.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

 

.

The child begins to perceive the world not only through its eyes but also through its speech. And later it is not just seeing but acting that becomes informed by words
.Lev Semenovich Vygotsky

התפתחות השפה

שפת הגוף היא הגשר התקשורתי הראשון בין התינוק לאמו. ההבעה, המגע, הצליל, החיוך יוצרים את הדו-שיח של קבלת הפנים, של הקשר המופלא שמתהווה בין הורה לילדו. הרבה לפני שהילד מבין את משמעות המילים הוא מבין את כוונתן. שפת המילים פורצת הגבולות של "כאן ועכשיו" האינטימי בהם מתנהל שיח הגוף ומרחיבה את הדיון אל ממדים נוספים של הזמן, המרחב והסובבים. בספרה הרגשית ובקשרים החברתיים שפת הגוף ממשיכה להתקיים, מלווה ומעשירה את המילים, מעניקה להן עומק ואמינות. בבואו לרכוש ידע עולם, השפה -כדברי ויגוטסקי- כ"מכשיר להסתגלות אינטלקטואלית" נכנסת לעולמו של הילד.

ההבנה של השפה -הן הדבורה והן הכתובה- קודמת לביצועה. כדי שילד יהיה מסוגל להעניק, הוא חייב להתנסות בקבלה של מילים ומשמעויות. התנאי הבסיסי החשוב ביותר להתפתחות בריאה של השפה הוא סביבה אוריינית מעשירה, מדובבת, מתגמלת וידידותית שעוטפת את הילד מרגע היוולדו ומלווה אותו לאורך שנות לימודיו עד אשר הוא משיג את הריבונות האוריינית המיוחלת.

כבר בגיל חודשים ספורים התינוק מזהה את שמו ומבין עשרות מילים, הרבה לפני שהוא מסוגל להשמיע אותן.

בגיל חמישה חודשים התינוק מתחיל בשעשועי מלמול. למשחקי הצלילים אין כל כוונה תקשורתית והם מתנהלים מתוך הנאה תנועתית וחושית וכתרגול הכנה לקראת הדיבור העתידי. עיצורי השעשוע הראשונים של התינוקות בכל העולם הם הפוצצים הדו-שפתיים (ב, פ, מ) שמערבים הנאת שפתיים, התזת רוק וצלילים קולניים מרשימים. הילד הולך ומרחיב את אוצר הצלילים, ההברות שלו ומתחיל להבין את העקרון של ה"המתנה לתורו" turn taking לפיו מתנהלת השיחה.

לקראת גיל שנה חל מהפך קוגניטיבי חשוב והתינוק מתחיל לקלוט את סמליות השפה, את הקשר השרירותי בין המילה - המסמן - לבין החפץ - המסומן. לפני שהוא מבין את החלות הכללית של הסמל הוא משיים כאוות נפשו את הנמצא בסביבתו. לאחר שמתברר לו שאת השפה האישית החביבה הזאת רק בני משפחתו מבינים הוא נפרד בהדרגה מהמילון האגוצנטרי ומאמץ את המילים התקניות.

בשלבים המוקדמים של רכישת השפה המדוברת הילדים ממקדים את תשומת לבם בתוכן ובדרכי השימוש בשפה ולא במבנה הצלילי של הדיבור. בשעת קליטת שפה מדוברת אין התייחסות לרצף הצלילים שיוצרים את המילה. במהלך ההתפתחות הלשונית לומדים הילדים להבחין גם במישור המבני - משפטים בנויים ממילים נפרדות, מילים מורכבות מהברות וההברות מהגאים. צרוף הגאים אחדים תוך הישמעות לכללי השפה יוצר מחדש את המילה. כדי לקלוט את המילה הכתובה נדרשת מודעות לכל הגה המרכיב אותה. רק לאחר שהילד קלט את המבנה הצלילי של המילה אפשר ללמדו את הייצוגים הגרפיים של ההגאים.

את הקישור הסמלי הילד מממש תחילה על אברי גופו הוא - עיניים, אף, פה, אזניים. בשלב הבא הוא יוצר העברה של הידע הזה לגוף הזולת, בגיל כשנה וחצי על גוף של בובה ובגיל שנתיים על דמות מצוירת בת שני ממדים.

בשנתו הראשונה הילד מתייחס לחפצים כאנונימיים לפי תחומי העניין וההנאה החושית שלו: מכניס אותם לפה, נוגס בהם, משליך אותם. מתן שם לחפצים עוזר לילד לארגן ולמיין אותם לפי תפקידם והשימוש שיש לעשות בהם.

עם הבנת סמליות השפה הילד נכנס לשלב ההכללה והכללת היתר שבו מילה אחת מייצגת מכלול של אובייקטים. תחילה לכל בעלי החיים על ארבע הוא קורא כלב, ורק בשלב מתקדם יותר הוא מגיע להבחנה ולשיום מדויקים יותר.

ההתפתחות הלשונית בראשיתה מהירה מאוד מממוצע של שלוש מילים בשנה הראשונה ל-22 מילים בשנה וחצי ועד כ-272 בגיל שנתיים.

לאחר התקופה החד מילית, שבה הילד מביע במילה "משפט" שיש לנחש לפי שפת הגוף והנסיבות לקראת גיל שנתיים, שנתיים וחצי הוא מתחיל לחבר משפטים קצרים, בני שתיים, שלוש מילים ומגיל שלוש הוא מתחיל לספר ולשוחח.

בשלב זה, דיבורם של ילדים רבים מלווה בגמגום ראשוני. זו תופעה טבעית, הילד מספר על אירוע מלהיב ומרגש, מילים רבות רוצות לפרוץ ואמצעי ההבעה, הקורדינציה התנועתית, טרם הגיעו להבשלה המתאימה. הלשון, השפתיים, השיניים, הנשימה מסתכסכים זה עם זה ומכשילים את ההבעה הרהוטה של המילים. אם מתעלמים מהגמגום הראשוני, עם שכלול התיאום התנועתי בין רשויות הביצוע, הוא יעבור מעצמו, ללא כל צורך בהתערבות טיפולית.

מכאן והלאה הדיבור הולך ומשתכלל והשפה הכתובה, קריאה וכתיבה, מצטרפת ומשלימה את המערכת האוריינית.

עד שנות השישים של המאה ה- 20 רכישת הדבור הוסברה על-ידי התיאוריה הביהביוריסטית של סקינר כהתנסות חברתית שעברה דרך החיקוי, האנלוגיה באמצעות חיזוקים חיוביים ושליליים. בשנות השישים עם עליית התיאוריה הגנרטיבית של הבלשן נועם חומסקי, חל מהפך בגישה לנושא. לפי תורת חומסקי, הדיבור הוא כושר טבוע במוחו של הילד ודי בסביבה אוריינית מדובבת - ולא בלמידה פורמלית - כדי לממש אותו.




.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם