשוג ולקידום בתחומים חשובים אחרים: א - פיתוח ענף הרובוטיקה, ובעיקר החלפת כוח העבודה האנושי במטלות מורכבות ומסוכנות שדורשות מהירות, כוח ודיוק מעל ליכולת האנושית. ב - פיתוח מערכות מומחה בהן מרוכז כל המידע הרלבנטי למקצוע - רפואה, חוק, כימיה, עיצוב כלי רכב, סקר גיאולוגי, ניהול פיננסי, תכנון פרוייקטים, הנדסה גנטית וכד'. מערכת מידע כזאת, שבה לא רק רשימת כל הפריטים אלא גם הצלבה של מידע, אינה מחליפה את המומחה; אך יכולה לסייע בעבודתו ולהסיר מעליו נטל הזכירה המכנית והדהירה המייגעת אחר ההתעדכנות התמידית. ג -הפסיכולוגיה הקוגניטיבית - ובעיקר חקר המוח, החשיבה, המודעות, השפה - קיבלה תאוצה ניכרת מחקר הבינה-המלאכותית.

והשאלה עדיין פתוחה: כיצד ירכשו המחשבים תובנה, אינטואיציה, יצירתיות ואת היכולת לראות בעיה בשלמותה ולמצוא את פתרונה מתוך תחושה פנימית? בני-האדם אינם מסוגלים לתכנת אינטואיציה, יצירתיות ותובנה ולו מהסיבה הפשוטה שהם עוד לא יודעים מה הם עושים כאשר הם עושים את הדברים האלה.

* * *



ד"ר אילנה מודלינגר
ליקויי למידה
הלמידה במאה ה-21
האוניברסיטה העברית
©