.

 
 
 
 
 
 
 
 
 







.
   

שכיחות ליקויי הלמידה

שכיחות לקויי הלמידה בקרב ילדי ישראל - 10% - נקבעה בשנת 1996 על-ידי ועדת מרגלית. הועדה - בראשות פרופסור מלכה מרגלית- קמה ביוזמת שר המדע זאב בנימין בגין ושר החינוך זבולון המר במטרה לבחון את סוגיית מיצוי יכולתם של תלמידים לקויי למידה במסגרת החינוכית. הבסיס הרעיוני של עבודת הועדה הוא ההכרה בזכותו הטבעית של כל אדם לשוויון הזדמנויות וחובת החברה ליצור תנאים למימושה.

עם עליית הסוגייה של לקויות הלמידה על זירת הדאגה הציבורית שכיחות ההפרעה הועמדה על 3% -5% אולם עם התגברות המודעות, כלי ומסגרות האבחון שכיחות לקויות הלמידה הלכה וגדלה.

לאחר החלת; חוק חינוך חובה, כאשר בתי-הספר לא יכלו יותר לפלוט; ממסגרתם את נכשלי הלמידה "העצלנים", "הלוקים במוגבלות שכלית" והאשמים בשורה ארוכה של חטאי-שווא, הם נדרשו לתת הסבר לכישלונם הלימודי המפתיע של ילדים פקחים, בריאים נפשית וגופנית שאינם באים מבתים טעוני טיפוח. אבחון ילדים אלה הקפיץ באורח דרמטי את שכיחות לקויי הלמידה בגילאי בתי הספר.

היו גם הסברים אחרים לעלייה התלולה בשכיחות לקויי הלמידה. התעצמות מספרם של לקויי למידה נגרמת, טענו מקטרגים שונים, משום שהמורים מעדיפים לייחס את הכישלון הלימודי של הילדים האלה לתמונה הקלינית החדשה ולא לראות בו תוצאה של הכשל המקצועי שלהם. הסבר אחר אמר שהמורים הגזימו בהפניית תלמידיהם לאבחון ליקויי למידה בתקווה שהדבר יעניק עזרה של מערכת החינוך המיוחד למספר רב יותר של תלמידים.

בד בבד עם העלייה במספר לקויי הלמידה חלה ירידה במספר הילדים שאובחני כלוקים בפיגור שכלי לממצא זה היו שני פירושים: האחד טען שאבחון ליקויי הלמידה תיקן את העוול שנגרם לקבוצה של ילדים שאובחנו בעבר בטעות כמפגרים .הפרשנות השנייה אמרה שאבחון הרמה השכלית של הילד "הוטה" לכיוון של ליקויי למידה משום שלהפרעה זו אין סטיגמה חברתית קשה כל כך כמו לפיגור שכלי.

הבדלים בולטים- מ-2% עד 7% -בשכיחות ליקויי הלמידה במדינות שונות בארה"ב העלו את הטענה של היעדר עקיבות בהליך הזיהוי והאבחון של ההפרעה

מומחים אחרים תלו את האשמה בהשפעה העקיפה של השינויים החברתיים-תרבותיים שחלו בחברה. התגברות המתחים והלחצים הקיומיים שמוטלים על המשפחה שמים בצל את הדאגה ללמידה של הילד וממזערים את התמיכה החינוכית והרגשית שהמשפחה מעניקה לבניה.

העלייה במספר הילדים שחיים מתחת לקו העוני חושף אוכלוסיה רחבה יותר לסיכונים בריאותיים ולפגיעה בתפקוד מערכת העצבים.

העוני אינו קשור בקשר סיבתי ישיר עם לקויות למידה אולם ילדי המשפחות דלות האמצעים אינם זוכים בתמיכה כלכלית, חינוכית וחברתית - כמו ילדי המשפחות המבוססות - ומשום כך סיכוייהם להתמודד עם הקשיים הלימודיים קלושים ביותר.

לפי דו"ח הביטוח הלאומי של תחילת שנת 2008 מספר הילדים שחיים מתחת לקו העוני חצה את גבול  ה-800.000. נכון להיום, אחד מכל שלושה ילדים בישראל חי מתחת לקו העוני.

מבוגרים לקויי למידה
בעבר הייתה רווחת הסברה שליקויי הלמידה הולכים ומתמתנים עם חלוף השנים. המחקר המודרני מוטט את ההנחה הזאת והראה שהליקויים - לעת עתה - הם חשוכי מרפא.

האוכלוסייה החדשה של מבוגרים לקויי למידה - שבילדותם תויגו כתלמידים עצלנים, כבעלי רמת משכל נמוכה, שרובם נפלטו מבית-הספר, נכנסו למעגל חיי המבוגר וישארו בו, כך מסתבר, ללא השכלה ועם ידע דל בקריאה, או בכתיבה או חשבון.

Stephen Reder מאוניברסיטת פורטלנד ערך בשנת 1995 מחקר על מעמדם הכלכלי והחברתי של מבוגרים לקויי למידה בארה"ב. בכל קבוצות המצוקה -מובטלים, נתמכי סעד, חסרי בית- שנבדקו מספר המבוגרים לקויי הלמידה היה גבוה בהרבה ממספרם של המבוגרים ללא ליקויי למידה. אם הם השתלבו  בשוק העבודה, הם קיבלו משכורת נמוכה יותר מהפועלים שאינם לקויי למידה.

המשכורת השנתית של פועל לקוי למידה מגיעה למעט מעל מחצית מזה של כלל העובדים. 42% מכלל המבוגרים לקויי הלמידה חיים מתחת לקו העוני לעומת 16% מהמבוגרים של קבוצת הביקורת.

רקע אתני וסוציו-אקונומי
לקויות למידה פוגעות בכל קבוצה אתנית, בכל עדה ובכל מעמד סוציו-אקונומי, אך שכיחותם עולה באוכלוסיות נחשלות ומעוטות יכולת משום שהן חשופות יותר לנזקים נירולוגיים, לגורמים הסיבתיים של לקויות למידה.

היות וההשתייכות האתנית והעדתית קובעת במידה רבה את המעמד הסוציו אקונומי של האדם, הסטטיסטיקות מצביעות על אחוז נמוך יותר של ילדים לקויי למידה ממשפחות מבוססות לעומת שכיחותם בקרב ילדים מאוכלוסיות מעוטות יכולת.

כאשר באוכלוסיות החלשות אין אמצעי איתור, אבחון וטיפול בסוגיית ליקויי הלמידה עלולה להיווצר טעות אופטית שאחוז הלוקים בהפרעה נמוך בה.

בסקרים שנערכו באר"ב בשנת 2001 נמצא שלעומת 1% של ילדים לבנים 2.6% ילדים אפרו-אמריקאים קיבלו שירותים עבור לקויות למידה מיחידות החינוך המיוחד.

לקויי למידה במוסדות ההשכלה הגבוהה
בשנים האחרונות נצפתה עלייה מתמדת במספר הסטודנטים לקויי למידה במוסדות ההשכלה הגבוהה.

המועצה להשכלה גבוהה בארץ דיווחה בשנת 1998 על שכיחות של 1.5%-3% של סטודנטים לקויי למידה באוניברסיטאות. באוניברסיטה; הפתוחה אחוז הסטודנטים שבשנת הלימודים 1996-1997 עמד על 2.58% עלה ל-4.98% בשנת הלימודים 2000-2001.

לעומת המספרים המעודדים האלה, כאשר בוחנים את אחוז המסיימים את לימודיהם התמונה קודרת למדי. המחקרים העלו שלעומת; 62% של סטודנטים ללא מגבלות לימודיות רק 3.6% מכלל הסטודנטים לקויי הלמידה סיימו את לימודיהם.

הנשירה מבית הספר והכשרה מקצועית
בשנת 2007 כנסת ישראל אישרה את הרחבת חוק חינוך חובה עד כיתה י"ב. בתי הספר שוב אינם רשאים "לנפות" את תלמידיהם לפני סיום לימודיהם אלא אם כן ארגנו עבורם מסגרת חלופית מתאימה. חוק חינוך חובה שיצא בשנת 1949 חל על הלומדים עד כיתה ח' ולאחר הרפורמה בחינוך והקמת חטיבות הביניים הוא הוארך עד כיתה י'. החוק בא לבלום את תופעת הנשירה שלדברי מציעי החוק הגיעה לכדי 23.979 תלמידים בשנת הלימודים שעברה.

בראשית המאה ה-20 96% מכלל התלמידים בארה"ב לא סיימו בית-ספר תיכון. בשנות ה-60 הנשירה צומצמה ל-25%, ובעשור האחרון היא ירדה ל-14%. 36% מהנושרים הם התלמידים לקויי הלמידה ו- 59% הם התלמידים שסובלים מקשיים נפשיים והתנהגותיים.

אולם אם בראשית המאה ה-20 הנושרים מבית-הספר מצאו תעסוקה בחקלאות ובעבודות שלא דורשות השכלה בית-ספרית, היום, בעידן הטכנולוגי, רוב מקומות העבודה מחייבים תעודות בגרות.

לנושרים של היום, המתוסכלים מחוויות הכישלון הלימודי, שאינם ערוכים ולא מצויידים לשוק העבודה התחרותי והתובעני, ממתינות האבטלה, לשכות הסעד ובמקרים הגרועים יותר ההתדרדרות לשולי החברה, לסמים ולפשע.

בקרב המובטלים מספר הנושרים מבית-הספר גבוה ב-40% מאלה שסיימו את לימודיהם. בקרב הכלואים בבתי סוהר 80% אסירים נשרו מלימודיהם ובמעצרים של בני הנוער שכיחות לקויי הלמידה שנפלטו מהמערכת החינוכית מגיעה ל-62%.

לפי חישובים שנערכו בארה"ב, חינוך ילד לקוי למידה עולה למשלם המיסים $11,500 לשנה ואילו להחזקת אסיר בכלא נדרשים 51,000 $ לשנה.

בסקרים שנערכו לאחרונה בארה"ב 26.7% מכלל התלמידים לקויי הלמידה נפלטים מבית הספר לפני סיום
לימודיהם. 16% נוספים מסיימים את לימודיהם ללא כל תעודה.

חוקרים שליוו בני נוער לקויי למידה שלוש עד חמש שנים לאחר סיום בית-הספר מדווחים שרק 17.1% מהם נכנסו למסגרות של הכשרה מקצועית 6.7% מתוכם בתכניות הכשרה בנות שנתיים ורק 1.8% בהשתלמות מקצועית בת ארבע שנים.

School Failure, Race, and Disability: Promoting Positive Outcomes EDJJ:,The National Center on Education, Disability, and Juvenile Justice

עבריינות ולקויי למידה
מחקרם של עמלה ותומר עינת -שפורסם בספרם "כתב אישום - ליקויי למידה- נשירה ועבריינות" הוצאת הקיבוץ המאוחד 2007 - העלה שאחוז לקויי הלמידה והפרעת קשב בקרב אסירים בבתי כלא מגיע ל-70%. כל האסירים האלה הם חניכי חוק חינוך חובה שנשרו מהמערכת החינוכית כבר בבית-הספר היסודי.

שכיחות מדאיגה זו נמצאה גם במחקרים שנערכו בארה"ב. הרצידיביזם והפרת כללי שחרור על תנאי נמצאו אף הם גבוהים יותר בקרב האסירים לקויי למידה לעומת שאר העבריינים.

לקשר בין לקויות למידה לבין התדרדרות לפשע מספר הסברים.

התיאוריה של School Failure Hypothesis אומרת שלקויות הלמידה הביאו לכישלון הלימודי שהוביל לדימוי עצמי שלילי וזה בתורו גרם לנשירה מבית הספר ... ולפשע.

השערה אחרת The Differential Treatment Hypothesis טוענת שבני הנוער לקויי הלמידה ואלה ללא
ליקויים מבצעים את אותן העבירות אולם המשטרה, עובדי הסעד, בית המשפט וכד' מתייחסים ביתר חומרה למעשי לקויי הלמידה והם נעצרים, נידונים ונכלאים יותר מהצעירים שאינם לקויי למידה.

הסבר אחר Susceptibility Hypothesis מייחס את השכיחות הגבוהה של ההתדרדרות לפשע של צעירים לקויי למידה לתפקוד החברתי הלקוי שלהם. לקויות הלמידה פוגעות ביכולת הקוגניטיבית לפתרון בעיות ומקשות על ההשתלבות וההסתגלות החברתית של הלוקים בהן.

הסברים אלה הם בגדר השערות וטרם הוכחו בודאות מדעית.

לקויי למידה באוכלוסיית הילדים המטופלים
תלמידים לקויי למידה מהווים את מחצית אוכלוסיית הילדים המטופלים במסגרות החינוך המיוחד.

העמותה IDEA שנטלה על עצמה את יישום החוק Individuals with Disabilities Education Act פירסמה סקר של חלוקת הקשיים של מעל לחמישה מיליון ילדים בגילאי 6-17 שמטופלים במסגרות החינוך המיוחד בשנת הלימודים 1997-98

ליקויי למידה 51%
ליקויי דיבור ושפה 21%
פיגור שכלי10%
הפרעות נפשיות 8%
ליקויי ראייה ושמיעה 2%
שונות 3.6%
ליקויים מרובים 1.82%
ליקויים אורתופדיים 1.23%
אוטיזם 0.77%
עיכוב התפתחותי 0.04
שיתוק מוחין 0.21%

ליקויי למידה בתמונות קליניות אחרות
החפיפה הגדולה ביותר בין לקויות למידה ותמונה קלינית אחרת קיימת בינן לבין הפרעות קשב ופעלתנות יתר ADHD. סקר שנערך על ידי Centers for Disease Control and Prevention בארה"ב בקרב בני 17-6 מעלה את הנתונים הבאים. שכיחות ה-ADHD ללא ליקויי למידה עומדת על 4.7%, לקויות למידה ללא הפרעות קשב 4.9% . אחוז הילדים שאובחנו כלוקים בשתי ההפרעות הוא 3.7.

בין פיגור שכלי ללקויות למידה אין - כמובן - כל קשר. עצם ההגדרה של לקויות הלמידה שוללת את הפיגור השכלי. כאשר ילד בעל רמה משכל נמוכה מתקשה במיומנויות האקדמיות, התופעה מכונה "קשיי למידה" ולא "ליקויי למידה".

על שכיחות ליקויי הלמידה חלוקות הדעות והאומדנים נעים בין 1% ל-30% בקרב גילאי בית-הספר. ההבדל בין ההערכות נובע מהעמימות ומהמגוון הרחב של ההגדרות שניתנות להפרעה. בהיעדר הגדרה המקובלת על הכל, אין גם הסכמה על גורמיה, מהלך התפתחותה, זיהויה, מניעתה או הטיפול בה.

לקויות למידה מיוחדות יכולות להופיע בתסמונות שונות. הדיסקלקוליה והאגרפיה הן ממאפייני תסמונת גרסטמן.

בנים - בנות
במשך שנים רבות שלטה הסברה ששכיחות ליקויי הלמידה גבוהה פי ארבעה בקרב הבנים. אחד ההסברים לתופעה זו מתבסס על הטיעון שהפגיעות הביולוגית של הבנים עולה על זו של הבנות והם חשופים יותר לגורמי הסיכון שיוצרים את הפגיעה המוחית המזערית.

הסבר אחר שולל את הפער וטוען שהמערכת הבית-ספרית מרבה להפנות לאבחון את הבנים משום שהתנהגותם בכיתה מפריעה ללמידה, או משום שלהישיגיהם מייחסים חשיבות גדולה יותר מאלה של הבנות. הבנות לקויות הלמידה שלא מגיעות לאבחון ולטיפול מהוות קבוצה בסיכון גבוה לקשיים אקדמיים, חברתיים ונפשיים עתידיים.

ההתפלגות של לקויי למידה מיוחדים
ילד לקוי למידה יכול לסבול מאחד, מאחדים או מכל ליקויי הלמידה המיוחדים - דיסלקציה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה, או דיסאורתוגרפיה.

שכיחות הליקויים מותנית בחשיבות המיוחסת להם. בשל מעמדה הבכיר של הקריאה בעידן הטכנולוגי, קיימות דאגה ומודעות בולטות - איתור, הפנייה לאבחון ולטיפול - למתקשה בקריאה. הדיסלקציה נחשבת לכן לליקוי המרכזי 80% של התלמידים לקויי הלמידה. בקרב כלל התלמידים היא מופיעה בשכיחות של 6%-4%.

ליקויי הקריאה על רקע שיבושים במודעות הפונולוגית מהווים היום את הסוגייה הנחקרת ביותר ושכיחותם - בדרגות חומרה שונות - נאמדת ב-17% בקרב תלמידי בית-הספר.

שכיחות הדיסקלקוליה ההתפתחותית מופיעה בקרב 7%-6% של תלמידי בית-הספר. בניגוד לליקויי הלמידה המיוחדים האחרים, אומדן ההפרעה לא מעלה הבדלים מגדריים.

מיומנויות ההבעה הכתובה, כתיבה וכתיב, אינן מתוסקרות באותה יסודיות כמו מיומנות הקריאה, אולם לפי מחקרים בודדים שנערכו, מספר הדיסגרפים והדיסאורתוגרפים לא נופל, ואולי אף עולה על מספר הדיסלקטים.

מסגרות למידה של לקויי למידה
בדו"ח השנתי שלו לקונגרס, בשנת 1999, משרד החינוך האמריקאי מסר ש-43% מכלל התלמידים לקויי הלמידה משולבים בכיתות רגילות, 39% בשילוב חלקי יוצאים מכיתות האם לשיעורי עזר, 17% לומדים בכיתות מיוחדות של לקויי למידה ופחות מ-1% בבתי ספר של החינוך המיוחד.


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם