עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר כתבו לי


.



















Franz Joseph Gal





Paul Broca



Carl Wernicke


Adolph Kussmaul



Samuel Orton






Richard Lavoie

.

ההיסטוריה של ליקויי הלמידה

המחקר שהחל במאה ה-19 פתח את ראשיתה של דרך ארוכה, רבת מהמורות, אל הבנת תפקודו של המוח בעיצוב הלמידה, ההתנהגות וביצירת השפה.

במאתיים השנים האחרונות נערכו אלפי מחקרים, נכתבו אלפי ספרים ומאמרים אך חידת ליקויי הלמידה טרם פוענחה ורחוקה עדיין מפתרונה. אעלה כאן סיכום ביניים, מעין ספירת מלאי, של ההתפתחויות החשובות שחלו בתולדות חקר ליקויי הלמידה.

החשד לקיום ליקויי למידה עולה כאשר: . "לילד אינטליגנציה תקינה ומעלה, הוא לא סובל מהפרעות חושיות קשות, הוא גדל בסביבה לימודית נאותה ומעודדת, אין לו הפרעות רגשיות חריפות ולמרות כל זאת הוא נכשל במיומנויות אקדמיות וחברתיות".

ממבחר ההגדרות של ההפרעה מסתמנת מגמה של אימוץ הגדרת "הפערים":


"אדם מאובחן כלקוי למידה כאשר הישגיו במבחנים סטנדרטיים בקריאה, בחשבון או בהבעה בכתב, המועברים לו באופן אינדיבידואלי, נמוכים במידה משמעותית מהמצופה על פי גילו, רמת השכלתו ורמת המשכל שלו, ובעיות הלמידה גורמות להפרעות משמעותיות בהישגיו האקדמיים או בפעילויות יום-יום אחרות הדורשות מיומנויות קריאה, חשבון או כתיבה". חוזר מנכ"ל תשס/9 (א), כ"ו ניסן תש"ס, 1 במאי 2000

הגדרה זו - המתארת אך לא מסבירה את ההפרעה - היא זמנית עד אשר היא תוחלף על ידי המומחים באמינה, מוכחת ויסודית יותר. לפי הגדרה זו כולנו לקויי למידה. המוח האנושי הוא המכלול המורכב ביותר ביקום המוכר והסבירות שהוא יפתח את מאות כישורי האדם בהרמוניה ובאיזון נמוכה ביותר.לקויי הלמידה שונים מאתנו רק בכך שהפערים שלהם נחשפים על ספספל הלימודים, כלומר נגרמים מכישורים שמבססים את הלמידה האקדמית - קריאה, כתיבה, איות וחשבון.

סקירה אמינה של קורות ליקויי הלמידה לא יכולה להתעלם מהמכשולים הרבים שניצבים בפני החוקרים.

המכשולים
חקר ליקויי הלמידה נפרש בין תחומי מדע רבים: רפואה, נירולוגיה, פסיכולוגיה, בלשנות, חינוך, שפה וריפוי בעיסוק, כל אחד מגודר וממודר ללא שפה משותפת ביניהם. התרגום הסימולטני של המידע המוזרם ממקורות אלה גובל באקרובטיקה או באמנות אך אינו עומד על קרקע טרמינולוגית איתנה.

מגדל בבל זה לא היה מביך כל כך אילו כל מקצוע היה בונה לו נומנקלטורה - מילון מונחים - משלו ומעמיד עליו את הישגיו בתחום חקר השפה וליקויי הלמידה. אולם אחידות כזו עדיין לא קיימת, לא בתוך מקצוע ולא בין המקצועות ומשום כך מאמצי האיחוי והניסיונות להבין את המידע הקיים חייבים לעבור - או הולכים לאיבוד - במבוך מתיש של מונחים, השערות, קביעות מאששות ושוללות ורסיסי תאוריה. התוהו ובהו בעולם המינוחים, שבו מונח-גג נפרש מעל תופעות שונות או תופעה אחת זוכה לכינויים רבים, מקשה מאוד על תיאור אמין של המידע הקיים.

עד שהדיסלקציה - אחד מבין ליקויי הלמידה המיוחדים הרבים - הגיעה למנוחה ולנחלה תחת המטרייה של מכלול ליקויי הלמידה היא עברה דרך חתחתים של הכינויים:

-congenital word-blindness, strephosymbolia, word amblyopia, bradylexia, script blindness, primary reading; retardation, specific reading disability, developmental reading backwardness, analfabetia partialis, amnesia visualis, genetic dyslexia

אליוט סיכם אחדים מהקשיים שעולים משדה חקר ליקויי הלמידה

גישות שונות על מהות ליקויי הלמידה - הכרניות, נירופסיכולוגיות, חינוכיות וכד' - מובילות ל:הגדרות שונות של ליקויי למידה שמובילות ל:קריטריונים שונים בבחירת מדגם:כלי מדידה שונים מבחנים, דרכי תצפית, וכד' עם מהימנות ומובהקות שונות שונות באיכות ובקפידה בתכנון המחקרים. שיטות שונות לעיבודממצאים הגדרות שונות לדרכי התערבות וטיפול

חלוצי המחקר הנירולוגי
הדרך בה המוח קולט, מעבד, יוצר ומשמר מידע מעסיקה מזה שנים רבות את בני-האדם. עד התקופה האחרונה, עד הופעת טכנולוגיות ההדמיה של פעולת המוח, הידע נאגר על יסוד תצפיות קליניות בנזקים שנגרמו לשפתם של אנשים שלקו בחבלות, בשבץ ובמחלות ניווניות של המוח.
.
התיאורים הראשונים של ההפרעה שאנו מכנים היום ליקויי למידה מופיעים בפרסומי הרפואה והנירולוגיה בדגם - case study - באירופה של המאה ה-19.

על מפתן המחקר המודרני של המוח ניצב Franz Joseph Gall נירואנטומיסט גרמני, חלוץ חקר מיקום התפקודים הרוחניים במוח. גל פיתח את תורת הפרנולוגיה שהתיימרה לזהות את אופיו ואת אישיותו של האדם על-פי מבנה הגבשושיות שעל גולגלתו. גל ששירת כנירולוג של הצבא היה הראשון שהצביע על קשר אפשרי בין פציעות ראש לבין הפרעות לשוניות.

דעותיו המהפכניות על מיפוי המוח והביסוס המדעי המפוקפק של תורת הפרנולוגיה עוררו את זעמם של הכנסייה ושל המדענים בני ארצו והוא נאלץ להימלט לצרפת. אך מזלו לא שפר עליו וגם בצרפת הוא התקבל בעוינות רבה על-ידי הממסד המדעי ה- Institute de France של נפוליאון. הגוף הדתי התקומם נגד הרעיון המשפיל רוח האדם - תפארת יצירת האל - חבויה בעיסה האפרורית שבגולגולת ואילו נפוליאון - לדעת היסטוריונים ציניקנים - התנגד לתורת הפרנולוגיה משום שהיא לא החמיאה דיה לגבשושיות שעל גולגולתו. בקרב החוגים הנוצצים של יחסני פריס גל הפך לסלבריטי מבוקש.

לתורת הפרנולוגיה הרעילה קמו חסידים רבים, בעיקר רופאי אליל ומתחזים למיניהם והיא הוותה בסיס אידיאולוגי לתורות גזעניות עתידיות.

מחקר המדעי של מיפוי אזורי השפה במוח החל עם עבודתו של הנירוכירורג הצרפתי Paul Broca. ברוקה חקר אנשים שלקו באפזיה, חוסר יכולת דיבור, ובמיוחד חולה המכונה 'Tan' משום שזו הייתה ההברה היחידה שהוא היה מסוגל לבטא. לאחר מותו של החולה, בשנת 1861, ברוקה גילה באוטופסיה של מוחו אזור פגום בקליפת המוח, באונה הקדמית השמאלית, והקיש מכך שמקום זה אחראי על הפקת דיבור. אזור מוחי זה נקרא לימים אזור ברוקה.

לאחר פרסום ממצאיו של ברוקה, Carl Wernicke, נירוכירורג גרמני, החל במחקר לאתור מרכזי שפה נוספים. הוא גילה, במקום המפגש בין האונה הצדעית לאונה הקודקודית, בהמיספירה השמאלית אזור; שיקרא
אזור ורניקה - הממונה על הבנת הדיבור.

אזור ברוקה ואזור ורניקה מחוברים בפס של תאי עצב - אלומה דמוית קשת - והמכלול כולו נקרא perisylvian area

האנשים שלוקים באפזיה של ברוקה -אפזיה אקספרסיבית- מבינים הן שפה כתובה והן מדוברת אך אינם מסוגלים להפיק דיבור שוטף ומשמעותי. הלוקים באפזיה של ורניקה - אפזיה רצפטיבית - המתקשים בהבנת שפה, מסוגלים לדבר אך דיבורם הוא גיבוב מילים ללא פשר ומשמעות.

Adolph Kussmaul, רופא עיניים גרמני, זיהה לראשונה תופעה שהוא כינה בשם blindness word/text "עיוורון מילים וטקסט" שלימים יוחלף במונח "דיסלקציה".

קוסמאול חקר את ההפרעות בשפה נרכשת. לדבריו, ההבעה הלשונית עוברת דרך שלושה שלבים הכנה, הגייה פנימית והבעה. הוא טבע את המונח "agrammatism" לתיאור ההפרעה שבה האדם אינו מסוגל ליצור משפט מובן מבחינה דקדוקית ואת המונח "pure word deafness" כאשר אדם רוכש קריאה וכתיבה אך אינו מבין שפה מדוברת.

שנה לאחר מכן התפרסם מאמרו של רופא אנגלי W. P. Morgan על אודות נער-מוכשר ואינטליגנטי שלמרות מאמצים כבירים לא הצליח לרכוש את מיומנות הקריאה."אילו הנער היה יכול ללמוד ללא שפה כתובה, הוא היה התלמיד הטוב ביותר בבית-ספרו".

James Hinshelwood, מנתח עיניים מגלסקו, בדק
ארבעה בנים, בני משפחה של 11 ילדים שבניגוד לאחיהם לא הצליחו לרכוש את מיומנויות הקריאה. הינשלווד זיהה את הדמיון שקיים בין קשיי מבוגרים שעברו פגיעה מוחית לבין קשיי הילדים שסבלו מ"עיוורון מילים"  והציע את ההסבר  הנועז בתקופתו שלתופעה מקור מוחי, היא תורשתית ולא נובעת מהשפעות דידקטיות או חינוכיות.

בשנים הראשונות של חקר הדיסלקציה ההפרעה יוחסה לשיבושים בעיבוד מידע חזותי ורק מאוחר יותר היא סווגה כהפרעה לשונית.

הגורם הסיבתי להפרעה הוא בדיספונקציה מוחית מולדת שממוקמת ב-angular gyrus לילדים שסובלים מעיוורון מילים אין זיכרון חזותי לאותיות, למילים ולצורות. לדבריו, רוב שיטות ההוראה של הקריאה לא מתאימות לילדים אלה וכדי לעקוף את מגבלותיהם יש ללמד אותם בשיטה פונולוגית, דרך המסלול השמיעתי.

החל משנות העשרים של המאה שעברה, קלינאים וחוקרים מארה"ב החלו לגלות אף הם ענין בסוגיית הקשר בין מוח ללמידה, לשפה ולהתנהגות. Samuel Orton נירולוג אמריקאי הציע תיאוריה חדשה להסבר הכשל ברכישת מיומנויות השפה תורת אורטון מייחסת את השיבושים ברכישת השפה להפרעות בגיבוש השליטה הצדית

שליטה צדית פירושה שהמיספירה מוחית אחת מיטיבה לתפעל את האיברים - עין, יד, אוזן, רגל - שהיא אחראיתעליהם. האיברים המועדפים מהירים, מדויקים ומיומנים יותר מהאיברים שמנוהלים על-ידי ההמיספירה המשנית. כדי לתפקד כראוי - כדי לפתח כישורים לשוניים תקינים - תהליכי הרכישה, האחסון, השימור והביצוע חייבים להתבצע על-ידי המיספירה מוחית אחת. אצל רוב בני-האדם - הימניים - ההמיספירה השמאלית השלטת ממונה גם על כל הכישורים הלשוניים שלהם.

כאשר גיבוש השליטה הצדית נכשל, שתי ההמיספירות מעורבות במידה שווה - מצב שמכונה אמבי- לטרליות, דו-צדיות - ברכישה ובהפקה של השפה. מכיוון שאין שלטת ואין משנית, במקום חלוקת תפקידים נוצר סיכסוך בין השתיים שמתבטא בהפרעות לשוניות כמו גימגום, שיכול אותיות בשפה מדוברת וכתובה, כתב ראי והפרעות לשוניות אחרות. Orton Dyslexia Society נוסדה בשנת 1949
.
תורת אורטון זכתה בשעתה לפופולריות רבה אך עם חלוף השנים קרנה ירדה והיא נעלמה מהכותרות. בשנים האחרונות היא חוזרת לשדה המחקר והחינוך ותופסת שוב את המקום הבכיר שהיא ראויה לו.

מידע מורחב ומפורט על שליטה צדית תמצאו בפרק - גיבוש שליטה צדית - באתר זה.

נזק מוחי מזערי בעשורים הראשונים של המאה ה-20 תשומת לב הנירולוגים פנתה לעבר תסמונת התנהגותית שהצטיירה בקרב אנשים שעברו פגיעה מוחית. הגילויים ההתנהגותיים כללו רגזנות, תנודות רגשיות מהירות וקיצוניות, אימפולסיביות, נוקשות, פעילות -יתר, קשיים בהבחנה בין עיקר לתפל, היסח דעת, כבדות תנועה, טווח קשב קצר והפרעות בלמידה.

התופעה נצפתה בקרב ילדים שהחלימו ממגיפת דלקת קרום המוח שפשטה במהלך מלחמת העולם הראשונה. חיילים פגועי ראש שחזרו מהקרבות הראו אף הם מכלול התנהגותי דומה. חקר האפזיה וההיפוכסיה העלה אף הוא ממצאים שהעידו על קשר בין הפגיעה המוחית לבין תסמונת התנהגותית, כושר למידה ויצירת שפה.
.
החוקרים החלו לצרף את פיסות המידע וניגשו לבניית התמונה הקלינית שזכתה בכינוי -M.B.D Minimal Brain Damage - נזק מוחי מזערי.
.
איתור נזקי הפגיעה המוחית המזערית פתר את חידת השונות בין תגובות הילדים המפגרים להתערבות טיפולית. עד לאותה עת לא הייתה הבחנה בדרכי הטיפול בין ילדים שסבלו מפיגור אקסוגני, היינו הנגרם מפגיעה מוחית וילדים שסבלו מפיגור אנדוגני משמע פיגור ראשוני, מולד, ללא עדות לפגיעה חיצונית.
.
מחנכי הילדים האלה, הפסיכיאטר Alfred Strauss והפסיכולוג Heinz Werner הוטרדו מהעובדה שבעוד שילדים בעלי פיגור אנדוגני הפיקו תועלת רבה מדרכי ההוראה, בקרב הילדים שסבלו מפגור אקסוגני - היינו מפגיעה מוחית-חלה הרעה מתמדת. השניים נרתמו לחקר-מה שאנו היינו קוראים היום -ההבדלים בין קשיי למידה לבין ליקויי למידה.

התיאוריה של הפגיעה המוחית המזערית, למרות שהיא מקובלת היום על רוב המומחים כהסבר לליקויי הלמידה, הייתה וממשיכה להיות מותקפת מכיוונים רבים. הקשר הסיבתי בין פגיעה מוחית לליקויי למידה טרם הוכח. ילדים רבים, עם פגיעה מוחית מתועדת, לא סובלים מליקויי למידה ובעברם של לקויי למידה רבים אין כל עדות לפגיעה מוחית מזערית.

מ -damage ל- disfunction
בכנס מומחים לנירולוגיה פדיאטרית שנערך באוקספורד בשנת 1961 הוחלף המונח damage - שנתן לתמונה הקלינית צביון בלתי-הפיך, במונח disfunction "קשיים בתפקוד" שאינו שולל סיכויי טיפול ושיקום.

מפגיעה מוחית מזערית לליקויי למידה בעוד הפולמוס המחקרי והתיאורטי בעיצומו, התאגדו ההורים שילדם לא השתייך לשום קטגוריה מוכרת ולא נהנה מכל תמיכה ממסדית ובכנס שנערך בשיקגו באפריל 1963 יצאו בדרישה להכיר בקשיי הלמידה של הילד שאינו מפגר ולא סובל ממגבלות חושיות ומהפרעות נפשיות. הם תבעו חקיקה, פיתוח תיאוריות, שיטות אבחון, דרכי הוראה וטיפול ומחקר שיטתי עבור ילדם. סמואל קירק - פרופסור לחינוך מיוחד באוניברסיטת אילינוי - נשא דברים בפני באי הכנס. הוא תיאר את קשיי הילדים והציע לכנות אותם "לקויי למידה". בעקבות הכנס, התמונה הקלינית זכתה בהכרה רשמית, הוקמה העמותה לילדים "לקויי למידה" ונוסד העיתון Journal of Learning Disabilities

שיטות טיפוליות
לאחר גיבוש ראשוני של התמונה הקלינית החלו להיווצר שיטות טיפוליות להקניית המיומנויות האקדמיות. רוב השיטות נבנו על עקרון עקיפת המגבלה וביסוס התפקוד - קריאה, כתיבה, כתיב - על ערוצים שלא נפגעו מהנזק המוחי המזערי. השיווק "המיתולוגי" של השיטות החדשות העלה את רף הציפיות לגבהים סהרוריים, נטע תקוות שווא בלב ההורים והמורים והחריף את תחושת הכישלון כאשר הן לא מלאו את ההבטחות הגרנדיוזיות.
.
בכתבה בעיתון Time תחת הכותרת Reading by Touch מופיע הסיפור הבא:"לאחר חמש שנות לימודים בבית-ספר, ילד בן 11 למד לכתוב מילה אחת "her". הוא קרא את המילה "chicken". כאשר מורתו התיאשה מכל סיכוי ללמד אותו לקרוא ולכתוב, הילד נשלח לקליניקה של Dr. Grace Fernald באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. ביום הראשון של לימודיו שם הוא למד לכתוב ולזהות 14 מילים. לאחר 10 חודשים הוא חזר לבית-ספרו כשהוא קורא וכותב ברמת שאר תלמידי הכיתה."
.
והצגה מגלומנית אף יותר. על העטיפה האחורית של ספרו של גלן דומן "הטיפול בילדים נפגעי מוח" "בספר מהפכני זה מפריך גלן דומן את הדיעה המקובלת כי לילדים נפגעי מוח אין מרפא. המחבר וצוותו שהקימו את המכונים לפיתוח הפוטנציאל האנושי בפילדלפיה, הוכיחו בעליל כיצד אפשר לרפא ילדים נפגעי מוח בשיטה המתבססת בראש ובראשונה על ההורים. אותם הורים שבדרך כלל התעלמו, בזו ולעולם לא האמינו לאלה שניסו לתת תקווה בלבם הם הם שבעזרת טיפול שביצעו בבית הפכו ילדים משותקים לילדים הולכים, עוורים לקוראים, אילמים למדברים, בעלי I.Q 70 ל-.I.Q 140".

בשנות השמונים של המאה ה-20 פורסמו בארה"ב מסקנות של מחקרי מעקב שהראו תמונה מאכזבת מאוד על הישגי הטיפול בילדים לקויי למידה. בדו"ח הנשיא ניקסון לקונגרס ב-1970 נכתב שלאחר השקעה של מיליארד דולר במסגרות טיפוליות לקידום הקריאה, 19% מכלל הילדים  הגיעו להישגים משמעותיים במיומנות הקריאה, שני שליש מכלל הילדים לא התקדמו כלל, ואילו 15% מהילדים אף נפלו מתחת לרמתם ההתחלתית

אחת החלוצות של ההוראה המתקנת היא Grace Fernald שיצרה את השיטה הקינסתטיתVAKT Visual Auditory Kinesthetic Tactile להקניית הקריאה והכתיבה. פרנלד יצאה מההנחה שקשיי קריאה נגרמים מכישלון ביצירת תמונה מנטלית ממראה המילה. כדי לפצות על העדר "הרמז הויזואלי" שיטתה מעניקה את תחליף "הרמז המישושי". הילד המטופל בשיטתה מחבר סיפור קצר. הוא לומד את המילים שבסיפורו תוך כדי שרטוטן באצבעותיו כלומר בונה לעצמו מילון קריאה וכתיבה על המסלול הקינסתטי שלא נפגע מליקויי הלמידה.

שיטה אחרת, שמעבירה את רכישת הקריאה והכתיבה למסלול השמיעתי היא: Remedial training for children with specific disability in reading, spelling, and penmanship של - Gillingham Orton. גיליגהם, שותפה של אורטון, בנתה את השיטה על ההנחה שבשל שיבושים בפיתוח השליטה הצדית הילדים שלוקים בהפרעות לשוניות זקוקים להכשרה של רכישת השפה על דרך העיבוד הסדרתי הפונטי. העקרונות הבסיסיים של השיטה הם: הוראת האות לפי צלילה, גישה רב-חושית שבה האות-צליל עוברים דרך אפנות שמיעתיות, חזותיות וקינסתטיות והוראה צעד-אחר-צעד מהפשוט למורכב.

המגפה
בשנות השבעים של המאה ה-20 אמדן הילדים שאובחנו כלקויי למידה הגיע לממדי מגפה.ביקורת ארסית הוטחה בקלות הבלתי ניסבלת שבה התלמידים המתקשים זכו בתואר ליקויי למידה וברווחים המתלווים אליו. לפי "השערוריה הדיאגנוסטית" תווית ליקויי הלמידה הפכה ל"סל אשפה" וכל התלמידים שלא הסתדרו עם המערכת הושלכו בו.

הגברת המודעות לקיום ההפרעה של ליקויי הלמידה 'הוציאה מהארון' רבבות ילדים שעד האבחון הגואל נחשבו לעצלנים, לטיפשים. הוריהם נשמו לרווחה לאחר שאשמת ההזנחה החינוכית הוסרה מעליהם. המורים שלמרות כל מאמציהם לא השכילו להעניק את המיומנויות האקדמיות הבסיסיות לילדים אלה זכו אף הם ברהביליזציה מקצועית לאחר שהתברר שלא המיומנות המקצועית שלהם כשלה כי אם ההכשרה והכלים שקיבלו לא התאימו לאוכלוסיית ילדים זו.

עד החלת חוק חינוך חובה התלמידים ל"ל נפלטו מבתי-הספר ולמרות היותם בעלי אינטליגנציה תקינה ומעלה, דרכם אל הלמידה נבלמה. הקשיים שלהם באבחנה, בזיכרון קצר-טווח, בשינון, באוטומטיזציה, בשימור רצפים, בעיבוד מידע הולידו שגיאות כתיב, קריאה מסורבלת, כתיבה עילגת, לוח כפל שגוי - היינו את הכישלון הלימודי. לקויי הלמידה נעלמו ממפת בית-הספר ולא הטרידו את הממסד החינוכי. כאשר החוק החל לחייב את הישארות הילדים בכיתות, המחנכים נדרשו להתעמת לראשונה עם החידה המביכה של הכישלון האקדמי של ילדים פקחים ואינטליגנטים. אבחון הילדים האלה אישר את היותםלקויי למידה ויצר נחשול אדיר - דמוי אפידמיה - של "המחלה החדשה"

הנסיקה התלולה במספר לקויי הלמידה הניבה תגובה אלרגית קשה בקרב המומחים והציבור הרחב. מאות מאמרי ביקורת לגלגנים על המגפה החדשה הופיעו בכתבי עת ובעיתונים. מתנגדי התמונה הקליניתהחדשה התחרו זה בזה במתן כינויים סרקסטים לתופעה החדשה.

המיתוסים
הזילזול ההמוני במאובחני ליקויי הלמידה והמשאבים שהם גוזלים מהקופה הציבורית הוליד גל תגובות שפנה לקיצוניות השנייה - לא פחות מזיקה - של האידיאליזציה של ההפרעה. רשימות של אנשי שם דגולים - אלברט איינשטיין, תומס אדיסון, ליאונרדו דה וינצ'י, אוגוס רודן, וכוכבי המדיה כמו וולט דיסניי, שר, וופי גולדברג - לקויי למידה פורסמו ברבים. ספרים על "הדיסלקציה כמתנה" הפכו לרבי מכר.
.
Having dyslexia won't make every dyslexic a genius, but it is good for the self-esteem
of all dyslexics to know their minds work in exactly the same way as the minds of great
geniuses "The Gift of Dyslexia" Ronald D. Davis 1994

לפי האגדה העממית שנולדה, התפקוד הרוחני שיוצר את ליקויי הלמידה הוא מתנה, יכולת טבעית, כישרון מיוחד שמאדיר ומרומם את בעליו.

schooling disabilities-
כאשר יותר מעשרה אחוז של התלמידים הוגדרו כלקויי למידה זרקורי הביקורת פנו אל בית הספר. גוף חינוכי שנכשל בסיפוק צרכיהם של עשירית מכלל אלה שהוא מופקד עליהם אינו ממלא כראוי את תפקידו. מחקרי המעקב שנערכו בארה"ב אחר הישגי הילדים במסגרות ההוראה המקדמת היו מאכזבים מאוד. בשנות התשעים של המאה ה-20 מצב ההוראה בארה"ב הגיע למבוי סתום. רמת האוריינות התדרדרה לשפל כזה שהצבא נדרש לשכתב מחדש - לשפה פשוטה יותר - את חוברות ההדרכה עבור חייליו. מספר התלמידים שסיימו את לימודיהם ללא ידיעת קרוא וכתוב המריא לגבהים מיאשים.

תומס ארמסטרונג, מומחה לליקויי למידה נטש את מקצועו ובתפנית חדה יצא בביקורת חריפה נגד הממסד הפדגוגי. הוא הציע להחליף את המונח Learning disabilities ב-teaching disabilities וטבע את המונח dysteachia שבא לתאר מחלה פדגוגית. "ההגדרה של ליקויי הלמידה עיכבה את ההתפתחות של ילדינו בכך שכישלונם הלימודי יוחס לפגיעות נירולוגיות מיסתוריות במוחם במקום להכרח ביצירת רפורמות במערכת החינוך שלנו".

גם אם לא נסכים עם המתקפה הבוטה של ארמסטרונג, אין ספק שבמרדפה אחר המצויינות, מערכת החינוך משאירה מאחור את התלמידים המתקשים, ובראשם את הילדים לקויי הלמידה.

אחת הדוגמאות הבולטות להתעלמות מקשיי הילדים היא הזרם הפסיכולינגוויסטי שקנה לו אחיזה מונופוליסטית, במשך שנים רבות, בשדה ההוראה. חסידי השיטה הפסיכולינגוויסטית האמינו שההבעה הכתובה - כמו הדיבור - פורצת בחדווה אינטואיטיבית מתוך הילד. היא מתממשת ללא מאמץ, ללא למידה פורמלית ומובילה את הילד - בדרך מהנה - אל מועדון האוריינים. את הילדים לקויי הלמידה שכחו להזמיו לחגיגה הפסיכולינגוויסטית והם המשיכו להשתרך מאחור, לחרוט,לשרבט, להיכשל ולשנוא כל אות, כל מילה.

יש יופי שובה לב באוטופיה הפסיכולינגוויסטית, אולם היא מתאימה רק לילדים שלא זקוקים לה.

הילדים שרוכשים את מיומנויות היסוד של ההבעה הכתובה ללא מאמץ, יעשו זאת מתוך שמחה ויישאו בגאווה את כרטיס החבר של מועדון האוריינים. עבור ילדים שמתקשים ביסודות ההבעה הכתובה, החלום הפסיכולינגוויסטי הוא סיוט.

המחקרים הוכיחו שללא קשר עם התיאוריה הטיפולית, לתוצאות המרשימות ביותר בהישגי ילדים לקויילמידה הגיעו השיטות שכללו אוטומטיזציה, אימון, שינון ותרגול שיטתיים. דרכי ההוראה "החדשניות" נטשו את אבני היסוד האלה של מעשה הלמידה בטענה שהן לא מעודדות יצירתיות ומקוריות. כדי להעפיל לרמות הלמידה הנאורות כל התלמידים - אך במיוחד לקויי הלמידה - זקוקים למיומנויות הבסיסיות האלה וביטולן מערים קשיים נוספים על ההתפתחות הלימודית שלהם.

ליקויי למידה תרבותיים
בעוד בתרבות המערבית מספר נכשלי הלמידה -ובמיוחד האוריינות- הולך וגדל, אחוז לקויי הלמידה בקוריאה ובסין נמוך מאוד וביפן לא קיימים שרותי הוראה מסייעת משום שאין צורך בהם. יש שמנמקים את ההבדלים האלה בשונות הכתב, אך אין ספק שלדרכי החינוך המסורתיות הנהוגות עדיין בארצות אלה ולסביבה המשפחתית המעודדת את השליטה האוריינית תפקיד חשוב במצויינות של ילדיהן.

הקרטוגרפיה של המוח Brain imaging דימות מוחי
עם התפתחות הטכנולוגיה, המכונות הצטרפו לחקר המוח.דימות המוח היא המחשה - באמצעים אקוסטיים, אלקטרוניים, תרמיים ואחרים - של תהליכים שמתרחשים במוח על גבי מרקע או צג מחשב. הפעילות המוחית מתבצעת באמצעות דחפים חשמליים שעוברים בין תאי העצב, בשינויים בזרימת הדם ובפעילות המטבולית, והיא מאותרת, נמדדת וממוקמת בעזרת המכונות החדישות.

ההדמיה של הפעילות המוחית מרכיבה את תמונת ה'איפה' אך לא מפענחת את החידה המרתקת מכולן, לא עונה על שאלת ה'איך'. זיהוי הקוד העצבי של "ספר המחשבות" - השפה, הלמידה, הזיכרון - נמצא עדיין בראשיתו ולהערכת המומחים יעברו עוד עשרות שנים עד אשר - אם בכלל - הוא יפוצח.

החלון הראשון אל ההתרחשויות המוחיות נפתח באמצעות Electro-Encephalo-Gram האלקטרו -אנצפלוגרמה, שמאתרת ורושמת את הפעילות החשמלית שמתנהלת במוח. הפעילות החשמלית של המוח התגלתה כבר במאה ה-19 אך היא נמדדה לראשונה על-ידי Hans Berger פסיכיאטר אוסטרי, בשנת 1929.

בדיקה פולשנית יותר שמטרתה לאתר את ההמיספירה הממונה על התפקודים הלשוניים היא מבחן ואדא
שפותח על-ידי ד"ר Juhn Wada נירולוג אמריקאי ב-1960. בבדיקה זו מחדירים חומר מרדים - סודיום אמיתל - בעורק שמוביל דם למחצית אחת של המוח. כאשר חצי מוח של הנבדק הער מורדם, בוחנים את כישורי השפה והזיכרון שהוא מפיק במחצית הערה. לאחר שהשפעת ההרדמה פגה, חוזרים על הפעולה במחצית השנייה של המוח. בדרך זו ניתן לזהות את ההתמחות המוחית ולאתר את מיקום המרכזים הלשוניים והזיכרון של הנבדק.

מיפוי מדויק יותר של המוח נוצר בעזרת ה-Positron Emission Tomography, טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים. באיתור זה כמות מזערית של חומר רדיואקטיבי מוזרקת למערכת הדם. תאי העצב הפעילים נוטים "לבלוע" כמות גדולה יותר של החומר מאשר תאים שאינם משתתפים בתפקוד המוחי. החומר הרדיואקטיבי פולט פוזיטרונים - חלקיקים בעלי מטען חשמלי חיובי. חלקיקים אלה פוגשים אלקטרונים - שהם בעלי מטען חשמלי שלילי - והמפגש יוצר את האיון בין שני החלקיקים. האיון מפיק קרני גמא, שנרשמים על גלאים ומסגירים את מקום האירוע במוח, היינו מאתרים את האזור שבו מתרחשת הפעילות המוחית.

דרך אחרת לחשיפת ההתרחשויות המוחיות היא Magnetic Resonance Imaging דימות תהודה מגנטית. בשיטה; זו עוטפים את המוח בשדה מגנטי חזק ומשתמשים בתדר רדיו כדי ליצור תמונה. גלים אלה נבלעים בגרעינים של יסודות מסוימים במוח ופעילות זו יוצרת תמונה שמוקרנת על צג. זרימת הדם מגלה רגישות רבה לקרני הרדיו והיות שזרימה מוגברת פרושה פעילות מוחית, ההשוואה בין שני צילומים - האחד בשעת פעילות והשני כאשר המוח לא עוסק בתפקוד - מראה את האזורים שמשתתפים בביצוע מטלה מוחית. בדיקה זו מכונה fMRI, היינו MRI פונקציונלי. בדיקה זו הוכיחה את חשיבות אזור ורניקה בהבנת שפה ואזור ברוקה בהפקת שפה.

Computerized Axial Tomography שיטת סריקה שפותחה בשנות ה-70 של המאה -20. השיטה בנוייה על חיבור צילומי קרני x רבים לכדי תמונה תלת ממדית אחת. הנבדק נמצא במכונה שחגה סביבו ומצלמת צילומי קרני x.המכונה מחוברת למחשב שמאגד את הצילומים לתמונה תלת ממדית.. סריקה ב-CAT יכולה לאתר פגיעה מוחית ולמקם אזורי פעילות בשעת תפקוד מוחי.

המחקר הגנטי
על הרקע התורשתי של ליקויי הלמידה קיימת הסכמה רחבה בקרב המומחים. לאחר פיצוח הקוד הגנטי,החל החיפוש אחר הגנים שמעורבים ביצירת ליקויי למידה.

המחקר נמצא בעיצומו ואחת המגמות הבולטות שלו היא פירוק המכלול הרב-צורני לתת-תמונות קליניות, פשוטות והומוגניות יותר. אולם בצדם של ההישגים המרשימים של חקר המוח קיימות עדיין חידות מטרידות רבות שטרם מצאו את פתרונן.

כדי להפיג מעט את רוח הפסימיות שעוטפת את ההיסטוריה של חקר ליקויי הלמידה אסיים את הסקירה בנקודת אור מנחמת ומעוררת תקווה שלא נזדקק להמתנה של עשורים רבים עד אשר המכונות והסטטיסטיקות יתנו מענה לקשיים של הילדים לקויי למידה. התשובה השפויה, המקורית מגיעה משדה החינוך עצמו.

Richard Lavoie היה ממונה, במשך עשרות שנים על מסגרות חינוך מיוחד פנימיתיות ומשמש כיועץ לנושא ליקויי למידה עבור גופים וסוכנויות כמו שרות השידור, ה"ניו-יורק טיימס", ה- National Center for Learning Disabilities ומסגרות חשובות נוספות. לבואה הוא גם מרצה אורח באוניברסיטאות בכל רחבי ארה"ב וכך הוא ניצב בעמדת מפתח להפצת תורתו ודרכי הטיפול שלו מעל דפי העיתונות, האקדמיה, מסגרות להכשרת מורים והציבור הרחב.

לבואה לא מסתבך בכאוס של המחלוקת על קיום או חוסר קיום של ליקויי למידה. הוא מושיב באולם הרצאות קבוצת אנשים ותוך 10 דקות הופף אותם ללקויי למידה. מי שהתנסה בסדנתו של לבואה -How Difficult Can This Be לעולם לא יוכל לטעון שליקויי הלמידה הם מיתוס... או מתנה. ההשתתפות בסדנה מעניקה את החוויה המטרידה, המביכה והמתסכלת של להיות לקוי למידה.

בעוד ברמה התיאורטית והמחקרית של ליקויי למידה חלוקי הדיעות עדיין בעיצומם, בשדה החינוך וההוראה חלו שינויים מבורכים לקידום ילדים לקויי למידה. בעשורים האחרונים הממסד החינוכי הכיר בצרכים המיוחדים של הילדים האלה, יצר עבורם מסגרות אבחון, טיפול והעניק להם הקלות טכניות שבזכותן הם יכולים לממש את היכולות שלהם ולהעפיל לרמת ההשכלה שהם ראויים לה.

בעשור האחרון של המאה העשרים חלה תפנית חשובה במגמה הטיפולית והניסיונות לעימות חזיתי עם הגורמים הסיבתיים של ליקויי הלמידה הוחלפו במאמצי פיצוי, בהכשרת הלוקים בהפרעה בדרכי התמודדות והסתגלות למרות הקשיים האובייקטיביים שלהם.





.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם