.

 
 
 
 
 
 
 
 
 









 

.

הערוץ השמיעתי

לערוץ השמיעתי חשיבות מיוחדת בתהליכי הלמידה היות שדרכו מוזרמת הישות הלשונית החשובה -השפה המדוברת. השפה המדוברת היא השלב הראשון והבסיסי במערכת הלשונית של האדם. קשיים או עיכובים ברכישתה פוגמים לא רק בהתפתחות הלשונית אלא גם בתהליכים הכרניים נלווים, בהשתלבותהחברתית ובלמידה בכלל.

מערכת עיבוד המידע השמיעתי כוללת ארבע רמות: הראשונה היא הרמה הנירולוגית, רמת החישה דרכה מתקבלים הצלילים. הרמה השנייה היא רמת ה"האזנה". ברמה השלישית מתרחשת התפיסה השמיעתית הכוללת תהליכי הבחנה, זיהוי צלילים וסיווגם. ברמה הרביעית ניצב הזיכרון השמיעתי המארגן את הגירויים ומאפשר את אחסונם ואת שליפתם.

ברמת החישה הגירוי עובר מהסביבה למרכז התואם במוח. דרכו של הצליל עד קליפת המוח השמיעתית רצופה תהפוכות רבות. הצליל שמופק באוויר עובר - כאות אקוסטי - לעור התוף. התוף הופך את הצליל לאות מכני שעובר דרך הנוזל התוך אוזני והופך לאות הידראולי שמגיע אל עצב השמיעה כאות חשמלי ומשם אל קליפת המוח כאות אודיטורי.

המסלול השמיעתי ללימוד שפה עולה ביעילותו על המסלול החזותי. האוזן פעילה עוד לפני הלידה. היא קולטת גירויים ממלוא היקף המרחב הסובב: בו-זמנית, בהמשכיות, בחושך, מעבר לפינות ומבעד לקירות. המכשולים שחוסמים את הערוץ החזותי אינם בולמים את הקליטה השמיעתית.

תפיסת הצליל על רצף זמן נוצרת אף היא בתהליך התפתחותי. התינוק מתחיל להגיב לצלילים בגיל צעיר מאוד. בבדיקת התפיסה הקצבית של תבניות, ההבחנה בין ממדים שמיעתיים שונים והיכולת לסידור צלילים על רצף בקרב תינוקות נמצא שכבר בגיל שבעים יום הם מגיעים להבחנה ברצף, שהיא תנאי מוקדם להתפתחות השפה. לאחר שהתינוק מגיע בהצלחה לתפיסת רצף הסדרה, מתפתחת אצלו היכולת לזהות צליל על רקע רעשי הסביבה ולאחר מכן היכולת להעניק שם ייצוגי לצליל.

המחקרים על ההבדלים בין המינים בתפקודי המוח מעלים עליונות של הבנות לאפנות של הקליטה השמיעתית. כבר סמוך ללידה הבנות מגלות רגישות רבה יותר לצלילים, לקולה של האם, למשל. הן מרבות לפנות לעבר מקור הצליל ומגלות רתיעה חזקה - יותר מהבנים - מרעשים חזקים. עליונות השמיעה של הנשים מתמידה לאורך כל הגילים והירידה בכושר זה מופיעה אצלן מאוחר יותר מאשר אצל הגברים. הילדות מתחילות לדבר מוקדם יותר ואוצר המילים שלהן גדול משל הבנים. בד בבד עם העדיפות השמיעתית, הבנות מצטיינות גם בהבשלה מוקדמת יותר של התנועתיות העדינה. הדבר מקנה להן יתרון בביצוע הדיבור, בהגייה, בהטעמה, בשטף הדיבור ובשליטה הלשונית. מספרן של הבנות בקבוצות המצוקה הלשונית - דיסלקציה, דיסגרפיה, גמגום - נמוך מזה של הבנים ואף יכולת השיקום שלהן מהפרעות לשוניות גבוהה מזו של הבנים.

ילד לקוי למידה מגלה לרוב קשב קצר ובלתי ממוקד. הוא אינו מסוגל לערוך סינון בין דמות ורקע שמיעתיים או להתרכז בגירוי אחד מתוך שפע של גירויים. ילדים לקויי למידה מגלים נחיתות האזנה בכל אחד מן התפקודים השמיעתיים הבאים: ברירה, מיקוד והעברת המיקוד. בעיית הברירה מתבטאת בחוסר יכולתו של הילד לבודד את הצליל המשמעותי מתוך סדרה של צלילים או מתוך סביבה רועשת. הקושי במיקוד מתבטא בחוסר יכולת לעגן את הקשב על צליל או על מילים לאורך הזמן הדרוש לקליטתם. הבעיה בהעברת המיקוד מתגלה בקשייו של הילד להעביר את הקשב אל הגירוי החדש כאשר הצליל הישן אינו דרוש לו יותר.

התפיסה השמיעתית מסוגלת לקלוט ולתת משמעות לגירוי רק על רצף של זמן. ממד הזמן הוא המייחד את מערכת השמע והופך את התפיסה השמיעתית לחוויה המשכית ודינמית. הבנת משפט אפשרית רק על-ידי קשור בין תחילתו לסופו, ומתן משמעות לרצף צלילים אפשרי רק על בסיס כוליותה של הסדרה. בשל מאפיין ייחודי זה של התפיסה השמיעתית היא תלויה בכושר נוסף - ביכולת לארגן סדרות.

החוקרים משערים שהתפיסה הסדרתית אינה מתבצעת על-ידי תפיסת כל פריט נפרד שלה אלא על בסיס "איכויות" מסוימות של הסדרה כולה. סדרת צלילים נתפסת כמאורע תפיסתי אחיד ושלמות הצורה משמעותית מעבר לחלקיה.

לתכונה זו של הקליטה השמיעתית השלכות חשובות על דרך ההוראה של מיומנויות השפה. ממד הזמן, המבדיל בין התפיסה החזותית לשמיעתית, משפיע גם על אופן העיבוד של הגירוי השמיעתי. את הנתונים החזותיים האדם קולט ומעבד מהסביבה. היות שהגירוי השמיעתי - מעצם טיבו - נעלם, הנתונים השמיעתיים חייבים להיקלט בזיכרון קצר-טווח ולעבור את העיבוד ממנו.

בשל שונות זו בקליטת הגירויים, מערכת השמע מקבלת "עזרה" ממאגר הזיכרון החושי. מאגר הזיכרון החושי קולט הבזקי גרייה ושומר עליהם למשך זמן קצר מאוד. אולם בעוד הזיכרון החושי החזותי נשמר כ"זיכרון תמונתי "icon memory למשך שנייה אחת, הגירוי החושי השמיעתי נשמר במאגר כ"זיכרון הד".Echoic memory עד במשך
3 - 4 שניות

כבדות שמיעה וחרשות

חקר האודיולוגיה התפתח בעשורים האחרונים בקצב מואץ. המודעות לחשיבות הנושא גברה והאיתור, האבחון, הייעוץ וההדרכה ניתנים במסגרת שרותי הבריאות הממוסדים. הטכנולוגיה המודרנית קידמה אף היא, באורח מרשים, את השיקום של הליקויים במערכת השמע.

חדות השמיעה נמדדת באודיומטר ומדורגת על-פי דציבלים dB היינו עוצמת הצליל.

אובדן שמיעה עד 15 דציבל אין פגיעה משמעותית במיומנויות הלשוניות
אובדן שמיעה עד 30 דציבל קושי לקלוט לחש
אובדן שמיעה עד 45 דציבל קושי לקלוט דיבור רגיל
אובדן שמיעה עד 60 דציבל קושי לקלוט דיבור חזק
אובדן שמיעה עד 80 דציבל קליטה של קול מוגבר בלבד
אובדן שמיעה מעל 80 דציבל היעדר קליטה שמיעתית

סוגים של אובדן שמיעה

אובדן שמיעה הובלתי - Conductive ההפרעה הזאת מתקיימת כאשר גלי הקול לא מסוגלים לגרות את תאי החישה באוזן הפנימית. כאשר גל הקול - הסימן המכני -לא מומר בשבלול האוזן לגל נוזלי - הסימן ההידראולי - שרשרת הפקודות נשברת והמסר הקולי לא מגיע ליעדו. הגורמים הסיבתיים יכולים להיות חסימה של המעבר על-ידי גוש שעווה, היצרות תעלת השמע החיצונית, חירור עור התוף, אי-רציפות של עצמימי-השמע, טרשת האוזן ודלקת האוזן התיכונה. באובדן השמיעה ההובלתי הירידה המירבית בשמיעה היא של dB 60. ההפרעה ניתנת לריפוי בטיפול רפואי ובמקרים הקשים יותר בהתערבות כירורגית.

אובדן שמיעה חושי-עצבי-sensorineural hearing loss הפרעה זו נגרמת בשל פגם בתפקוד של סיבי עצב השמיעה או של עצבי החישה בשבלול האוזן. פגיעה זו חמורה מהקודמת והיא מלווה באובדן שמיעה של dB 100, היינו בחירשות. בגלל בולטות ההפרעה, קשיי הילד שסובל מפגיעה בינונית עד חמורה במערכת השמע מאותרים בקלות. לא  כך במקרים של ליקויים קלים שלא הילד ולא מחנכיו מודעים להם. ליקויים אלה לא מונעים למידה, אך הם עלולים לשבש ולהאט אותה


ביטויים התנהגותיים שמעוררים חשד לליקויי שמיעה קלים.

הצטננויות תכופות מלוות בכאבי אוזניים
הילד מחסיר בדבורו צלילים או מעוות אותם או מחליף ביניהם
דיבורו של הילד חזק או חלש מדי
הילד מבקש לעתים קרובות לחזור על מה שנאמר לו.
הילד מסובב את ראשו כאשר הוא מקשיב
הילד בוחן את השפתיים של הדובר בשעת הקשבה
הילד מרבה בשגיאות כתיב פונוגרפיות ב=פ, ק=ג, ד=ת

דלקות אוזניים קשות המלוות בהצטברות נוזלים באוזן התיכונה עלולות לפגום - בעקיפין - בתקינות התפקוד של הערוץ השמיעתי במהלך תקופת הדלקת, הערוץ השמיעתי סובל מחסך גרייה ומשום כך הוא אינו מתפתח כראוי. לאחר ההחלמה, חדות שמיעתו של הילד אומנם חוזרת אולם הנזקים של תקופת "ההזנחה" של הערוץ השמיעתי עלולים להישאר. סוגיית "האוזן העצלה" טרם נחקרה ביסודיות אך מחקרים רבים מצביעים על קשר אמיץ בין דלקות אוזניים - otitis media - לבין ad/hd וליקויי למידה.

במחקר שפורסם ב-Clinical Pediatrics; במהדורת מאי 1997 90% מכלל הילדים ההיפראקטיביים יש היסטוריה של שלוש ויותר דלקות אוזניים.

הנזקים חמורים בעיקר כאשר הדלקות מופיעות בתקופה של רכישת השפה כאשר הערוץ השמיעתי נדרש למלוא תפקודו. הפרעות ארטיקולציה - הגייה - שמופיעות בדיבורו של הילד בתקופה זו רומזות אף הן על בעייתיות בתפקוד הערוץ השמיעתי. המסקנה שמתבקשת מנתונים אלה היא שאין להסתפק בבדיקה של חדות השמיעה של ילד שהחלים מדלקות אוזניים ויש לאבחן גם את רמת ההתפתחות של הערוץ השמיעתי שלו.




.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאביתפרקקודם